מר אף אחד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מר אף אחד
Mr. Nobody
Mr. Nobody, film poster.jpg
כרזת הסרט
בימוי ז'אקו ואן דורמל
הופק בידי פיליפ גודו
תסריט ז'אקו ואן דורמל
עריכה מתיאס ורס
שחקנים ראשיים ג'ארד לטו
שרה פולי
דיאן קרוגר
לין דן פאם
ריס איפנס
ג'ונו טמפל
טובי רגבו
נטשה ליטל
מוזיקה פיר ואן דורמל
צילום כריסטוף בוקרן
מדינה קנדה, צרפת, גרמניה, בלגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה Pan-Européenne
חברה מפיצה Wild Bunch
הקרנת בכורה איטליהאיטליה 12 בספטמבר 2009 (פסטיבל הסרטים של ונציה)
בלגיהבלגיה 13 בינואר 2010
משך הקרנה 141 דקות
שפת הסרט אנגלית
סוגה סרט דרמה, סרט מדע בדיוני, סרט רומנטי, סרט פנטזיה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 33 מיליון יורו
הכנסות באתר מוג'ו mrnobody
פרסים פרס האקדמיה האירופית לקולנוע בחירת הקהל לסרט האירופי הטוב ביותר (פיליפ גודו, ז'אקו ואן דורמל) עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מר אף אחדאנגלית: Mr. Nobody) הוא סרט דרמה ומדע בדיוני משנת 2009 אשר נכתב ובוים על ידי ז'אקו ואן דורמל והופק על ידי פיליפ גודו. בסרט מככבים ג'ארד לטו, שרה פולי, דיאן קרוגר, לין דן פאם, ריס איפנס, נטשה ליטל, טובי רגבו וג'ונו טמפל. הסרט מספר את סיפור חייו של נימו נובאדי, קשיש בן 118, בן התמותה האחרון על פני כדור ארץ לאחר שהמין האנושי השיג תוחלת חיים של כמעט חיי נצח. זכרונו הדועך של נימו מתייחס אל שלוש האהבות שלו ואל גירושי הוריו והקשיים המתמשכים לאחר מכן בשלוש תקופות עיקריות בחייו; בגיל 9, 15 ו-34. נימו מספר את הסיפור כולל דרכים אלטרנטיביות, לעיתים תוך כדי שינוי מהלך הדברים בשנייה של החלטה בכל גילאים אלו. הסרט מסופר בעלילה לא ליניארית ובפירוש העולמות המרובים כדי לספר את סיפור חייו של נימו נובאדי.

הקרנת הבכורה העולמית של מר אף אחד התקיימה בפסטיבל הסרטים של ונציה ה-66 ושם קיבל את פרס גולדן אוסלה. הביקורות היו טובות והסרט קיבל שבע מועמדויות לפרס מגריטה (פרסי הקולנוע הבלגים) אשר בהם זכה בשישה ובניהם פרס מגריטה לסרט הטוב ביותר ופרס הבמאי הטוב ביותר עבור ז'אקו ואן דורמל. תקציב הסרט מומן ברובו מכספי מממנים אירופאים ושוחרר בבלגיה בתאריך 13 בינואר 2010. מאז תאריך שחרורו המקורי של הסרט, מר אף אחד הפך לסרט פולחן ומתאפיין בייחודם של הדמויות, שיטות הצילום, הפילוסופיה ופסקול הסרט שהלחין פיר ואן דורמל, אחיו של במאי הסרט אשר נפטר לפני יציאת הסרט לאקרנים.[1]

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2092, נימו נובאדי הוא קשיש בן 118, בן התמותה האחרון על פני כדור הארץ. האנושות ניצחה את התמותה בעזרת התחדשות לא נגמרת של תאים, החיים בעתיד הזוהר מלווים בתאי הגזע תואמי החזיר שבהם. העולם מוקסם וצופה בסקרנות במר אף אחד כאשר הוא מתקרב אל המוות ומסתקרן בחיים שלפני השגת חיי הנצח. נימו בעצמו אומר שהוא לא זוכר דבר מעברו והפסיכיאטר ד"ר פלדהיים, מנסה לגרום לו לשחזר את זכרונותיו באמצעות היפנוזה כאשר זכרונות אחרים מסופרים גם לעיתונאי צעיר. נימו מספר דברים הסותרים אחד את השני כאשר הוא מדורבן לספר, אף אחד לא בטוח מה קרה באמת ומה לא. הוא חידה, לפעמים חושב שהוא בן 34 ללא זכרונות או רקורד לגבי חייו. הוא משחזר את חייו בשלוש נקודות עיקריות; בגיל 9 כאשר הוריו מתגרשים, בגיל 15 כאשר הוא מתאהב ובגיל 34 כאשר הוא מבוגר - כל השלושה נחשפים כמציאויות אפשריות רבות באמצעות עלילה לא ליניארית.

בסרט מוסבר שלפני הלידה, ילדים זוכרים את כל מה שיקרה בחייהם, אך ברגע ההתעברות, מלאכי השכחה גורמים להם לשכוח הכל. אולם המלאכים פוסחים על נימו ומעניקים לו יכולות זמניות. ראשית הוא צריך לבחור את הוריו ממגוון זוגות. בגיל 9, הבחירה השנייה שלו מתרחשת לאחר גירושי הוריו כאשר הוא חייב להחליט עם מי לחיות. בתחנת הרכבת הוא נאלץ לבחור עם מי לחיות כאשר אמו על הרכבת שמתחילה לנסוע ובזמן שאביו עומד על הרציף. במקרה אחד הוא רץ כדי להגיע אל הרכבת ואמו מצליחה למשוך אותו פנימה ובשני הוא נשאר עם אביו.

