הפרדה מגדרית בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הפרדה מגדרית נפוצה ברחבי ישראל במתקנים ציבוריים שבהם נחשפים חלקים מוצנעים של הגוף (בתי שימוש ציבוריים, מלתחות, סאונות וכדומה). באוכלוסייה הדתית, ובפרט באוכלוסייה החרדית, נהוגה הפרדה מגדרית נרחבת יותר. הרחבת ההפרדה המגדרית לתחומים נוספים נמצאת במחלוקת ציבורית.

הפרדה מגדרית במערת אליהו

הפרדה מגדרית בדין הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים משנת 2000 קובע, בין השאר, שהפליה מטעמי מין היא עוולה נזיקית ועבירה פלילית. הפרדה מגדרית עשויה להיחשב כהפליה אסורה, אולם בחוק נכללת הסתייגות, לפיה אין רואים הפליה "בקיומן של מסגרות נפרדות לגברים או לנשים, כאשר אי הפרדה תמנע מחלק מן הציבור את הספקת המוצר או השירות הציבורי, את הכניסה למקום הציבורי, או את מתן השירות במקום הציבורי, ובלבד שההפרדה היא מוצדקת, בהתחשב, בין השאר, באופיו של המוצר, השירות הציבורי או המקום הציבורי, במידת החיוניות שלו, בקיומה של חלופה סבירה לו, ובצורכי הציבור העלול להיפגע מן ההפרדה"[1]. דברי ההסבר להצעת החוק מנמקים את הצורך בהסתייגות זו: "ייתכנו מצבים שבהם ההבחנה עשויה להיות מוצדקת מחמת אופיו של השירות, המוצר או המקום. ... אפשר שההבחנה תהא נובעת מטעמים דתיים של קבוצה או משיקולי פרטיות, כגון קביעת שעות נפרדות לנשים ולגברים בבריכות שחיה או במועדוני כושר"[2].

בינואר 2012 מינה היועץ המשפטי לממשלה צוות משרדי בנושא "תופעת הדרת הנשים במרחב הציבורי", וזה הגיש את המלצותיו במרץ 2017[3]. במרץ 2014 החליטה הממשלה על יישום ההמלצות[4]. נקבע כי חל איסור בדין על רשות שלטונית להנהיג במישרין או בעקיפין הפרדה בין גברים לנשים, שיש בה "פגיעה חמורה ובלתי מידתית בזכויות היסוד החוקתיות לכבוד האדם ולשוויון".

פעמים אחדות הובאו סוגיות של הפרדה מגדרית לדיון בבג"ץ, כפי שיפורט להלן.

הפרדה מגדרית בפעילויות שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוף רחצה עם הפרדה מגדרית באשקלון

חופי רחצה ובריכות שחייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוב החופים בישראל לא מתקיימת הפרדה מגדרית, אך זו קיימת בחופים שנועדו לאוכלוסייה הדתית, שבהם יש שני מצבים אפשריים - או שבשעות/ימים מסוימים החוף פתוח לנשים בלבד, ובשעות/ימים אחרים לגברים בלבד, כמו בחוף שרתון, או שיש שני חופים צמודים, אחד לנשים והשני לגברים, כמו בחוף כינר. חופים אלו מכונים חופים נפרדים. מצב דומה לזה קיים בבריכות שחייה.

בחינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמינר "בית יעקב" למורות וגננות בחיפה

הפרדה מגדרית בין בנים ובנות מתקיימת בהקפדה בחינוך החרדי עם גני ילדים ובתי ספר נפרדים לבנים ולבנות החל מגיל 3[5]. כאשר ההבדל בתכנים הניתנים בחינוך העצמאי, הם שונים בין בנים לבנות לכל אורך שלבי החינוך[6]

בזרם החינוך הממלכתי הכללי והערבי מקובלת הפרדה בשיעורי ספורט, בעיקר בחט"ב ותיכון[7], ועירוב מלא מתקיים בכיתות ובשאר המסגרות[8].

