עמוס חכם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עמוס חכם מקבל את פרס חידון התנ"ך הארצי, ה'תשי"ח
עמוס חכם בחידון התנ"ך העולמי, תשי"ח

עמוס חכם (1921, ירושליםט"ו באב ה'תשע"ב, 2 באוגוסט 2012) היה הזוכה הראשון בחידון התנ"ך, שהפך לסמל של ידענות, וכן לדוגמה מובהקת למקרה של "סיפור סינדרלה". בתקופה מאוחרת יותר היה חוקר המקרא. חתן פרס הרב קוק לספרות תורנית לשנת תשמ"ד (1984).

משפחתו וחייו עד לחידון התנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביו, ד"ר נח חכם,[1] למד באוניברסיטת וינה ובבית המדרש לרבנים בעיר (סיים ב-1912) וקיבל תואר דוקטור. לשם כך רעב ללחם, לקה בבריאותו והפך לנכה.[דרוש מקור] ד"ר נח חכם עלה לארץ ישראל ב-1913, התיישב בירושלים, היה מייסד הסמינר למורים של תנועת המזרחי בירושלים ולימד בו תנ"ך. אמו, נעמי, בתו של זכריה שפירא,[2] הייתה רוקחת וחובשת ראשונה בכנרת ובדגניה. עמוס חכם היה בנם היחיד. בהיותו תינוק נפל עמוס, נפגע בידו ובראשו ולקה בדיבורו. האב החליט להשאיר את עמוס בבית וללמדו בעצמו ובלבד שלא יהיה מטרה לחצי לעגם של נערים אחרים בשל נכותו ואופן דיבורו. עמוס ישב בבית אביו ברחוב התנאים בשכונת שערי חסד ולמד מפי אביו. כשהיה עמוס בן 15 מתה אמו ומאז דאג לנער רק אביו הנכה שהתפרנס בדוחק ממשכורתו כמורה. האב דאג להביא מזון לבית הדל והכין את הארוחות לו ולבנו. לרגעי קורת רוח זכה בעיקר כששאל את בנו שאלות מתלמודו ושמע את תשובותיו המלומדות.

כשהיה עמוס בן 22, נפטר אביו. עמוס, שלא עסק קודם לכן בכל מלאכה, החל לחפש עבודה. בהמלצתו של הד"ר פייבל מלצר נתקבל לעבודה כפקיד בבית חינוך עיוורים בירושלים, מקום שבו קיבל את ארוחותיו ומעט דמי כיס. באותה תקופה התגורר כדייר בחדר מתמוטט. אחרי שעות העבודה היה חוזר לחדרו הדל, שבו היו ספריו הרבים כל רכושו. כאדם דתי עסק בלימודי תורה על כל פניהם בלבד, אך בהשפעת מקום עבודתו, החליט בסוף העשור השלישי לחייו לעמוד בבחינות הבגרות ועבר אותן בהצלחה.

עבודתו בבית החינוך הייתה כתיבת קבלות לתורמים. אט אט התקדם בעבודתו אך לאחר שמונה שנות עבודה הגיע רק לדרגה הנמוכה ביותר של פקידות ומשכורתו הייתה דלה. בנוסף לעבודתו סייע עמוס לתלמידים עיוורים, שלמדו בבתי ספר תיכוניים רגילים והתגוררו בבית החינוך, בלימודיהם. כן הקריא את התנ"ך לסַדָר עיוור שהקליד את התנ"ך בכתב ברייל.

חידון התנ"ך ה'תשי"ח[עריכת קוד מקור | עריכה]

המהפך בחייו התחולל כאשר הוכרז בשנת ה'תשי"ח (1958) - שנת העשור למדינת ישראל - על עריכת חידון התנ"ך, שנערך כחידון ארצי ולאחריו חידון התנ"ך העולמי. שכניו של עמוס בשכונת שערי חסד, שידעו על למדנותו ועל עומק ידיעותיו בתנ"ך, עודדו אותו להירשם לחידון.

