משתמש:Fades/תורה שבעל-פה
 |
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
| |
| דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |
תורה שבעל-פה הוא מונח חז"לי למכלול הפירושים וההלכות שאינם כתובים בתורה שבכתב, ואשר עברו במסורת או התחדשו על ידי חכמים. מונח זה הוא המשכו של המונח הפרושי מתקופת בית שני "מסורת האבות",[1] אשר עמד במוקד המחלוקת בינם לבין הצדוקים. החל בתקופת הגאונים, התורה שבעל-פה עמדה במוקד המחלוקת בין היהדות הרבנית לקראית.
באופן מסורתי, התורה שבעל-פה הופצה בעל-פה ממש, וסוכמה בכתב רק לצרכים אישיים. בימי חז"ל עברה תהליך של קנוניזציה, ובשלב מסויים הותר להעלותה על הכתב, לצורך מניעת שכחה.[2] מאז נכתבו המשנה, התוספתא, מדרשי ההלכה והאגדה, התלמודים, פרשנות התלמוד, קבצי שאלות ותשובות וספרי הלכה. ישנה מחלוקת קדומה, ההולכת ונמשכת עד ימינו, בשאלה מתי הועלו על הכתב החיבורים הקנוניים של תקופת חז"ל. מכל מקום מוסכם שבזמנם, השינון לצורך השגת בקיאות היווה מוטיב מרכזי של הלימוד.
מקורות התורה שבעל-פה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישנן שלושה מקורות לתורה שבעל-פה. למרות השוני המהותי ביניהן, כולן תלויות בחכמי התורה שבעל פה, ולכן ההלכות הנובעות משלושתן קרויות בפי חז"ל בשם המשותף דברי סופרים.[3]
הלכות מקובלות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הלכות מקובלות הן פירושי מצוות התורה המקובלים איש מפי איש, לפי מסורת חכמים, מימות משה. חלק ממצוות אלו, כגון ברית מילה, נהגו אף לפני כן, אולם החובה ההלכתית לקיימם כיום נובעת מכלילתם בתורה. מרבית הפירושים הללו, ולדעת הקראים כולם, ניתנים להסקה במידות שהתורה נדרשת בהן. הפירושים שאינם ניתנים להסקה מהתורה כלל, מכונים בשם הלכה למשה מסיני.
לדוגמא, עיקר מצות תפילין מפורשת בתורה:”וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ:” ... ”וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ:”[4] פרטי המצוה לא נתפרשו בתורה, ולפיכך נקראים דברי סופרים. להלכה הרבנית שצידם החיצוני של רצועות התפילין צריך להיות שחור, אין כל מקור בתורה, ולפיכך הוא בכלל הלכה למשה מסיני.[5] אך לכך שבתוך התפילין כתובות ארבע מפרשיות התורה, הציגו התנאים[6] מקור בתורה, בדרך דרש.
בהתייחסו להלכות המקובלות, טוען ר' יהודה הלוי בספרו הכוזרי[7], שהתורה שבע"פ ממלאת תפקיד חיוני, מכיוון שהתורה שבכתב סתומה ברובה. כך למשל התורה מצווה: "בסוכות תשבו שבעת ימים" (ויקרא פרק כ"ג פסוק מ"ב), אך אינה מגדירה מהי סוכה ומה כלול בחובה לשבת בה.
לפי הרמב"ם[8], בהלכות מקובלות לא תמצא מחלוקת בין החכמים, ”אלא כל זמן שיאמר אדם קבלתי כך וכך מסתלק כל וכוח.” אך הקראים, שאותם הרמב"ם לא החשיב בין החכמים, דחו את הקבלה הרבנית, ובמקומה מסתמכים על סבל הירושה, שהנו אוסף המנהגים הקדומים המגדירים את אופן קיום מצוות התורה, בהם הכירו. הקראים טוענים שמשה קיבל מאלהים את חמשת חומשי תורה בלבד, אך מסכימים שמצוות מסוימות, כגון מצות שחיטה וברית מילה, שלא הוגדרו בתורה, יש לקיים באופן בו היו המעשים מתקיימים טרם מתן תורה.
הלכות הנלמדות דרך דרש היקש וסברה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשביל להחליף הלכות מקובלות שנשכחו, ובעיקר בשביל לתת מענה לשאלות חדשות המתעוררות מעת לעת, רשאים החכמים לחדש הלכות, ישירות מהתורה באמצעות מידות שהתורה נדרשת בהן, או מתוך הלכות ידועות, באמצעות ניתוח הסברות עליהן מבוססת ההלכה, ודימוי השאלה החדשה, לשאלות שהתשובה עליהן ידועה. כיון שגישה זו תלויה בהבנה מעמיקה של המקורות הקדומים, היא אינה מאפשרת הבאת ראיות מוחלטות. חכם הפונה לדרך פסיקה זו, רשאי להסתמך על מסקנות הלכתיות קדומות של חכמים אחרים, ואם הוא חושב שהם ראויים לכך, אף לבטל את דעתו מפני דעתם. לפי המשנה[9]: ”משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שימשו כל צרכן הרבו מחלוקות בישראל ונעשו שתי תורות”.