בחינוך הממלכתי-דתי אין מדיניות אחידה וישנם מודלים שונים של הפרדה מגדרית, בעיקר בחינוך היסודי: בתי ספר נפרדים, בתי ספר מעורבים עם כיתות נפרדות ובתי ספר עם כיתות מעורבות. בנוסף, ישנם מוסדות שבהם נהוגה הפרדה מגדרית רק בכיתות העליונות, וישנם מוסדות שבהם ההפרדה היא אופציה, כשלצד כיתות נפרדות פועלות גם כיתות מעורבות[9]. ישנה מגמה לכיוון הפרדה; בעוד שבשנת 2000 למדו 43% מתלמידי בתי הספר היסודיים של החינוך הממלכתי-דתי בכיתות נפרדות, עד שנת 2015 עלה שיעור זה ל-61%[10]. בחינוך הממלכתי דתי מקובל שבתי הספר היסודיים הם מעורבים אך עם כיתות נפרדות, ובהמשך, בנוסף לתיכונים דתיים, המוסדות נפרדים, כאשר הבנים לומדים בישיבות תיכוניות, והבנות באולפנות[11].

בכל האוניברסיטאות בישראל הלימודים מתקיימים ללא הפרדה מגדרית. באוניברסיטת בר-אילן פועלים בהפרדה "המכון הגבוה לתורה", שבו בית מדרש לגברים בלבד ומדרשה לנשים בלבד[12]. במסגרת המאמץ לשילוב חרדים בשוק העבודה ובאקדמיה קידמה המועצה להשכלה גבוהה מסלולי לימוד ייעודיים למגזר החרדי באוניברסיטאות. היום קיימים מסלולי לימוד לתואר ראשון הייעודיים לאוכלוסייה החרדית, וההרשמה אליהם מתאפשרת לחרדים בלבד. מסלולים אלה מאפשרים הפרדה מגדרית בכיתות הלימוד בין גברים חרדים לנשים חרדיות, אך בהתאם לפסיקת בג"ץ ילמדו בהן מרצים וגם מרצות[13]. ההרשמה לתוכניות לימוד אלה נועדה להיות מצומצמת, וכיום מתאפשרת הרשמה בעיקר לחרדים שלמדו בחינוך החרדי או בישיבות מסוימות, ובנוסף מתאפשר רישום של עד 10% סטודנטים חרדים שלא נכללים בהגדרה זו[14].

במכללות הפרדה מגדרית נפוצה יותר. דוגמאות: המרכז האקדמי לב מקיים לימודים בקמפוסים נפרדים לגברים ולנשים. בקריה האקדמית אונו פועל, בנוסף לקמפוס המשמש שאת שני המינים, קמפוס חרדי, באור יהודה ובירושלים, שבו מתקיימים לימודים בהפרדה מגדרית. בשאנן - המכללה האקדמית הדתית לחינוך בחיפה מתקיימים הלימודים ברוב המסלולים בהפרדה מגדרית. מכללת תלפיות בחולון מיועדת לנשים בלבד.

ד"ר יופי תירוש ואחרים מבקרים את ההפרדה באקדמיה, בטענה שהיא פוגעת בשוויון וחמורה מהנדרש לצורך שילובם של החרדים באקדמיה ובתעסוקה[15].

בתנועות נוער[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתנועות נוער חרדיות קיימת הפרדה מגדרית כדבר מובן מאליו, כמקובל בחברה החרדית. באחדות מתנועות הנוער הדתיות, ובראשן "בני עקיבא", מתקיים פולמוס בסוגיה זו מאז הקמתן.

מתנגדים בולטים לפעילות מעורבת הם הרבנים השייכים לציבור החרדי לאומי. בהם שלמה אבינר[16] וזלמן מלמד. מצד שני אנשי הקיבוץ הדתי ורבנים נוספים כמו הרב אליקים אלינסון והרב צפניה דרורי, רבה של קריית שמונה, צידדו בפעילות מעורבת. באותה עת ד"ר אמנון שפירא שהיה מזכ"ל תנועת בני עקיבא הוציא חוברת ובה קיבץ דעות הלכתיות להתיר פעילות מעורבת[17]. בהסכמתו לספר "קדושים תהיו" של הרב שמואל כץ כתב הרב משה צבי נריה, אחד ממקימי התנועה, שהתנועה קמה מעורבת אך פניה מועדות להפרדה מגדרית שתבוא כאשר הרמה הרוחנית תאפשר זאת. כיום ישנם ב"בני עקיבא" סניפים נפרדים לגמרי ליד סניפי מעורבים כאשר לכל סניף קיימת האוטונומיה להחליט איך תראה הפעילות בתחומו. גם במפעלים השונים יצרה "בני עקיבא" מסגרת לסניפים נפרדים לצד מסגרת לסניפים המעורבים.

