משה שפיצר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

ד"ר משה (מוריץ) שְפִּיצֶר (Spitzer;‏ 8 ביולי 1900, מוראביה, האימפריה האוסטרו-הונגרית16 בנובמבר 1982 א' בכסלו תשמ"ג, כפר סבא) היה מאייר, גרפיקאי טיפוגרף, מעצב גופנים, ביבליופיל עברי ומוציא לאור ישראלי. אינדולוג בהכשרתו.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ב-1900 בעיירה בוסקוביץ (Boskowitz; בצ'כית: Boskovice) שבמוראביה, האימפריה האוסטרו-הונגרית (כיום בצ'כיה) למשפחה יהודית מסורתית. מגיל צעיר היה פעיל בתנועות ציוניות, והיה מעורב בהקמת סניף של תנועת הנוער בלאו וייס (כחול-לבן) בעיר מגוריו.

למד אינדולוגיה (סנסקריט ותרבות הודו העתיקה) באוניברסיטאות ברלין, פרנקפורט, קיל ווינה, ובשנת 1926 קיבל תואר דוקטור בדיסציפלינה זו מאוניברסיטת קיל.[1] לאחר לימודיו עבד בין השנים 19271928 כעוזר מחקר באקדמיה הפרוסית למדעים (Akademie der Wissenschaften) בברלין. במסגרת זו חקר כתב יד פילוסופי בסנסקריט מהמאה ה-2 או ה-3 לספירה, שנמצא בדרך המשי (בנציבות טוּרְפָּן, במזרח מחוז שינג'יאנג שבמזרח סין) – כתב העת העתיק ביותר מסוגו שנמצא עד כה. במהלך מלחמת העולם השנייה אבדו רבים מ-1,000 הפרגמנטים של כתב היד, והטקסט נותר רק בטרנסקריפציה של שפיצר. הואיל ושפיצר היה הראשון שחקר את כתב היד, הוא קרוי על שמו: "כתב יד שפיצר" (בגרמנית: Spitzer-Handschrift; באנגלית: Spitzer Manuscript).[2] ב-1930 היה עורך מדור הילדים של ה"יודישה רונדשאו" (Jüdische Rundschau). אחר כך, בין השנים 19321934, היה עוזר מחקר של מרטין בובר. בין השנים 1934–1938 היה למנהל הוצאת שוקן בגרמניה. במסגרת תפקיד זה ניהל תכתובת מסועפת עם סופרים ועם משוררים רבים, בהם ש"י עגנון, אלזה לסקר שילר, אורי צבי גרינברג ואחרים. בשנת 1934 פנה לעגנון בהצעה ליצור אנתולוגיה שעניינה הימים הנוראים. עגנון נענה להצעה, והאנתולוגיה, "ימים נוראים" שמה, יצאה לאור בשנת 1937. ב-1939 עלה לארץ ישראל והתיישב בשכונת רחביה בירושלים.

"תרשיש"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1939 הקים את הוצאת הספרים הביבליופילית "תרשיש" להוצאת מיטב הספרות הקלאסית של העולם בעברית ובהוצאה מוקפדת מבחינת טיב הנייר, העיצוב הגרפי, סוג האות והדפוס. משה שפיצר תרגם עבור ההוצאה מגרמנית ושקד בעצמו על העיצוב הגרפי של הספרים ועיצוב עטיפותיהם.

עיצוב גופנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת מעבודותיו החלוציות של שפיצר הייתה עיצוב אותיות נאות לדפוס עברי. בשנות ה-40 סייע בפיתוח אותיות "בצלאל" ו"רוממה", בפיתוח אות "דוד" (יחד עם איתמר דוד), ואות "הצבי" (יחד עם צבי האוזמן). בית הדפוס של "תרשיש", "אותיות ירושלים" שימש כמעבדה לבחינת האותיות החדשות.

בנוסף ערך שפיצר מחקרים בעיצוב אותיות עבריות, הן מחקרים היסטוריים והן מחקרים מעשיים, אשר מהווים עד היום את הבסיס התאורטי הרחב ביותר לתחום. כך, למשל, חקר את האפשרויות לכתב מודגש בעברית, החסרה כלים כגון כתב נטוי ("איטליקס"), את האפשרויות המוצעות על ידי הדפוסים העתיקים וכתבי היד ועל ידי הטכנולוגיות החדישות ליצירת עיטורים וכותרות קריאות ונעימות ועוד.

