משתמש:Rex~hewiki/מבוא למקרא/חיבור המקרא

<להלן: סקירה כרונולוגית/דאוכרונית>

מחבר המקרא בראי המקרא

<מידע על מחבר המקרא כפי שמשתקף מספרות המקרא עצמה>

מקורות במקרא הרואים בספר התורה כחיבור של מספר נביאים

• • עזרא ט,יא מכנה ציוויים מהתורה (שמות ל"ד, טו-טז; ויקרא י"ח, כד-כה; דברים ז', ג-ד, על פי ישראל קנוהל) כ"מצוותיך, אשר צווית ביד עבדיך הנביאים".
  • דניאל ט,י "...בתורותיו אשר נתן לפנינו ביד עבדיו הנביאים" (אולם מנגד, פסוק לאחר מכן, דניאל ט,יא "...בתורת משה עבד האלוהים"). על פי ישראל קנוהל: "שלושה ביטויים משמשים כאן זה בצד זה: "תורותיו אשר נתן לפנינו ביד עבדיו הנביאים", "תורתך" ו"תורת משה עבד האלוהים". מרצף הדברים משתמע כי שלושת הביטויים הללו מתייחסים לאותו ספר. תורת ה' היא תורת משה עבד האלוהים והיא מכילה גם תורות שניתנו ביד "עבדיו הנביאים".".

מקראות שלא יכלו להיכתב על ידי משה

1. תיאור מות משה
2. כתיבה על משה בגוף שלישי
3. כינויי מקום אנכרוניסטיים (שלא כונו כך בימי משה)
4. התייחסות הכותב כנמצא ממערב לירדן (ומשה היה ממזרח לו)
5. התייחסות לתופעות מאוחרות למשה/הבהרות שיכולות לכתב רק בתקופה מאוחרת למשה (כשדברים השתנו/נשכחו) ("והכנעני אז בארץ", "עד היום הזה", "הנה ערשו ערש ברזל")

• [והכנעני "אז" בארץ]
  • [בראשית יב,ו] "וַיַּעֲבֹר אַבְרָם, בָּאָרֶץ, עַד מְקוֹם שְׁכֶם, עַד אֵלוֹן מוֹרֶה; וְהַכְּנַעֲנִי, אָז בָּאָרֶץ." (אבן עזרא, תומאס הובס, שפינוזה)
  • [בראשית יג,ז] "וַיְהִי-רִיב, בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה-אַבְרָם, וּבֵין, רֹעֵי מִקְנֵה-לוֹט; וְהַכְּנַעֲנִי, וְהַפְּרִזִּי, אָז, יֹשֵׁב בָּאָרֶץ." [שקול לקודם] (אבן עזרא)
• ["עבר הירדן"]
  • [בראשית י,נ-נא] "וַיָּבֹאוּ עַד-גֹּרֶן הָאָטָד, אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, וַיִּסְפְּדוּ-שָׁם, מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד; וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל, שִׁבְעַת יָמִים. וַיַּרְא יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַכְּנַעֲנִי אֶת-הָאֵבֶל, בְּגֹרֶן הָאָטָד, וַיֹּאמְרוּ, אֵבֶל-כָּבֵד זֶה לְמִצְרָיִם; עַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ, אָבֵל מִצְרַיִם, אֲשֶׁר, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן."
  • [דברים א,א, א,ה] "אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן: בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת--וְדִי זָהָב. [...] בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, בְּאֶרֶץ מוֹאָב, הוֹאִיל מֹשֶׁה, בֵּאֵר אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר. " (אכן עזרא)
  • [דברים ג,ח ג,כ ג,כה; ד,מא ד,מו-מז; [?]יא,ל[?] ]
• [מות משה] + [כתיבה על משה בגוף שלישי]
  • [דברים לד,א-יב] "'וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל-הַר נְבוֹ רֹאשׁ הַפִּסְגָּה אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרֵחוֹ וַיַּרְאֵהוּ יְהוָה אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֶת-הַגִּלְעָד עַד-דָּן. [...] ד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָ לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר. ה וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד-יְהוָה בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל-פִּי יְהוָה. ו וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר וְלֹא-יָדַע אִישׁ אֶת-קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה. ז וּמֹשֶׁה בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ לֹא-כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא-נָס לֵחֹה. ח וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב שְׁלֹשִׁים יוֹם וַיִּתְּמוּ יְמֵי בְכִי אֵבֶל מֹשֶׁה. ט וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן מָלֵא רוּחַ חָכְמָה כִּי-סָמַךְ מֹשֶׁה אֶת-יָדָיו עָלָיו וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה. י וְלֹא-קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְהוָה פָּנִים אֶל-פָּנִים. יא לְכָל-הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יְהוָה לַעֲשׂוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל-עֲבָדָיו וּלְכָל-אַרְצוֹ. יב וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל-יִשְׂרָאֵל. [חז"ל - רק תיאור מיתת משה, אבן עזרא - גם לשון נסתר?, תומס הובס - ?, שפינוזה - מחדד כי ההפלגה "עד היום הזה" מאחרת את הכתיבה לדורות רבים אחרי משה, ושוללת אפשרות של יהושע (בניגוד לאבן עזרא, שנקט מינימליזם ויחס זאת ליהושע)]
• [כתיבה על משה בגוף שלישי]

מחבר המקרא בעת העתיקה

• <מחבר המקרא במקראות, "תורת משה"/"תורת הנביאים", למה מכוון המונח "תורה" או "תורת משה"? האם לכל חמשת הספרים? התפתחות הדרגתית.>
• <מחבר המקרא בספרים חיצוניים/כיתתיים - אם ישנה התייחסות כזו>
• <פילון? הוגים אחרים מהעת העתיקה, מתרגםבן סירא ליוונית בהקדמתו>
• יוסף בן מתתיהו, בן המאה הראשונה לספירה, מייחס בספרו נגד אפיון את חמשת ספרי המקרא למשה.
  שגיאות פרמטריות בתבנית:ציטוטון
  פרמטרים [ [2] לא מופיעים בהגדרת התבנית ”חמשה מן הספרים הם למשה, ובהם נמצאו החוקים וגם מסורת מבריאת האדם עד יום מותו, וזה הוא כמעט זמן שלשת אלפים שנה. ”
• <אבות הכנסייה, הוגים יהודיים אחרים? היסטוריונים יוונים?>
• אוריגינס (על פי ריצארד פרידמן, מי כתב את התנך, עמ' 22)
• קלסוס [תקף את סיפורי ספר בראשית, דחה את הפירוש האלגורי], פורפיריוס [טען שעזרא כתב הספרים המיוחסים למשה]

מחבר המקרא בראי חז"ל

• מקורות הרואים במקרא עריכות מאוחרות למשה
  • תפיסה לפיה שמונת הפסוקים האחרונים שבתורה נכתבו בידי יהושע. (ספרי דברים וזאת פיסקא שנ"ז, (ילקוט, שם), מהד' פינקלשטיין עמ' 427, ב"ב ט"ו ע"א, מנחות ל' ע"א. )
  • תפיסה לפיה שני הפסוקים שבבמדבר י', לה-לו הם מנבואתם של אלדד ומידד (ומשום כך צוינו בנו"נים הפוכות).(מתוך מקור שנמצא בגניזה, ראו ‫ישראל קנוהל, בין אמונה לביקורת, מגדים לג, תשס"א, עמ' הערה 12 (מידע בקטלוג רמב"י)

התלמוד הבבלי, שחובר לקראת המאה ה-6 לספירה, נדרש אף הוא לשאלת מחברם של ספרי המקרא, דבריו כפי שמופיעים במסכת בבא בתרא:

ומי כתבן? משה כתב ספרו, ופרשת בלעם, ואיוב. יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה.

