צ'יאונה סוגיהארה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יפןיפן זהו שם יפני; שם המשפחה הוא סוגיהארה.
צ'יאונה סוגיהארה
杉原 千畝
צ'יאונה סוגיהארה
צ'יאונה סוגיהארה
לידה 1 בינואר 1900
קוזוצ'י (אנ'), יפן
פטירה 31 ביולי 1986 (בגיל 86)
קמקורה (אנ'), יפן עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה קמקורה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה יפןיפן יפן
מקצוע דיפלומט, קונסול דיפלומטי עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Yukiko Sugihara (7 באפריל 193631 ביולי 1986) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Haruki Sugihara עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 4 עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע חסיד אומות העולם
פרסים והוקרה
  • מפקד עם כוכב של מסדר פולוניה רסטיטוטה (1 באוקטובר 2007)
  • צלב הצלת החיים (27 באוקטובר 1993)
  • פרס ראול ולנברג (1990)
  • מסדר האוצר הקדוש, דרגה 5 (1944)
  • עיטור ההצטיינות של הרפובליקה של פולין בדרגת מפקד (5 ביוני 1996)
  • חסיד אומות העולם (4 באוקטובר 1984)
  • מסדר ההערכה של הרפובליקה של פולין
  • מסדר פולוניה רסטיטוטה עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
יד ושם צ'יאונה סוגיהארה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

צִ'יאוּנֶה (סֶמְפּוֹ) סוּגִיהַארַה, (ביפנית: 杉原千畝‏; 1 בינואר 190031 ביולי 1986) היה דיפלומט יפני. בהיותו קונסול יפן בקובנה, ליטא, הציל בזמן השואה חייהם של אלפי יהודים מפולין ומליטא. על מעשה זה הוענק לו התואר חסיד אומות העולם[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רישומי הלידה של סוגיהארה, המציינים את מקום הולדתו – העיירה קוזוצ'י, הידועה היום כעיר מינו, יפן.

סוגיהארה נולד בכפר יאוטסו[2], מחוז גיפו, שביפן ב-1 בינואר 1900 לקוסוי, גובה מס מטעם הממשלה ורופא, וליאטסו. הוא היה הבן השני מתוך שישה ילדים. מגיל צעיר גילה עניין רב בשפה האנגלית ובעולם שמעבר ליפן. אביו ציפה ממנו ללמוד רפואה, אך בבחינות הכניסה פסל את עצמו בכוונה - כשרשם במבחן את שמו בלבד. הוא נרשם ב-1918 לאוניברסיטת ואסדה ולמד כמקצוע ראשי ספרות אנגלית. ב-1919 עבר את בחינות משרד החוץ, ונשלח לחארבין שבסין, שם למד גרמנית ורוסית, התמחה בענייני רוסיה ואף המיר דתו לנצרות פרבוסלאבית.

תצפית על קוזוצ'י (מינו), העיירה שבה נולד סוגיהארה.

במשרד החוץ היפני נחשב סוגיהארה לדיפלומט מבריק. בין היתר מונה כאחראי לרכישת מסילת הרכבת הצפונית במנצ'וריה (שהייתה אז מדינת בובה של יפן) מידי ברית המועצות. הודות למידע שקיבל מהסינים, הצליח לקנות אותה במחצית המחיר שדרשו הרוסים. סוגיהארה התפטר מתפקידו לאות מחאה אחרי הזוועות שנעשו תחת הכיבוש היפני בסין, וחזר ליפן ב-1935. שם התחתן עם יוקיקו קיקוצ'י, שהייתה בת למעמד נמוך משלו. גם היא התנצרה לפני נישואיהם.

ב-1938 גויס שוב למשרד החוץ, שירת במשרד הדוברות ובהמשך נשלח לשמש כמתרגם לרוסית בלשכת הצירות בהלסינקי שבפינלנד. ב-1939 נשלח לליטא, שם נתמנה לסגן הקונסול בקובנה. תפקידו החשאי הנוסף היה לאסוף מודיעין על תנועות הצבא הסובייטי והגרמני באזור. בתחילת אותה שנה (1939) הציעו היפנים לגרמנים להפעיל עבורם רשת לפעילות חתרנית באוקראינה בתנאי שהגרמנים יממנו אותה. הגרמנים ידעו על הרשת היפנית האנטי-קומוניסטית שכבר פעלה אז בכל מרכז ומערב אירופה ונוהלה על ידי נספחים צבאיים ודיפלומטים יפנים. סוגיהארה היה אחד מקציני הרשת הזו. הגרמנים התלהבו מרעיון הרחבת הרשת לאוקראינה והסכימו להעניק את המימון הדרוש לפעילות הזאת, כיוון שהוסבר להם כי המקורות של הרשת הם אוקראינים שונאי סטלין ומתנגדי הקומוניזם, ששירתו ב"צבא האדום" בעל כורחם[3].