החיים עם אמא[עריכת קוד מקור | עריכה]

נימו גר עם אמו ובן זוגה החדש, הארי, אשר איתו הוא לא מסתדר. הוא מרדן וטוען שיכול לחזות את העתיד. הוא רואה ילדה חדשה, אנה, בבית ספרו ומיד מתאהב. יום אחד כאשר הוא יושב על חוף הים, אנה רצה לעברו ושואלת אותו אם הוא רוצה לשחות איתה ועם חבריה. במקרה אחד, נימו עונה "הם אידיוטים. אני לא שוחה עם אידיוטים". הוא מצטער על מילים אלו כל חייו ושנים רבות מאוחר יותר הוא נתקל באנה בתחנת רכבת עם שני ילדיה, הם עוסקים בשיחה מביכה לפני שהולכים כל אחד לדרכו.

בקו סיפור חלופי, נימו אומר לה שהוא לא יודע לשחות, והיא נשארת איתו בחוף. בהמשך העלילה נחשף שאנה היא בתו של הארי, בני המשפחה החורגים מתחילים רומן לא חוקי מתחת לאף של הוריהם. אנה נהפכת לאהבתו הראשונה של נימו והם מבטיחים את חייהם אחד לשנייה. הם שמחים אבל כאשר הארי, אביה של אנה ואמו של נימו נפרדים, אנה צריכה ללכת עם אביה אל ניו יורק והם מאבדים קשר. שנים מאוחר יותר, נימו עובד כמנקה בריכה ומקווה להיתקל באנה במקרה. לבסוף הם נפגשים בתחנת הרכבת ומיד מזהים אחד את השני בתוך המון של עוברים ושבים. לאחר איחוד לוהט של השניים, אנה מודיעה לנימו שהיא עוד לא מוכנה להתחיל מיד מחדש את מערכת היחסים ביניהם. היא נותנת לו את מספרה ומבקשת ממנו להתקשר אליה בעוד יומיים ולהיפגש איתה במגדלור. אולם, מספרה אובד, כאשר מתחיל לרדת מבול ופיסת הנייר לא ניתנת לקריאה. נימו בוחר לחכות במגדלור כל יום והופך לקבצן חסר-בית. אנה לא באה. בקו סיפור אלטרנטיבי, אנה ונימו נשואים עם ילדים. נימו עובד באולפן טלוויזיה כפרשן סרטים חינוכיים ובערב אחד, כאשר הוא חוזר הביתה, הוא מאבד שליטה על המכונית לאחר שפגע בציפור ושוקע בתוך אגם.

החיים עם אבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

נימו נשאר עם אביו אשר מאוחר יותר הופך נכה. נימו מטפל בו. הוא עובד בחנות ומעביר את זמנו החופשי בבית במכונת הכתיבה, בכתיבת סיפור פנטזיה על מסע לכוכב הלכת מאדים. במסיבה, הוא מכיר את אליס ומתאהב. כמה ימים לאחר מכן, נימו הולך אל ביתה של אליס אך רואה אותה עם בן זוגה בן ה-22 ועוזב. עם הרגשת תסכול, הוא מאיץ את מהירות האופנוע שלו כאשר הוא נוסע בכביש ביער עד שהוא מחליק על עלה רטוב, פוגע בעץ ומאושפז כצמח. למרות שהוא יכול להרגיש, להריח, לשמוע ולראות אור דרך עפעפיו, הוא לכוד בתוך גופו המשותק. הוא מבחין באחות אחרת אשר מטפלת בו ואף מזהה את איחוד הוריו מצד המיטה. נימו מנסה לזכור את תנועת אצבעותיו על מכונת הכתיבה ובסופו של דבר מצליח להרים אצבע כאשר קו העלילה מגיע לסיום.

בכל זאת, בציר זמן אלטרנטיבי, נימו מדבר עם אליס בביתה, אך היא דוחה אותו ואומרת לו שהיא אוהבת את בן זוגה סטפנו למרות הזלזול שלו בה. אך במקרה זה נימו לא נכנע. הוא ממשיך ליידע אותה ברגשותיו. לבסוף אליס נכנעת וכמה שנים מאוחר יותר הם מתחתנים. בגרסה אחת של קו העלילה, אליס מתה בתאונה בחזרתה מהחתונה. נימו שומר את אפרה, ומקיים את הבטחתו לפזר את אפרה במאדים כאשר תמות. על סיפונה של החללית הענקית אשר עומדת להתחיל את המסע הארוך בחזרה אל כדור הארץ נימו פוגש את אנה אך לפני שהם בכלל יכולים לדבר אחד עם השני, הספינה מושמדת על ידי מטאוריטים. לחלופין, לאחר התאונה שהורגת את אליס, נימו עובד באותו אולפן טלוויזיה אך במקום המקרה עם החללית העוזר שלו לעבודה טובע. אלמנתו של העוזר היא אנה, אשה אותה נימו מזהה. בקו סיפור אחר, נימו ואליס נשואים ולהם שלושה ילדים. אולם, חיי הנישואים שלהם אינם שמחים כאשר אליס סובלת מהפרעת אישיות גבולית ודיכאון כרוני. היא חווה התקפי היסטריה ולמרות נסיונותיו של נימו להציל את נישואיהם, אליס בסופו של דבר עוזבת את נימו ורודפת אחר אהובה הראשון, סטפנו.

