משתמש:GardeningAtNight/טיוטה

**אור בירון**
	אין תמונה חופשית
לידה	19 בדצמבר 1985 (גיל: 38); חיפה, ישראל
תקופת הפעילות	מ-2013
סוגה	גראנג' , רוק , אלקטרוני
שפה מועדפת	עברית, אנגלית, סינית
כלי נגינה	גיטרה

אור בירון (באנגלית: Or Biron) היא זמרת-יוצרת, גיטריסטית, שחקנית, אקטיביסטית ואשת חיי לילה ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בירון נולדה נולדה ב-19 בדצמבר 1985 בחיפה. כשהייתה בת שנתיים הוריה נפרדו והיא עברה עם אמה בין מספר ערים בארץ. לאחר נישואי אמה בשנית הן עברו לגור ביישוב מצפה אבי"ב ב-משגב.

לבירון יש חמישה אחים ואחיות מנשואים שניים של הוריה.

בגיל 10 התחילה ללמוד פסנתר וריקוד באופן מקצועי.

בגיל 16 קיבלה את הגיטרה הראשונה שלה והתחילה ללמוד לנגן באופן עצמאי. באותה תקופה התחילה לכתוב שירים.

למדה במגמות תיאטרון וערבית בתיכון משגב.

בסוף כיתה י"ב, כחלק ממגמת תיאטרון, שיחקה ולקחה חלק בעיבודו של מחזמר סאטירי ונשכני על המציאות הפוליטית הישראלית בשם "סטריפטיז אחרון" מאת הלל מיטלפונקט. למחזמר נעשה עיבוד מחדש בהתאם לתקופה ובירון הלחינה והקליטה מחדש את כל השירים שבוצעו בלייב על הבמה. למעשה, כך החלה לשלב בין אמנות לאקטיביזם.

שירתה בצבא ביחידת 8200 ולאחר מכן עברה להתגורר בתל אביב. באותה תקופה, החלה לשחק ולדגמן. בשנים 2006-2007 הנחתה במגזין הנוער האינטרנטי של משרד הפרסום "ציבלין" WFM, בו התחילו את דרכם בין היתר בר רפאלי, איתי תורג'מן, ו-מוקי. בנוסף כיכבה בבלוג רשת של אתר מאקו בסגנון סדרת הרשת "מחוברים".^[1]

בירון שיחקה במספר סרטים, בהם סרט עלילתי בשם "התחברות" שעסק בתוכנית ההתנתקות והסרט הישראלי "אחים" ב-2009. עם תחילת לימודיה באוניברסיטה, השהתה את פעילותה האמנותית למספר שנים.

לבירון יש תואר ראשון ותואר שני מאוניברסיטת ת"א. הראשון בתיאטרון והשני בלימודי מזרח אסיה, בהתמחות בשפה הסינית. את עבודת התזה שלה כתבה על טרנפורמציות פיזיות ומגדריות ביצירותיהם של סופרים סינים מתקופת שושלת צ'ינג. בזמן לימודי התואר השני שימשה כעוזרת הוראה בחוג ללימודי מזרח אסיה וכעוזרת המחקר של רקטור האוניברסיטה באותן שנים, פרופסור אהרן שי ואף כתבה איתו מאמר במשותף על יחסי המדינות סין וישראל.^[2]

בשנים 2010-2011, בין לימודי שני התארים בירון עברה להתגורר בבייג'ינג בירת סין למשך כשנה, שם התמחתה בלימודי השפה הסינית והחלה לשחק בפרסומות ולהופיע עם הרכב קאברים מקומי. החל משנת 2016, חזרה לשחק וליצור בתחום תיאטרון הפרינג' ושיחקה במספר הצגות, סרטים ופרסומות.

אקטיביזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעט לאחר חזרתה לארץ מסין, פרצה מחאת האוהלים בשנת 2011 בה לקחה חלק פעיל. כתושבת שכונת שפירא באותו הזמן, גם פעלה למען יחס שווה וצודק עבור פליטים מאפריקה ובהמשך, בשנת 2018, הובילה יחד עם חברות וחברים נוספים את יוזמת "לילה נגד הגירוש" - פרוייקט של נשות ואנשי חיי הלילה שפעלו למען הנושא.^[3]

כדי לגייס תמיכה רחבה במחאת האוהלים, נקטה בגישה שהתאפיינה בחיבור המחאה לצעירים, לחיי הלילה והתרבות שהחלו להיות תחום העבודה העיקרי שלה באותן שנים.

