מרדכי בריסק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: יש לתמצת ולשפר ניסוח.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
הרב מרדכי בריסק
Rabbi Mordechai Brisk.jpg
רבי מרדכי בריסק
תאריך לידה אביב ה'תרמ"ו
תאריך פטירה י"א בסיוון ה'תש"ד
מקום פעילות טשנד
השתייכות רבני הונגריה, רבני רומניה
תחומי עיסוק תורה, אגדה, הלכה, תלמוד
רבותיו הרב מרדכי יהודה ליב וינקלר
תלמידיו הרב שלמה חיים ברנשטיין, אברהם פוקס, שחיבר עליו את אחד מספריו
חיבוריו שו"ת 'מהר"ם בריסק', 'דרשות מהר"ם בריסק על מועדים וזמנים שונים', 'דרושי מהר"ם בריסק על התורה', ביאור לפירוש המהרש"א על הש"ס לכמה מסכתות (אבד בשואה למעט כמה דפים), פירוש למסכת מקוואות שבמשנה, חיבור של חידושים על הש"ס (שני האחרונים אבדובשואה)

הרב מרדכי בריסק (ידוע בכינוי מהר"ם בריסק; אביב ה'תרמ"ו, 1886 - י"א בסיוון ה'תש"ד, 2 ביוני 1944) היה מרבני טרנסילבניה בדור שלפני השואה שבה נספה. כיהן כרבה של טשנד וראש ישיבה שם[1].

לפני טשנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד באביב תרמ"ו לרב יהושע בריסק, רבה של טיסה-דאדה, ולאסתר, בתו של הרב מנחם גרשון גרינוולד, ראב"ד קרסטיר[2].

למד בישיבת מאד אצל הרב מרדכי יהודה ליב וינקלר, מגדולי הפוסקים בדורו. הרב וינקלר הסמיכו להוראה בגיל 18. כן נסמך להוראה על ידי שניים מחשובי רבני טרנסילבניה, הרב אברהם יצחק גליק מטולצ'בה והרב פנחס חיים קליין מסעליש.

בתרס"ח (1907), בשידוך שנעשה על ידי רבו, נישא לגיטל, בתו הבכורה מ-5 בנותיו ואחד-עשר ילדיו של הרב שמואל זלמן ויינברגר, רבה של מרגיטה[3]. ב-1911 התמנה לדיין ומורה צדק במרגיטה. בתפקיד זה שימש כ-8 שנים עד שמונה ב-1919 לרבה של טשנד והגליל. במרגיטה הקים ישיבה שמנתה כ-20 בחורים.

יזם את הקמת "חברת תלמוד תורה" במרגיטה ועזר רבות לחותנו בענייני הציבור.

כבר בהיותו במרגיטה נשא ונתן בהלכה עם גדולי הרבנים בטרנסילבניה והונגריה כמו רבו מרדכי יהודה ליב וינקלר, הרב יצחק יהודה שמלקיש מלבוב, הרב צבי הירש שפירא ממונקץ'[4], הרב יצחק אברהם גליק[5], הרב שמעון גרינפלד מסמיהאלי, הרב אליעזר דייטש מבוניהאד[6].

באותן שנים הוציא לאור חלק ראשון של 'שו"ת מהריא"ץ' - שאלות ותשובות של אבי חותנו שהיה הרב הקודם של מרגיטה, עם הערות והוספות משלו בשם "בנין יהושע" על שם אביו. הוסיף מדברי הרב ויינברגר חידושים לתנ"ך, ולאגדות הש"ס והדרכות רוחניות. וכן הוסיף לזה את 'חדושי מהרש"ז' - חידושים על התנ"ך והש"ס ושו"ת מאת הרב שלמה זלמן ויינברגר, בנו של המהריא"ץ ויורשו ברבנות מרגיטה והגליל.

ראב"ד טשנד והגליל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטשנד והגליל היה רבם של יהודי 50 יישובים והוא שיפר ופיתח את חיי הדת היהודיים בעיר טשנד בפרט וביישובי הגליל בכלל: הקים מוסדות חינוך תורניים, הוסיף שוחטים, הקים אטליזים לבשר כשר בלבד וריכזם בבניין "בית הרב" החדש, פעל להקמת מקווה חדש בטשנד ומקוואות נוספים בכפרים שבגליל ופעל רבות למען טהרת המשפחה. הקים ארגונים דתיים והתנדבותיים לרווחת הקהילה כמו "חברת גמילות חסדים" ו"חברת משניות" וכן הוא אישית עזר לנזקקים.

