משתמש:Gabi S./צואה אנושית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של Gabi S..
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של Gabi S..
הדף נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הדף בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
הדף נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הדף בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו. שיחה

צואה אנושית מורכבת משאריות מזון מוצקות, או מוצקות למחצה, שלא התעכלו במעי הדק של מערכת העיכול, ובהמשך פורקו במעי הגס על ידי חיידקים. הצואה מופרשת דרך פי הטבעת במהלך עשיית צרכים.

צואת בני אדם דומה לצואה של בעלי חיים אחרים. גודל, צבע, ומרקם הצואה תלויים בתזונה ובמצב הבריאותי של מערכת העיכול. בדרך כלל הצואה האנושית היא מוצקה למחצה ובעלת ציפוי רירי. לפעמים מופרשים גושי צואה קטנים, קשים ויבשים. זוהי תופעה נורמלית המתרחשת לאחר שצואה נשארת זמן ארוך במעי הגס, ורוב המים שבגושי הצואה נספגים במעי.

מחזור צואה-פה היא דרך העברה של מחלות, שבה מועברת מחלה מחלקיקי צואה של המארח המדביק לחלל הפה של המארח הנדבק. כדי למנוע התפשטות פתוגנים שמקורם בצואה התפתחו מערכות תברואה שנועדו להגן על בריאות האדם על ידי מתן סביבה נקייה.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סולם בריסטול הוא כלי עזר רפואי שנועד לשייך את צורת הצואה האנושית לאחד משבעה סוגי צואה. כלי זה פותח על ידי KW Heaton מאוניברסיטת בריסטול, ופורסם לראשונה בשנת 1997 בכתב עת מדעי לגסטרואנטרולוגיה. צורת הצואה תלויה במשך הזמן בו היא שוהה במעי הגס.

שבעת סוגי הצואה הם:

  • גושים קשים ונפרדים, בצורת אגוזי מלך
  • נקניק צואה נוקשה וגושי
  • נקניקיה אחידה עם סדקים, קושי בינוני
  • נקניק או נחש, חלק ורך
  • פיסות צואה רכות בעלות גבולות ברורים
  • נתחי צואה דייסתיים, רכים ונמרחים
  • צואה נוזלית ללא חלקים מוצקים.

שני הסוגים הראשונים של צואה מציינים עצירות. סוגים 3 ו-4 מציינים מצב תקין, בו הצואה יוצאת בקלות. סוגים 5 עד 7 מציינים דרגות שונות של שלשול.

צבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבע הצואה תלוי בתזונה ובמצב הבריאותי. במצב בריאותי תקין, צבע הצואה הוא חום סטנדרטי, לא כהה מידי ולא בהיר מידי. צואה בהירה מדי עלולה להצביע על בעיה רפואית בטחול[1].

חום

צואה אנושית היא בדרך כלל בצבע חום בהיר עד חום כהה, מוצקה למחצה, עם ציפוי רירי. הצבע החום נובע משילוב של נוזלי מרה וסוגים של בילירובין שמקורם בתאי דם אדומים מתים[2].

צהוב

צואה צהובה מעידה על זיהום בקיבה. הצבע הצהוב נגרם כאשר המזון עובר מהר מדי דרך מערכת העיכול. צואה צהובה נפוצה אצל חולי תסמונת גילברט ובעלי רפלוקס קיבתי-ושטי.

אפור

צואה חיוורת או אפורה עלולה להיגרם כתוצאה ממחסור בנוזלי מרה, עקב מצבים כמו דלקת כיס המרה, אבני מרה, דלקת כבד, דלקת לבלב כרונית או שחמת הכבד. בנוזלי מרה יש פיגמנטים חומים, ובהעדרם הצואה בהירה[3].

צבעים נוספים

לצואה מגוון צבעים נוספים, שיכולים להיות נורמליים או להצביע על בעיה בריאותית. למשל, צואה בצבע סגול יכולה לנבוע מאכילה מרובה של סלק, או להצביע על חשד למחלת פורפיריה.

ריח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריח הצואה תלוי בתזונה ובמצב הבריאותי של האדם. לדוגמה, חלבון בשר גורם לצואה בעלת ריח עז, מכיוון שהוא עשיר בחומצת אמינו מסוג מתיונין, שמתפרקת בגוף לתרכובת המכילה גופרית ומדיפה ריח חזק.

כמו כן, ישנן מחלות ופתולוגיות הגורמות לריח צואה עז, בהן מחלת צליאק, מחלת קרוהן, קוליטיס כיבית, דלקת לבלב, סיסטיק פיברוזיס, דלקת מעי מקלוסטרידיואידס דיפיצילה ותסמונת המעי הקצר.

שאריות מזון לא-מעוכל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפעמים שאריות של מזון לא-מעוכל עלולות להופיע בצואה, כגון זרעים, אגוזים וגרעיני תירס. כמות גדולה של צבעי מאכל במזון מעובד, למשל דגני בוקר במספר צבעים שלא נלעסו כראוי, עלולה לגרום לצביעת גושי הצואה בצבעים שונים.

בדיקת צואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדיקה מעבדתית קלינית של צואה נערכת על מנת לאבחן בעיות בריאותיות. הימצאות חיידקים מסוגים שונים או רמות חריגות של גליקופרוטאינים בצואה יכולות להעיד על התפתחות של קוליטיס כיבית, אנטרוביאזיס, מחלות מעי דלקתיות, סרטן המעי הגס וגידולים נוספים. לעיתים ניתן לזהות טפילי מעי בצואה בעין בלתי מזוינת.

כמו כן נפוצה בדיקת דם סמוי בצואה, המזהה בצואה נוכחות של דם שאינו גלוי לעין בלתי מזוינת, דבר שעלול להעיד על התפתחות סרטן המעי הגס או סרטן הקיבה.