— ברייתא המצוטטת בתלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא טו א

לפי הנאמר לעיל, חמשת ספרי המקרא נכתבו על ידי משה, למעט שמונה הפסוקים האחרונים (פסוקים ה-יב בפרק לד בספר דברים) המתארים את מותו של משה, אלו נכתבו על ידי תלמידו יהושע בן נון. וכדברי התלמוד: ”אפשר משה מת, וכתב "וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה"? אלא עד כאן כתב משה, מכאן ואילך כתב יהושע”.

מקורות

• ראו [3]
• בבלי, בבא בתרא יד,ב - טו,א [מחברי ספרי המקרא, סדר ספרי המקרא]
• בבלי, שבת [לגבי נונין הפוכות במקרא, משמעותם כטקסט שלא במקומו]
• בבלי, סנהדרין צט,א. "תניא אידך כי דבר ה' בזה זה האומר אין תורה מן השמים ואפילו אמר כל התורה כולה מן השמים חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקדוש ברוך הוא אלא משה מפי עצמו זהו כי דבר ה' בזה [...]"
• [ביקורת גבוהה, על נכונות הטקסט] בבלי, שבת נו,ב "ראשונים לא עשו ותלו להן לשבח [...] אחרונים לא עשו ותלה בהן לגנאי"
• ג' ספרי תורה שנמצאו בעזרה
• אגדת השבעים
• המצאת הכתב, שכחת מנצפך.
• [לבדוק] חולין כז,ב
• הרמב"ם, הקדמה למשנה. "אבל מי שיחשוב שהדינים שנחלקים בהם, כמו כן מקובלים מפי משה מסיני וחושבים שנפלה המחלוקת מדרך טעות ההלכות, או השכחה, או מפני שאחד מהם קיבל קבלת אמת והשני טעה בקבלתו או שכח [...]"

[מבנה ההמשך]

מחבר המקרא בעת העתיקה ובימי הביניים

<מידע על מחבר המקרא כפי שמשתקף מחיבורי הוגים (יהודיים, נוצרים ואחרים) מהעת העתיקה ומימי הביניים> <ניסיון לתאר מסגרת מקובלת של תפיסות כפי שנהגו בקהילות השונות בתקופות השונות>

• "התפיסה המסורתית" (שם לא מקצועי) תפיסה לפיה כל התורה (מהחל ועד כלה? ללא שמונה הפסוקים האחרונים? ומה לגבי ספרות הנ"ך?> נכתבה על ידי משה ובדבר האל <לעמוד על משמעות המילים: "על ידי משה" ו"בדבר האל">
• תפיסות ביקורתיות יותר: חכמי אשכנז (מאה 12 פלוס מינוס, ר' יהודה החסיד ואולי גם אחרים), אבן עזרא, המסר: "התכנות שינויים מינוריים בטקסט המקראי שיצא מידי משה". כמו הזזת מקראות (פרק בתהלים) (נתמך בפרשת ויהיה בנסוע?) ועריכה מאוחרת (אנכרוניזמים במקרא, רשימה של אבן עזרא) (נתמך ב8 פסוקים אחרונים?).
• דחיית תפיסות ביקורתיות: האבן עזרא את רבי יצחקי, ועוד.
• ביקורת מקרא מוסלמית, קראית, (בגניזה הקהירית)

ייחוס מחברים למקרא

• תורה מן השמיים
• שכחת התורה בגלות בבל
• שכחת התורה בתקופת בית ראשון
• משה מחבר התורה
  • [שלילה] קלמנס [משום עניינים המתנגדים למוסר בברית הישנה]
• עזרא מחבר התורה
  • תלמוד (ראוי עזרא שתינתן תורה על ידו.., המציא הכתב, 3 ס"ת נמצאו בעזרא?עזרה)
  • חזון עזרא (עזרא הרביעי) - בחורבן הראשון נשרפו כל שפרי התורה ועזרא כתבם ברוח הקודש (פרק יב)
  • פורפיריוס [טען שעזרא כתב הספרים המיוחסים למשה]
  • ריצ'ארד סימון / שפינוזה

חיבור המקרא בראי פרשני המקרא בימי הביניים

המסורת מייחסת את חיבור המקרא למשה (האם המסורת המקראית? בתר מקראית? לפרט), אולם לצד זה היא מכירה בקיומם של פסוקים או תיבות במקרא שחוברו על ידי אחרים.(אלדד ומידד - "ויהי בנסוע", 8 פסוקים אחרונים של דברים (חז"ל). 5 פסוקים ראשונים של דברים, 12 פסוקים אחרונים, "והכנעני אז בארץ", "עבר הירדן", (אבן עזרא), ? ר' יהודה החסיד, ? ר' שלמה ב"ר שמואל הצרפתי, "לפני מלוך מלך בישראל" - רבי יצחקי (מצוטט אצל אבן עזרא), ) (אולם גם אלו חוברו ב"נבואה", לפרט). לדעת ברויאר התפיסה לפיה התורה חוברה על ידי יותר מגורם עיקרי אחד אין לה בסיס במסורת או בדעות פרשני המקרא, אולם לדעת אחרים (כמו קנוהל) דברי המבקרים מעידים על דעתם לפיהם לתורה יותר ממחבר עיקרי אחד, וכי איך בכך סתירה לאמונה ולמסורת.