סירב לקבל מתנות כלשהן, ואף לחם בתקיפות נגד תופעה זו שהייתה רווחת בקרב בעלי תפקידים שונים. הפך לבורר מבוקש בין אנשים, רבנים וקהילות בכל רחבי טרנסילבניה והונגריה. הוא היה הבורר בכמה מחלוקות ציבוריות מפורסמות באותה תקופה בהן המחלוקת בקהילת קלויזנבורג, המחלוקת על רבנות סטמר, מחלוקת השוחט בגרוסוורדיין.

היה מהאישים המרכזיים בלשכת מרכז הקהילות האורתודוקסיות בטרנסילבניה שישבה בבירת החבל, קלוז'. ועם צירוף צפון טרנסילבניה להונגריה בת"ש היה מהאישים המרכזיים של מרכז הקהילות בהונגריה שמושבו היו בבודפשט. ב-1942 היה אמור להיבחר לראב"ד בודפשט, אך ראשי הקהילה התנגדו לדרישתו להחזיק ישיבה של לפחות עשרה תלמידים על חשבון הקהילה מפני שגם בבודפשט שורר מצב חירום וישנה סכנה גדולה בקיומה של ישיבה. בגלל התנאי שלו ללמד תורה לצד התפקיד הרבני, המינוי המכובד שהיה יכול להצילו לא יצא אל הפועל, והרב בריסק נשאר בטשנד עד שנלקח לבירקנאו.

הישיבה בטשנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר התלמידים בישיבתו בטשנד הגיע בשנים האחרונות שלפני מלחמת העולם השנייה לכ-500 תלמידים, ובכך הייתה הישיבה הגדולה ביותר בטרנסילבניה בפרט וברומניה בכלל, ולאחר צירוף צפון טרנסילבניה להונגריה בת"ש (1940) היא הייתה הישיבה הגדולה בהונגריה. הוא ניהל את הישיבה ללא משרד וחוץ מתפקידו הרשמי כראש הישיבה, הוא היה למעשה גם המנהל האדמיניסטרטיבי, המנהל הרוחני והמשגיח. הישיבה כללה חוץ מבית המדרש גם פנימייה וכן חדר-אוכל ומטבח, כדי לבטל המנהג של "אכילת ימים" - אכילת תלמידי הישיבה במשך השבוע אצל בעלי הבתים היהודיים במקום כשכל תלמיד אוכל כל יום אצל מישהו אחר, כפי שהיה מקובל בישיבות במשך שנים רבות.

סדר יום הלימוד בישיבה החל בשעה 4 לפנות בוקר בסדר לימוד עד שעה 7 ובשעה 8 התקיימה תפילת שחרית, כשלאחר התפילה העביר הרב שיעור קצר של כרבע שעה בטור או"ח מהשו"ע. סדר יום הלימוד הסתיים בשעות 10–11 בלילה, כשהמתמידים למדו עד 2–3 לפנות בוקר.

הלימוד בישיבה כלל לימוד גמרא של "שיעור פשוט" ו"שיעור עיון", לימוד הלכה מהשו"ע של הלכות שבת מטור או"ח ושל טור יו"ד חלק א', ולימוד חומש עם רש"י:
הלימוד של "השיעור הפשוט" היה לימוד של שלושה דפי גמרא עם פירושי רש"י תוספות, מהרש"א ומהר"ם מלובלין, כשהגדולים למדו פירושי הראשונים החשובים כמו רמב"ן, רשב"א, ריטב"א, רא"ש, ר"ן ועוד. הלימוד העיקרי היה בימים ראשון-שלישי, והחזרה בימי רביעי וחמישי. השיעור שנמשך כ-3 שעות התקיים בימי שני-חמישי בסביבות שעה 5:30-5 לפנות ערב, והמבחן על הנלמד בין חמישי אחר הצהריים ליום שישי בצהריים. הייתה נערכת חזרה גדולה ומבחן כולל בארבעת השבועות האחרונים של כל "זמן" (תקופת לימוד בישיבה כשבין התקופות חופשות "בין הזמנים") כשהמבחן היה בשבוע האחרון.

בשעה 11:30 לפני הצהריים היה הרב מעביר לפני התלמידים הטובים יותר "שיעור עיון" שנמשך שעה וחצי-שעתיים של סוגיה מיוחדת עם פירושי ראשונים ואחרונים, ובכל ארבעה-שישה שבועות סיימו סוגיה. נערך מבחן נבחנים על כל סוגיה, ואם מדובר בסוגיות קשורות אחת בשנייה, אז היו נבחנים בסוף הזמן על הסוגיות שלמדו באותו זמן.
מיום חמישי בערב עד מוצאי שבת למדו את פרשת השבוע עם פירוש רש"י והלכות שבת מטור אורח חיים בשולחן ערוך. בערב שבת התקיים שיעור של למעלה משעה על הלכות שבת בשו"ע. בשבת אחרי הצהריים ובמוצאי שבת היו נבחנים התלמידים על הלכות שבת ועל פרשת השבוע עם פירוש רש"י.

