כנען (דמות מקראית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נח מקלל את כנען, גוסטב דורה

כְנַעַן הוא דמות מקראית הנזכרת בבראשית כאחד מבניו של חם, בן נח, הנחשב כאבי העמים הכנענים. כבניו נזכרים צידון, הבכור, שנחשב כמייסד העיר צידון, חת (כנראה, אבי החיתים), היבוסי (אבי העם היבוסי), האמורי (אבי העם האמורי), הגרגשי, החוי, הערקי, הסיני, הארודי, הצמרי והחמתי - חלקם הגדול עמים שנזכרים מאוחר יותר כעמים היושבים בארץ כנען לפני כיבושי יהושע:

יג וּכְנַעַן יָלַד אֶת צִידוֹן בְּכֹרוֹ וְאֶת חֵת. יד וְאֶת הַיְבוּסִי וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֵת הַגִּרְגָּשִׁי. טו וְאֶת הַחִוִּי וְאֶת הַעַרְקִי וְאֶת הַסִּינִי. טז וְאֶת הָאַרְוָדִי וְאֶת הַצְּמָרִי וְאֶת הַחֲמָתִי.  

שלא כמו הדמויות האחרות המוזכרות בלוח העמים, כנען מוזכר עוד קודם לכן, בספר בראשית, פרק ט', פסוק י"ח, מיד לאחר שמתוארת יציאת נח ובניו מן התיבה. יש המפרשים זאת כסימן לכך שכנען, בניגוד לשאר נכדיו של נח, נולד עוד לפני שירדו בניו מן התיבה. אך לפי הדבר אינו נראה מהכתוב כיוון שנאמר שהיוצאים מן התיבה היו נח ובניו בלבד.

בפרשת שכרות נח, כנען קולל על ידי נח, כעונש על מעשיו של חם אביו, שראה את ערוות נח, ונאמר עליו שיהיה "עבד עבדים" לאחיו[1]. לא ברור למה קולל דווקא כנען ולא חם עצמו. יש המפרשים פסוק זה כנועד לתת הצדקה לכיבוש תושבי הארץ הכנענים על ידי בני ישראל. הסבר נפוץ הוא שחם, כמו נח ויתר בניו, בורך על ידי אלוהים ולכן לא ניתן היה לקללו.

בתלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ג', עמוד א' נאמר שכנען הוא בעצם סיחון (וכן נקרא בעוד שם "ערד") שנזכר במקרא בתור מי שנלחם עם בני ישראל בלי שום סיבה.

על פי הספר הכרוניקה של אקסום, הגירה מסיבית מכנען לאתיופיה התרחשה, בזמן שחופף, בערך, לכניסת בני ישראל לארץ כנען. הכנענים שהיגרו לאתיופיה הפכו לאבותיהם של שבטי האמהרה, האגאו, הגאפט והגאלה. לשבט היורובה החי בניגריה, כמו גם לשבט ההאוסה ולשבט האפיק יש מסורת שאבותיהם היגרו מכנען לאפריקה בתקופות קדומות[דרוש מקור].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]