מרדכי טביב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מרדכי טביב

מרדכי טַבִּיב (י"ג בחשון תרע"א, 14 בדצמבר 1910כ"א בטבת תשל"ט, 20 בינואר 1979) היה סופר עברי, עורך ומחנך ישראלי. מראשוני הסופרים בני העדה התימנית בישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרדכי טביב נולד בראשון לציון בשנת 1910, לאחר שהוריו, שושנה והרב טביב טביב, עלו מחידאן שבצפון תימן בשנת 1909. אביו, המכונה "טביב הזקן", היה צורף ותלמיד חכם. אחיו הבכור היה אברהם טביב, מנהיג יהדות תימן בארץ ולימים חבר הכנסת.

עד גיל 13 למד טביב במעלאמה (ה"חדר" התימני). כבר בתקופה זו נמשך אל ההשכלה והספרות הכללית, והוא הועבר להמשך לימודיו בבית הספר העממי "חביב" במושבה, בהמלצת מנהל בית הספר, אהרון קרון. דבר זה יצר עימות חריף בינו ובין אביו, שחפץ שבנו יהיה לרב. אך לימודיו נמשכו זמן קצר, שכן טביב נאלץ לצאת לעבודה כדי לסייע בפרנסת המשפחה. הוא עבד בעיקר בחקלאות, בניין, שמירה וסבלות. באותו הזמן הצטרף לתנועת "הנוער העובד" והקים בשכונתו את הסניף הראשון של התנועה עבור בנות בשכונה תימנית. מסניף זה התקדם לתפקיד מרכז סניף התנועה בכרם התימנים בתל אביב. בשנת 1934 הכיר את חנה קנטרוביץ, ילידת פולין, ונישא לה. לזוג נולדו בת, לאה, ובן, גל.

לאחר עבודה כפועל בבית חרושת ללבנים ועקב אמונתו באידאלים של סוציאליזם, עבר טביב ב-1938 להתגורר בקיבוץ נען. משם פרסם את שיריו הראשונים, בעיקר במוסף הספרותי של עיתון דבר". בשנת 1939 התנדב לצבא הבריטי, שם שירת בשלוש השנים הראשונות של מלחמת העולם השנייה כחפר. שוחרר מהשירות, בהיותו ביוון, עקב מחלה. בחזרתו לארץ ישראל, עסק בפעילות ציבורית מגוונת, בייחוד במוסדות ההסתדרות ומפלגת מפא"י, ובמקביל גם עסק באופן אינטנסיבי בכתיבה ספרותית. במלחמת השחרור שירת כקצין חינוך של חטיבה 8 של יצחק שדה, ועסק בעריכה והבאה לדפוס של עיתון החטיבה, "שריון ופשיטה", בו פרסם מפרי עטו. לאחר מלחמת השחרור ערך את הביטאון ההסברתי-פוליטי של מפא"י "שלוחות", וגם בו פרסם מכתביו, כולל יצירתו הידועה "כינורו של יוסי". בצד כתיבתו גם ריכז את המחלקה הערבית של ההסתדרות.

Mordechai Tbib.jpg

ספרו הראשון, "כעשב השדה", מחיי העדה התימנית בארץ, יצא לאור בשנת 1948 ועורר הדים רבים בציבור. בשנת 1950 זכה הספר בפרס רופין.[1] בשנת 1953 היה לעורך הירחון לספרות "מבואות", בו פרסם מיצירותיו ומאמרים ראשיים. במקביל יסד גם את כתב העת "מפגש" שנועד לפרסם יצירות של סופרים יהודים וערבים, בתקווה שרעיון זה יביא לשיתוף פעולה בין שני העמים; כתב עת זה נסגר במהרה. מרדכי טביב כתב מספר ספרים - "עשב השדה", "דרך של עפר", "כערער בערבה". סיפורו "כינורו של יוסי" נלמד שנים רבות במערכת החינוך. שפתו מיוחדת ברבדיה המקראיים והמשנאיים מעורבים ביחד עם יהודית-תימנית.

חלק משיריו הולחנו כ"שירים תימניים" וחלק הולחנו ליצירות קאמריות על ידי המלחין פאול בן חיים. כן חיבר את התמליל לאורטוריה הרדיופונית "תיקון חצות" של מרדכי סתר, אשר זכתה בשנת 1962 בפרס איטליה (Prix Italia).‏[2]

בשנת 1979 הלך מרדכי טביב לעולמו.

