רונן לוביץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הרב רונן לוביץ' (נולד בכ"ד אלול תש"ך, 16 בספטמבר 1960) הוא רב היישוב ניר עציון ונשיא תנועת "נאמני תורה ועבודה".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בחיפה, נכד לרב יהושע קניאל, רבה הראשי של חיפה. למד בישיבה התיכונית "פרחי אהרון" בקריית שמואל, ובגיל 16 עבר לישיבה גבוהה, ישיבת "הנגב" בנתיבות. לאחר מכן למד בישיבת "קול יעקב" בירושלים. בשנת 1982 נישא לרבקה, בתם של הפרופסור ישעיהו צ'ארלס ליבמן, חתן פרס ישראל, והדר' שרה ליבמן. לאחר נישואיו למד במדרשה הגבוהה לתורה שליד מכון הארי פישל בירושלים. בשנת 1987 הוסמך לוביץ לרבנות על ידי הרב שאר ישוב כהן והרב עוזי קלכהיים, ובשנת 1989 קיבל הסמכה לרבנות של הרבנות הראשית לישראל על ידי הרבנים הראשיים דאז הרב אברהם שפירא והרב מרדכי אליהו.

לוביץ הוסמך כמורה בכיר לתלמוד ולמחשבת ישראל לבתי ספר על יסודיים במכללת ליפשיץ, סיים תואר ראשון בפילוסופיה יהודית ובפילוסופיה כללית באוניברסיטת בר-אילן ותואר שני במדע הדתות באוניברסיטת קייפטאון שבדרום אפריקה (שניהם בהצטיינות יתירה). סיים דוקטורט במחשבת ישראל באוניברסיטת חיפה בהנחיית הפרופסור מנחם קלנר והפרופסור דניאל סטטמן. נושא עבודתו היה "העימות בין ישראל לערבים בספרות התורנית של הציונות הדתית".

בשנת 1989 יצא לוביץ לשליחות בקייפטאון, שם שימש במשך ארבע שנים כרב קהילה, רב הקמפוס האוניברסיטאי ומרצה באוניברסיטה במחלקה למדע הדתות ובמחלקה לתרבות יהודית. בשנת 1993 שב לוביץ לישראל והתמנה לתפקיד רב היישוב ניר עציון. בין השנים 2005-1993 שימש גם כרב בית הספר הממלכתי דתי האזורי של יישובי ההמועצה האזורית חוף הכרמל. בין השנים 1993- 2006 לימד בתוכנית להכשרת רבנים של קרן 'יד אבי הישוב' בירושלים.

בשנת 1995 עם הקמת ארגון רבני צהר הצטרף לוביץ כחבר בארגון. משנת 1996 עד 2004 היה חבר הנהלה בתנועת "מימד", ובין השנים 2009-2004 היה חבר מועצה בתנועה.

משנת 1997 מלמד לוביץ במכללה האקדמית הדתית לחינוך שאנן שבקריית שמואל, ובין השנים 2008- 2012 לימד כמרצה מן החוץ במחלקה ללימודים רב-תחומיים באוניברסיטת חיפה

בין השנים 2017-1999 עמד לוביץ בראש פרויקט 'בצוותא', בית מדרש לסטודנטים באוניברסיטת חיפה. בין השנים 2009 – 2010 הגיש תוכנית שבועית על פרשת השבוע בערוץ האקדמי של אוניברסיטת חיפה שכללה ראיונות עם חוקרי אקדמיה ואנשי תרבות. בין השנים 2009 – 2011 שימש כרב משיב באתר "כיפה", ובהמשך פרסם מאמרי תשובה הלכתיים באתר ynet מטעם ארגון רבני צהר. בשנים 2013 - 2016 פרסם מאמרים שבועיים על פרשת השבוע ואקטואליה בעלון "מסביב לשולחן" ובמדור יהדות של אתר האינטרנט "וואלה". מ-2016 מפרסם את מאמריו לפרשת השבוע בעלון "שבתון". בשנת 2012 נמנה עם מייסדי ארגון הרבנים בית הלל, ועד 2015 היה חבר בוועד המנהל של הארגון.

בשנת 2014 התקבל כעמית מחקר במרכז ללימודי יהדות, אוניברסיטת הארוורד, קיימברידג' מסצ'וסטס.

בצעירותו פרסם לוביץ ספר פרוזה בשם "השיכרון של דאמור" שזכה בפרס בית הסופר ע"ש ניומן, ירושלים 1987, וכן פרסם כמה סיפורים קצרים בכתבי עת לספרות.

הרב לוביץ נוקט מדיניות ליברלית בחופות, ומאפשר לזוגות הנישאים לעצב את הטקס בסגנון אישי בד בבד עם נאמנות להלכה.

משנת 2015 מכהן לוביץ כנשיא תנועת "נאמני תורה ועבודה".