לחלופין, לאחר שאליס הצעירה דוחה את נימו הנער, הוא הולך הביתה ומספר לאביו שינשא לבחורה הראשונה שתרקוד איתו בנשף. באותו הלילה הוא פוגש את ג'ין. הם רוקדים, ובזמן שהוא מסיע אותה הביתה על האופנוע שלו, נימו מבטיח להתחתן איתה ולהיות מוצלח. למרות שהצליח בתוכניתו, נימו לא שמח וחייו משעממים ולא נעימים. ג'ין חושדת שהיא לא חשובה עבורו. נימו מתחיל לבטוח בהטלת מטבע כדי לקבל החלטות ועוזב את משפחתו. בשדה התעופה, הוא מתחזה לנהג עבור נוסע בשם דניאל ג'ונס. כאשר הוא מגיע אל בית המלון הוא מקבל שיחת טלפון מסתורית אשר מזהירה אותו לעזוב לפני שירצח בטעות באמצע מקלחת, הוא נרצח וגופתו נזרקת ביער.

לאחר הצגת הדרכים הרבות בחייו אשר היה יכול לקחת או לקח, נימו המבוגר מתעורר שוב ושוב בעולם סוריאליסטי שבו אופנת הלבוש המשובצת שולטת. הסביבה הזו נראית מלאכותית, כמו בסט של סרט. עקב הרמזים המפוזרים שהוא מוצא בעיר, הוא בסופו של דבר מגיע אל בית נטוש ומתפורר, שם הוא נתקל בנגן DVD מאובק ומוזר אשר מחובר אל מסך טלוויזית פלזמה. באמצעות הווידאו המוזר והאינטראקטיבי, נימו בן ה-118 למעשה משוחח עמו ומסביר לו שהוא, הגבר הצעיר, לא קיים. אולם נימו המבוגר מסביר שהוא מתחיל לחוות את הסיפור מהסוף ושנימו חייו להישאר בחיים עד 12 בפברואר 2092.

אפילוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני מותו, מר אף אחד מספר לעיתונאי ששניהם לא קיימים; הם פשוט פרי הדמיון של מוחו של הילד נימו ברגע שהוא נאלץ לקבל החלטה בלתי אפשרית. העיתונאי לאחר מכן נראה כאשר הוא מסתכל מבעד לחלון הרכבת כאשר נימו בן ה-9 החמיץ ולא הצליח לתפוס את יד אמו. נימו הצעיר ניסה למצוא את ההחלטה הנכונה ועוקב אחר כל בחירה עד מסקנתה הסופית. בחזרה אל תחנת הרכבת בפעם האחרונה, נימו מחליט באפשרות השלישית: לא לבחור בכלל. הוא נוטש את הוריו ובורח מהמסלולים אל עבר עתיד לא ידוע. הוא מגיע אל יער ומרים עלה ונושב אותו אל תוך הרוח. הוא מסיים כנימו המבוגר אשר ישן על ספסל ליד המגדלור ומחכה לחזרתה של אנה. שם היא מופיעה ומתרחש איחוד נלהב ושמח בין השניים. הזמן המחושב מגיע ומילותיו האחרונות של מר אף אחד נצפות בכל העולם. התפשטות היקום התמידית עוצרת והזמן נע אחורה. הקשיש הדמיוני בן ה-118 מצחקק בניצחון כאשר הוא חוזר למודעות וההבנה שעצמו הצעיר סוף סוף מצא את אהבתו וחייו האמיתיים.

צוות השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השחקנים בהקרנת הבכורה של הסרט בספטמבר 2009. משאל לימין: לין דן פאם, שרה פולי, דיאן קרוגר וג'ארד לטו
  • ג'ארד לטו - נימו נובאדי, אדם בן 34 ו-118. נימו היא מילה בלטינית ומשמעותה "אף אחד". השם נימו מרמז על קפטן נמו, הדמות הראשית בספרו של הסופר הצרפתי ז'ול ורן, 20,000 מיל מתחת למים. זהו השם השקרי שנותן אודיסאוס לפוליפמוס בפואמה של הומרוס, אודיסיאה, כדי לרמות אותו ולהציל את עצמו. הבמאי ואן דורמל אמר שג'ארד לטו נבחר מכיוון שהוא "שחקן שיכול לשנות את עצמו מבחינה פיזית וקולית ובקצב נשימתו". לטו אמר על תפקידו, "מר אף אחד הוא כל אחד ואף אחד באותו הזמן, אשליה, תוצר של חלומותיו. הוא אהבה, הוא תקווה, הוא פחד, הוא חיים והוא מוות. זו ללא ספק הדמות המורכבת ביותר שאי פעם גילמתי. זה היה אתגר לשמור את כל החיים האלו מרוכזים בתוך דמות אחת במשך זמן הצילומים מבלי לאבד את עצמי. אבל היו לנו תרשימים ודברים שעזרו לי להישאר במסלול שבו היינו." השחקן טובי רגבו משחק את נימו בגיל 15 ותומאס בריין משחק את נימו בגיל 9.
  • שרה פולי - אליס, אשתו של נימו עם הפרעת אישיות גבולית. פולי הייתה הראשונה שנבחרה לגלם דמות בסרט.[2] היא מתארת את אליס כ"אישה צעירה עם הרבה אהבה בתוכה. היא מתיימרת להיות האמא הכי טובה אך פשוט לא יכולה לעשות זאת. היא מתוסכלת בגלל חוסר היכולת לחיות כמו שהייתה רוצה. כל זה נובע מהדיכאון שלה. היא לא מבינה למה היא לא יכולה לצאת מזה. עם הזמן היא מפתחת רגשות אשם כלפי בעלה וילדיה." השחקנית קלייר סטון מגלמת את אליס בגיל 15.
  • דיאן קרוגר - אנה, אהבתו של נימו. קרוגר מתארת את אנה כ"הדמות השלמה ביותר מכל הדמויות. היא לעולם לא מוותרת, בכל אחד מדרכי חייה. היא מתחתנת ומקיימת את הבטחתה עד הסוף: היא לא מתאהבת באף אחד אחר." השחקנית אווה גרין לוהקה במקור לתפקיד, אך הליהוק לא אושר. השחקנית ג'ונו טמפל מגלמת את אנה בגיל 15.
  • לין דן פאם - ג'ין, אשתו העשירה אך חסרת האהבה של נימו. פאם אמרה ש"ג'ין אוהבת את נימו אך הוא לא אוהב אותה. פגישתם הייתה אי הבנה. היא חשבה שהיה כנה ומלא אהבה כלפיה אך מיד כאשר הם מקימים משפחה היא מבינה שמשהו חסר במערכת היחסים שלהם, שהוא אף פעם לא באמת שם. זה גם מראה שחיים שנראים מושלמים על הנייר עלולים להיות לא כל כך מושלמים במציאות." השחקנית אודרי ז'יאקומיני מגלמת את ג'ין בגיל 15.
  • ריס איפנס - אביו של נימו. ואן דורמל בחר את איפנס לאחר שראה את הופעתו "מרובת הפנים" בסרט נוטינג היל משנת 1999 ובאין סוף לאהבה משנת 2004.
  • נטשה ליטל - אימו של נימו, ליטל הוצעה על ידי במאי הליהוק בלונדון. ואן דורמל אמר "תפקידה היה מכריע עבור הסרט: זה היה הכרחי שהאמא תהרוס את שמחת הילדות אבל גם אחת שירגיש צורך ללכת איתה באותו הזמן. זה מה שנטשה הצליחה להשיג."