בשנת 2016 הייתה בין המתלוננות הראשונות במשטרה נגד האנס אלון קסטיאל, הייתה בין הראשונות שנחשפו בתקשורת והשתתפה בסדרה הדוקומנטרית "אחרי חצות: הסוד הכי שמור בעיר".^[4] בשנת 2022 עם בקשתו של קסטיאל לשחרור מוקדם, הייתה בין הפעילות הבולטות נגד שחרורו, יחד עם מספר נפגעות אחרות, שנחשפו בתקשורת בפניהן ובשמן, במטרה להעביר את הבושה צד. לדבריה בראיון שנערך עימה באותו הזמן, מי שצריך להרגיש שהוא כלוא בכלוב הוא התוקף ולא הנפגעות.^[5] כמו כן, על וועדות השחרורים להציב את האינטרס של הפוגע מול האינטרס של הנפגעות.^[6] ^[7] במסגרת זאת התראיינה לערוצי טלוויזיה, עיתונות ורדיו רבים, בהם ערוץ 13, ערוץ 12, Ynet, מאקו, רדיו חיפה, רשת ב' וכן נערכו עימה ראיונות על ידי רפי רשף, עומר ירדני ומיכל פעילן ובמסגרת התוכנית "גלית ואילנית".^[8] לצד ההופעות בתקשורת, כתבה בירון טורים בנושא לעיתון "בראשית"^[9] ולמגזין "מתחת לרדאר".^[10] מחאת הנפגעות נגד שחרורו המוקדם של קסטיאל הסתיימה בצעד היסטורי של הגשת ערעור ראשון ושני מצד הפרקליטות נגד השחרור. שני הערעורים לא התקבלו, אך קיבלו הד נרחב בתקשורת ובחברה הישראלית.^[11] כיום, בירון ממשיכה, לצד נפגעות נוספות, באקטיביזם בתחום זכויות נשים בכלל ונפגעות תקיפה מינית בפרט.^[12] כהוקרה על מאבקן הן זכו באותות מטעם שדולת הנשים בישראל^[13] ומטעם ה-איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בישראל.

בירון הייתה בין האקטיביסטיות הבולטות והמובילות במחאת בלפור בשנת 2020. במחאה זאת, חיזקה ושכללה את הקו אותו נקטה במחאת האוהלים - חיבור המחאה לצעירים, לחיי הלילה והתרבות, לערכים פמיניסטיים וכן הכוונת המחאה להיות א-מפלגתית וממוקדת ביצירת עתיד חלופי ושיוויוני שונה מהמבנים השלטוניים והמחאתיים של העבר. הצבע הוורוד התווסף למחאה כצבע משמעותי בלבוש ובמיצגים אמנותיים במטרה להדגיש תקווה וערכים של פמיניזם וחמלה, כאשר בירון היתה אחת ממובילות הקונספט.^[14] ^[15] ^[16] ^[17] עם פרוץ המחאה ביולי 2020, הופיעה על שער 7 ימים של ידיעות אחרונות לצד שלושה אקטיביסטים נוספים, תחת הכותרת "אנחנו הילדים הזועמים של קיץ 2020" ^[18] מה שסימן אותה כאחת הדוברות הבולטות של הדור הצעיר של המחאה. בעקבות כך, ספגה אלימות משטרתית לצד חבריה ל-"גרעין הקשה" של המחאה. בהמשך הופיעה והתראיינה רבות בתקשורת - ערוץ 13, בערוץ 12, דמוקרטיוי, עיתון ה"ארץ" ועוד, במטרה לחזק את המחאה.^[19] ^[20] בירון מילאה תפקיד חשוב גם בחיזוק המחאה בפריפריה, בדגש מיוחד על אזור הצפון בו נולדה וגדלה. את סיום המחאה סיכמה במילים "אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לחגוג אחרי שנה של דם, יזע ודמעות. יצאנו לרחובות, בלי לדעת אם זה יועיל, למרות שעצרו והיכו אותנו בלי שום סיבה. אבל זה לא הסוף. זו רק ההתחלה, כי החברה צריכה ריפוי".^[21]