השקפתו ופעילותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: אריכות יתר.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

בהרצאותיו ובמאמריו מרבה לוביץ לעסוק בשאלות העולות מתוך המפגש בין היהדות והעולם המודרני. חלק מהנושאים הללו נוגעים באפשרות ליצור התאמה בין מסורת ומודרנה כגון עיצוב חדשני של טקסי מעגל החיים, דיונים בבעיית האמונה בזמננו, ועידוד השילוב של לימודי יהדות עם השכלה כללית, אקדמית ומדעית. נושא ספציפי בו מתמקד הרב לוביץ הוא הדאגה לשימור ולקידום הטבע והסביבה. לוביץ נחשף לבעיות סביבתיות ואקולוגיות עוד בשלהי שנות השמונים של המאה הקודמת, בהיותו בדרום אפריקה, ומאז החל להרצות ולפרסם מאמרים בנושא זה. בין השנים 2009 – 2010 הגיש פינה שבועית קבועה ברדיו ברשת מורשת בנושא איכות הסביבה לאור מקורות היהדות, בשיתוף עם עמותת "שומרה לסביבה טובה. החל משנת 2010 לוביץ חבר בוועד המנהל של עמותת ""אדם, טבע ודין".

הנושאים המרכזיים בהם עוסק הרב לוביץ נוגעים לסוגיות מוסר, יחס לאחר לסוגיו, סובלנות ודו-קיום. בשנת 1999 פרסם מאמר בו סקר פתרונות שונים בנוגע ליחס ההלכה לחילוניים, וטען שישנן הבחנות מהותיות בין "הרשע" ו"המומר" עליו דיברו חז"ל והמקורות הראשוניים לבין החילוני בן זמננו, ולפיכך יש להימנע מהחלת הגדרות כגון תינוק שנשבה.[דרושה הבהרה] מאז פיתח לוביץ את תפיסתו בנושא זה בדברים שבכתב ובהרצאות בכנסים שונים. במסגרת פעילותו בתחום היחסים בין דתיים וחילוניים לימד לוביץ וריכז, יחד עם הדר' יוסי בר, פרויקט שנקרא: 'שיח דתי-חילוני'. הפרויקט התקיים בין השנים 2004- 2009, והשתתפו בו במשותף סטודנטים מהמכללות לחינוך 'גורדון' ו'שאנן'.

לוביץ עסק רבות בדיאלוג בין-דתי שנועד לקדם הבנות בין אנשי דת מדתות שונות. הוא החל בפעילות זו מיד עם הגיעו לדרום אפריקה בשנת 1989 שם חברו יחד מנהיגים דתיים מדתות שונות לכנסים ולפרסום גילויי דעת נגד שלטון האפרטהייד ולפעילויות למען אוכלוסיית הרוב השחור במדינה. מאז ששב ארצה ב-1993 השתתף לוביץ במפגשים ובכנסים רבים בתחום זה, חלקם בין-לאומיים וחלקם של אנשי דת תושבי ישראל. בשנים 2003 ו-2005 יצא לוביץ למסעות הרצאות בארצות הברית בהזמנת הוועד היהודי-אמריקאי יחד עם אימאם וכומר, כדי לדבר בפני קהלים בני שלוש הדתות על פיוס ושלום. בין השנים 2009 -2011 השתתף בפרויקט 'קדם – קול דתי מפייס' בו נטלו חלק מנהיגים דתיים יהודים, מוסלמים ונוצרים.

לוביץ התפרסם במיוחד בזכות מאמריו בנושא היחס ללהט"בים, והוא הרב האורתודוקסי הראשון בעולם שקרא ליחס של סובלנות והכלה בנושא זה. מאמרו הראשון בנושא זה פורסם כבר בשנת 1995 בכתב העת "מים מדליו" היוצא לאור על ידי מכללת ליפשיץ. המאמר השני שפורסם בשנת 2001 בכתב העת "דעות" של 'נאמני תורה ועבודה', זכה לפרסום רב, והשפיע השפעה רבה על רבנים, מחנכים ואנשים מן השורה בחברה הדתית-ציונית. מאז פרסום מאמר זה הפך הרב לוביץ לכתובת עבור צעירים, הורים ומחנכים הנבוכים ומתלבטים במגוון שאלות בנושא זה וזקוקים לייעוץ והכוונה. הרב לוביץ עונה דרך קבע על שאלות של להט"בים באתר של עמותת "כמוך". בשנת 2010 הוא קיבל תעודת הוקרה מטעם עמותת "חברותא" על תרומתו לסובלנות והכלה של להט"בים בציבור הדתי. יחד עם זאת הוא ספג ביקורת מצד גורמים דתיים שמרנים הדוגלים באפשרות של שינוי הנטייה המינית, וסבורים ששיטתו עלולה להתפרש כמתן לגיטימציה ליחסי מין שאסורים על-פי ההלכה.