בעקבות הפולמוס התפצלה ב-1980 מתוך "בני עקיבא" תנועת הנוער "אריאל", שאחד מעקרונותיה הוא פעילות נפרדת לבנים ובנות.

בתחבורה ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קו מהדרין

ב-1986, עקב תלונות שהועלו בנושא, החליטו מספר פוסקי הלכה חסידיים מאזור גוש דן, ובהם שמואל הלוי וואזנר ומשה יהודה ליב לנדא, להורות על הפרדה מגדרית בקו 54ב משני צדי האוטובוס[18]. ב-1991 פרסם בד"ץ העדה החרדית בירושלים אזהרה מפני נסיעה מעורבת לרחצה במעיינות מרפא, תוך שהוא מתיר בלית ברירה נסיעה שכזו כאשר גברים יישבו מלפנים ונשים מאחור[19]. במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20 התקיימו בישראל מערכי היסעים פרטיים ומקומיים, ללא רישיון להפעלת תחבורה ציבורית, שהפעילו הסדר הפרדה מגדרי תחת השם "קווי מהדרין" עבור הציבור החרדי[20]. התחילת המאה ה-21 הופעלו קווי מהדרין בקווים בינעירוניים ששימשו בעיקר נוסעים חרדים ומספר קווים עירוניים בירושלים, העיר היחידה בה הונהגו קווי מהדרין עירוניים[21]. בשנים 20032006 הנהיגה "אגד" מדיניות של הקמת קווים חדשים בהתאם לצורכי הציבור החרדי ורבים מקווים אלו היו קווי מהדרין[22]. בשנת 2009 הופעל גם בבית שמש קו מהדרין עירוני על ידי חברת סופרבוס.

מודעה שפרסם "אגד" בהוראת בג"ץ

בעקבות עתירה שהוגשה לבג"ץ[23] לביטול קווי המהדרין, מינה שר התחבורה ב-11 במאי 2008 ועדה בראשות מנכ"ל משרדו, אלכס לנגר, לבחינת סוגיה זו. בדו"ח שהגישה קבעה הוועדה שכל נוסע יוכל לשבת בכל מקום פנוי[24]. שר התחבורה אימץ את המלצות הוועדה, ובהמשך לכך פסק בג"ץ שהפרדה כפויה בין נשים לגברים ב"קווי המהדרין" אינה חוקית, וכי הטרדת נוסעות בעניין, כמו גם לגבי לבושן, עשויה להיות עבירה פלילית. בג"ץ התיר את המשך ההסדר של העלאת נוסעים ונוסעות מהדלת האחורית כדי לאפשר הפרדה מרצון.

בבתי כנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבתי כנסת אורתודוקסיים מתקיימת הפרדה בין גברים לנשים, כאשר לנשים מוקצה אזור נפרד בתוך בית הכנסת - עזרת נשים, ונשים אינן משתתפות בחלק הפומבי של התפילה, כגון עלייה לתורה. בבתי כנסת קונסרבטיביים ורפורמיים לא מתקיימת הפרדה כזו.

מחיצה בין גברים ונשים בכותל המערבי

אזור תחום ברחבת הכותל המערבי, המשתרע עד הכותל עצמו, נחשב כבית כנסת אורתודוקסי, שבו נערכים מאות של מניינים במהלך כל היום ולפיכך קיימת בו הפרדה בין נשים לגברים.

מדי פעם מתעוררות מחלוקות; למשל בעקבות ניסיונות של קבוצת "נשות הכותל" (חלקן שייכות לתנועה ליהדות מתקדמת) להתפלל ברחבת הכותל כשהן עטופות בטליתות. בעקבות עתירה לבג"ץ אישרה הממשלה בינואר 2016 את מתווה הכותל - הסדר שלפיו תורחב עזרת ישראל, רחבת התפילה המעורבת בחלקו הדרומי של הכותל המערבי, והיא תנוהל בידי מועצה שבה נציגי הזרמים הלא אורתודוקסים ונשות הכותל. בלחץ המפלגות החרדיות חזרה בה הממשלה מהמתווה וביטלה אותו ביוני 2017.