קריירה מוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנת לימודיה של בירון בסין, סוכנת שחקנים בבייג'ינג פנתה אליה וגייסה אותה להופיע בפרסומות ולאחר מכן גם החלה להופיע באופן מקצועי בלהקת קאברים לשירים באנגלית. לדבריה, שם הבינה שהייעוד שלה נמצא באמנות ולא באקדמיה.^[22]

תוך כדי לימודי התואר השני, הקימה עסק לניהול מדיה חברתית, במסגרתו ניהלה חשבונות רבים של מועדונים והפקות בארץ. במהלך השנים, השתלבה בירון כדמות אינטגרלית בחיי הלילה התל-אביביים.^[23] לדבריה, גם בתחום זה, חשוב לה לשלב פמיניזם בעבודה ולראות עוד נשים בעמדות מפתח בחיי הלילה.^[24]

בשנת 2013 החלה להוציא מוזיקה ולהופיע בארץ עם פרוייקט סולו אלקטרוני בהוצאה עצמאית, שעליו עבדה עם המפיק אוהד שדה, שזיהה את הפוטנציאל ולקח אותה תחת חסותו למשך מספר שנים.

בשנת 2015 הקימה יחד עם הגיטריסטית ניצן זיסק את להקת הגראנג' / רוק – Meat Eating Orchids. שתיהן שמו להן למטרה להקים להקה מבוססת גיטרות שתהיה מונהגת על-ידי נשים.^[25] שם הייתה הסולנית, הגיטריסטית וכן כתבה והלחינה את כל הטקסטים שרובם עוסקים בהטרדות מיניות, מצבים נפשיים מורכבים ומערכות יחסים. הלהקה הופיעה במועדונים ופסטיבלים ברחבי הארץ ושני הסינגלים שהוציאו זכו לביקורות אוהדות בארץ ומעבר לים. הביקורות תיארו את הסאונד של הלהקה כ-"מרענן" ו-"על-זמני". כמו כן, ציינו את הקריצה של הסאונד של הלהקה לסאונד מ-שנות ה-90 וללהקות כמו נירוונה (Nirvana), פיקסיז (Pixies), הול (Hole), הברידרס (The Breeders) ואף להרכבים מוקדמים יותר כמו בלונדי Blondie^[26] ^[27] ^[28] ^[29] ^[30] ^[31] ^[32] לדבריה של בירון, היא אכן הושפעה מהסגנונות האלו ביצירתה. בריליסים המוקדמים שהוציאה אפשר לשמוע השפעות גם ממוזיקת R&B ומוזיקת Soul של אמניות חזקות כמו לורן היל. הסינגל השני שהוציאה הלהקה, Bulletproof נכנס לאוסף שנקרא "Riot!" שיצא בשנת 2016 בעריכתה של ניצן פינקו (רדיו הקצה), שכל הכנסותיו נתרמו למרכז לנפגעות תקיפה מינית.^[33] ^[34] הלהקה התפרקה ב-2018 וחזרה שוב לעבוד על אלבום בתחילת 2020 שלא יצא לפועל בעקבות משבר הקורונה ומחאת בלפור שבה לקחה אור חלק מאוד רחב ומשמעותי שהשפיע על חייה.

עם סיום מחאת בלפור, חזרה לעסק שלה של ניהול סושיאל מדיה בתחומי התרבות והפנאי וליצירה בתחומי התיאטרון והמוזיקה. בירון חברה באנסמבל הפרינג' של הבמאי חיים אברמסקי ומשחקת בהצגה בשם "המלחמה הגדולה". בשנת 2022 החלה לעבוד עם המפיק והמוזיקאי אבשלום הספרי מההרכב WC על אלבום חדש בעברית שעתיד לצאת בשנת 2024.

כיום מתגוררת ביפו.

אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סולו

סינגלים:

2013 - Chemistry

2013 - At All

2013 - Round the Riverbend'

2014 - Into your World

Meat Eating Orchids

סינגלים:

2015 - Weapon of Choice

2016 - Bulletproof

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ הבלוג של אור, באתר מאקו, שנת 2007
^ יחסי המדינות בין סין וישראל, מאת פרופ, אהרן שי ואור בירון, פברואר 2012
^ לילה נגד הגירוש: אנשי חיי הלילה יזמו עצמו נגד גירוש מבקשי המקלט, באתר טיים אאוט, 6 בפברואר 2018
^ אחרי חצות: הסוד הכי שמור בעיר - פרומו, באתר יוטיוב, 7 במרץ 2021
^ המתלוננות נגד קסטיאל זועמות על השחרור המוקדם: "מישהו צריך להיות בכלוב - הוא או אנחנו", באתר וואינט, 18 במאי 2022
^ "ממה שאלון עשה לי אף ועדה לא תשחרר אותי", באתר רדיו חיפה, 17 במאי 2022
^ אלון קסטיאל נשאר בכלא, לנפגעות ברור: "הצדק המוחלט עוד לא הגיע", באתר וואינט, 7 ביוני 2022
^ אור בירון בראיונות לתקשורת בעקבות פרשת אלון קסטיאל, ברשת החברתית פייסבוק, 21 במאי 2022
^ צומת קסטיאל, באתר בראשית, 27 במאי 2022
^ טור אורח - אור בירון, ברשת החברתית אינסטגרם, 20 במאי 2022
^ עבריין המין אלון קסטיאל ישוחרר מהכלא: "זאת סטירת לחי", באתר, כאן ב' (רשת ב'), 17 במאי 2022
^ דם ויזע: "לונה" מציפה את הקשר בין עוני לוסת בישראל, באתר, לבריאותה - רפואה פמיניסטית, 27 במאי 2021
^ שדולת הנשים בישראל - ״אשת השבוע״ שלנו שמה זרקור הפעם על עשר נשים, ברשת החברתית פייסבוק, 13 במרץ 2021
^ שחור זה פאסה: איך הפך הוורוד לצבע המחאה, באתר הארץ, 14 באוקטובר 2020
^ How Pink Became the Color of the anti-Netanyahu Protests, באתר הארץ, 16 באוקטובר 2020
^ למחות או לא להיות: חודש בתוך תנועות המחאה ששוטפות את הארץ, באתר ליברל, 20 בנובמבר 2020
^ אור בירון - אזרח בתפקיד, פודקאסט באתר אמזון מיוזיק, 25 ביולי 2021
^ "אנחנו הילדים הזועמים של קיץ 2020", ברשת החברתית פייסבוק, 24 ביולי 2020
^ המחאה נגד נתניהו, באתר רשת 13, 2020
^ מתכוננים למחאות סוף השבוע, באתר יוטיוב, 19 במרץ 2021
^ מחאת בלפור ניצחה, אבל לא מתכוונת לעצור, באתר שיחה מקומית, 13 יוני 2021
^ עכבר העיר - לילה עם איט גירל: אור בירון, באתר הארץ, 18 בינואר 2014
^ וידויים של חיי לילה, ברשת החברתית פייסבוק, 18 באפריל 2019
^ בילינו עד השעות הקטנות עם אור בירון, מנהלת סושיאל המתמחה בחיי הלילה, באתר טיים אאוט, 1 באפריל 2019
^ SPOTILICIOUS with Tomer Kariv feat. Meat eating orchids, באתר סאונדקלאוד, 2016
^ Here’s a bit of Blondie-esque, grungy, sneery catchiness courtesy of MEO, באתר Hype Machine, ב-15 במרץ 2015
^ מי היה מאמין: יש רוקנרול חדש בעברית, באתר וואינט, 14 באפריל 2015
^ A&R Factory Present: Meat Eating Orchids, באתר A&R Factory, ב-15 במאי 2016
^ כבר לא קדושה: לוסי דובינצ'יק בקליפ לוהט, באתר וואינט, 19 במאי 2016
^ Saturday Sampler for May 28th, באתר The Revue, ב-28 במאי 2016
^ Meat Eating Orchids new single, Bulletproof, ברשת החברתית פייסבוק, 13 ביוני 2016
^ צוות Mako יוצא מהארון עם פלייליסט בחירות מנומק, באתר מאקו, 15 במרץ 2017
^ אוסף חדש של רוקריות ישראליות: הרבה יותר מ"פאק יו" על גיטרות, באתר הארץ, 28 באוגוסט 2017
^ RIOT! Compilation Vol. 1, באתר בנדקמפ, 22 באוגוסט 2017

[1] הבלוג של אור, באתר מאקו, שנת 2007

[2] יחסי המדינות בין סין וישראל, מאת פרופ, אהרן שי ואור בירון, פברואר 2012

[3] לילה נגד הגירוש: אנשי חיי הלילה יזמו עצמו נגד גירוש מבקשי המקלט, באתר טיים אאוט, 6 בפברואר 2018