אבן עזרא

• [התורה עברה נערכה אחרי משה] "סוד השנים עשר" (למה מכוון המניין "שנים עשר"?), האבן עזרא מציין מספר (?) מקראות שעל פניהם לא יכולים להיכתב על ידי משה, בחלקם הוא נחרץ בחלקם הוא מסופק. פרק אחד הוא מייחס בפירוש ליהושע, והשאר הוא רומז לעריכה מאוחרת מבלי לציין זהות ותקופה. אולם אין בדבריו אמירה כי לא משה חיבר את המקרא, או כי המקרא חובר על ידי מחברים נוספים למשה (מעבר לעריכה ספורדית במקומות ספורים שצוינו על ידו). יצוין כי שפינוזה ראה בדבריו של האבן עזרא כהבעת תפיסה לפיה "שלא משה הוא שכתב את החומש כי אם איש אחר", אולם שד"ל כבר מבקר את העמסת תפיסה לא נכונה זו, וברוח חילוק זה ראו מאמריהם של ברויאר, קנוהל, וסימון המסכם נקודה זו בדבריהם)
  • ["שמונה רמזים"] אבן עזרא, פירושו לתורה,
  1. בראשית יב,ו. "והכנעני אז בארץ - ייתכן שארץ כנען תפשה כנען מיד אחר, ואם אינו כן [ר"ל אם משמעה של המילה אז איננו 'כבר' אלא 'עדיין'] יש לו סוד והמשכיל ידום".[כאן הוא נוקט לשון ספק, אוריאל סימון על סמך פירושו לדברים א,א סבור כי זה ספק רטורי בלבד (?לא מוכרח לטעמי.). שפינוזה אף הוא לא ראה כאן ספק (והסיק מכך(?גם מפסוק זה?) שמשה לא חיבר את התורה (?ולא רק שהייתה כאן עריכה מאוחרת?), שד"ל ראה כאן ספק (ובהתאם לכך הוא מדייק דיוק נכון כי האבן עזרא התכוון רק לטעון שהתורה עברה עריכה אחרי משה, אך לא שמשה לא חיבר את התורה),]
  2. בראשית יג,ז. "וטעם והכנעני והפריזי [אז יושב בארץ] - כְּרֵעוֹ [ר"ל דינו של פסוק זה כדינו של בראשית יב,ו, ואם יש שם סוד הוא ישנו גם כאן]."
  3. בראשית כב,יד. "וטעם בהר ה' יראה - ב"אלה הדברים" [ר"ל בפירושו לדברים א,ב]"
  4. במדבר יג,כד. "נחל אשכול - דברי משה, ויתכן להיות כמו 'וירדף עד דן' - להיות שם אחר"
  5. דברים א,ב. ".... בעבר הירדן במדבר בערבה (-) ואם תבין סוד השנים עשר, גם 'ויכתוב משה' (דברים לא,ט, כב), 'והכנעני אז בארץ' (בראשית יב,ו), 'בהר יהוה יראה' (בראשית כב,יד), 'והנה ערשו ערש ברזל' (דברים ג,יא) - תכיר האמת." [שד"ל "אונס" את דברי האבן עזרא, ולדעתו הם (ככל הנראה) מנותקים לפסוק הרלוונטי - דברים א,א, סמך לדברים, לדעתו, הוא המשך הציטוט "במדבר בערבה" שאינו קשור ל"סוד השנים עשר" (לדעתי, הם ההוכחה שמדובר בעבר הירדן המזרחי, ולאחר הבהרה זו ניתן לגשת לסוד השנים עשר. השוו מקומות שעבר הירדן מכוון לעבר המערבי (יש כאלו?)), ובפרט - הם לא קשורים לביטוי המוקשה "בעבר הירדן", אולם אחרים כשפינוזה וכיום - סימון תולים את דברי האבן עזרא כמנסים לבאר ולרמוז להסברו של ביטוי זה] [ביטוי בעבר הירדן קיים מקומות ספורים נוספים בתורה (כמו בבראשית, בשאר ספרי המקרא הוא לא מקשה, אם הכותב שכן ממערב לירדן), לבדוק התייחסות של האבן עזרא ו/או אחרים לגביהם] []אשר וייזר במהדורתו, פירוש התורה לרבנו אברהם אבן עזרא (חלק - ויקרא-דברים, עמ' רי"ד), מציין כי לדעתו האבן עזרא מרמז על הקטעים דברים א,א-ה, פרק לא, פרק לד - כמאוחרים.
  6. דברים יא,ל. "בעבר הירדן... מול הגלגל - כמו וירדוף עד דן"
  7. דברים לד,א. "ויעל משה - "
  8. דברים לד,ו. "עד היום הזה - דברי יהושע, ויתכן שכתב זה באחרית ימיו" ["עד היום הזה", ביטוי זה קיים מקומות נוספים במקרא, לבדוק התייחסות שם. (הובאס מתייחס לכך)] [זהו תיאור מופלג שמצביע לא רק על מחבר מאוחר ממשה, אלא על איחור משמעותי. אולי משום כך מציע האבן עזרא שזה "יהושע באחרית ימיו". הוא לא הוכרח לתלות זאת ביהושע והוא עשה זאת ככל הנראה משום המסורת התלמודית? התולה את פסוקים אלו ביהושע. לבדוק מה תומאס הובס ושפינוזה מציינים בהקשר זה, אחד מהם או שניהם תולים בנימוק זה "מחבר מאוחר בהרבה למשה"]
  • ["שתי הסתייגויות"] אבן עזרא, פירושו לתורה, בראשית לו,לא; במדבר כא,א.
  • אוריאל סימון, שניים אוחזין ב'סוד השנים עשר' של ר' אברהם אבן עזרא, מגדים נא, אייר תש"ע, עמ' 77-85
• [ישעיהו] ישעיהו מ' ואילך אינו לנביא ישעיהו בן אמוץ (אבן עזרא, פירושו לישעיהו, מ,א)
  • ‫Uriel Simon, Ibn Ezra between medievalism and modernism : the case of Isaiah 40-66, Vetus Testamentum Supplements 36, 1985, עמ' 257-271 (מידע בקטלוג רמב"י)‬
  • אוריאל סימון, אוזן מלים תבחן - מחקרים בדרכו הפרשנית של רבי אברהם אבן עזרא (פרק ה) [בדפוס]

מקורות לבדיקה

• בפירושו לדברים א', ב ומראי המקום במהדורתו של א' וייזר, ירושלים תשל"ז, עמ' ריד.
• פירושו של ר´ יוסף בן אליעזר טוב עלם:

``והכנעני אז בארץ`` יתכן שארץ כנען תפשה כנען מיד אחר...לשון האבן עזרא.

פירוש : ידוע כי מילת ``אז`` היא רמז על זמן ידוע לעתיד או לשעבר, והנה פירושה כמו בעת הההיא, ועל ען הצורך לפרש שמלך הכנעני בעת ההיא, כי אז לקחה מיד אחר.

``ואם איננו כן יש לו סוד והמשכיל ידום``

שוב לשון האבן עזרא. פירוש : אם לא באה מילת אז להודיע שאז תפשה מיד אחר יהיה הפירוש קשה וסתום וראוי להעלימו, והוא רמז סודו בתחילת פרשה אלה הדברים (א,ב) ופירושו הוא כי איך אמר בכאן מילת אז, שמשמעה אז היה בה אבל עתה אינו בה,הלא משה כתב את התורה ובימיו הייתה הארץ ביד הכנעני. ולא ייתכן שיאמר משה ``אז`` כי הדעת נותן שנכתבה מילת ``אז`` בזמן שלא היה הכנעני בארץ, ואנחנו ידענו כי לא סר הכנעני משם כי אם אחרי מות משה כשכבשה יהושע.ולפי זה נראה שלא כתב משה זאת המילה בכאן, רק יהושע או אחד משאר הנביאים כתבוה כאשר מצאנו בספר משלי (כה,א) ``גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה``, כי אחר ששלמה חיבר הספר למה נזכר שם חזקיה שנולד אחר כמה דורות? רק היה זה קבלה בידם איש מפי איש מפי שלמה, ועל כן כתבוה ונחשב כאלו שלמה כתבו.וככה בכאן היה קבלה בידי ישראל שבימי אברהם היה הכנעני בארץ וכתב אותו אחד מן הנביאים כאן,ואחר שיש לנו להאמין בדברי קבלה ובדברי נבואה מה לי שכתבו משה או שכתבו נביא אחר, הואיל ודברי כולם אמת והם בנבואה.

ואם תאמר הנה כתוב לא תוסיף עליו (דברים יג,א) התשובה דע כי ר´ אברהם בעצמו פירש זה בפרשת ואתחנן (דברים ה,ה) כי המילות הם כגופות, והטעמים כנשמות, ועל כן יש פרשיות שנכתבו בתורה פעמיים גם שלוש, ויש באחת תוספת על האחרת ואינו נחשב התוספת. ועוד, כי בפירושו הראשון בפרשת לך לך (יב,ד) אמר כי לא נאמר לא תוסיף עליו רק על המצוות, כלומר, מה שהזהירה תורה לא תוסיף עליו לא הזהירה כי אם על מס´ המצוות ועל עיקרם אבל לא על המילות, על כן אם הוסיף נביא מילה או מילות לבאר הדבר כאשר שמע מפי הקבלה אין זו תוספת. והראיה מן הזקנים שתרגמו התורה בלשון יוני לתלמי כאשר הזכרתי בפרשת נח שששינו י``ג דברים, כמו שכתוב במסכת סופרים (פרק א,ט) ובמסכת מגילה (ט ע``א).

