משתמש:San.aaa.o/ציונה תג׳ר

ציונה תָגֶ'ר (17 באוגוסט 1900 – 16 ביוני 1988) הייתה ציירת ישראלית הנמנית עם גדולי אמנות הציור בארץ בתקופת היישוב ובימי קום המדינה.

תוכן עניינים

• 1 ביוגרפיה
• 2 יצירות ידועות
• 3 לקריאה נוספת
• 4 קישורים חיצוניים

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציונה תג'ר נולדה ב-1900 ביפו, בתם הבכורה של שמואל טאג'יר ואשתו סולטנה, בתו של ישעיה בכר שמואל. הוריה עלו בילדותם מבולגריה, ונמנו לימים עם מייסדי שכונת אחוזת בית, שהפכה לעיר תל אביב. בילדותה למדה בבית הספר לבנות בנווה צדק. לאחר מכן למדה בבית הספר אליאנס ובסמינר לוינסקי למורים.

תג'ר למדה אמנות בבצלאל והמשיכה את לימודיה בפריז. בשנת 1929 חזרה ארצה. ציירה נופים ואנשים בארץ, ובפרט בתל אביב. היא ציירה את דיוקנותיהם של אברהם שלונסקי, אורי צבי גרינברג וחנה רובינא.

תג'ר נישאה למרדכי (מישל) כ"ץ, אותו הכירה בביתם של בת שבע ויצחק כץ (אחיו של מרדכי) בתל אביב, ששימש אז כמקום מפגש לאמנים ועיתונאים. בשנת 1934 נולד לשניים בנם היחיד אברהם. בשנת 1937 זכתה בפרס דיזנגוף. בתקופת מלחמת העולם השנייה, בהיותה בת 42 ואם לילד, התנדבה לשירות בחיל העזר לנשים של הצבא הבריטי. בשנת 1944 השתחררה מן הצבא, שבה לתל אביב והציגה בתערוכה מקיפה בבית "הבימה" את רשמיה מתקופת שירותה. ב-1948 ייצגה את ישראל בביאנלה של ונציה.

תג'ר השתייכה לקבוצת האמנים של "אסכולת ארץ ישראל", שעמה נמנו ישראל פלדי, ראובן רובין ונחום גוטמן. נושאי הציור של אמני הקבוצה היו ארץ ישראל, נופיה ואנשיה. הדגש היה על הצבעים העזים והאור הבוהק של הארץ. אמני הקבוצה האמינו כי דמותם של ערביי ארץ ישראל היא הקרובה ביותר לדמות תושבי הארץ העברים מתקופת התנ"ך, והרבו לצייר נופים ודמויות מהווי הכפר הערבי.

בשנת 1951 רכשה תג'ר בצפת כנסייה, שנבנתה במאה ה-19 בשכונה הנוצרית בעיר, וננטשה במלחמת העצמאות. מאוחר יותר הגיעו לעיר אמנים נוספים, ובשנת 1952 הקימה ביחד עם קבוצת ציירים את קריית האמנים צפת. כמה מציוריה תלויים בקירות בית הכנסת "אבוהב" בעיר העתיקה בצפת.

בשנות השישים יצרה ציונה תג'ר יצירות ציור על גבי זכוכית, בעיקר על נושאים תנ"כיים. נכתבו עליה שני שירים – "בתערוכת ציונה תג'ר", מאת יהודה קרני (1932), ו"ציונה תג'ר מציירת" מאת נתן זך.

בשנת 1977 זכתה ציונה תג'ר בתואר "יקיר תל אביב". היא נפטרה בא' בתמוז תשמ"ח, ונקברה בבית העלמין נחלת יצחק בתל אביב.

על שמה רחוב ביפו. כמו כן, מופיע ציורה "נוף ליפתא" משנת 1926 על גבי בול בסדרת "אמנות ישראלית" שהנפיק דואר ישראל בשנת 1982.

בנה של תג'ר הוא חבר הכנסת ושר החקלאות לשעבר אברהם כ"ץ-עוז.

השכלה

1921-1922 אקדמיה לאמנות בצלאל, ירושלים.

1924-1925 בית הספר של אנדרה לוט.

1930-1931 רישום ב״גרנד שומייר״

סגנון אומנותי

ציורי הזכוכית של תג׳ר:

ציוריה מצטרפים לקטגוריה מוגדרת של יצירה, אשר יש לה היסטוריה מסוימת ביותר גם בישראל. זוהי היסטוריה של מדיום עממי, נאיבי, מזרחי על פי וצפתי בעיקרו. תג׳ר מודעת לזיקה שבין ציורי הזכוכית שלה והאיקונין הכנסייתיים. שימוש בניירות זהב וכסף יחד עם הצבעוניות ״הערבית״ הנוטה אל צבעי הוורוד, כחול וירוק.

ציוריה מזמן הלימודים בפריס | תקופת הדיוקנאות של ציונה בשנים 1925-1930

הושפעה מהאמנים המקומיים - פיקסו, אוטרילו, קיזלינג, דרן והמורה בסטודיו  למדה - אנדרה לוט. דיוקנאותיה מאחדים קוביזם, פוביזם ונטורליזם. ביצירה דיוקן אברהם שלונסקי (1925) ניתן להבחין בהשפעות אשר סבבו את האמנית בשימוש בצורות הגיאומטריות בפניו, בצבעים הדלים ובהעמדת הדמות על גבי הרקע.