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבמאי הבלגי ז'אקו ואן דורמל החל את עבודתו על הסרט בשנת 2001, פרויקט שנמשך שש שנים עד שהיה מסוגל להשיג מימון וליצור את הגרסה בשפה האנגלית בשנת 2007.[3] הפרויקט של ואן דורמל נבדל מהפקות בלגיות אחרות בכך שצולם באנגלית במקום אחת מהשפות הרשמיות בבלגיה. הבמאי הסביר, "הסיפור בא אליי באנגלית. זה סיפור שמתרחש במסגרות זמן ומרחקים ארוכים מאוד. אחד מקווי העלילה הוא על ילד שחייב לבחור אם לחיות עם אמו בקנדה או עם אביו באנגליה. יש גם כמה שחקנים שמדברים אנגלית בצורה נפלאה שרציתי לעבוד איתם."[4] מר אף אחד הוא הסרט העלילתי הראשון של ואן דורמל מאז סרטו משנת 1996 היום השמיני. ואן דורמל החל בהכנות להפקת הסרט בפברואר 2007 עם השחקנית שרה פולי, הראשונה שלוהקה לתפקיד בסרט. השחקן ג'ארד לטו לוהק מאוחר יותר לתפקיד הראשי כנימו נובאדי.

תקציב ההפקה של מר אף אחד היה 33 מיליון (47 מיליון דולר), הסרט הבלגי היקר ביותר שנעשה.[5] התקציב אושר לפני סיום ליהוק השחקנים לסרט, עקב שמו המוכר של הבמאי וחוזק התסריט. חצי מתקציב הסרט מומן על ידי המפיק הצרפתי פיליפ גודו דרך חברת ההפקות שלו Pan-Européenne והחצי השני מומן על ידי חברות ההפצה הצרפתיות Wild Bunch ו-Pathé. ההפקה התקיימה במשך 2007, נמשכה 120 ימים וצולמה בבלגיה, גרמניה וקנדה.[6] סצנות צולמו במונטריאול, קנדה ובאולפני באיבלסברג בברלין. ואן דורמל אמר, "אני חושב שהסרט היה צריך מגוון של מקומות עקב קווי העלילה הרבים. בכל פעם דרוש סגנון חדש של הסביבה. וכל קו עלילה מחיי נימו (חיים עם אבא או אמא) מצולם בסגנון אחר, עם דקדוק שונה למצלמה מבחינת צבעים ותפאורה. בו בעת, אם כל הסגנונות חייבים להיות מנוגדים, הם מתנגשים זה בזו על ידי מיזוג." שלושת החיים שנימו נובאדי מתנסה וחווה מופרדים על ידי קידוד צבעים ורמזים מוזיקליים. עיצוב של כל חיים שנימו חווה מבוססים על עבודתו של הצלם הבריטי מרטין פאר.[7]

כתיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון של חיים מקבילים נחקר בעבר בסרטים כמו ראן לולה ראן ודלתות מסתובבות משנת 1998, והשפיעו על כתיבתו של ואן דורמל. בשונה מהם, למר אף אחד יש ביסוס פילוסופי תחת השראה מנושאים מדעיים כמו תורת הכאוס, אפקט הפרפר ומרחב-זמן.[7] ואן דורמל אמר, "נקודת ההתחלה שלי הייתה סרט קצר באורך 12 דקות שעשיתי בשנת 1984 הנקרא È pericoloso sporgersi (איטלקית: זה מסוכן להישען). ילד רץ מאחורי רכבת עם שתי בחירות אפשריות: ללכת עם אמו או עם אביו. משם אנו עוקבים אחר 2 עתידים אפשריים. התחלתי גרסה אחת המבוססת על עובדה שאישה קופצת או לא קופצת לרכבת. אז יצא הסרט דלתות מסתובבות של פיטר הוויט. הייתי צריך למצוא משהו אחר. ואז הבנתי שהסיפור שניסיתי לספר לא היה בינארי, שמעל לכל הייתי מעוניין בריבוי והמורכבות של בחירות. עם התסריט הזה רציתי לגרום לצופה להרגיש את התהום שהוא אינסוף של אפשרויות. מעבר לזה, רציתי למצוא דרך נוספת לספר את הסיפור. רציתי שהמבט של הילד על עתידו יפגוש את המבט של האיש הזקן לו נהפך בעברו. רציתי לדבר על המורכבות דרך הקולנוע. בזמן שהמורכבות מסביבנו היא יותר ויותר מורכבת, המידע הוא יותר ויותר תמציתי, נאומים פוליטיים הם יותר ויותר פשטניים. מה שמעניין אותי זה מורכבות. לא התשובות הפשוטות, אשר מרגיעות אך בטח שקריות."

אפקטים חזותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז'אקו ואן דורמל שכר ומינה את לואיס מורין עבור עבודת האפקטים החזותיים בסרט, מורין מוכר בזכות עבודתו על הסרט שמש נצחית בראש צלול משנת 2004. כל צילומי 500 האפקטים החזותיים הופקו בקוויבק. חברת העריכה והאפקטים Modus FX הודיעה שיצרה 121 אפקטים חזותיים דיגיטליים עבור הסרט. Modus FX גם עבדה על מספר מעברים מורכבים בין העולמות השונים והחיים הרבים של נימו נובאדי. עבודתם של Modus FX נעשתה על ידי 37 אמנים דיגיטליים וטכנאים על פני תקופת זמן של שישה חודשים בעזרת שורה של תוכנות אפקטים ממוחשבים כמו Autodesk, Autodesk Softimage ו-Maya.

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו בסרטיו הקודמים של ואן דורמל, הפסקול של מר אף אחד הולחן על ידי המוזיקאי פיר ואן דורמל, אחיו של הבמאי. הוא עבד על מנגינות פשוטות, "תערובת של פשטות שטחית ומורכבות בסיסית". הוא הלחין שירי נושא שחפפו ליצירות הבאות, כל מנגינה ממשיכה להתקיים ומעורבבת עם האחרות. הבמאי לא רצה שהמוזיקה תהיה יותר מדי רגשית, אז הוא ופיר בחרו תזמור מינימליסטי. ואן דורמל אמר, "רצינו שירגישו את הנגן והנגינה. העמדה הזו למעשה מסכמת את כל החוויה: פרויקט מקסימלי עם גישה מינימליסטית." מר אף אחד הוא הסרט האחרון שהלחין פיר ואן דורמל לפני מותו בשנת 2008. המוזיקה שלו זכתה בפרס Magritte Award בפרסי הקולנוע הבלגים עבור הפסקול הטוב ביותר ב-2012.

מלבד פיר ואן דורמל, הפסקול כולל שירים של באדי הולי, הנס צימר, אוטיס רדינג, יורית'מיקס, פיקסיז, Wallace Collection, ננה, אלה פיצג'רלד והאחיות אנדרוז. כמו כן בסרט מושמעות גרסאות שונות של השיר Mr. Sandman המבוצעות על ידי מספר אמנים שונים.

כל השירים נכתבו והולחנו על ידי פיר ואן דורמל

מס' שם משך
1. Sous les draps 2:55
2. Trois petites filles 1:47
3. Waltz 1:42
4. La nature des peurs 1:53
5. Du bout des doigts 1:39
6. Le temps immobile 2:24
7. Cercles 2:35
8. Celui qui n'existe pas 0:53
9. Sous les draps 4:13
10. Au fond des bois 2:28

נושאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מר אף אחד הוא סיפור על בחירה. נימו, ילד בן 9, נדחק לעמדה שבה חייב להגיע להחלטה בלתי אפשרית - לבחור בין אמו לאביו. בשניות שקודמות לשארית חייו הוא תוהה לאן כל בחירה תיקח אותו. הבמאי מסביר, "הכוחות הטבעיים ביקום העובדים כדי להביא כאוס מוחלט מנוטרלים על ידי הדמיון הפעיל יתר על המידה של הילד." הדילמה שגורמת לבעיה העיקרית בסרט (אי ידיעת העתיד) מסבכת את הכל - "אני לא יודע את העתיד, לכן אני לא יכול להחליט. עכשיו שאני יודע את העתיד אני עדיין לא יכול להחליט." יחסי הגומלין הרהוטים בין סגנון החיים הפילוסופי למה שמזייף את המציאות, בא לידי ביטוי על ידי השינוי התמידי בקו העלילה, בין ילד צעיר, מתבגר ומבוגר. הסרט מציג מבט ארבע-ממדי של טבע וקיום החיים ביקום.[8] כל החלטה מסתעפת ויוצרת יקום חלופי נפרד לחלוטין. מר אף אחד מעלה טיעונים אונטולוגים רבים לגבי טבע הזמן הסובייקטיבי. איך שלמעשים יש השלכות אוניברסליות, איך העבר באופן בלתי נמנע מעצב את העתיד בצורה משפיעה מאוד - כל בחירה, לא משנה הפשטות או המורכבות שלה, יכולה ליצור, לשנות או להחליף את משך החיים.