ואם תאמר : החליפו אבל לא הוסיפן התשובה הלא תראה בפסוק ``וירכיבם על החמור`` (שמות ד,כ) שתרגמוהו על נשא אדם, והנה שתי מילות במקום מילה אחת, וכן ``את הארנבת`` (דברים יד,ז) תרגמוהו ואת צעירת הרגליים,

ואם תאמר מפני מלכות עשיו עשו זה- מי נתן להם רשות לשנות ולהוסיף ולגרוע בעבור אימת מלך.ואם המלך היה לומד כתיבתנו והיה רואה ששינו במקום שיש חילול השם ייהרג ואל יעבור(סנהדרין עד ע``א). ואחר שלא חששו לכל זה התבאר כי היה בידם כוח להוסיף מילות כדי לבאר, וקל וחומר שיש כוח ביד נביא להוסיף מילה בדברי נביא לפרש דבריו, ואף כי בדבר שאיננו מצוה רק סיפורי דברים שעברו, ועל כן לא ייקרא תוספת.

ואן תאמר : עוד הנה אמרו רבותנו ז``ל בסהנדרין פרק חלק (צט ע``א) שאפילו אמר כל התורה כולה מן השמיים חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקב``ה, אלא מפי משה עצמו אמרו,עליו הכתוב אמר (במדבר טו,לא) ´כי דבר ה´ בזה´, ויש להשיב כי על עניין המצוות כאשר אמרנו למעלה ולא על הסיפורים.

ומה אאריך אחר שר´ יהודה ור´ נחמיה דרשו במסכת מכות בפרק אלו הגולין (יא ע``א) ´ויכתוב יהושע את הדברים האלה בספר תורת אלוקים´ (יהושע כד,כו) - חד אמר : שמונה פסוקים של תורה, וחד אמר ערי מקלט, והנה זה מפורש, ובפרק הקומץ רבה (מנחות ל ע``א) צריך עיון שם, וזה הסוד אין ראוי להודיעו לבני אדם בעבור שלא יזלזלו בתורה, כי מי שאיננו משכיל ולא ידע להפריש בין הפסוקים שנכתבו בהם מצוות ובין הפסוקים שנכתב בהם סיפור דברים. גם בעבור האומות, שאומרים לנו תורתכם הייתה אמת, רק החלפתם אותה ושיניתם בה, על כן אמר והמשכיל ידום, כי המשכיל יודע כי זה יזיק, רק הפתאים יאשימו על ככה``.

• שד"ל, רש"י והראב"ע; ב, מחקרי היהדות א,א, תרע"ג, עמ' 196-197 (ממכתבו לשור,נדפס בכרם חמד ז' ובאגרות שד"ל חלק א)

ביקורת המקרא בפרשני המקרא באשכנז

"תפיסה מעין זו רווחה גם בין חכמי אשכנז במאות השתים עשרה והשלוש עשרה. רבי יהודה החסיד ורבי שלמה ב"ר שמואל הצרפתי אומרים כי יש כתובים בתורה שנתווספו בידי נביאים שלאחר משה ואף בידי אנשי כנסת הגדולה".

• ר' יהודה החסיד
• אחרים (ר' שמואל החסיד? "שכתבו שישנם פס´ שנכתבו ע``י אנשי כנסת הגדולה, או מזמורים בתהילים שהיו במקור בתורה והועברו ע``י דוד המלך לתהילים")

מקורות

• ‫ישראל משה תא-שמע, משהו על ביקורת המקרא באשכנז בימי-הביניים, המקרא בראי מפרשיו - ספר זיכרון לשרה קמין, ירושלים תשנ"ד, עמ' 453-459 (מידע בקטלוג רמב"י)‬
• ‫גרשון ברין, קווים לפירוש התורה של ר’ יהודה החסיד, תעודה ג, תשמ"ג, עמ' 215-226 (מידע בקטלוג רמב"י)‬

מקורות לבדיקה

• ‫גרשון ברין, עיון בפירושי ר’ יהודה החסיד לתורה, סיני פח, א/ב, תשמ"א, עמ' 1-17 (מידע בקטלוג רמב"י)‬
• שו"ת אגרות משה חלק יו"ד ג סימן קיד, שו"ת אגרות משה חלק יו"ד ג סימן קטו

אחרים לבדיקה

• [?] עזריה מן האדומים
• רנ"ק
• אברבנאל
• [?] החזקוני
• [?] שד"ל (דברים א "אחד עשר יום מחורב")

