מרגוט קלאוזנר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מרגוט קלאוזנר
לוחית זיכרון על ביתה של מרגוט קלאוזנר בשדרות בן-גוריון 2 בתל אביב

מַרְגוֹט קלאוזנר (Margot Klausner;‏ 2 בנובמבר 190512 בנובמבר 1975, ח' בכסלו תשל"ו הרצליה) הייתה ממקדמי התיאטרון והקולנוע בישראל. היא ייסדה את האגודה הישראלית לפאראפסיכולוגיה והייתה מחלוצי תרבות העידן החדש בישראל.

קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלאוזנר נולדה בברלין לדורה ויוליוס קלאוזנר. בצעירותה הייתה פעילה בחוג ידידי הבימה בברלין. ב-1926 עלתה לארץ ישראל, וב-1928 העלתה ארצה את תיאטרון הבימה. בעלה הראשון היה יעקב רוזנר. בתם היא ד"ר מרים שפילמן אשר הקימה את השירות הפסיכולוגי החינוכי בהרצליה. לאחר שנים ספורות מרגוט התגרשה ממנו והתחתנה עם יהושע ברנדשטטר. בנם הוא עמוס מוקדי. בהמשך הייתה למנהלת האדמיניסטרטיבית של תיאטרון "הבימה" עד שנת 1936. בשנת 1949 הקימה קלאוזנר עם בעלה דאז, יהושע ברנדשטטר, את אולפני ההסרטה הרצליה, שיצרו הפקות רבות ואבני דרך בקולנוע ישראלי, ושל תוכניות טלוויזיה רבות. ביתה של קלאוזנר הוסב לאולפן הפקות והוא משמש כיום את התוכנית הבוקר של קשת.

היא הייתה בעלת חברת "מועדים" למחזות מקוריים שהביאה לבמת התיאטרון הישראלי את המחזה "שלמה המלך ושלמי הסנדלר". היא ייסדה את האגודה הישראלית לפאראפסיכולוגיה והייתה מחלוצי תרבות העידן החדש בישראל. "ובראש ובראשונה את תחום התקשורת והתקשורים עם המתים, הספיריטואליזם"[1].

קלאוזנר הייתה מראשי תנועת הידידות ישראל-ברית המועצות שפעלה בישראל בשנות השישים, אשר פעלה לקירוב יהודי ברית המועצות והעלתם לישראל.

מרגוט קלאוזנר נפטרה מהתקף לב בביתה בהרצליה.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתבה ספרים רבים, בהם:

  • "מקורות הדרמה"
  • "יומן הבימה"- על ראשית דרכה של הבימה.
  • "סופת סיון"- על פרשת רצח ארלוזורוב.
  • "סאפו מלסבוס"
  • "גלגול נשמות וסיפורים אחרים"
  • "נשמות ערטיליאיות"
  • "תעשיית החלומות"

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]