טקס הנצחה לצ'יאונה סוגיהארה

במהלך מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבנה בו ישבה הקונסוליה היפנית בקובנה. כיום "בית סוגיהארה" המשמש כמוזיאון
שולחן כתיבה במשרדו הקונסולרי של צ'יאונה סוגיהארה בבית סוגיהארה בקובנה

כאשר ביוני 1940 נכבשה ליטא על ידי ברית המועצות במסגרת הסכם ריבנטרופ–מולוטוב שחילק את האזור בין ברית המועצות לגרמניה הנאצית, התדפקו פליטים יהודים רבים מפולין ומליטא על דלתות הקונסוליה שעמדה לפני סגירה. לאחר ששוחח איתם, החליט סוגיהארה לעזור להם לעזוב את ליטא. האמצעי היה הנפקה של אשרת מעבר ליפן עבור אלו שקיבלו מהקונסול ההולנדי בקובנה, יאן זווארטנדיק (לימים מחסידי אומות העולם), ויזת יעד לכיוון היעד הפיקטיבי, האי קורסאו, שהיה אז בשליטה הולנדית. הנפקת ויזת מעבר איפשרה לקבל ויזת יציאה מרוסיה, ומליטא שהייתה אז שטח כבוש בידי הרוסים. הפליטים היו צריכים לגייס סכומי כסף גבוהים (180 דולרים אמריקניים, שהיו הון עתק באותם ימים), לנסיעה ברכבת הטרנס-סיבירית שחצתה את רוסיה, עד לעיר הנמל הרוסית ולדיווסטוק בנסיעה שארכה 11 ימים, ומשם בשיט בספינה ליפן. בשל הסיבות הכלכליות וכן בשל קושי להאמין בכוחה של הוויזה, לא פנו בתחילה פליטים רבים בבקשה לקבל ויזה מן הקונסוליות ההולנדית והיפנית, אך עם הידרדרות המצב ובעיקר בשל השתדלותם של העסקנים היהודים שהיו ממנהיגי הפליטים מפולין ששהו בליטא, ובראשם ד"ר זרח ורהפטיג (לימים שר במדינת ישראל), הייתה עלייה חדה במספר הפליטים שפנו לבקש ויזה שכזו.

שלוש פעמים ביקש סוגיהארה אישור מהממונים עליו במשרד החוץ היפני להנפיק ויזות. כיוון שהנפקת ויזה דרשה תהליך הרשמה מסודר והוכחה מצד המבקש שברשותו דמי קיום מספיקים, נענה סוגיהארה בשלילה. כשראה שהמצב הביטחוני מחמיר, המרה את פי הממונים עליו, והחל ב-31 ביולי 1940 להנפיק ויזות ככל שיכול, עד לסגירת הקונסוליה היפנית בלחץ הרוסים, בספטמבר 1940. ב-4 בספטמבר עזב סוגיהארה את תפקידו ויצא ברכבת עם משפחתו לברלין, להמשך שירות דיפלומטי שם.

על פי האומדן, עד מועד סגירת הקונסוליה היפנית, הספיק סוגיהארה להנפיק יותר מ־2,150 ויזות, בכתיבה ידנית מרתונית ביחד עם אשתו ועוזרו (בחלק מהזמן סייע להם משה זופניק, תלמיד ישיבת מיר).

מספר הניצולים היה גבוה יותר ממספר הוויזות, כיוון שוויזות למבוגרים כללו גם את ילדיהם. מספר הניצולים נאמד על ידי יד ושם ב-1,600 לכל הפחות. סוגיהארה עצמו העריך את מספרם ב-3,500 ואשתו העריכה ב-6,000. הערכות לא-רשמיות אף עוברות את ה־10,000. במסגרת הוויזות הללו הונפקו ויזות לכל שלוש מאות תלמידי ישיבת מיר, שעברו בשלב ראשון לקובה שביפן והמשיכו שם בלימוד תורה, ולאחר כשמונה חודשים לשאנגחאי.

מעשיו חשפו אותו ואת משפחתו לפגיעתם של הגרמנים[דרוש מקור], אך על אף שהאחרונים ככל הנראה ידעו על מעשיו, לא פגעו בו. סוגיהארה המשיך למלא תפקידים דיפלומטיים ברחבי אירופה. בסוף תקופת המלחמה נעצר ביחד עם אשתו וילדיו בידי הסובייטים, ושהה במשך למעלה משנה במחנה מעצר. לדברי בן-עמי שילוני הסובייטים התייחסו אליו בצורה טובה יותר משאר הדיפלומטים היפנים שנעצרו[4].

אחרי המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדליה שהנפיקה ישראל לזכרו
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
רחוב סמפו סוגיהרה ביפו

ב-1947 חזר סוגיהארה ליפן. הוא פוטר ממשרד החוץ בשל היותו איש המשטר הישן. הוא נאלץ לעבוד בעבודות כפיים שונות, במשך תקופה לא קצרה, ואף עבד בחנותו של אחד מראשי הארגונים היהודיים.

ב-1960 קיבל משרה בחברה מסחרית ברוסיה, ועבד בה כ־16 שנים. בסוף 1969 ביקר בישראל, בה למד בנו, נפגש עם שר הדתות זרח ורהפטיג וקיבל תעודת הוקרה מיד ושם[5].