בשנת 2000 יצאה בהוצאת הקיבוץ המאוחד מהדורה חדשה וכוללת של סיפוריו. בשנת 2014 יצאה מהדורה חדשה של ספרו 'כערער בערבה', בהוצאת הקיבוץ המאוחד, עם אחרית דבר של נורית גוברין והערות של אבנר הולצמן.

על שמו נקראת חטיבת טביב ראשון לציון הצמודה למקיף ו' השש-שנתי יגאל אלון. בחטיבה מסלול ספרות אמנות ייחודי לתלמידים מוכשרים כחלק מהעברת מורשתו של טביב.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כן זכה במלגה של "קרן מץ".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נחמה רזלר-ברסון, 'בר-יוסף וטביב: בין נוסטלגיה וריאליזם', הדאר נו,כו (תשל"ז), 424–425; כז, 443–444.
  • משה פלאי, 'ניתק מיתר מכינורו של מרדכי טביב', הדאר 58, יד (תשל"ט), 220–221.
  • יוסף אורן, 'בין שני עולמות' (על הרומן הראשון של מרדכי טביב, "כעשב השדה"), הדאר 58, יד (תשל"ט), 221.
  • מישאל מסורי-כספי, 'על יהדות תימן – "היושבת בגנים" ו"כעשב השדה": "המסע לארץ הגדולה" של מרדכי טביב', בצרון 21/22 (תשמד), 37–44.
  • יוסף חיים בן זכריה הלוי, 'על הגאולה ועל התמורה: בין אבות לבנים ביצירתו של מרדכי טביב', בתוך: שלום גמליאל, מישאל מסורי כספי, שמעון אביזמר (עורכים), ארחות תימן: שערים בארחות תימן, לשון, היסטוריה וחברה, חקרי ספרות, תרבות חמרית, ירושלים: מכון שלום לשבטי ישורון, תשמ"ד, עמ' ‬320–338. (נדפס שוב דפוס צילום בתוך: בת-ציון עראקי קלורמן (עורכת), יהודי תימן – היסטוריה, חברה, תרבות: יוצאי תימן בארץ-ישראל : אסופת מאמרים,‫ רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, תשס"ו 2006, עמ' 389–406.)
  • שמעון‫ אביזמר, '"אני אוהב עד כלות": על עולמו הפנימי של מרדכי טביב', תימא ב (תשנ"א), 143–148.
  • יוסף חיים בן זכריה הלוי, 'שירת הילדים אשר למ’ טביב', מעגלי קריאה 21 (תשנ"ב), 31–38.
  • יוסף חיים בן זכריה הלוי, 'בעבותות ישן וחדש: שירתו של מרדכי טביב בין השנים תר"ץ–תש"ג וזיקתה לשירה העברית החדשה והמודרניסטית', בתוך: יוסף דחוח-הלוי (עורך), מבועי אפיקים – ספר היובל: מחקרים במורשת יהדות תימן ותרבותה, תל אביב: אפיקים, תשנ"ו, עמ' 49–84.
  • יוסף חיים בן זכריה הלוי, ‫ היהודי מתימן בעיני עצמו – מבעד למעמדות קומיים', בתוך: מבועי אפיקים (תשנ"ו), עמ' 85–96.
  • נורית גוברין, '"והוא בשלו"', מאזנים עה, 5 (תשס"א), 14–17. (על "כעשב השדה")
  • רותי קרן, 'מרדכי טביב – אמת חיה בוערת ורלוונטית גם אחרי חמישים שנה: עיון בסיפורי הקובץ "דרך של עפר"', הכיוון מזרח 6 (תשס"ג), 28–31.
  • נורית גוברין, 'כערער בערבה: סיפורה של טעות', גג 25 (2011), 105–113. כונס בספרה: 'קריאת הדורות - ספרות עברית במעגליה', כרך ה', הוצאת גוונים ואוניברסיטת תל אביב, תשע"ה (2015) יחד עם הפרק: "שתול באדמה".
  • "מרדכי טביב", בתוך: יוסף אורן (עורך), בוסתן הראשונים: אנתולוגיה של סופרי ראשון לציון, הוצאת עיריית ראשון לציון, תשמ"ט - 1989, עמ' 75–86.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרדכי טביב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרס רופין למ. טביב, דבר, 12 ביוני 1950; יחיאל חבשוש, "כעשב השדה" למרדכי טביב, הד המזרח, 25 בספטמבר 1950.
  2. ^ פרס איטליה ל"קול ישראל", מעריב, 25 בספטמבר 1962.
  3. ^ פרסי־ספרות לסופרים צעירים, דבר, 2 באוקטובר 1953.