ביום ראשון ניתן שיעור של למעלה משעה בטור יורה דעה חלק א' בשו"ע עם בחינה במקום "השיעור הפשוט" בשאר הימים. בחינה כוללת נערכה בשבוע האחרון של כל זמן על הסימנים שנלמדו באו"ח ויו"ד שנלמדו במשך אותו "זמן" (כן למדו גם קצת מטור חו"מ).

תלמידי החכמים של טאשנאד ונכבדי הקהילה היו משתתפים בדרשת ה"פתיחה" של הרב שהייתה ניתנת כחודש לאחר תחילת הזמן כשהתלמידים כבר נכנסו לעומקה של הסוגיה התלמודית הנלמדת. בדרשה זו היה נושא פלפול חריף על הסוגיה ומשלב בדבריו דברי התעוררות לתלמידים שיתחזקו בלימוד התורה ושימשיכו בדרך שמירת המצוות[7].

בשואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רדיפות היהודים פגעו בבריאותו אך השיב ככל יכולתו לכל השאלות שהופנו אליו ושימחה אותו מאוד העובדה שגם במצב קשה כזה יהודים ממשיכים לשאול שאלות הלכתיות. הוא עסק גם בהתרת עגונות של יהודים רבים מפלוגות העבודה שלא חזרו לביתם. תשובותיו פורסמו ב'שו"ת מהר"ם בריסק' שיצא לאור עוד בזמן המלחמה, וכמעט שלא היו ספרי שו"ת בנושא השואה של הפוסקים החשובים באותה תקופה שנדפסו בזמן זה.

הוא סירב להצעה לכהונת רב קהילת בודפשט שהייתה יכולה להצילו מהשמדה, מכיוון שראשי הקהילה לא נענו לדרישתו להחזיק ישיבה עם עשרה בחורים לפחות על חשבון הקהילה. על אף שסירובם נומק בטענתם שהנאצים לא ירשו זאת וללמוד במחתרת מסוכן מדי. בתגובה לדברי ראש הקהילה אמר: "אם לא אוכל ללמד תורה בצד הרבנות, למה זה לי חיים?!".

בתש"ג הרב עונה קשות בעקבות תפיסת עריק ממחנה קרוב על גג ישיבתו. בקיץ תש"ד הקיפו ז'נדרמים את ביתו כדי למנוע מפגש בינו לבין אחרים ולאחר יומיים הוא וקרוביו הועברו לחצר בית הספר הממשלתי ולאחר מכן לגטו שימלוי[8] ושם גילחו את זקנו.

ניצולים העידו שסיכן את חייו בהנחת תפילין בקביעות על הרצפה תחת השמיכות, וכן שהיה שר בשקט את הפיוט "חמול על מעשיך" מתפילות הימים הנוראים ודיבר לפני מקורביו ואחרים על תקופת הסתר הפנים הזו שבסופה עלול להתקיים הפסוק "אחד מעיר ושנים ממשפחה". לצעירים ייעץ לברוח למרות שמסכנים את חייהם בכך.

נספה בליל י"א בסיוון תש"ד עם רעייתו וילדיו, למעט בנו הרב אהרן צבי, באושוויץ-בירקנאו.

תקופת חייו של הרב מרדכי בריסק על ציר הזמן
תקופת הזוגות תנאים אמוראים סבוראים גאונים ראשונים אחרוניםציר הזמן

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד בהיותו נער כתב מאמרים בכתבי עת תורניים בהונגריה ובטרנסילבניה חשובים כמו "תל תלפיות", "וילקט יוסף", "נטעי בחורים" (מיוחד לצעירים מוכשרים בלימוד התורה), ועוד. כן חיבר חיבורים שונים שפרסמו את גדולתו התורנית:

  • 'שו"ת מהר"ם בריסק' על ארבעת טורי השו"ע בארבעה חלקיםתש"ן יצאה מהדורה שלישית הכוללת את ארבעה החלקים בשם 'שו"ת מהר"ם בריסק החדשות').
  • 'דרשות מהר"ם בריסק על מועדים וזמנים שונים' - 84 דרשות על המועדים ועל זמנים ואירועים מסוימים.
  • 'דרושי מהר"ם בריסק על התורה' (לקט שנערך בידי נכדו) - הספר האחרון שיצא מדברי התורה שלו בתשרי תש"ע (2009).