צבעוניות ביצירותיה

תג׳ר מתרגמת את מראה עיניה בסקאלת צבעים מצומצמת, כמעט מונו-כרומטית, ביצירה מעבר הרכבת ברחוב הרצל (1920). ניתן לראות את הצמצום, שליטת הצבעים הירוקים והחומים. חזיתות הבתים בגוונים בהירים, ולידם גושי הצמחים בגוונים ירוקים כהים עד שחורים, היוצרים ניגודים. מיזוג צבעוניות האופייני לסזאן ולבארק.

אופי הקו ותפקידו

תג'ר משתמשת בקווים שחורים בשתי דרכים: מחד היא משתמשת בקווי מתאר כדי להדגיש את הנפחים בנוף ולצורך בידוד והבחנה בין האובייקטים בציור, בהשפעת סזאן והאקספרסיוניזם. מאידך, היא משתמשת בקווים לצורך מתיחת צירים לעומק הנוף, כמו בפסי הרכבת, בחומה המתעקלת בזווית חדה העונה כהד להתעקלות הרכבת שבה הקווים השחורים מצטרפים לכתמי הצבע הכהים המדגישים את רצועות השטח שבין הרכבת ובין הבתים, וכמו עמודי החשמל והחוטים הדקים המתוחים עליהם שמובילים את מבט הצופה אל העומק וחזרה אל המישור הקדמי.

עיצוב הצורות

תג'ר מתרגמת את סביבתה לשפה ציורית בצורות גיאומטריות קובייתיות בעיצוב הבתים,  גגותיהם המשופעים והעצים הגליליים, תרגום לשפת הציור של סזאן שאימצו לעצמם בראק ופיקסו בסגנון הקוביסטי.

---

פרסים

1937 - פרס דיזנגוף מטעם עיירית תל אביב

1977 - זכתה בתואר ״יקירת העיר תל אביב״

תערוכות יחיד

1930 - ״פורטרטים במסגרת״, גמנסיה הרצליה.

1951 - ״נופי ישראל״, גלריה זק בפריז.

1961 - תערוכה רטרוספקטיבית, מוזיאון תל אביב

1983 - ״ציונה תג׳ר - צבעי מים״, מוזיאון תל אביב

תערוכות קבוצתיות

1923 - תערכות אוסף פרמן, תל אביב.

1924-1925 תערוכת מגדל דוד השלישית, ירושלים

1925 ״סלון הבלתי תלויים״ בפריז

1926-1928 תערוכות ״אמנים מודרנים״ תל אביב. תערוכות מגדל דוד החמישית - השבעית.

1928 - תערוכת ״יריד המזרח״ ותערוכת ״אגד״, תל אביב.

1931 - תערוכה בביתן הארץ ישראלי בתערוכת הקולוניאלית הבינלאומית, פריז.

1934 - תערוכת אקוורלים, מוזיאון תל אביב

1936 - אמני ארץ ישראל, מוזיאון תל אביב.

1936 - ״קלוב אוהדי האמנות״, אלכסנדריה.

1938 - תערוכת ״קבוצת אביב״, מוזיאון תל אביב.

1938 - ״הנוף הארץ ישראלי״, מוזיאון תל אביב.

1947 - ״צבעי מים מנוף הארץ״, הגלריה לאומנות גולדמן ונויפלד בחיפה

1950 - ״תערוכת הים״, תל אביב.

1953 - ״הציור והפיסול בישראל״, מוזיאון תל אביב.

1957 - ״ראשית המודרניזם בציור הארצישראלי״, מוזיאון תל אביב.

1960 - תערוכה נודדת ״ציירי ישראל״ מטעם משרד החינוך והתרבות.

1967 - ״אמני ישראל למען הביטחון״, מוזיאון תל אביב.

1968 - ״מגדל דוד - ראשית הציור בארץ ישראל״, מוזיאון ישראל, ירושלים.

1978 - ״אמנות ישראל 30+30״, מוזיאון תל אביב.

1982 - ״בצלאל של שץ״, מוזיאון ישראל, ירושלים.

[2]טייכר,א. (1998) אמניות באמנות ישראל 1948-1998. חיפה: מוזיאון החדש .

יצירות ידועות[עריכת קוד מקור | עריכה]

• דיוקן אברהם שלונסקי (1925)
• דיוקן אורי צבי גרינברג (1925)
• דיוקן אליאס אליהו ניומן (1925)
• הרכבת בנווה צדק (1928)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

• ציונה תג'ר, הוצאת מסדה, 1981.
• ציונה תג'ר, גבעתיים: מסדה, 1981. (אלבום איורים בלוויית פרטים ביוגרפיים ודברי הסבר)
• ציונה תג'ר – ציור על זכוכית ורישומים, גבעתיים: מסדה, 1988. (אלבום)
• כרמלה רובין, ציונה תג'ר - רטרוספקטיבה (מוזיאון תל אביב לאמנות, קט' 16/03, 2003).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

• אתר האינטרנט הרשמי של ציונה תג'ר

מדיה וקבצים בנושא ציונה תג'ר בוויקישיתוף

• דוד תדהר (עורך), "ציונה תג'ר", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ח (1957), עמ' 3038
• ציונה תג'ר - אתר שהקימו דוד תג'ר ואברהם כ"ץ עוז
• מוזיאון הכט - ציונה תג'ר - ציור על זכוכית
• שלמה שבא, ציונה, תזכרי שאת ספרדיה!, דבר, 23 במרץ 1973
• מציוריה של ציונה תאג'ר באתר תירוש