הסרט גם עושה שימוש ניכר בתורת הכאוס, תורת המיתרים ובאפקט הפרפר כדי להדגיש את חוסר השליטה של האנושות כאינדיבידואלים. לעיתים קרובות בכל שלב בחייו יש סצנה שבה נימו כפוף לגחמות הסיכוי, לפעמים צולל אל תוך המים, מקום בו בני אדם חסרי שליטה. זה הוא סמל חזותי של חוסר האונים המיוחס למצב האנושי. התאוריות משומשות כדי להרכיב את המציאות בסרט, זו הסיבה שהעשן לעולם לא חוזר אל תוך הסיגריה, זמן תמיד נע בכיוון אחד. בסוף הסרט נראה שהיקום מגיע לכאוס מוחלט, הזמן עוצר ואז מתחיל לנוע אחורה כפי שמתואר בתאוריית ההתכווצות הגדולה. בכך הזמן מסמן את החופש המוחלט אותו נימו חיפש - לחיות חיים בלי בחירה, כל זמן שאתה לא בוחר הכל נשאר אפשרי. הסיפור של נימו נובאדי משקף חיים של בחירות, בין אם עשינו או לא את ההחלטה הנכונה ומה היה קורה אילו היינו חוזרים ומשנים את הבחירות. מר נובאדי בן ה-118 מצהיר שזה לא משנה מה אנו בוחרים, מכיוון שלכל בחירה ברגע שנעשתה יש משמעות באותה מידה כמו לכל בחירה חלופית. הסרט מתאר חיים בהם כולנו כפופים לסיכויים, לממדים אשר לפיהם אנו בונים את המציאות שלנו (גובה, אורך, מרחב וזמן) ואת הדמיון של עצמנו. ברגע שנימו הילד יודע מה תהיה התוצאה של כל בחירה, הוא באופן אינסטינקטיבי בוחר בחירה אחרת.[9]

לצבעים השונים המשומשים בסרט יש משמעות סמלית. לכל אחד מקווי העלילה השונים יש גוון ייחודי משלו שמבליט את המקוריות שלו וחוסר הדמיון אחד מהשני. את ההבדל בצבעים ניתן לייחס כבר בילדותו של נימו, שם שלוש ילדות יושבות על ספסל. הם נשות העתיד האפשריות של נימו: ג'ין, אליס ואנה; אחת בצהוב, האחרת בכחול והשלישית בשמלה אדומה. בחייו עם אליס, נימו חווה דיכאון ויאוש, נושאים הקשורים בצבע הכחול. בבחירת ג'ין, נימו מחפש רווחה ועצמאות: צהוב - צבע של חיים ואושר. אהבת האמת ומערכת היחסים הלוהטת בין נימו לאנה מסומלת על ידי הצבע האדום בשמלתה של אנה. ראוי לציין שנימו לפני לידתו נראה חי בעולם לבן. לבן מכיל את כל הצבעים של הספקטרום הנראה; דבר זה תומך במסר האלגורי של הסרט שהכל אפשרי עד אשר בחירה נעשית. בסוף חייו נימו הוא קשיש רעוע שחי בסביבה לבנה (חדר, בגדים, דוקטור). כך אנו יכולים לראות שגורל הדמות הראשית מוביל אותו בחזרה אל המקורות שבהם התחיל, הנקודה בה הכל אפשרי.

שחרור הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכנסות וזמן באקרנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז'אקו ואן דורמל והצוות בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו 2009

הקרנת הבכורה של הסרט נערכה בפסטיבל הסרטים של ונציה ה-66 ב-12 בספטמבר 2009. שישה ימים מאוחר יותר, מר אף אחד הוקרן כפרזנטציה מיוחדת בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו 2009.[10] בנוסף, הסרט הוקרן בפסטיבל הסרטים סיטגס ובפסטיבל הסרטים הבינלאומי בסטוקהולם לפני שחרורו לאקרנים. הקרנת הבכורה של הסרט בארצות הברית הייתה ב-25 ביוני 2011 בפסטיבל הסרטים בלוס אנג'לס, כמעט שנתיים לאחר הקרנת הבכורה המקורית. הסרט היה בין יותר מ-200 סרטים עלילתיים, פרויקטים קצרים ווידאו קליפים ממעל 30 מדינות שהוצגו בפסטיבל. הקונסול ג'נרל של בלגיה, גרט קריאל ערך הקרנה שנייה של הסרט בארצות הברית ב-21 בדצמבר 2011 בתיאטרון אארו בסנטה מוניקה.

תחילה מר אף אחד הוקרן ב-36 אולמות קולנוע בסוף השבוע הראשון וגרף 227,917 דולר וממוצע של 6,331 דולר לאולם. בסוף השבוע השני הסרט ירד 21.9% בהכנסות והרוויח 178,098 דולר. כשגרף כמעט מיליון דולר, הסרט הפך לאחד מעשרת הסרטים המרוויחים בבלגיה בשנת 2010. הסרט יצא לאקרנים בצרפת ב-13 בינואר 2010 ב-150 אולמות קולנוע ואיכזב בסוף השבוע הראשון עקב הביקורות המעורבות בצרפת. הסרט סיים במקום השמיני בסוף השבוע הראשון לשחרור הסרט עם הכנסות של 640,517 דולר, בסוף השבוע השני ליציאתו לאקרנים הסרט ירד לתחתית עשרת הראשונים עם הכנסות של 1,051,211 דולר. חברת ההפצות Magnolia Pictures הקרינה את הסרט בארצות הברית באולמות קולנוע נבחרים ב-1 בנובמבר 2013.