בשנת 1985 קיבל סוגיהארה הכרה כחסיד אומות העולם על ידי יד ושם. סוגיהארה לא הסכים לקבל כיבודים או טובות הנאה כלשהם, מלבד מלגת לימודים שניתנה לבנו נובוקי בידי מדינת ישראל. ככלל, לא הסכים להתראיין, ובראיון נדיר אחד אמר שצריך לעשות את הדבר הנכון משום שהוא נכון – ולא מכל סיבה אחרת.

סוגיהארה נפטר ב-31 ביולי 1986 בגיל 86, והותיר אחריו אשה ושלושה ילדים.

אישים שהציל[עריכת קוד מקור | עריכה]

על היהודים שהציל נמנים, בין השאר: אריה לייב בארון, יעקב בנאי ("מזל"), אבא מרדכי ברמן, שמואל ברנבוים, זרח ורהפטיג, יחזקאל לוינשטיין, נחום לסמן, מנחם סבידור ראובן פיין, יחיאל מיכל פיינשטיין, נחום פרצוביץ, ישראל חיים קפלן, לוי קרופני, חיים שמואלביץ ובנו רפאל שמואלביץ.

מורשתו והנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינת ישראל, באמצעות החברה הממשלתית למדליות ומטבעות, הביעה את הוקרתה בהטבעה של מדליה מיוחדת לזכרו.

עיריית תל אביב יפו קראה רחוב על שמו ביפו, בין רחוב התקומה לשדרות ירושלים, לצד קולנוע אלהמברה.

אחד ההסברים לכינויו "סמפו" הוא בכך שכשהיהודים להם הנפיק ויזות שאלוהו לשמו, חשב שהשם "צ'יאונה" יהיה קשה להגייה על ידי מי שלא מורגל בשפה היפנית. לכן אמר ששמו "סמפו", שהיא צורת קריאה נוספת לסימניות הקאנג'י המרכיבות את שמו.

סוגיהארה קיבל הכרה רשמית מממשלת יפן והוכר בה כגיבור לאומי. בעיר קובנה, שם שירת כקונסול, נקרא רחוב על שמו. נעשה עליו סרט תיעודי בשם "סוגיהארה", בבימויו של רוברט קירק.

בשנת 1992 נבנתה לכבודו אנדרטה בעיר מולדתו, ובה פסל בדמותו. עיריית יאוטסו החליטה להקים פארק לזכרו על גבעה המשקיפה על העיר. שמו של הפארק ביפנית הוא 人道の丘 - Jindou no oka, שפירושו "גבעת האנושיות". בטקס חנוכת הפארק השתתפו גם ניצולים רבים, בהם זרח ורהפטיג, ששיתף עמו פעולה בהצלה בקובנה. בשנת 2000 נחנך בפארק מוזיאון סוגיהארה, בו ביקרו כבר למעלה מ-100 אלף מבקרים, בהם ישראלים רבים.

ב-1998 הנפיק השירות הבולאי בישראל, בשיתוף יד ושם, בול דואר ליום הזיכרון לשואה ולגבורה, הנושא את דיוקנותיהם של חמישה דיפלומטים חסידי אומות העולם, בהם סוגיהארה.

ב-2001 הוקם פארק עצי סאקורה בווילנה, לציון 100 שנים להולדתו של סוגיהארה.

ב-2016 נקרא על שם סוגיהארה רחוב בפארק המדע פלנתניה בעיר נתניה, הכולל גם גן יפני.

בראשית 2019 התברר, כי חורשה שניטעה לזכרו בבית שמש על קרקע של קרן קיימת לישראל, ובתרומות יפנים, נעקרה ובמקומה הוקמה שכונת המגורים "קנה הבושם"[1].

ב-29 ביולי 2019, גוגל הקדישה "דודל" לזכרו של סוגיהארה[6].

ב-11 באוקטובר 2021 נחנכה בירושלים כיכר על שמו, הכיכר נמצאת בשכונת עיר גנים, בין רחוב קוליץ ורחוב פנמה[7].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 אתר למנויים בלבד עופר אדרת, 34 שנים אחרי, משפחתו של שינדלר היפני גילתה כי החורשה לזכרו הפכה לשכונה בבית שמש, באתר הארץ, 13 בפברואר 2019
  2. ^ על פי גרסה אחרת, נולד בקוזוצ'י (מינו (אנ') דהיום). ראו: רישומי לידתו כאן במסמך משמאל
  3. ^ אברהם זיו טל, רדיו חזק (עמ' 17), מבט מל"מ, גיליון 68, ‏מרץ 2014
  4. ^ הוויזה עדיין בתוקף
  5. ^ שרגא הר גיל, מציל יהודים מקובנו, מעריב, 24 בדצמבר 1969
  6. ^ שרבוט גוגל לזכרו של צ'יאונה סוגיהארה (באנגלית)
  7. ^ ראש העיר חנך כיכר על שם מציל ישיבת מיר, בחדרי חרדים