במופעים ובכנסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור לנשים, שבו נמצאת גם הכלה, בחתונה חרדית בירושלים

באולמות מופעים פרטיים המקיימים הופעות לציבור החרדי נהוגה הפרדה מגדרית: מופעים מסוימים מיועדים לגברים בלבד ואחרים מיועדים לנשים בלבד. בשמחות משפחתיות, כגון חתונה וברית מילה, מחולק האולם לשניים: אזור לגברים ואזור לנשים.

בתגובה לקיומו של פסטיבל הזמר החסידי, שכלל השתתפותן של נשים בשירה בניגוד להלכה, נוצר "פסטיבל הזמירות" שארגן המלחין מונה רוזנבלום, וכלל שירת גברים בלבד והפרדה בין נשים לגברים ביציעים. הוא נערך בשנים 19791981, ולא זכה לפרסום רב.

קיום הפרדה מגדרית במופע שעיריית עפולה השתתפה במימונו הגיע לדיון ממושך במערכת המשפט בישראל. באוגוסט 2019 עתרה עמותת שדולת הנשים בישראל לבית המשפט המחוזי בנצרת כנגד קיום הופעה של הזמר מוטי שטיינמץ בעפולה עבור הציבור החרדי ובמימון ציבורי, שהמארגנים תכננו לקיימו בהפרדה מגדרית. המשיבה, עיריית עפולה, הסכימה שההפרדה המגדרית אסורה, אך טענה שאינה יכולה ומחויבת למנוע אותה. על בסיס הסכמת המשיבה, קיבל השופט יונתן אברהם את העתירה והורה לעירייה[25] "למנוע כל ניסיון שנועד לבצע הפרדה מגדרית, לסכל כל ניסיון להציב שלטים המורים על הפרדה כאמור או מחסומים או אמצעי כריזה וכיוצא בזה, ולערב את משטרת ישראל הנוכחת במקום בכל מקרה שגורם כלשהו ינסה לבצע הפרדה כאמור"[26]. בעקבות כך ביטל שטיינמץ, שאינו מופיע בפני קהל מעורב, את הופעתו. הפסיקה עוררה דיון תקשורתי, שבו חברי כנסת דתיים תקפו את ההחלטה[27][28], ואילו חברי כנסת חילונים תמכו בה[29]. בעקבות החלטה זו הוגשה עתירה נוספת לבית המשפט המחוזי בנצרת, ובה פסק השופט עאטף עיילבוני: "אני מורה בטלות החלטת העירייה, אשר הסכימה לביטול ההפרדה המגדרית באירוע, ומורה על החזרת העניין לבחינתה של העירייה ולקבלת החלטה מושכלת בנדון" ובנוסף המליץ שאם העירייה תחליט על קיום האירוע, הוא יתקיים במתחם "שיחולק לשלושה מתחמים שהכניסה אליהם תהא וולנטארית, באופן שמתחם אחד ייועד לנשים, מתחם שני ייועד לגברים ומתחם שלישי ייועד לאוכלוסייה מעורבת"[30]. שדולת הנשים ערערה על החלטה זו לבית המשפט העליון, שביטל את החלטתו של השופט עיילבוני בנימוק של חוסר סמכות (ללא דיון לגופה של המחלוקת בין הצדדים), אלא שהחלטה זו ניתנה לאחר שהמופע בעפולה כבר היה בעיצומו, כך שלא כללה סעד אופרטיבי[31]. בהתאם להמלצת השופט עיילבוני נוסף למתחם המופע אזור שלישי, לקהל מעורב, שבו הוצבו מסכי ענק שהקרינו את המופע[32]. עתירת שדולת הנשים עוררה ביקורות על ההתעלמות מרצונן של נשים חרדיות[25], והעיסוק הגובר במגזר החרדי, תוך התעלמות מהפרדה מגדרית במגזר הערבי או הבדואי בישראל[28], אך גם לתמיכה מפוליטיקאים שונים[29].