והנה ידוע כי זה אחד מן המקראות שאמרו עליהם קצת מן המתחכמים שלא כתבם משה, אבל נוספו בתורה אחר כמה דורות, כי מפני שלא הבינו ענינו אמרו שהוא נוסף; ועדיין יש לשאול מה היתה כוונת מי שהוסיף אותו ומה ראה להוסיפו? כי אמנם אחר שבאו ישראל לארץ, מה איכפת לנו לדעת בכמה ימים ילך אדם מחורב עד קדש ברנע בדרך הר שעיר? ואחרי אשר בדור הזה כבר נתפשטו ספרי שפיגוזה בעולם וכבר תורגמו בלשון אשכנז וצרפת, וכבר נכתבו שבחי האיש ההוא גם בלשון הקודש, וכל זה סיבה, שקוראי ספריו מתרבים גם בקרב ישראל גם בהמון העם, מוכרח אני להודיע כי שקר וכזב כתב שפינוזה בראש פרק שמיני מספרו T ractatus theologico-politicus באמרו כי ראב " ע כתב ברמז כי לא משה כתב ספר התורה . והנה אמת כי ראב " ע רמז דרך סוד ( כאן ובבראשית י " ב ו ', וכ " ב י " ד ) כי יש בתורה קצת מקראות נוספים אחרי מות משה , אך אין בכל דבריו ובכל רמיזותיו שום מקום לחשוב עליו שלא האמין כי משה כתב ספרו . ובאמרו כאן : " ואם תבין סוד השנים עשר , גם ויכתב משה , והכנעני אז בארץ , בהר ה ' יראה , גם הנה ערשו ערש ברזל , תכיר האמת " משמע כי דוקרא המקראות האלה הם ( לדעתו ) נוספים , לא הספר כולו מזוייף . ואם היה בלבו שספר התורה לא משה כתבו , לא חסר תחבולות היה ראב " ע לרמוז מחשבתו כמו שהיא , בלי שירמוז סוד אחר שאיננו אמיתת מחשבתו , ושהיה גם הוא ( אם יבינוהו ההמון בימיו ) תועבה גדולה , לא פחות מהמחשבה האחרת אשר שפינוזה מייחס לו . ובאמרו על והכנעני אז בארץ : " יתכן שארץ כנען תפשה כנען מיד אחר , ואם איננו כן יש לו סוד , והמשכיל ידום " הרי הוא מסופק אם הפסוק הזה כתבו משה , ומה צורך לכל זה , אם גם כל התורה כולה לא משה כתבה ? והנה הכל יודעים כי ראב " ע באמרו : " ואם תבין סוד השנים עשר ", כוונתו על י " ב פסוקים אחרונים שבתורה הכוללים סיפור מיתתו של משה , שהדעת נותנת שלא כתבם הוא עצמו , וגם שפינוזה ידע זה , אבל עשה עצמו כבלתי יודע , ואמר כי כוונת ראב " ע על מה שכתוב ( דברים כ " ז ח '): וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת , והאבנים לדברי רז " ל ( סוטה ל " ב ע " א ) היו י " ב . ומזה יובן ( לדעתו ) כי ספר התורה אשר כתב משה היה ספר קטון מאד , שייתכן לכתבו על י " ב אבנים . והיכן מצאנו ראב " ע סומך כל כך על דברי הגדה , עד שיזכיר השנים עשר בלי מילת אבנים וכוונתו על האבנים אשר לפי האגדה היו שתים עשרה ? אבל שפינוזה עצמו ראה כמה רחוק הוא שתהיה זאת כוונת ראב " ע , לפיכך הוסיף פירוש שני והוא , שאולי היתה כוונתו על הי " ב ארורים ( דברים כ " ז ט " ו ), ולבסוף הביא הפירוש האמיתי , והוא שהכוונה על ויעל משה ( דברים ל " ד ) כמו שהבינוהו בעל מקור חיים והמוטוט . כל זה תחבולה משפינוזה , כדי למשוך את ראב " ע במצודתו ולהכניס בלבות הפתיים , שגם הראב " ע היה מאמין שכתב משה רק ספר תורה קטן מאד שייתכן לכתבו על י " ב אבנים . ואם היתה זאת מחשבת ראב " ע כי משה לא כתב אלא ספר קטון הנכתב על י " ב אבנים , היה לו לרמוז הסוד הזה בפרשת צווי הכתיבה על האבנים , אבל הוא בהפך כתב שם ( למטה כ " ז א ') וזה לשונו : " ויאמר הגאון ז " ל כי כתבו עליהם מספר המצוות כמו הכתובות בהלכות גדולות כענין אזהרות , ויפה אמר " ולא רמז כאן שום סוד . סוף דבר משפט הלבבות לאלקים הוא , אבל בכל מה שכתב ראב " ע - אין שום רמז שלא האמין כי ספר תורתנו משה כתבו ; אבל שפינוזה , מלבד שטעה בחקירותיו , אין ספק שהיה גם כן מדבר בלב ולב ובכמה מקומות הטעה את קוראיו בערמה ובמרמה ; והמקום ירחם על הקוראים ספריו ויפקח עיניהם להכיר שקריו . ובדברי ראב " ע על הפסוק הזה עוד שיבוש אחר נשתבש שפינוזה וייחס לראב " ע דבר שלא עלה על לבו , ואני לא אשפוט , אם היה זה בטעות או ברמייה , אך ראיתי כי גם החכם מוטוט נשתבש בזה , ואולי ממנו למד שפינוזה . הנה שפינוזה הביא דיבור ראב " ע כאילו כך הוא תחילתו : בעבר הירדן , אם תבין סוד השנים עשר וכו ', והבין מזה כי לדעת ראב " ע משה לא היה יכול לכתוב מילות " בעבר הירדן ", מפני שהוא לא עבר את הירדן ; וזה שיבוש , כי מליצת עבר הירדן נאמרת בשווה על העבר המזרחי ועל העבר המערבי , וסומכין על הקורא , שיבין מהמשך הענין באיזה עבר מדברים ; אבל לשון ראב " ע איננו כמו שהביאו שפינוזה , אבל כך הוא : הנה ביאר התורה שאמר בין פארן ובין תפל , כי רוב המצוות הם בספר הזה , וכן פירוש ככל אשר צוה ה ' אותו אליהם בעבר הירדן במדבר בערבה , ואם תבין סוד השנים עשר וכו '. הנה הקדמונים ובפרט ראב " ע לא היו עושים נקודות וקוים להפריד הדיבור במקום הצריך , והיו סומכין על הבנת הקורא , וכן כאן " ואם תבין " הוא תחלת מאמר , וראוי לתת לפניו נקודה מפסקת , וכוונת ראב " ע היא לומר כי פסוק ג ' ענינו בשנת הארבעים דיבר משה אל כל ישראל ככל אשר ציוה ה ' אותו בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תפל ולבן וחצרות ודי זהב , כי לדעתו שם נאמרו המצוות תחילה , ואחר כן נשנו בערבות מואב , וכמו שכתב מפורש : הנה ביאר התורה שאמר בין פארן ובין תפל . אבל " ואם תבין סוד השנים עשר " אין לושום קשר עם " בעבר הירדן ". ואם היה כדעת שפינוזה , כך היה ראב " ע כותב : בעבר הירדן אם תבין וכו ', לא : בעבר הירדן במדבר בערבה ואם תבין .

מקורות לבדיקה

• http://www.kolot.info/ContentPage.aspx?cid=95
• http://www.retrohealing.co.il/bible7.html

הוגים בעת החדשה על מחבר המקרא

תומאס הובס

תומאס הובס

ציור-השער של "לויתן", מאת האמן הצרפתי אברהם בוס (Bosse)

• תומאס הובס (Thomas Hobbes) בספרו "לויתן" (Leviathan; 1651).([הראשון (??) ש]טען כי התורה לא נכתבה על ידי משה אלא על ידי מחבר מאוחר בהרבה.
  • [לאחר שדן במניין הספרים מוסר כי:] Who were the original writers of the several books of Holy Scripture has not been made evident by any sufficient testimony of other history, [...] The light therefore that must guide us in this question must be that which is held out unto us from the books themselves: and this light, though it show us not the writer of every book, yet it is not unuseful to give us knowledge of the time wherein they were written. [אין עדויות חיצוניות למקרא לזהות כותב הספרים, אין גם עדויות (מוכחות) במקרא לגבי זהות המחברים, אולם ניתן להסיק בכל זאת לפחות את זמן חיבורם]
  • And first, for the Pentateuch, it is not argument enough that they were written by Moses, because they are called the five Books of Moses; no more than these titles, the Book of Joshua, the Book of Judges, the Book of Ruth, and the Books of the Kings, are arguments sufficient to prove that they were written by Joshua, by the Judges, by Ruth, and by the Kings. For in titles of books, the subject is marked as often as the writer. The History of Livy denotes the writer; but the History of Scanderberg is denominated from the subject. [כינוי/כותרת הספר המקראי אינם הוכחה מספקת לזהות המחבר]
  • [הוכחות לאיחור חיבורם של חמשת ספרי המקרא מימי משה]
    • We read in the last chapter of Deuteronomy concerning the sepulchre of Moses, "that no man knoweth of his sepulchre to this day," (Deuteronomy, 34. 6) that is, to the day wherein those words were written. It is therefore manifest that those words were written after his interment. For it were a strange interpretation to say Moses spake of his own sepulchre (though by prophecy), that it was not found to that day wherein he was yet living. But it may perhaps be alleged that the last chapter only, not the whole Pentateuch, was written by some other man, but the rest not. [תיאור קבורת משה מעיד על חיבור מאוחר מימי משה, אולם מעיד רק על פרק אחרון זה, ולא מעיד בהכרח על שאר המקרא; השוו חז"ל + אבן עזרא]
    • Let us therefore consider that which we find in the Book of Genesis, "And Abraham passed through the land to the place of Sichem, unto the plain of Moreh, and the Canaanite was then in the land";(Genesis, 12. 6) which must needs be the words of one that wrote when the Canaanite was not in the land; and consequently, not of Moses, who died before he came into it. ["והכנעני אז בארץ" מעיד על איחור מימי משה; השוו אבן עזרא]
    • Likewise Numbers, 21. 14, the writer citeth another more ancient book, entitled, The Book of the Wars of the Lord, wherein were registered the acts of Moses, at the Red Sea, and at the brook of Arnon. It is therefore sufficiently evident that the five Books of Moses were written after his time, though how long after it be not so manifest. ["ספר מלחמות יהוה" המוזכר במקרא מלמד על חיבור מאוחר מימי משה (??); (טיעון מקורי להובס?)]
    • [דברים שכן חוברו על ידי משה] But though Moses did not compile those books entirely, and in the form we have them; yet he wrote all that which he is there said to have written: as for example,
      • the volume of the law, which is contained, as it seemeth, in the 11th of Deuteronomy,
      • and the following chapters to the 27th, which was also commanded to be written on stones, in their entry into the land of Canaan.
      • [??] And this did Moses himself write, and deliver to the priests and elders of Israel, to be read every seventh year to all Israel, at their assembling in the feast of tabernacles. (Deuteronomy, 21. 9, 10) And this is that law which God commanded that their kings (when they should have established that form of government) should take a copy of from the priests and Levites; and which Moses commanded the priests and Levites to lay in the side of the Ark; (Deuteronomy., 31. 26) and the same which, having been lost, was long time after found again by Hilkiah, (II KIngs, 22. 8) and sent to King Josias, who, causing it to be read to the people, renewed the covenant between God and them. (II KIngs, 23. 1-3)
  • [איחור חיבור ספר יהושע מימי יהושע] That the Book of Joshua was also written long after the time of Joshua may be gathered out of many places of the book itself.
    • Joshua had set up twelve stones in the midst of Jordan, for a monument of their passage; of which the writer saith thus, "They are there unto this day"; (Joshua, 4. 9) for unto this day is a phrase that signifieth a time past, beyond the memory of man.
    • In like manner, upon the saying of the Lord that He had rolled off from the people the reproach of Egypt, the writer saith, "The place is called Gilgal unto this day"; (Ibid., 5. 9) which to have said in the time of Joshua had been improper.
    • So also the name of the valley of Achor, from the trouble that Achan raised in the camp, the writer saith, "remaineth unto this day"; (Ibid., 7. 26) which must needs be therefore long after the time of Joshua.
    • Arguments of this kind there be many other; as Joshua, 8. 29, 13. 13, 14. 14, 15. 63.
  • [ממשיך לדון על זמן חיבורם של שאר הספרים בברית הישנה והחדשה]