בנוסף חיבר ספרים שלא שרדו לאחר השואה:

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב אהרן צבי - נולד בתר"ע וכבר בהיותו בחור נסמך להוראה על ידי הרב מרדכי ליב וינקלר והרב מ"ח רוזנבוים שהיה רבה של קליינוורדיין. חותנו עבר בתרפ"ז (1927) לכהן כרב הקהילה האורתודוקסית בסאלונטה ומסר את משרת רבנות צ'קה לבן אחיו שנבחר פה אחד. נישא בתרפ"ט לקרובת משפחתו שרה בריינדל, בת אחי אביו, הרב נתן צבי בריסק שהיה ראב"ד צ'קה שבמחוז ביהור. בתש"א עבר לארד והקים שם את ישיבת "בית משה" שהפכה לישיבה הגדולה בטרנסילבניה. בתש"ט נבחר לראב"ד הקהילה האורתודוקסית בארד במקומו של הרב חיים סופר. בשנות השואה שימש ביתו כמרכז מעבר לפליטים רבים וביניהם חולים ומוכי כינים. לאחר השואה סייע מאוד לשיקום ניצולי שואה. גם בימי המשטר הקומוניסטי הוא המשיך ללמד בישיבתו וכן קיבץ יתומים רבים לישיבה. על אף שהקומוניסטים רדפו את היהודים שומרי המצוות ובייחוד את הרבנים על פעילות דתית שנאסרה בשלטון הקומוניסטי ובכלל זה לימוד תורה, ישיבתו זכתה להכרה מפתיעה על ידי השלטונות שהעניקו לה תמיכה כספית. וכן הקים מפעל נקניק כשר כדי לספק ליהודים בסביבה בשר כשר וגם לדאוג שיהודים יוכלו לעבוד בלי לחלל שבת ויום טוב וביצע את פעולות חשובות לרווח היהודים. אך בסופו של דבר השלטון הרומני הקומוניסטי אילץ את הרא"צ בריסק להפסיק פעולותיו. בהשתדלות נמרצת של קרוביו וידידיו בארץ שהפעילו את השר משה חיים שפירא לפעולה אצל שלטונות רומניה, קיבל אישור עלייה לישראל לו ולמשפחתו ולקבוצה מתלמידיו. הקבוצה עלתה לישראל בתש"י (1950). הקים בנתניה את ישיבת 'מהר"ם בריסק' על שם אביו. נפטר בפתאומיות בתשי"ט (1959) בארצות הברית בהיותו בחתונת בתו היחידה עלקא.
  • יוטא שנישאה לרב שמואל גרינברג שהיה דיין ומו"צ בטשנד, מחבר ספר שו"ת מרקחת בשמים. שניהם נספו.
  • חיה-פעריל, הייתה מאורסת לתלמידו, הרב שלמה חיים ברנשטיין, היא נספתה בשואה.
  • ציפורה.
  • יהושע.
  • יששכר דוב.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ישיבת טשנד הייתה תקופה קצרה הישיבה הגדולה ביותר ברומניה ובהונגריה (בשנים ת"ש-תש"ה שבהן צורפה צפון טרנסילבניה להונגריה)
  2. ^ אסתר הייתה נכדתו מצד אביה של הרב דוד גרינוולד מאונגוואר.
  3. ^ בנו של הרב יהושע אהרן צבי ויינברגר.
  4. ^ מחבר "דרכי תשובה" על חלק יורה דעה של השולחן ערוך.
  5. ^ מחבר שו"ת "יד יצחק".
  6. ^ מחבר שו"ת "פרי השדה".
  7. ^ חופשות "בין הזמנים" היו מאמצע אלול עד ראש חודש חשוון ומר"ח ניסן עד ר"ח אייר.
  8. ^ * סילג'שומיו (Szilágysomlyó), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
  9. ^ אנציקלופדיה לתיעוד ולהנצחת מעשים של מסירות-נפש בשנות הזעם תרצ"ט-תש"ה (1939–1945) בגיטאות, במחנות העבודה, במחנות הריכוז ובמחנות ההשמדה. מפעל ההנצחה הזה הוקם ביוזמת הרבי מקאליב ר' מנחם מנדל טאוב שניצל מהשואה. באנציקלופדיה שלושה כרכים שיצאו בין השנים תשנ"ז-תשס"ז (2007-1997).