ברחובות ובדרכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חסידות תולדות אהרון שפועלת בשכונת מאה שערים בירושלים יצרה ברחובות השכונה הפרדה בין גברים ונשים. באוקטובר 2010, במהלך חג הסוכות, הגישה רחל עזריה, חברת מועצת עיריית ירושלים, עתירה לבג"ץ (נגד משטרת ישראל ועיריית ירושלים, בשל אי-אכיפת החוק שאסר על הפרדה מגדרית במדרכות[33]. בעקבות העתירה הודיעה המשטרה שתפעל לביטול ההפרדה המגדרית, ובאת כוח המשטרה הצהירה כי "מקובל על המדינה כי במרחב ציבורי מובהק כגון רחובות עיר, קיים איסור על הפרדה על רקע מגדרי"[34]. לאחר שהתחייבות זו לא יושמה הגישה עזריה עתירה נוספת באוקטובר 2011 וגם בדיון בה התחייבה המשטרה למנוע הקמת גדרות להפרדה מגדרית[35]. בעקבות העתירה פיטר ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, את עזריה מהקואליציה, לטענתו, בשל הכללתה של העירייה ברשימת המשיבים[36]. בסוכות 2012 ההפרדה בוצעה במאה שערים ללא מחיצות. מלבד הקטע האחרון, בצמוד לבתי הכנסת של תולדות אהרן וברסלב.

על רקע הצפיפות הרבה בהילולת רבי שמעון בר יוחאי ונוהגי ההפרדה המגדרית של התרבות החרדית, נסללה בראשית המאה ה־21 דרך גישה רגלית עוקפת לקבר רשב"י, שכונתה "דרך מהדרין" והוצב בה שילוט "למעבר גברים". בשנת 2016, בעקבות תלונת מרכז צדק לנשים ליועץ המשפטי של המשרד לשירותי דת בטענה לאפליה מינית, מסרה הנהלת המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים שאין ולא תהיה כל מניעה של גישת נשים לדרך. היועץ הוסיף שיצוין במפורש על גביה שהיא פתוחה לכל. יושב ראש ועד מושב מירון השיב שמדובר בדרך פרטית בבעלות המושב ולפיכך עומדת להם זכות הקביעה מי יעבור בה. היועץ דחה את דבריו[37]. באירועי אותה שנה לא הוצבו סדרנים לאכוף את ההפרדה ולא הוצבו שלטים ברוחה[38], וכן לא בוצעה הפרדה במנהרה שמקשרת בין מירון לטרמינל העלאת הנוסעים.

בצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הקמת צה"ל. הוקם חיל הנשים (ח"ן) בפיקוד קצינות יוצאות הצבא הבריטי. בפקודת הקמתו של הח"ן נקבע שנשים יישרתו בתפקידי הגנת יישובים, בתפקידים מקצועיים, בתפקידים מנהלתיים ובתפקידי עזר; אבל לא בתפקידי לחימה. עם זאת, לא התקיימה הפרדה מגדרית כמטרה לעצמה, וגם ביחידות הלוחמות, שעיקרן גברים, שירתו נשים בתפקידים מנהלתיים ובתפקידי עזר.

בתחילת המאה ה-21 גדל שילובן של חיילות ביחידות לוחמות. בשנת 2002 ניתנה בצה"ל פקודת השילוב הראוי, שבין השאר עסקה בשילובן של חיילות בכל מסלול צבאי שבו אין סיבה ייחודית למניעת שיבוצן. על פי הפקודה מותר לחייל דתי להתנגד לשיבוצו בתוך הכשרה גופנית הכוללת בנים ובנות ביחד (כדוגמת אימון כושר גופני), ולהתנגד לשיבוצו תחת מפקדת במהלך הטירונות; קיימת חובת הפרדה ברורה בין מגורי בנים ובנות. כנגזרת מהשילוב הראוי התאפשר קיומו של גדוד המיועד לציבור החרדי - גדוד נצח יהודה - שבו אין לחיילים כל פעילות המשולבת עם חיילות.

במשך הזמן התלוננו חיילות על אפליה והדרה הנובעות מאופן יישום הפקודה. כך למשל נמנעו מפקדים ממינוי נשים לתפקידי מטה והדרכה, מחשש להתנגדות חיילים דתיים לשיבוץ תחתן[39]. יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים, גילה כליפי-אמיר, כתבה ב-2011 שהאופן שבו ממומשת הפקודה בפועל מגביל את הנשים בתפקידיהן, כופה קיצוניות דתית והופך את הפקודה לבלתי אפשרית[דרוש מקור][מפני ש...]. בשנת 2016 הפקודה הוחלפה בפקודת השירות המשותף אשר הגבילה את ההיתרים להפרדה מגדרית, לדוגמה בצמצום האפשרות של חיילים לבקש פטור מהשתתפות בטקסים ובאירועי הווי, ובקביעתה ש"בהכשרה שאין בה חשש למגע גופני, לייחוד או ללבוש חשוף – מותר לשבץ כל חייל במסגרת שאינה מגדרית".