לדוגמא, בתלמוד [10] מובאת מחלוקת בדין ספרי תורה תפילין ומזוזות שנכתבו בידי גוי עובד אלילים. לדעה אחת יש לשורפם, לפי שמן הסתם נכתבו לשם האלילים. לדעה שניה אין לשורפם, אך הם פסולים לשימוש, לפי הדרשה: ”וקשרתם... וכתבתם, כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה, וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה”.
הקראים מכירים בסמכות החכמים לחדש הלכות, אך שוללים את ההסתמכות על דרשות מעין זו. מאז חתימת התלמוד, גם חכמי היהדות הרבנית נוהגים להמנע מחידוש דרשות.
גזירות ותקנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – תקנת חכמים
החכמים רשאים לגזור גזירות, כלומר לטמא את הטהור או לאסור את המותר, כסייג לשמירה על חוקי התורה. בנוסף רשאים החכמים לתקן תקנות, הקובעות אופי מחייב למעשים ונורמות התנהגות מסויימות, בשביל לקדם את מטרות התורה. תוקף הגזירות והתקנות מותנה בהיותם של החכמים מקובלים בציבור, וגם אז, תקנה שהעם פיקפק בה, ומלכתחילה לא נתקבלה ברוב הציבור, בטלה.[11] הסמכות לבטל תקנה קדומה מותנית בהיות הגורם המבטל גדול בחכמה ובמנין (של חברי בית הדין או התלמידים) מהגורם המתקן.
לדוגמא, חכמים אסרו לצבוע את צידם הפנימי של רצועות התפילין בצבע אדום, ”מפני גנאי ודבר אחר”.[12] לעיתים השתמשו החכמים בתקנותיהם בשביל לבצע הרחבה של ממש במצוות התורה, כמו בענין חובת התפילה למשל. במקרה של תקנת הפרוזבול פנו לכיוון ההפוך, ועיקרו את מצות שמיטת החובות מעיקר תוכנה הכלכלי.
מסורת מול חידוש בתורה שבעל פה[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי חז"ל, משה קיבל את התורה בהר סיני, עם פירוש מצוותיה.[13]. הרמב"ם[14] מבאר שמשה הנחיל פירוש זה לחכמים ולהמון העם.
במדרשי האגדה ישנן גישות מנוגדות להיקפה של התורה שניתנה בידי משה. לפי דברי רבי יהושע בן לוי המובאים במדרש ויקרא רבה[15], ”מקרא משנה הלכות תלמוד תוספתות אגדות ואפי' מה שתלמיד ותיק עתיד לומר לפני רבו כלן נאמרו למשה בסיני”. מאידך לפי דברי רב המובאים בתלמוד[16], משה בעצמו לא הכיר את כל דרכי המדרש ששימשו את חז"ל. המחלוקת הרעיונית בין הגישות נמשכת עד היום.[17]
לימודה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לנשים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – לימוד תורה לנשים
התלמוד לומד בדרשה, שנשים אינם חייבות בלימוד תורה: ”ולמדתם אותם את בניכם - ולא בנותיכם” (בבלי קידושין כט:). בעניין זה מחלק הרמב"ם בין תורה שבכתב לתורה שבעל-פה: ”אשה שלמדה תורה יש לה שכר אבל אינו כשכר האיש, מפני שלא נצטוית, וכל העושה דבר שאינו מצווה עליו לעשותו אין שכרו כשכר המצווה שעשה אלא פחות ממנו, ואע"פ שיש לה שכר צוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה, מפני שרוב הנשים אין דעתם מכוונת להתלמד אלא הן מוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן, אמרו חכמים כל המלמד את בתו תורה כאילו למדה תפלות, במה דברים אמורים בתורה שבעל פה אבל תורה שבכתב לא ילמד אותה לכתחלה ואם למדה אינו כמלמדה תפלות.” (הלכות תלמוד תורה א' יג')
בתשלום[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – פרנסה מלימוד תורה
מעיקר הדין, אוסרת ההלכה ללמד תורה שבעל פה בתשלום, אך בימינו נהוג ללמדה בתשלום, על סמך היתרים שונים.[18]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מבוא לתורה שבעל-פה, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הערך "דברי סופרים", באתר ויקישיבה
- משה דוד הר, תורה שבעל פה לפני תקופת המשנה, באתר "דעת"
- צבי זינגר, התורה שבעל פה במחשבת ישראל, באתר "דעת"
- נח עמינוח, על התקופות בתולדות התורה שבעל פה, באתר "דעת"
- אורי פז, "עם הספר - על השתלשלות התורה שבעל פה", באתר פאזל
- שֶׁבְּעַלְפֶּדְיָה, מפעל משנה תורה האנציקלופדי
- הרב זאב סולטאנוביץ', כתיבת תורה שבעל פה, גיבוש תורה שבעל פה, אתר ישיבה
- הרב אורי שרקי, "מבוא לתורה שבעל פה", המחלוקת על אופן מסירת התורה, תורה שבעל פה ותורה שבכתב היסטוריה והלכה,
, אתר מכון מאיר
- הרב שג"ר, מיתודה ומוטיבציה בהוראת הגמרא, אתר דעת
- יהודה שוורץ, הוראת תורה שבעל פה (עבודת דוקטורט), אתר דעת
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ נח עמינח, על התקופות בתולדות התורה שבעל-פה, בשדה חמד, כסליו תשל"ט.