מקורות לבדיקה

For a more thorough treatment of the political and historical background to Hobbes's biblical interpretation, see

• Jeffrey L. Morrow, "Leviathan and the Swallowing of Scripture: The Politics behind Thomas Hobbes's Early Modern Political Biblical Criticism," Christianity & Literature (forthcoming).2010
• L. Morrow, "The Early Modern Political Context to Spinoza's Bible Criticism,,, Scottish Journal of Theology (forthcoming).

ברוך שפינוזה

ברוך שְׂפִּינוֹזָה

מאמר תאולוגי-מדיני (1670)

<לבדוק ספרות נוספת של שפינוזה (תורת המידות/איגרות/אחר)>

• ברוך שְׂפִּינוֹזָה בספרו מאמר תאולוגי-מדיני (Tractatus Theologico-Politicus; 1670) (פרק ז-י) <לבדוק אזכורים אפשריים נוספים בשאר הספר, 1-6 - תאולוגיה, 11-ברית חדשה, 12-לבדוק 13-15 - תאולוגיה, 16-20 - פוליטיקה>

תרגום וירשובסקי, ירושלים תשכ"ב; הופיעה במהדורה נוספת בסדרת "עם הספר", כרך אחרים, הוצאת ידיעות אחרונות, 2009. (העמודים להלן מתייחסים למהדורת וירשובסקי, ירושלים תשכ"ב <לבדוק ציטוטים מול מהדורות מקוריות (לטינית?)/ביקרותיות, לציין מראי מקום בהתאם)

<לבדוק את הקשר בין שפינוזה לפרסום של ריצ'ארד סימון (1638-1712; Richard Simon ) 8 שנים מאוחר יותר (1678?), ככל הנראה בספרו Histoire critique du Vieux Testament משנת 1678. מקורות: אנצ עברית, > <לבדוק היכן שפינוזה עמד על חילופי שמות האלוהות בבראשית שמות, כמוזכר באנצ עברית - ביקורת המקרא>

תמצית

• פרק שביעי - "על פירוש המקרא" (עמודים 78-94)
• פרק שמיני - "ובו יוכח כי החומש וספרי יהושע, שופטים, רות, שמואל ומלכים לא נכתבו על בידי הקרויים עליהם. אחר כך ייחקר האם מחבריהם היו רבים או איש אחד בלבד חברם ומי הוא" (עמודים 95-103 [117-128])
  • [מבוא המבוסס על מסקנות הפרק הקודם]
  • 6 הוכחות האבן עזרא למחבר מאוחר ממשה [כך על פי הבנת שפינוזה] (עמ' 95-97)

  על פי שפינוזה, מסקנת האבן עזרא היא "שלא משה הוא שכתב את החומש כי אם איש אחר שחי בזמן מאוחר בהרבה, וכן שהספר שמשה כתבו אחר היה" (עמ' 96 [118])

  [2 מסקנות אלו שגויות. האבן עזרא לא התיימר לטעון כי איש אחר ממשה חיבר את התורה, אלא רק שהיא נערכה לאחריו (אולם עיקרה חובר על ידי משה). כמו כן האבן עזרא לא רמז לכך שהספר שחיבר משה אחר היה. מקור מסקנות אלו שציין שפינוזה בהבנה שגויה של רמזיו]

  [הנימוקים של האבן עזרא לפי הבנת שפינוזה]

  1. דברים א,א-ה - "בעבר הירדן" [התייחסות למזרח הירדן כמקום המנוגד למיקום הכותב, המצוי אם כן ממערב לירדן] [האבן עזרא לא מציין מפורשות כי "עבר הירדן" מצביע על עריכה מאוחרת, הוא נוקב במילות הפסוק "בעבר הירדן" ואז מציין את הערותיו ממקראות אחרים הרומזים על עריכה מאוחרת. לא ברור מה ההקשר למקום בו בוחר האבן עזרא לדון בכך. ייתכן בשל האזכור "עבר הירדן" (כפי שהבין שפינוזה, וכך גם סיימון?), וייתכנו סיבות אחרות (כפי שסבור שד"ל, אולם הצעתו לא נראית הנכונה, אם כך מה יכול להיות ההסבר?)]
  2. "סוד השנים עשר" המוזכר בפירושו של האבן עזרא לדברים א,א שמרמז על חיבור או עריכה מאוחרת למשה. לכוונת האבן עזרא במילים אלו מציע שפינוזה 3 אפשרויות. *::האחת: כי האבן עזרא רומז כי "ספר התורה" המוזכר בדברים כז שעליו נאמר (או נדרש "על ידי הרבנים"?) כי הוא נכתב על 12 אבנים בלבד, בהכרח שהוא היה קצר יותר מספר התורה שיש בידינו כיום. ואם כן הוא אינו "ספר התורה" שקיים בידינו כיום, וזה האחרון לא עליו יוחסה המסורת שהוא חובר על ידי משה. [שד"ל מתנגד להבנה כזו, ופרשנות שפינוזה לא נראית סבירה]

  השנייה: כי האבן עזרא רומז ל"12 הקללות" שנאמר בדברים כז כי יש לקוראם לאחר קריאת התורה, וזאת על אף שהם גופם מופיעים בתורה. [גם פרשנות זו לא נראית סבירה]

  השלישית: כי האבן עזרא רומז ל"12 הפסוקים" של הפרק האחרון בדברים (דברים לד, א-יב), שלגביהם מציין האבן עזרא בפירוש (בפירושו לדברים לד,א) כי הם נכתבו על ידי יהושע. [בפרשנות זו תומך שד"ל, והיא הפרשנות המקובלת לדברי האבן עזרא]