מדיה ביתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מר אף אחד שוחרר ל-DVD ול-Blu-ray בצרפת ב-21 ביולי 2010 דרך החברה הצרפתית Pathé, בשני פורמטים: האחד, גרסת דיסק-יחיד מסך-רחב אשר כוללת את הטריילר, הכנות הסרט וגלריית תמונות. והשני, שני-דיסקים מסך-רחב מהדורה מיוחדת אשר מכילה את עריכת הבמאי לסרט ובה יש 23 סצנות מורחבות ו-12 סצנות נוספות אשר משולבות בסרט המקור ואורכו 16 דקות יותר מהגרסה הקולנועית. חברת ההפצות Warner Home Video שחררה גרסה בהולנדית הכוללת: תפריט אינטראקטיבי, גישה לסצנות, הכנות הסרט, מאחורי הקלעים, סצנות שנמחקו וגלריית תמונות. ב-11 בינואר 2011, חברת הבידור Entertainment One שחררה בקנדה את הסרט על DVD ו-Blu-ray ובה הכנות הסרט, מאחורי הקלעים וסצנות שנמחקו. חברת ההפצות הבריטית Optimum Home Entertainment שחררה גם היא דיסקים של הסרט ב-DVD ו-Blu-ray ב-12 בספטמבר 2011, גרסה זו מכילה את הכנות הסרט, ראיון עם כוכב הסרט ג'ארד לטו וטריילר הסרט.

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבמאי ז'אקו ואן דורמל לצד השחקנים שרה פולי, ג'ארד לטו, לין דן פאם ודיאן קרוגר בפסטיבל הסרטים של ונציה ה-66

בהקרנת הבכורה של הסרט בפסטיבל הסרטים של ונציה ה-66, מר אף אחד התקבל על ידי הקהל בצורה חיובית עם קימת כבוד בת עשר דקות. באתר האינטרנט Rotten Tomatoes המאגד ביקורות, 73% מהביקורות על הסרט היו חיוביות, עם דירוג ממוצע של 6.8 מתוך 10.[11] העיתונאית ג'ני פאנטר מהעיתון הקנדי The Globe and Mail שיבחה את הסרט וכתבה, "ואן דורמל מחזיק את סיפור האגדה השבור הזה על ידי כך שנותן לו ליבת רגש ומספק שעתיים של מסע בזמן עם רוח שובבה ובעיקר קצב תנועה ללא הפסקה. הוא שוזר את הסרט במסעות צד משעשעים ולעיתים נותן לסצנות להתפתח ולהתגלגל בקצב טבעי יותר."[12] ברוס קירקלנד מאתר הבידור הקנדי Jam! נתן לסרט ארבעה מתוך חמישה כוכבים וכתב, "תצפו לבלתי צפוי. נסו לענות על השאלה חסרת התשובה שהבמאי-תסריטאי ואן דורמל מציג. זה תרגיל כדאי." הוא גם תיאר את משחקו של ג'ארד לטו כ"הישג מסנוור של דמיון פילוסופי, ומנסה לא פחות מלסכם חיים שלמים, ואף עידן אחד או שתיים, עם טייק של סיבוב חופשי של היסטוריה אנושית מהזמן האחרון המוקרנת כעתידים אפשריים לאנושות."[13]

נילס מת'היס מאתר האינטרנט Twitch Film הסוקר סרטים כתב, "זה מדהים איך שואן דורמל הופך כל סצנה לאירוע קולנועי ייחודי. אין סצנות שאפשר להוציא מחוץ לסרט. כל סצנה חשובה וכל סצנה נעשתה כדי להיראות חשובה. הבמאי משתמש בכל האמצעים העומדים לרשותו כדי לשמור את הצופה עסוק ומעוניין בחייו של הדמות הראשית, נימו נובאדי."[14] כריס הולט מהמגזין הבריטי Starburst כתב, "מר אף אחד הוא סרט המתאפיין בקיומו העצמי, יש בו משהו משמח. אתם יכולים לאהוב את הסרט, אתם יכולים לשנוא את הסרט אך מה שבטוח הוא שלעולם לא תשכחו אותו." רוברט בל ממגזין המוזיקה הקנדי Exclaim! אמר "סרט עוצמתי על משמעות הדבר שנקרא לחיות."

בויד ואן הואי מהמגזין האמריקני וראייטי היה יותר ביקורתי, וכתב "למרות שרוב הסרט נכתב ומבוים בצורה טובה, ולעיתים קרובות מצחיק או נוגע ללב, הסצנות האינדיבידואליות לעיתים רחוקות הופכות לחלק מהשאר." הוא משבח את משחקו של לטו, "הסצנות היחידות בסרט שלהם יש מרכז כבידתי הם הסצנות שמשנת 2092. מה שגורם לסצנות להמריא זה לא העתיד הדמיוני אלא הופעתו של לטו. כשרון המשחק שלו בא בתצוגה מלאה בסצנות שלו כאדם התמותה האחרון על כדור הארץ." הוא גם שיבח את רגבו וטמפל, ואמר "רגבו, כנימו הנער, וג'ונו טמפל, כאנה הנערה, מרשימים ומביאים את הקרבות ההורמונאליים של גיל ההתבגרות בבהירות לחיים."[15] מבקר הסרטים אריק לאבל דירג את רגבו כאחד מ"עשרת הפנים והקולות החדשים" של פסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו 2009. הוא מציין כי "השחקן המתחיל טובי רגבו עשוי להיות בקלות הדמות הכי "חיה" במר אף אחד. משחקו של רגבו הוא בעיקר יחד עם ג'ונו טמפל - סיפור האהבה הייחודי שלהם הם דפיקות הלב של הסרט."