ניתן ללמוד על ההערכה הרבה למפעלו של שפיצר מתוך דברים שנכתבו לכבודו בכתב העת החשוב והוותיק לאמנות הגרפיקה, Penrose Annual (אנ'):

מפעלו ופועלו החלוציים והמפכניים של ד"ר משה שפיצר בתחום עיצוב הספר העברי החדש, איכות ההדפסה והתפתחות אותיות הדפוס העברי מקנים לו מקום נכבד בין גדולי המדפיסים העבריים שהטביעו חותמם על תולדות הספר העברי בחמש מאות שנות הדפוס העברי. ד"ר שפיצר נחון בסגולות שרק לעתים נדירות חברו יחדיו: מומחיות במלאכת ההדפסה ותהליכי ייצור הספר, בקיאות בתולדות הספר ובסגנונות הכתב העברי בימים קדומים, כתבי-היד של ימי-הביניים ובעידן הדפוס, רוחב-דעת, שאר-רוח והשכלה רבגונית, ידיעת התרבות היהודית, התרבות המערבית והמזרחית, רגישות לאמנות הפלאסטית, טוב טעם ותפיסה אסתטית מעודנת. מיזוג סגולות אלו של אומן, אמן ותלמיד-חכם באו לידי ביטוי בספרים שד"ר שפיצר עיצב, הדפיס והפיק. ספרי תרשיש וספרים שונים שעוצבו בידיו עבור הוצאות אחרות הם הספרים היפים ביותר שנוצרו בארץ-ישראל. ד"ר שפיצר הפך את עיצוב הספר והדפסתו בארצנו לאמנות כלילת-חן. גישתו, העקרונות הטיפוגראפיים והאסתטיים שטבע, והספרים שעיצב והדפיס נעשו מופת לכל שוחרי אמנות הספר והדפוס, למעצבי ספרים, למפיקיהם. את אהבתו לספר היפה הנחיל לרבים שבאו לשחר לעצתו.

ישראל סופר, "עבודתו החלוצית של משה שפיצר", Penrose Annual, כרך 63, 1970[3]

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפיצר היה נשוי לפפה לבית המרמן (Pepa Hammerman), ילידת דרוהוביץ',(1903), ואב לשלושה: דניאל יוסף, אמיתי ואסתר יהודית.

תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה שפיצר (עורך), אות היא לעולם: קובץ מאמרים מוקדש לעיצוב האות העברית, ירושלים: משרד החינוך והתרבות - האגף לתרבות תורנית: האגודה לאמנות יהודית, תשמ"א-1981. (מהדורה שנייה: תש"ן-1990)
  • משה שפיצר, על האותיות שלנו, ירושלים: ספרי תרשיש, תש"ך. (סקירה שנדפסה לראשונה בספר "על עי"ן, מנחת דברים לשלמה זלמן שוקן", ירושלים: תש"ח-תשי"ב, ונדפסת שוב בשינויים קלים)
  • משה שפיצר, "התפתחות האות העברית", בתוך הספר העברי - גיליון ק"ו של מחניים, תשכ"ו.
  • Begriffsuntersuchungen zum Nyāyabhāṣya, Leipzig: Harrassowitz Verlag, 1927. (בגרמנית)

תרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נלי זק"ש, אלי: מחזה מסתורין על ייסורי ישראל ומבחר שירים, ירושלים: ספרי תרשיש, 1967. (שפיצר תרגם את המחזה "אלי".)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עדה ורדי (אוצרת), דפוסים משתנים: מלאכת העיצוב של משה שפיצר, פרנציסקה ברוך והנרי פרידלנדר, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2015
  • "פועלו הטיפוגרפי של משה שפיצר", קטלוג במוזיאון ישראל, תש"ל.
  • ד"ר משה שפיצר: ספרים, אותיות, עיצוב: תערוכה לכבודו של ד"ר שפיצר בהגיעו לגבורות, בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, ניסן תשמ"א / קטלוג: יעקב קצנשטיין; תרגום ועריכה: ט. כרמי, אפרת כרמון, יהודית לוי, ירושלים: ידידי הספר, תשמ"א.
  • אריאל ורדי, עדה ורדי, מרון ארן (עורכים), ספר שפיצר: פרקי חיים וספרי תרשיש, הוצאת מנגד, 2009–2015
  • אבידב ליפסקר, "עיצוב ספר כצופן פואטי וכאופנה", צפון א' (תשמ"ט), עמ' 139–151.
  • Heidi Goldberg, "The work of Dr. Moshe Spitzer - leader in modern Hebrew printing and publishing" / a thesis submitted to the Graduated School of Library and Archive Studies in Candidacy for the degree of Master of Library Science, Jerusalem: Graduate School of Library and Archive Studies, the Hebrew University of Jerusalem, 1982. 78 p. (באנגלית)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עבודתו עובדה לספר, שפורסם ב-1927; ראו להלן.
  2. ^ Eli Franco, "Schätze von der Seidenstraße. Das Studium eines Sanskrit-Unikums", Journal Universität Leipzig, Heft 2/2005, S. 14−15. (בגרמנית)
  3. ^ המאמר התפרסם גם בגרמנית: Israel Soifer, "Moritz Spitzer, ein Pionier hebräischer Schrift- und Buchgestaltung", In: Imprimatur. Ein Jahrbuch für Bücherfreunde, NF 7, 1972, S. 215-222.
  4. ^ נעמי בנצור, פעלו של ד"ר שפיצר בעיצוב הספר היפה, מעריב, 24 ביולי 1970.
  5. ^ ניצה פלקסר, תערוכה ברמה מוזיאונית, דבר, 21 בספטמבר 1973.