ניתוח חיידקי קולי במקורות מים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקורות מים נערכת באופן שגרתי בדיקה לזיהוי חיידקי קולי, בעזרת צלחות אגר או צלחות פטרי. למרות שרוב זני הקולי אינם מזיקים, נוכחותם מעידה על צואה במים, ומכאן על חשש להימצאות אורגניזמים מסוכנים יותר במים.

זיהום של מקורות מים בצואה הוא הזיהום הנפוץ ביותר בעולם של מי שתייה, הן במדינות מתפתחות והן במדינות מפותחות. לדוגמה, אירועים של הצפת ביוב וזיהום מים מתרחשים באופן קבוע בנהר הסיין בצרפת ובנהר התמזה בממלכה המאוחדת.

בעיות בריאותיות הקשורות לצואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שתי הבעיות הבריאותיות העיקריות הקשורות לצואה הן שלשול ועצירות.

שלשול הוא מצב רפואי שבו הגוף מפריש נוזלים בכמות גבוהה דרך פי הטבעת. בזמן שלשול קיים ריכוז גבוה של מים בצואה, דבר הגורם לצואה להיות נוזלית, וברוב המקרים תדירות היציאות גבוהה מהרגיל וקשה יותר לשלוט בהן.

עצירות היא תסמין במערכת העיכול, שבמסגרתה מתקשה אדם או בעל חיים אחר לסלק פסולת צואתית שהצטברה במעיים.

שימושים בצואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימים מספר שימושים בצואה אנושית.

שימוש בצואה כדשן[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך ההיסטוריה, צואה אנושית שימשה כדשן לחקלאות. הצואה היא חלק מהבוצה, חומר אורגני מוצק הנוצר בתהליך טיהור שפכים. על מנת להשתמש בצואה כדשן יש לטפל בה באמצעות קומפוסטציה. בתהליך זה נוצר קומפוסט המתאים לשימוש כדשן אורגני, וכמטייב קרקע. שימוש בצואה לא-מטופלת כדשן עלולה לגרום להדבקה המונית בטפילי מעי.

השתלת צואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השתלת צואה היא טיפול רפואי לדלקת מעי מקלוסטרידיואידס דיפיצילה נשנית. טיפול זה נבחן גם במחלות מעי דלקתיות.

ייצור ביוגז[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן להפיק ביוגז מבוצה, חומר אורגני מוצק הנוצר בתהליך טיהור שפכים, הכולל צואה אנושית. אפשרות זו להפקת אנרגיה לא נוצלה עד היום, ועל פי הערכות שונות שווי הביוגז המופק עשוי להגיע ל-9.5 מיליארד דולר. צוות חוקרים אמריקאי השיק בשנת 2015 בדאר א-סלאם, טנזניה, פרויקט ניסיוני להפקת ביוגז ודשן מבוצה באמצעות מגדל שמש[4].

זיהוי ממצאים ארכאולוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחפירות ארכאולוגיות מתגלה לעיתים קרובות צואה אנושית עתיקה, הקרויה Paleofeces (אנ'). צואה כזו התגלתה במערות באתרים בעלי אקלים צחיח. בצואה זו התגלו זרעים, עצמות קטנות וביצי טפילים. באמצעות חקר צואה זו ניתן לגלות פרטים על התזונה והבריאות של האנשים שהתגוררו באתר העתיק.

התייחסות תרבותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכל התרבויות האנושיות צואה מעוררת דרגות שונות של גועל. תחושת גועל נחוות על ידי חוש הריח, המגע או הראייה. צואה ועשיית צרכים נחשבים לטאבו, ולא מקובלים כנושאי שיחה או דיון.

היחס לצואה ביהדות הוא חלק מדיני טומאה וטהרה. למשל, מסכת ברכות כה א בתלמוד בבלי מפרטת את ההתנהגות הרצויה לאחר עשיית צרכים. גם בתורה ישנם אזכורים לנושא זה, למשל בספר דברים:

וְהָיָה בְּשִׁבְתְּךָ חוּץ וְחָפַרְתָּה בָהּ וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ.

על פי חוקרי אבולוציה, כבר בעת העתיקה בני אדם זיהו צואה אנושית כווקטור המעביר מחלות, ותחושת הגועל מהצואה נועדה למנוע מחלות אלה.

היגיינה אנאלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר עשיית צרכים נהוג לנקות את אזור פי הטבעת משאריות צואה. מנהג זה קרוי "היגיינה אנאלית" (אנ'). בתרבויות שונות קיימות מגוון שיטות לניקוי אזור פי הטבעת. בתרבויות המערב נהוג לנגב את אזור הישבן עם נייר טואלט, או לשטוף את האזור במים באמצעות בידה. במדינות מתפתחות מקובל להתיז מים ולרחוץ את אזור פי הטבעת באמצעות הידיים.

בהלכה היהודית, על פי טבילת עזרא יש לנקות את פי הטבעת במים לאחר עשיית צרכים, גם אם המקום נוקה היטב בעזרת נייר טואלט.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סמדר יסעור, בלי בושה: הקקי שלכם מלמד הרבה על בריאותכם, באתר ynet, 12 בנובמבר 2010.
  2. ^ ד"ר איתי גל, כדי שלא תיבהלו: המאכלים שצובעים לכם את היציאות, באתר ynet, 9 באפריל 2019.
  3. ^ 6 סוגי צואה שמראים שיש בעיות במעיים, באתר בריא לדעת, ‏15 במאי 2022.
  4. ^ A sewage system that 'digests' and 'cooks' human waste, באתר "techxplore.com", ‏10 בפברואר 2017 (באנגלית).