אתר הסרטים הצרפתי AlloCiné, נתן לסרט ציון של שלושה מתוך חמישה כוכבים ומבוסס על סקירה של 24 ביקורות. העיתונאי פיר פורנלוד מהעיתון הצרפתי Ouest-France כתב, "ואן דורמל משחק עם צ'אנס וצירוף מקרים. ההדגמה ארוכה וכבדה, אבל מבחינה אסתטית זה מצוין."

שבחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט קיבל מועמדויות רבות וזכה בפרסים רבים ממספר ארגוני ופסטיבלי סרטים. הוא היה מועמד לשבעה פרסי הקולנוע הבלגיים וזכה בשישה מהם: הסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר, התסריט הטוב ביותר עבור ז'אקו ואן דורמל, הצילום הטוב ביותר עבור כריסטוף בוקרן, הפסקול הטוב ביותר עבור פיר ואן דורמל והעריכה הטובה ביותר עבור מתיאס ורס. בנוסף, זכה הסרט בפרס אנדרה קאבנס והוכתר לסרט הטוב ביותר של 2010 על ידי התאחדות מבקרי הסרטים הבלגית, ושוב הוכתר לסרט הבלגי הטוב ביותר גם בפסטיבל הסרטים באוסטנדה. בפרסי האקדמיה האירופית לקולנוע ה-23 מר אף אחד זכה גם בפרס בחירת הקהל לסרט הטוב ביותר,[16] וזכה בפרס בחירת הקהל בפסטיבל ביוגרפילם.

בפסטיבל הסרטים של ונציה ה-66, המעצבת האמנותית של הסרט, סילבי אוליב זכתה בפרס גולדן אוסלה עבור תמיכה טכנית. הסרט היה מועמד לזכייה בפרס אריה הזהב, הפרס היוקרתי ביותר בפסטיבל הסרטים של ונציה אך הפסיד לסרט הישראלי לבנון של שמואל מעוז. ג'ארד לטו היה מועמד לפרס הולפי קאפ, הפרס העיקרי לשחקנים בפסטיבל. כריסטוף בוקרן קיבל את פרס הצילום הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בסטוקהולם. המאפרת בסרט, קטיה ואן דאם זכתה בפרס על האיפור הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים סיטגס בספרד. מר אף אחד הופיע בביקורות רבות כאחד מעשרת הסרטים הטובים ביותר של 2010 ולעיתים קרובות נחשב אחד הסרטים הטובים ביותר של אותה שנה.[17] מבקר הסרטים קארט האלפיארד מאתר האינטרנט Twitch Film, דירג את סרטו של ואן דורמל כאחד מסרטי המדע בדיוני הטובים ביותר במאה ה-21. מכון הסרטים האמריקאי דירג את מר אף אחד כאחד מהסרטים האירופאים הטובים ביותר לשנת 2010.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מר אף אחד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דמון וייס,‏ "Venice 09: Mr Nobody", ‏ 12 בספטמבר 2009, אמפייר
  2. ^ אליסון ג'יימס,‏ Van Dormael prepares ‘Nobody’, ‏ 12 בפברואר 2007, וראייטי
  3. ^ בוריס קיט,‏ 'Mr. Nobody' cares for two somebodies, ‏ 17 ביולי 2007, הוליווד ריפורטר
  4. ^ טוביאס גריי,‏ "Belgian directors go genre route", ‏ 15 במאי 2008, וראייטי
  5. ^ אורורה אנגלן,‏ "Mr. Nobody finally hits screens", ‏ 13 בינואר 2010, ‏ cineuropa
  6. ^ ברנדן קלי,‏ "Nobody shooting in town", ‏ 15 באוקטובר 2007, ‏ Montreal Gazette
  7. ^ 7.0 7.1 ‏ "Jaco van Dormael - The return of a hero", ‏ 28 במרץ 2008, אינדפנדנט
  8. ^ ‏ "Mr Nobody", ‏ 20 בינואר 2010, ‏ 'Flanders Today'
  9. ^ אן ברודי,‏ "Jaco Van Dormael’s Mr Nobody, starring Jared Leto", ‏ 14 ביולי 2010, ‏ 'Monsters and Critics'
  10. ^ ברוס קירקלנד,‏ 'Mr. Nobody' hopes to make an impression, ‏ 20 באוגוסט 2009, ‏ Toronto Sun
  11. ^ ‏ Mr. Nobody, ‏ Rotten Tomatoes
  12. ^ ג'ני פאנטר,‏ "Time travel takes too many routes in Mr. Nobody", ‏ 15 ביולי 2010, ‏ The Globe and Mail
  13. ^ ברוס קירקלנד,‏ ‘Mr. Nobody’ something special , ‏ Jam!
  14. ^ נילס מת'היס,‏ "This reality's MR. NOBODY Review", ‏ 4 באוקטובר 2010, ‏ Twitch Film
  15. ^ בויד ואן הואי,‏ "Mr. Nobody", ‏ 16 בספטמבר 2009, וראייטי
  16. ^ זוכים בקטגוריות השונות בפרס האקדמיה האירופית לקולנוע, אתר האקדמיה האירופית לקולנוע
  17. ^ הייזל ג'סימן,‏ "Mr. Nobody", ‏ 'Subtitledonline.com'