מתחם לביאה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מתחם לביאה
אין תמונה חופשית
שמות נוספים ח'רבת לַוִיֶה
מידות
שטח 90 דונם
גובה מעל פני הים 156 מטר
היסטוריה
תקופות ברונזה קדומה I א', ב' - קבורה מגאליתית
ברונזה קדומה II - מתחם מבוצר על שלוחה
ברונזה קדומה III
ננטש תקופת הברונזה המאוחרת בארץ ישראל
סוג תל
אתר ארכאולוגי
התגלה 1885
חפירות 1987 - 1997
ארכאולוגים משה כוכבי
פרחיה בק
ליפז ויניצקי
יצחק פז
מצב הרוס
גישה לציבור לא
הערות [1]
מיקום
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 32°50′45″N 35°40′53″E / 32.845966°N 35.681279°E / 32.845966; 35.681279
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מתחם לביאה (ח'רבת לַוִיֶה במקור) הוא אתר ארכאולוגי רחב ממדים, שעיקרו מתקופת הברונזה הקדומה, השוכן בשיפוליה המערביים של רמת הגולן. האתר ממוקם בקצה שלוחה צרה בין נחל סמך בדרום ובין נחל כנף בצפון, ולמרגלותיו ממערב נמצא מושב רמות. מהאתר תצפית מרשימה על הכנרת.

חפירות ארכאולוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשון חוקרי האתר הוא לורנס אוליפנט, אשר ביקר בו בשנת 1885, והבחין בו, בין היתר, בשרידי מבנה ציבורי עם עמודים, אותו זיהה כבית כנסת מתקופת התלמוד.

בחפירות שנערכו במקום בידי משלחת "ארץ גשור" בראשות פרופסור משה כוכבי מטעם אוניברסיטת תל אביב, בין השנים 1987 ו- 1997, נמצא כי באתר התקיים במהלך תקופת הברונזה הקדומה יישוב עירוני מבוצר ומפותח, שחרב ככל הנראה במהלך מלחמתי. ראשית ההתיישבות במקום הייתה בערך בשנת 3300 לפני הספירה, בשלב הראשון של תקופת הברונזה הקדומה[1].

הממצאים באתר אשר העידו על ביצוריו וחשיבותו בתקופה זו, בשנים 3,300 עד 2,300 לפני הספירה, הם מערך חומות מפותח, שכלל חומות לאורך מצוקי השלוחה מעל הנחלים, חומה פנימית, וכן חומה חיצונית אדירה, שרוחבה כשישה עשר מטרים וגובהה כעשרה מטרים. כן נמצאו באתר, באופן המעיד על סדר והיררכיה, שרידי מבני ציבור, מבני מגורים, בית קברות ומבנים תעשייתיים להפקת שמן ושמירתו. במדרון הדרומי של השלוחה נמצא בית קברות ובו מבני קבורה מעוגלים, שקושרים את האתר לאתר גלגל רפאים הסמוך ולדולמנים הרבים שבאזור[1].

שרידי שער העיר מעידים על שני מגדלים שעמדו בצדו ועל פריצתו במהלך מלחמתי, לנוכח סימני שרפה וריכוז מאות אבני קלע לצדו[1].

המבנה שתיעד אוליפנט באתר בסוף המאה ה-19 לא אותר בחפירות שנערכו במקום כמאה שנים לאחר מכן, אולם ברחבי האתר נמצאו חרסים מן התקופה הביזנטית, אבני גזית, חוליות עמודים, פריטים ארכיטקטוניים, וכן פסל של אריה, הדומה לפסל האריה מבית הכנסת של עין נשוט הסמוכה[דרוש מקור]. כל אלו, בצירוף עדותו של אולפינט, מעידים על אפשרות קיומו של בית כנסת במקום במהלך התקופה הביזנטית[דרוש מקור].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • י' פז, לביאה: יישוב עירוני מבוצר מתקופת הברונזה הקדומה בדרום הגולן, מ' ראובני ומ' ליבנה (עורכים), הגולן אדם ונוף, תל אביב תשס"ה, עמ' 37-21.
  • ר' פלג, בנתיבות הגולן והחרמון, יד יצחק בן-צבי, ירושלים 2011, עמ' 29-28.
  • ד' וע' מאיר, בית כנסת קדומים ברמת הגולן, יד יצחק בן-צבי, תשע"ג, 138.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 רן שפירא, החומות האדירות לא מנעו את הכיבוש, באתר הארץ, 6 ביולי 2004