בקולנוע החרדי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבשאר התחומים בחברה החרדית, גם בקולנוע החרדי נערכת הפרדה מגדרית ברורה. לפיכך, הסרטים נחלקים לסרטים בהם משחקות נשים בלבד (בהם ייתכנו תפקידים שוליים בלבד לגברים) לעומת סרטים בהם משחקים גברים בלבד, בהם קיומה של האישה יאוזכר בשיחה או על ידי צילום צלליתה. דבר זה יוצר מגבלה על תוכן העלילות שכן העלילות מכילות נשים או גברים בלבד, ובהתאמה גם מעצב את אופיו של הקולנוע החרדי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סעיף 3 לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000
  2. ^ הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות ציבוריים, התש"ס-2000, ה"ח 2871 מ-15 במאי 2000
  3. ^ דו"ח הצוות המשרדי לבחינת תופעת הדרת הנשים במרחב הציבורי במשרד המשפטים, באתר של משרד המשפטים, 7 במרץ 2013
  4. ^ מניעת הדרת הנשים במרחב הציבורי, באתר משרד ראש הממשלה
  5. ^ תמר אלמוג וחנן אלפר, סמינר לבנות חרדיות, אנשים ישראל. כפי שהתקבל בארכיון האינטרנט
  6. ^ חיים זיכרמן, שחור, כחול לבן: מבט אל תוך החברה החרדית בישראל, ידיעות ספרים, 2014
  7. ^ "הפרדת כיתות מתמטיקה - אפליה או החלטה חינוכית?", שודר בגלי צה"ל ב-07/06/15
  8. ^ צבי שיר, הפרדה מגדרית בבתי ספר יסודיים ממלכתיים-דתיים, בנק ישראל - חטיבת המחקר, דצמבר 2014, עמוד 7
  9. ^ אריאל פינקלשטיין, החינוך הממלכתי-דתי: תמונת מצב, מגמות והישגים - חלק ב, נאמני תורה ועבודה, אפריל 2014, עמוד 25
  10. ^ אייל ברגר, החינוך הממלכתי-דתי: תמונת מצב, מגמות והישגים - חלק ג, נאמני תורה ועבודה, יולי 2015, עמ' 27
  11. ^ תמר אלמוג ויוסי טישלר, בתי ספר על יסודיים לבנות בחברה הדתית-לאומית, אנשים ישראל, כפי שהתקבל בארכיון האינטרנט
  12. ^ המכון הגבוה לתורה
  13. ^ בג"ץ 8010/16 מלכה נעמה ברזון ואחרים נ' מדינת ישראל ואחרים, ניתן ב-12 ביולי 2021
  14. ^ השופט מלצר בדיון בבג"ץ: "ההפרדה המגדרית באקדמיה זולגת גם אל השטחים הציבוריים", דבר העובדים בארץ ישראל
  15. ^ אור קשתי, המדינה נשענה על מחקר מוטה כדי להצדיק את הלימודים האקדמיים הנפרדים לחרדים, באתר הארץ, 16 בנובמבר 2018
  16. ^ הרב אבינר: "תנועת נוער צריכה להיות נפרדת", באתר כיכר השבת, 17 בפברואר 2011
  17. ^ ד"ר אמנון שפירא, חברה מעורבת, נאמני תורה ועבודה, ‏תשמ"א
  18. ^ נח זבולוני, רבני בני-ברק פסקו שיופרד בין המינים באוטובוס 54 ב'
  19. ^ נח זבולוני, "אחורי ארי ולא אחורי אשה"
  20. ^ דו"ח מסכם, ועדה לבדיקת הסדרי ההסעה בתחבורה ציבורית בקווים המשמשים את המגזר החרדי, עמוד 14