חידון התנ"ך הארצי הראשון עורר עניין עצום בציבור הישראלי. בחידון שנערך בבנייני האומה בירושלים ב-4 באוגוסט 1958, ושודר ברדיו בשידור ישיר, כיכב עמוס חכם, שבגלל מצב כלכלי קשה נאלץ לשאול את חליפתו מחבר. בהפסקה שלפני ההכרזה על המנצח, ראיין העיתונאי שמוליק רוזן כמה אישים שנכחו באולם. הסופר יהודה בורלא אמר כי "זהו מעמד נשגב שיביא לדחיפה עצומה בדבקות העם בתנ"ך, הספר שהוא חיינו ואורך ימינו". השחקן יהושע ברטונוב אמר כי "בקיאות המתחרים הביאה אותי להבין מה זה "ובתורתו יהגה יומם ולילה"", והמדען ארנסט דוד ברגמן שנכח גם הוא בקהל אמר כי "החידון ממחיש את הפסוק "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ"". מדברים אלו ניתן לעמוד על ההילה הרבה שהייתה למעמד. עמוס חכם זכה בחידון לאחר שענה על כל השאלות ללא יוצא מן הכלל, וקיבל כפרס 500 לירות לרכישת ספרים וספר תנ"ך. מנחה החידון אמר לחכם: "אתן לך את הספר הזה שאמנם אתה יודע אותו בעל פה, אך כתוב במשלי "תן לחכם ויחכם עוד". (משלי, ט', ט')

חכם עבר לשלב חידון התנ"ך העולמי שבו לקחו חלק משתתפים מרחבי העולם, ובהם גם לא יהודים. החידון נערך ב-19 באוגוסט בירושלים, כשהמשתתפים מתקבלים בכבוד מלכים והופכים להיות גיבורי תקשורת בינלאומיים. באותו חידון בלטה נציגת צרפת סימון דימון, וכן אירנה סנטוש מברזיל. עמוס חכם גבר עליהם כמעט ללא קושי, והפך ל"חתן התנ"ך הבינלאומי הראשון". שמו הפך לסמל של ידענות. הרוח החיה בחידון היה ראש הממשלה, דוד בן-גוריון, שנודע כחובב מקרא מושבע, והוא העניק בהתרגשות את התואר "חתן התנ"ך העולמי" לעמוס חכם, כשהוא מלווה את הטקס בדברי שבח ותהילה למנצח.

באותה עת טרם היו שידורי טלוויזיה בישראל ואף קול ישראל שידר בערוץ אחד בלבד וחידון התנ"ך העולמי, ששודר בו, זכה להאזנה המונית והפך לנושא שיחה מרכזי במדינה. בהשראת החידון הציגה חבורת לול, כעבור שנים, את המערכון "חידון התנ"ך", שהפך לנכס צאן ברזל.

לאחר חידון התנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוס, שהיה כל חייו נחבא אל הכלים, הפך למרכז התעניינות לאומי ובינלאומי, הן מבחינת ידענותו המופלגת והן מבחינת סיפורו האישי יוצא הדופן. ראש הממשלה דוד בן-גוריון הזמין אותו ללשכתו ואמר לו בסגנון מקראי: "אתה עמוס, הרימות קרן ישראל, ויש להתפאר בך". חכם הוזמן על ידי ראש הממשלה לסיור בארץ כאורח צה"ל ואף להיות מורה לתנ"ך בבית הספר החקלאי בעיינות. גם בתקשורת הפך עמוס חכם לנושא מרכזי. העיתונים הקדישו לו מקום רב בכתבותיהם. אפילו עיתון "העולם הזה", האנטי-ממסדי, הביא את תמונתו של עמוס חכם בעמוד של גליונו מ-20 באוגוסט 1958, ולקראת ראש השנה ה'תשי"ט בחר בעמוס חכם כ"איש השנה" תשי"ח.

"בעיני הציבור כולו גילם חכם את החיבור התרבותי של מדינת ישראל לספר התנ"ך - חיבור תרבותי חיוני כל-כך למדינה המעצבת את זהותה בעשור הראשון לקיומה", כך כתב בשנת 1997 פרופ' שמעון שטרית (שהיה בצעירותו חתן התנ"ך לנוער).

כעבור שנים אחדות נשא עמוס חכם אשה, בטקס נישואין שבו השתתף גם דוד בן-גוריון. בשנת 1963 נולד בנו נח. חידון התנ"ך דחף את עמוס חכם ללמוד תנ"ך בצורה מסודרת ולרכוש תואר אקדמי. לאחר תום לימודיו לחוקר מקרא, פירש שמונה ספרים בסדרת דעת מקרא, וכתב ערכים בנושא לאנציקלופדיה העברית.

בשנת 2007 יצא לאור הספר "תשורה לעמוס" המוקדש לעמוס חכם, המכיל מאמרים בנושאים מקראיים, על ידי מכללת הרצוג שעל יד ישיבת הר עציון.

בשנים האחרונות לחייו התגורר חכם באפרת, שם מתגוררים בנו ונכדיו.

עמוס חכם נפטר ב-2 באוגוסט 2012, בגיל 91. הוא הותיר אחריו את בנו, ד"ר נח חכם, הממשיך בדרכו של אביו, כחוקר ההיסטוריה של עם ישראל בתקופת בית שני באוניברסיטה העברית בירושלים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]