עמוס מוקדי

עמוס מוֹקָדי (נולד ב-8 ביולי 1931) הוא יוצר, במאי, מפיק, שחקן קולנוע ותיאטרון, תסריטאי, מחזאי, מנהל, סופר, מתרגם ופעיל חברתי ישראלי, מחברה של הטרילוגיה "חיי נביא" (על חיי עמוס הנביא), "פרדיגמה יהודית חדשה" ועוד. שנים רבות שיחק, ביים והפיק עבור התיאטרון והקולנוע בישראל ובאנגליה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוס מוקדי נולד בווינה בירת אוסטריה ב-8 ביולי^[1] 1931 ליהושע ברנדשטטר, איש תיאטרון וקולנוע וצייר, ומרגוט קלאוזנר, מייסדת האגודה הישראלית לפאראפסיכולוגיה (השניים העלו ארצה את תיאטרון הבימה, ניהלו אותו והקימו את אולפני הרצליה). בשנת 1932 עלה לארץ ישראל. בגיל ארבע וחצי נשלח על ידי הוריו להתחנך בקיבוץ משמר העמק, וכנער השתתף בהגנת הקיבוץ במהלך מלחמת העצמאות. מאוחר יותר סיים מוקדי את לימודיו בתיכון חדש בתל אביב, ואחרי שירותו הצבאי נסע ללונדון, למד באקדמיה למשחק, סנטרל סקול ושם זכה, יחד עם ג'ודי דנץ', בפרס ע"ש ויליאם פואל.

במחצית הראשונה של חייו הבוגרים, מוקדי שיחק, ביים וכתב לתיאטרון, לקולנוע ולרדיו בארץ ובאנגליה (כולל שני מסעי הופעות מחוף לחוף בארצות הברית, שבהם גילם את פייר אבלר ב"אבלארד ואלואיז" מאת רונלד דאנקן).

בשנת 1968 שיחק במחזה "משחקים בקארין" שהעלה תיאטרון זווית.

מוקדי ייסד מספר תיאטראות ושימש בהם כמנהל אמנותי – בארץ, את תיאטרון "שחרית", שבו למדו והופיעו טליה שפירא, עזרא דגן וגד קינר, ובאנגליה את התיאטרון העירוני לנוער באקסטר ואת תיאטרון הפרינג' "The Act Inn Theatre club", בו העלה למעלה משלושים מחזות מקוריים, בכורות עולמיות ובריטיות של מחזות קלאסיים ועוד. התיאטרון זכה, בין השאר, לכינוי "נקודת האור בין תיאטרוני השוליים" ("דרמה", אגודת הדרמה הבריטית, יוני 1973).

לימד משחק והרצה על ספריו העיוניים באוניברסיטאות ובמוסדות חינוך, בארץ באנגליה ובארצות הברית. בתחילת שנות ה-80 שב לישראל והקים מחלקה לפיתוח תסריטים באולפני הרצליה. הסרט "צלילה חוזרת" שהפיק, זכה בפרס הסרט הטוב בישראל ל-1981 והשתתף בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין ב-1982.

מוקדי הוא פעיל שלום ותיק. בשנים האחרונות ביים סרטים העוסקים בפעילות שלום בין ילדים ונוער הקשורות בחינוך האנתרופוסופי, בהם "אקיחיריה" (השלום האולימפי), המתעד ילדים מ-10 קהילות באזורי סכסוך בעולם שנפגשים בדלפי ואולימפיה לתחרויות-שלום, ו"פרחי התקווה", על ילדים בני תשע מישראל ופלסטין, שמעבדים יחד חלקות אדמה במשך שנה שלמה. על הסרט "פרחי התקוה", המוקרן במאות בתי ספר בארץ ובעולם, כתב דויד גרוסמן: "בפשטות ובעדינות לוקח אותנו הסרט לעצם שורשיהם של הדברים, אלה שכמעט נשכחו אחרי עשורים של חיים באזור אסון – אל המגע הטבעי והחם שבין ילד אחד לאחר... כשצפיתי בסרט, חשתי עד מה קרובים – ממש בהישג יד – הסליחה והזרע הנדיב שעדיין חיים בנו, שהננו נידונים כביכול להתעלם מהם, כדי שנוכל 'למלא את תפקידנו' הנורא בסכסוך."

ספריו האחרונים של מוקדי כוללים את הטרילוגיה על חיי עמוס הנביא, "חיי נביא", שעליה נכתב שהיא "אחת היצירות הספרותיות הגדולות שנכתבו בארץ בעשור האחרון" (נסים קריספיל, מעריב, 9.6.95); קובץ הסיפורים אחותי איליאה על ילדה המנהלת שיחות עם אחותה שהלכה לעולמה, ו"פרדיגמה יהודית חדשה", עיון במשבר הרוחני שביהדות בת זמננו והרומן פשוט לחיות, המבוסס על חיי אביו, יהושע ברנדשטטר, תחת השלטון העות'מאני והבריטי במושבה יבנאל בגליל ובאחד מראשוני הקיבוצים בעמק יזרעאל.

ב-2006, תרגם וביים מוקדי בהפקה ישראלית-פלסטינית את "הסערה", מחזהו האחרון של ויליאם שייקספיר בשיתוף פסטיבל כפר בלום. על ההצגה בה גילם מוקדי ארבע דמויות, כתב פרופ' גד קינר מאוניברסיטת תל אביב: "הפקת 'הסערה' היא אחת החוויות התרבותיות המעמיקות, האנינות והמענגות ביותר בהן צפיתי על במה ישראלית מזה זמן רב... איזה עולם אמיץ, חדש, נהדר יצרתם עבורנו בעיבורה של השממה הצחיחה כל כך של זירת התיאטרון הישראלי הממוסד!"

ב-2012 הוציא מוקדי לאור רומן בשם "מלאכים על התקרה", שמספר על ישראלי ופלסטיני המגלים אם משותפת בברלין. הספר התפרסם בישראל ובגרמניה במקביל.

בשנת 2019 יצא לאור בהוצאת כרמל ספרו האוטוביוגרפי "אוטוביוגרפיה; עשרת בתיי הראשונים".

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוס מוקדי גר בתל אביב עם ברכה ציטרין ולו חמישה ילדים. למוקדי שלוש אחיות-למחצה מבוגרות ממנו. אחותו מרים שפילמן, בתו של יעקב רוזנר, בעלה הראשון של מרגוט. בנותיו של אביו ורחל קטינקא): הבכורה, תרצה טנאי, הייתה ציירת ומאיירת ואשתו של המשורר שלמה טנאי; הגר ברץ נישאה לעמוס ברץ, בנם של מרים ויוסף ברץ. מוקדי הוא אחיינה (בן אחיה) של הציירת רבקה ריגר קפלן ודודנה של בתה, הציירת ויוצרת ההדפסים שלומית הבר-שיים; דודנו (בן אחיו של אביו) של הצייר משה מוקדי; ודודן שני (מצד אביו) של הצייר מיכאל ארגוב (זינגר) ומהנדס האווירונאוטיקה פרופ' יוסף זינגר.