נושאים אחרים בהם מרבה הרב לוביץ לעסוק במאמריו ובהרצאותיו הם מעמד הנשים בחברה הדתית, היחס לנוכרים, שאלות מוסר במקרא ובהלכה, אתיקה צבאית, צדק חברתי ועקרונות בדרכה של הציונות הדתית.

ממאמריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עמו אנוכי בצרה: ליווי חולים לאור מקורות היהדות, בתוך: נ. בנטור ומ. שולץ (עורכים), באשר הוא שם: ליווי רוחני במערכת הבריאות והרווחה בישראל, ירושלים 2017, עמ' 121-105.
  • מחיית עמלק והאויב הערבי: בין פרשני המקרא לרבני זמננו, שאנן (כב) תשע"ז
  • אורתודוקסיה ליברלית: בין החרד"ל לקונסרבטיבים, דעות 75 סיון-תמוז תשע"ו
  • תפיסת האויב הערבי לאור נרטיבים מקראיים בספרות ההגות והדרוש של הציונות הדתית, בתוך: א. לביא (עורך), דת ולאומיות, ירושלים 2015, עמ' 44-19.
  • ירוקים לדבר ה' – על קיימות וקיום יהודי, בתוך ש. ריינר וק. נוימן (עורכים), האדם עץ השדה: הרהורים על יחסי אדם וטבע בהלכה ובאגדה, מעלה גלבוע, תשע"ב, עמ' 5-3.
  • המושגים "קידוש השם" ו"חילול השם" בהגות של הציונות הדתית, שאנן, כרך ט"ז, תשע"א, עמ' 146-113.
  • להתקדם לאקדמיה – התייוונות או מניעת התנוונות? עמודים כסלו תשע"א, עמ' 17-14.
  • לחתור כדי לא לטבוע: היחס להומוסקסואלים דתיים – האתגרים שלפנינו, דעות (50), טבת תשע"א, עמ' 18-14.
  • ה' דורש צדק חברתי, מקור ראשון, 26.8.11
  • צבא ומלחמה בהגות של הציונות הדתית, בתוך: הכיפה והכומתה, מ. רחימי (עורך), אלקנה-רחובות, תש"ע, עמ' 138-115.
  • להיות בני נח – יהדות אל מול משבר האקלים, בתוך: ברית עולם – אסופת חומרים בנושא יהדות וסביבה, ע' קרמר (עורכת), תש"ע, עמ' 11-8.
  • הציונות האידיאלית, בתוך: העגלה השלישית – ציוני דתי בדורנו מיהו, צ. שינובר (עורך), מכון מופת, נחלים, תשס"ט, עמ' 306-298.
  • המצוות המוסריות-חברתיות, בתוך: לתת – ההתנדבות והשירות הלאומי לאור המקורות, הוצאת מכון מופת ועמינדב, ירושלים תשס"ח, עמ' 222-199.
  • יעקב ועשו בשיטתו הפרשנית של רש"י – עיון בשאלת היחס לנוצרים והערה חינוכית בצדו, שאנן, תשס"ח, עמ' 107-71.
  • השתתפות פעילה של נשים בטקסי הלוויות, בתוך: להיות אישה יהודיה, קובץ רביעי, ט' כהן (עורכת), ירושלים, 2007, עמ' 380-357.
  • הספד על ידי נשים בעת הלוויה, תחומין כו, תשס"ו, עמ' 305 - 314
  • דעת תורה בציונות הדתית, צהר כה, חורף תשס"ו, עמ' 111-99
  • צניעות וכבוד האישה בעידן של שוויון, בתוך: להיות אישה יהודיה, קובץ שלישי, ט' כהן וע' לביא (עורכות), ירושלים, 2005, עמ' 198-183.
  • התשתית התאולוגית לכינונם של סובלנות ופלורליזם בתפיסת היהדות של דוד הרטמן, בתוך: מחויבות יהודית מתחדשת, עורכים אבי שגיא וצבי זוהר, הוצאת מכון הרטמן והקיבוץ המאוחד, ת"א, תשס"ב, עמ' 309 – 329
  • סלידה, סובלנות או מתירנות, על יחס היהדות להומוסקסואליות, דעות, גיליון 11, טבת תשס"א, אוגוסט, 2001
  • האד"ם שוב מחפש משמעות (אורתודוקסיה מודרנית לאן?), דעות 7, ניסן תש"ס, אפריל 2000
  • שבויים בתינוק שנשבה (על יחס ההלכה לחילוניים), דעות 4 (1999), עמ' 30-25.
  • אמנות ואמונה – התלכנה שתיהן יחדיו? בשדה חמ"ד 2-3 תש"ס
  • מחיית עמלק – פרשנות, חינוך ומוסר, שמעתין 129 – 130
  • עמדת היהדות בשאלת היחסים בין בני מין אחד וקווים מנחים ליישומה בחינוך, בתוך: מים מדליו, שנתון המכללה ע"ש ליפשיץ לחינוך, י-ם, תשנ"ו, עמ' 254-233.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]