  1. דברים לא,ט (לא,כב?) "ויכתוב משה את התורה" [תיאור של משה בגוף שלישי] [האבן עזרא רק נוקב במילות הפסוק ואני מבהיר במפורש את כוונתו]
  2. בראשית יב,ו "והכנעני אז בארץ", [האבן עזרא רומז לכך הן בפירושו לפסוק והן בפירושו לדברים א,א, שפינוזה מבהיר את כוונתו, והבהרה זו סבירה] [זה מאפיין של כתיבה מאוחרת משעת ההתרחשות]
  3. בראשית כב,יד "בהר יהוה יראה" [כינוי מקום אנכרוניסטי] [האבן עזרא רק נוקב בפסוק ולא מבהיר, שפינוזה מבהיר את כוונתו (ונראה סביר לפרש כך)]
  4. דברים ג,יא "הנה ערשו ערש ברזל" [כנ"ל, אבן עזרא לא מבהיר, שפינוזה מסביר אותו, וכך מקובל לבאר את האבן עזרא] [שפינוזה מוסיף וטוען כי תיאור זה יכל להיכתב רק מימי דוד, אז נכבשה על פי המקרא רבת עמון. זו בגדר השערה בלבד]

  שפינוזה מוסיף [האם זה קשור לדברי האבן עזרא?] את דברים ג,יג-יד. ומדגים שם תוספת מאוחרת לדעתו [דבריו נראים סביכים]

  • 4 הוכחות נוספות למחבר מאוחר ממשה (עמ' 97-98)
  • זיהוי תעודות שחוברו על ידי משה (עמ' 98-99)
  • הערכת מחבר התורה (עמ' 99-100)
  • הערכת מחבר יהושע ושמואל (עמ' 100-101)
  • הצעת מחבר יחיד לספרי התורה, יהושע ושמואל (עמ' 101-102)
  • הצעה לזיהוי המחבר עם עזרא (עמ' 102-103)
• פרק תשיעי - "חקירות אחרות בעניין אותם הספרים, דהיינו: האם ערכם עזרא עריכה של חתימה. ועוד, האם הגהות המסורה היו חילופי גרסאות" (עמודים 104-116 [129-])
• פרק עשירי - "יתר ספרי הברית הישנה נבחנים כקודמיהם" (עמודים 117-125)

---

טען כי התורה לא נכתבה על ידי משה אלא על ידי מחבר מאוחר בהרבה, שהוסיף מהשקפותיו לכתוב, וכי אין לפרש את המקרא על-פי המסורת או דוגמות כלשהן, אלא אך ורק מתוך המקרא גופו. טענותיו אלו היוו ומהוות עד היום את היסודות של ביקורת המקרא המודרנית, אם כי הראיות שהביא לטיעוניו היו דלות יחסית, והוא עצמו חייב את אמיתות המסופר במקרא.

• • [לא לפרש את המקרא בהנחות על-טבעיים (לא נדרש גם על ידי תומאס הובאס [פרק 33]?)]
  • [חמשת ספרי התורה חוברו "דורות רבים" לאחר ימי משה, גלות בבל (להנגיד עם הגותו של הובס, תוספת ה"דורות רבים/גלות בבל")]
  • [זיהוי טקסטים המקוריים למשה (להנגיד עם הובס)]
  • [ספרי הנביאים חוברו בתקופה מאוחרת לנביאים, גלות בבל (להנגיד עם הובס)]
  • [זיהוי תעודה ומחברה; עזרא חיבר מבראשית עד מלכים]
  • [מאמר מוסגר] [הובס ראה בשפינוזה ממשיך (ומפתח?) של תורתו] [לפי המתואר במבוא למקרא (או"פ) "הובס הקדים את שפינוזה במסקנתו שספר התורה לא נכתב על ידי משה, אולם אין בספרו אותו דיון מפורט שיטתי ומ[פ?]סקני שאנו מוצאים אצל שפינוזה, הובס עצמו ראה במחברו של מאמר תאולוגי מדיני ממשיך נועז לתורתו"]
  • [מאמר מוסגר] [דן ב"סוד השנים עשר" של האבן עזרא, מציע 12 אבנים או 12 קללות או 12 פסוקים אחרונים של דברים]

מקורות לבדיקה

• שד"ל, נגד שפינוזה; ב,ג, מחקרי היהדות א,א, תרע"ג, עמ' 203-204; 211 (נדפס בהמגיד ובפנינים, ראו בספר מראי מקום)
• ‫פיטר שלומוביץ, שפינוזה וביקורת המקרא, מחקרי ירושלים במחשבת ישראל ב,ב, תשמ"ג, עמ' 232-254 (מידע בקטלוג רמב"י)‬
• ‫משה זאב סולה, סוד השנים-עשר, הארץ, 1.10.1980, עמ' 14 (מידע בקטלוג רמב"י)‬
• ‫צבי ה. וולפסון, האמתת כתבי-הקודש מפילון עד שפינוזה, המחשבה היהודית בימי הביניים, תשל"ח, עמ' 38-56 (מידע בקטלוג רמב"י)‬
• ‫ירמיהו יובל, ביקורת הדת ופירוש המקרא: בין שפינוזה לקאנט, עיון יז, תשכ"ז, עמ' 240-269 (מידע בקטלוג רמב"י)‬
• ‫א. שמואלי, שפינוזה על מקומם של כתבי הקודש, פרקים; בטאון האקדמיה העברית באמריקה ד, תשכ"ו, עמ' 143-160 (מידע בקטלוג רמב"י)‬

• ‫Warren Zev Harvey, Spinoza on Ibn Ezra’s "secret of the twelve", Spinoza’s "Theological-Political Treatise" 2010, 41-55 (מידע בקטלוג רמב"י)‬
• ‫David Lemler, Abraham Ibn Ezra et Moïse Maïmonide cités par Spinoza ou l’impossibilité d’une philosophie juive, Revue des Etudes Juives 168, 2009, עמ' 3-4 (מידע בקטלוג רמב"י)‬
• ‫Harvey Shulman, The use and abuse of the Bible in Spinoza’s "Tractatus theologico-politicus", Jewish Political Studies Review 7,1-2, 199"5, עמ' 1-2 (מידע בקטלוג רמב"י)‬
• ‫Paolo Sacchi, Le Pentateuque, le Deutéronomiste et Spinoza, Vetus Testamentum Supplements 61, 199"5, עמ' 275-288 (מידע בקטלוג רמב"י)‬
• ‫Daniel Judah Elazar, Spinoza and the Bible, Jewish Political Studies Review 7,1-2, 199"5, עמ' 1-2 (מידע בקטלוג רמב"י)‬
• ‫Rüdiger Otto, Johann Christian Edelmann’s criticism of the Bible and its relation to Spinoza, 199"6, עמ' 171-188 (מידע בקטלוג רמב"י)‬
• ‫Jean-Louis Ska, Old and new perspectives in Old Testament research, 200"9, עמ' 246-266 (מידע בקטלוג רמב"י)‬
• ‫Jan Rothkamm, Lichtmetaphorik bei Francis Bacon, Rene Descartes, Thomas Hobbes und Baruch de Spinoza, Archiv für Begriffsgeschichte 52, 201"0, עמ' 73-92 (מידע בקטלוג רמב"י)‬
• ‫Jan Rothkamm, Lichtmetaphorik bei Francis Bacon, Rene Descartes, Thomas Hobbes und Baruch de Spinoza, Archiv für Begriffsgeschichte 52, 201"0, עמ' 73-92 (מידע בקטלוג רמב"י)‬
• ‫Harry Austryn Wolfson, The veracity of Scripture in Philo, Halevi, Maimonides, and Spinoza, 195"0, עמ' 603-630 (מידע בקטלוג רמב"י)‬
• ‫Bodo Seidel, Bibelkritik in der Aufklärung, Wissenschaftliche Zeitschrift der Martin-Luther-Universität. Gesellschafts- und Sprachwissenschaftliche Reihe 38,1, 198"9, עמ' 81-90 (מידע בקטלוג רמב"י)‬
• ‫R. David Freedman, The father of modern biblical scholarship, Journal of the Ancient Near Eastern Society 19, 198"9, עמ' 31-38 (מידע בקטלוג רמב"י)‬
• ‫A. Eugene Combs, Spinoza’s biblical criticism and his political philosophy, 199"2, עמ' 73-99 (מידע בקטלוג רמב"י)‬
• ‫Richard H. Popkin, Spinoza and Bible scholarship, 199"4, עמ' 1-20 (מידע בקטלוג רמב"י)‬
• ‫Michah Gottlieb, Spinoza’s method(s) of biblical interpretation reconsidered, Jewish Studies Quarterly 14,3, 200"7, עמ' 286-317 (מידע בקטלוג רמב"י)‬ [online]