  21. ^ דו"ח מסכם, ועדה לבדיקת הסדרי ההסעה בתחבורה ציבורית בקווים המשמשים את המגזר החרדי, עמודים 31-32
  22. ^ דו"ח מסכם, ועדה לבדיקת הסדרי ההסעה בתחבורה ציבורית בקווים המשמשים את המגזר החרדי, עמוד 33
  23. ^ בג"ץ 746/07 נעמי רגן ואח' נ' משרד התחבורה ואח', ניתן ב-5 בינואר 2011.
  24. ^ דו"ח מסכם, ועדה לבדיקת הסדרי ההסעה בתחבורה הציבורית בקווים המשמשים את המגזר החרדי, 26 אוקטובר 2009, סעיף 130
  25. ^ 1 2 יאיר קראוס, ‏ראש עיריית עפולה נגד שדולת הנשים: "פגעו בציבור שלם", בעיתון מקור ראשון, 8 בנובמבר 2019
  26. ^ שלמה פיוטרקובסקי, ביהמ"ש אסר הפרדה מגדרית בהופעת הזמר החסידי, באתר ערוץ 7, 11 באוגוסט 2019
    עת"מ (נצרת) 17029-08-19 שדולת הנשים בישראל נגד עיריית עפולה, ניתן ב-11 אוגוסט 2019 (באתר "נבו")
  27. ^ מיכל לוי, ח"כ גפני: "פסיקת ההפרדה - מרושעת", באתר ערוץ 7, 11 באוגוסט 2019
    טל שניידר, ‏סמוטריץ' תוקף את ראש הממשלה: "נתניהו חלש, אפס מנהיגות", באתר גלובס, 11 באוגוסט 2019
  28. ^ 1 2 קלמן ליבסקינד, ‏בעפולה לא ראינו מאבק לשוויון נשים, אלא מלחמה נגד חרדים, באתר מעריב אונליין, 17 באוגוסט 2019
  29. ^ 1 2 לפיד: "מחזק את החלטת השופטים. כאן זה לא איראן", באתר "סרוגים", 11 באוגוסט 2019
  30. ^ עתמ (נצרת) 23791-08-19 חה"כ משה ארבל נגד עיריית עפולה, ניתן ב-14 באוגוסט 2019 (באתר "נבו")
  31. ^ עעמ 5435/19 נגה שרון ושדולת הנשים בישראל נ' עיריית עפולה ואחרים, ניתן ב-14 באוגוסט 2019
  32. ^ אלי לוי, מהומה בהופעה המופרדת בעפולה; דרעי: "מי שניסה לכפות - הפסיד", באתר חדשות 13, 15 באוגוסט 2019
  33. ^ שמואל מיטלמן, עתירה: למנוע הפרדה ברחובות מאה שערים, באתר nrg‏, 27 בספטמבר 2010
  34. ^ מיה בנגל, בג"ץ: להפסיק ההפרדה המגדרית במאה שערים, באתר nrg‏, 28 בספטמבר 2010
    בג"ץ 6986/10 חברת מועצת עיריית ירושלים, רחל עזריה ואח' נ' משטרת ישראל ואח', ניתן ב-28 בספטמבר 2010
  35. ^ צופיה הירשפלד, לא תפרידו אותה: רחל עזריה נגד מאה שערים, באתר ynet, 26 באוקטובר 2011;
    בג"ץ 7521/11 רחל עזריה נ' משטרת ישראל ואחרים
  36. ^ ורד קלנר, ‏הנשים ייעלמו מהמרחב הציבורי? לא אם זה תלוי ברחל עזריה, באתר גלובס, 24 בנובמבר 2011
  37. ^ ישי כהן, ‏היועץ המשפטי: 'דרך מהדרין' במירון אינה שטח פרטי, באתר כיכר השבת, 24 במאי 2016
  38. ^ עקיבא ווייס, משרד הדתות נאלץ להצהיר: "דרך מהדרין" במירון פתוחה לנשים, באתר בחדרי חרדים, 22 במאי 2016
    בן שאול, בשל העתירה: אין סדרנים בדרך המהדרין, באתר ערוץ 7, י"ח באייר תשע"ו 26/05/16
  39. ^ עמוס הראלהאלוף אבי זמיר, ראש אכ"א היוצא לרמטכ"ל גנץ: לעצור את ההקצנה הדתית בצה"ל, באתר הארץ, 20 ביולי 2011