[4] אחרי חצות: הסוד הכי שמור בעיר - פרומו, באתר יוטיוב, 7 במרץ 2021

[5] המתלוננות נגד קסטיאל זועמות על השחרור המוקדם: "מישהו צריך להיות בכלוב - הוא או אנחנו", באתר וואינט, 18 במאי 2022

[6] "ממה שאלון עשה לי אף ועדה לא תשחרר אותי", באתר רדיו חיפה, 17 במאי 2022

[7] אלון קסטיאל נשאר בכלא, לנפגעות ברור: "הצדק המוחלט עוד לא הגיע", באתר וואינט, 7 ביוני 2022

[8] אור בירון בראיונות לתקשורת בעקבות פרשת אלון קסטיאל, ברשת החברתית פייסבוק, 21 במאי 2022

[9] צומת קסטיאל, באתר בראשית, 27 במאי 2022

[10] טור אורח - אור בירון, ברשת החברתית אינסטגרם, 20 במאי 2022

[11] עבריין המין אלון קסטיאל ישוחרר מהכלא: "זאת סטירת לחי", באתר, כאן ב' (רשת ב'), 17 במאי 2022

[12] דם ויזע: "לונה" מציפה את הקשר בין עוני לוסת בישראל, באתר, לבריאותה - רפואה פמיניסטית, 27 במאי 2021

[13] שדולת הנשים בישראל - ״אשת השבוע״ שלנו שמה זרקור הפעם על עשר נשים, ברשת החברתית פייסבוק, 13 במרץ 2021

[14] שחור זה פאסה: איך הפך הוורוד לצבע המחאה, באתר הארץ, 14 באוקטובר 2020

[15] How Pink Became the Color of the anti-Netanyahu Protests, באתר הארץ, 16 באוקטובר 2020

[16] למחות או לא להיות: חודש בתוך תנועות המחאה ששוטפות את הארץ, באתר ליברל, 20 בנובמבר 2020

[17] אור בירון - אזרח בתפקיד, פודקאסט באתר אמזון מיוזיק, 25 ביולי 2021

[18] "אנחנו הילדים הזועמים של קיץ 2020", ברשת החברתית פייסבוק, 24 ביולי 2020

[19] המחאה נגד נתניהו, באתר רשת 13, 2020

[20] מתכוננים למחאות סוף השבוע, באתר יוטיוב, 19 במרץ 2021

[21] מחאת בלפור ניצחה, אבל לא מתכוונת לעצור, באתר שיחה מקומית, 13 יוני 2021

[22] עכבר העיר - לילה עם איט גירל: אור בירון, באתר הארץ, 18 בינואר 2014

[23] וידויים של חיי לילה, ברשת החברתית פייסבוק, 18 באפריל 2019

[24] בילינו עד השעות הקטנות עם אור בירון, מנהלת סושיאל המתמחה בחיי הלילה, באתר טיים אאוט, 1 באפריל 2019

[25] SPOTILICIOUS with Tomer Kariv feat. Meat eating orchids, באתר סאונדקלאוד, 2016

[26] Here’s a bit of Blondie-esque, grungy, sneery catchiness courtesy of MEO, באתר Hype Machine, ב-15 במרץ 2015

[27] מי היה מאמין: יש רוקנרול חדש בעברית, באתר וואינט, 14 באפריל 2015

[28] A&R Factory Present: Meat Eating Orchids, באתר A&R Factory, ב-15 במאי 2016

[29] כבר לא קדושה: לוסי דובינצ'יק בקליפ לוהט, באתר וואינט, 19 במאי 2016

[30] Saturday Sampler for May 28th, באתר The Revue, ב-28 במאי 2016

[31] Meat Eating Orchids new single, Bulletproof, ברשת החברתית פייסבוק, 13 ביוני 2016

[32] צוות Mako יוצא מהארון עם פלייליסט בחירות מנומק, באתר מאקו, 15 במרץ 2017

[33] אוסף חדש של רוקריות ישראליות: הרבה יותר מ"פאק יו" על גיטרות, באתר הארץ, 28 באוגוסט 2017

[34] RIOT! Compilation Vol. 1, באתר בנדקמפ, 22 באוגוסט 2017

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]