אחרים

• [? מה הייתה הגותו בעניין ?] Richard Simon (1638 -1712)
• [? מה הייתה הגותו בעניין ?] יצחק לה-פרייר (Isaac La Peyrère)
• [? מה הייתה הגותו בעניין ?] John Hampden (c. 1595 – 1643)
• [? מה הייתה הגותו בעניין ? ] צ'ארלז בלאונט (Charles Blount;1654-1693) בחיבורו "נאומי תבונה" (oracles of reson) (ראו למשל עמ' 17 על חיבור המקרא בידי משה) (תלמידו של הובס, עסק בביקורת כתה"ק)
• [התפתחות שיטת התעודות], ז'אן אסטריק, Wilhelm de Wette, Johann Gottfried Eichhorn, Friedrich Bleek, Hermann Hupfeld, יוליוס ולהאוזן
  • פרופ' יאיר הופמן, כיצד חוברה התורה?, מט"ח
  • W:Documentary hypothesis, W:Mosaic authorship W:Biblical_criticism

<לצטט כאן את הציטוט שאפילו אות אחת לא התווספה לא על ידי משה, לסכם שזה תמצית התפיסה המסורתית>

ערעורים ראשוניים לתפיסה המסורתית

בין פרשני המקרא של ימי הביניים, אנו כבר מוצאים בקיעים בתפיסה המסורתית.

בספר בראשית נאמר: ”וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.” (לו לא). הסברה נותנת שאמירה זו נכתבה לאחר שהתחילה המלוכה בישראל, ולא בימי משה. ואכן "רבי יצחק" מפרש שפסוק זה נכתב בימי יהושפט. אולם בעוד שהאבן עזרא שמביאו, תוקף את פירושו, הרי שהאבן עזרא עצמו רומז במקומות אחרים על מספר פסוקים שעברו עריכה מאוחרת.

כמה וכמה פרשני המקרא והוגים ידועים נתנו את דעתם כי לא ייתכן וספרי המקרא כפי שהם נערכו כולם בידי משה, ומכמה וכמה פסוקים ניכר שה עברו עריכה מאוחרת יותר. הראשון שבהם היה רבי אברהם אבן עזרא, פרשן ימי הביניים, בן המאה ה-11 לספירה, , ומספר מאות אחריו, פרשן דור הרנסאנס, רבי עזריה מן האדומים, ופרשני העת החדשה, שד"ל, רנ"ק

ברוך שפינוזה בן המאה ה-17 כתב בספרו מאמר תאולוגי מדיני:”ברור כשמש בצהריים...כי החומש לא נתחבר בידי משה, כי אם בידי איש אחר שחי דורות רבים אחרי משה” (מאמר תאולוגי-מדיני, פרק ח'). עבודתו זו נאסרה לקריאה על ידי אנשי דת קתולים ופרוטסטנטים גם יחד. ספרו צורף לרשימת הספרים האסורים של הכנסייה הקתולית (הרשימה בוטלה באופן רשמי ב-1966) ובתוך שש שנים הוצאו נגדו 37 צווי גינוי.

חיבור המקרא באסכולת ביקורת המקרא

בחמשת ספרי המקרא לא נאמר דבר על מעשי חיבורם ועל מחברם, למעט שלושה קטעים ספורים בהם מיוחסת בפירוש כתיבתם למשה. אולם כבר בספרות הנביאים הקדומה ניתן לראות את ייחוסו של ספר דברים כולו למשה - "תורת משה", ובספרות הנביאים המאוחרת יותר הביטוי "תורת משה" מתייחס כבר לכלל חמשת הספרים.

חמשת הספרים הראשונים במקרא הם ככל הנראה הספרים הקדומים ביותר מכל כתבי הקודש. כאמור, הדים ראשונים לקאנוניזציה שלהם ניתן לראות כבר בספרות הנביאים עצמה. מאז התפתחה אסכולת ביקורת המקרא, במאתיים שנה האחרונות, הוברר שלא ייתכן שהספרים חוברו על ידי אותו מחבר, זאת עקב ריבוי סתירות וכפילויות הקיימות בין ספרי המקרא, הבדלי הניסוח והסגנון, ואף הבדלי השקפה. ישנם מספר תאוריות כיצד התהווה חיבור המקרא, אם על ידי 4 מקורות ראשיים (המקור הכהני P, היהווסיטי J, האלוהימי E והדברימי D), או שהתפתח ממסורות שבעל פה. על כל מקרה, זמן העריכה של ספר דברים מיוחס למהפכה של יאשיהו (שלהי המאה ה-7 לפנה"ס), ושאר הספרים מיוחסים חלקם קודם לכן וחלקם לאחר מכן כשקיימת אסכולות שונות לכאן ולכאן.

לקריאה נוספת

• מבוא למקרא, האוניברסיטה הפתוחה (יחידה 1. "מסורות וביקורות") [חסר הגותם של ההוגים הנוצריים, הובס כן מוזכר כהערה. הגות יהודית חסרה (כמו ר' יהודה החסיד)]
• ישראל קנוהל, בין אמונה לביקורת [תגובה למאמרו של ברויאר], מגדים לג, תשס"א, עמ' 123-126 (מידע בקטלוג רמב"י)

מקורות לבדיקה

• ‫מרדכי ברויאר, על ביקורת המקרא, מגדים ל, תשנ"ט, עמ' 97-107 (מידע בקטלוג רמב"י)‬
• ‫מרדכי ברויאר, "תורה מן השמים" וביקורת המקרא [תשובה לדבריו של קנוהל], מגדים ל, תשנ"ט, עמ' 127-132 (מידע בקטלוג רמב"י)‬
• מרדכי ברויאר, תורת התעודות של בעל שאגת אריה, מגדים ב, תשמ"ו, עמ' 9-22 (פרטי המאמר בקטלוג רמב"י) (תגובה למאמר מאת עמוס חכם.
• יוסף עופר (עורך), "שיטת הבחינות" של הרב מרדכי ברויאר - קובץ מאמרים ותגובות, אלון שבות: תבונות, תשס"ה.
• מגדים ב, מגדים ל"ג - <לבדוק>
• יאיר הופמן, כיצד חוברה התורה, באתר מקראנט
• יצירת התנ"ך באתר למען האמת
• מבוא אל מקראי קדש - יהודה ליב בן זאב, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית
• מבוא המקרא, תש"ו - תש"י משה צבי סגל
• תורה, תנ"ך, ביקורת המקרא, ביקורת נוסח המקרא