- ^ ”כתוב אחד אומר "כתוב לך את הדברים האלה", וכתוב אחד אומר "כי על פי הדברים האלה", לומר לך דברים שעל פה - אי אתה רשאי לאומרן בכתב, ושבכתב - אי אתה רשאי לאומרן על פה. ותנא דבי רבי ישמעאל: "כתוב לך את הדברים האלה" - אלה אתה כותב, אבל אין אתה כותב הלכות! אמרי: דלמא מילתא חדתא שאני; דהא רבי יוחנן ור"ל מעייני בסיפרא דאגדתא בשבתא, ודרשי הכי: "עת לעשות לה' הפרו תורתך", אמרי: מוטב תיעקר תורה, ואל תשתכח תורה מישראל.” (בבלי תמורה יד:)
- ^ פירוש המשנה לרמב"ם כלים יז' יב':”כל מה שלא נתבאר בלשון התורה מדברי סופרים קוראין אותו ואפילו דברים שהן הלכה למשה מסיני, כי אמרו מדברי סופרים משמעו שהדבר קבלת הסופרים ככל הפירושים וההלכות המקובלות ממשה, או תקון סופרים ככל התקנות והגזרות.”
- ^ דברים ו' 6, 8
- ^ משנה תורה הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ג' יד'
- ^ רבי ישמעאל ורבי עקיבא בבבלי סנהדרין ד:
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:מקור
פרמטרים [ 2 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית [דרוש מקור: מאמר שלישי פסקאות לד-מא] - ^ בהקדמתו למשנה
- ^ סנהדרין ז א
- ^ בבלי גיטין מה:
- ^ משנה תורה הלכות ממרים ב' ב'
- ^ בבלי מנחות לה.
- ^ ”וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר, מה ענין שמיטה אצל הר סיני והלא כל המצות נאמרו מסיני אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולם נאמרו כללותיהם ודקדוקיהם מסיני.” (ספרא בהר פרשה א')
- ^ בתחילת הקדמתו למשנה
- ^ אחרי מות כב'
- ^ ”אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שעלה משה למרום, מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות, אמר לפניו: רבש"ע, מי מעכב על ידך? אמר לו: אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות. אמר לפניו: רבש"ע, הראהו לי, אמר לו: חזור לאחורך. הלך וישב בסוף שמונה שורות, ולא היה יודע מה הן אומרים, תשש כחו; כיון שהגיע לדבר אחד, אמרו לו תלמידיו: רבי, מנין לך? אמר להן: הלכה למשה מסיני, נתיישבה דעתו.” (מנחות כט:)
- ^ סיכום של השיטות המבוססות על מסורת חז"ל, הובא בסעיף על 'רצף מסירת התורה שבעל פה' במאמר תולדות ההלכה והחיים המודרניים.
- ^ ”מקום שנהגו ללמד תורה שבכתב בשכר, מותר ללמד בשכר, אבל תורה שבע"פ אסור ללמד בשכר. לא מצא מי שילמדנו בחנם, ילמוד בשכר. ואע"פ שהוצרך ללמוד בשכר, לא יאמר: כשם שלמדתי בשכר כך אלמד בשכר, אלא ילמד לאחרים בחנם. ומה שנהגו האידנא ללמד הכל בשכר, אם אין לו במה להתפרנס, שרי, ואפילו יש לו, אם הוא שכר בטלה דמוכח, שמניח כל עסקיו ומשאו ומתנו, שרי.” (שולחן ערוך יו"ד הלכות תלמוד תורה רמו' ה')