נורמה מקורווי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נורמה מקורווי
Norma McCorvey
Norma McCorvey (Jane Roe), 1989 (cropped).jpg
לידה 22 בספטמבר 1947
סיממספורט, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 בפברואר 2017 (בגיל 69)
קאטי, טקסס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שנות הפעילות 1973 - 18 בפברואר 2017 (כ־44 שנים)
מקצוע אוטוביוגרפית עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית הכנסייה הקתולית עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 3 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

נורמה ליאה נלסון מקורוויאנגלית: Norma Leah Nelson McCorvey;‏ 22 בספטמבר 194718 בפברואר 2017), הידועה יותר בשמה המשפטי "ג'יין רו", הייתה בעלת הדין בפסק הדין המפורסם רו נגד וויד בשנת 1973.[1] בפסק הדין בית המשפט העליון של ארצות הברית קבע כי חוקי מדינה מקומיים האוסרים הפלות אינם חוקתיים. מקורווי הפכה לסמל, לאישה הצעירה שמבקשת להחליט על גופה ועתידה. אולם, היא לא הייתה לוחמת למען הזכות להפלה אלא אישה מרקע קשה שנקלעה למשבר.[2]

בהמשך, עמדותיה של מקורווי בנושא הפלות השתנו באופן מהותי והיא הפכה לפעילה קתולית בתנועה נגד הפלות,[3] ואף הצהירה כי המעורבות שלה בפסק הדין הייתה "הטעות הגדולה ביותר בחייה",[4] אך בסרט תיעודי שפורסם אחר מותה הודתה מקורווי כי פעילותה בתנועה נגד הפלות נעשתה תמורת כסף.[5]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורווי נולדה וגדלה בלואיזיאנה[6][7], עד שמשפחתה עברה ליוסטון, טקסס. אביה של מקורווי, אולין נלסון, מתקן מכשירי טלוויזיה, עזב את המשפחה כשהייתה בת 13, והוריה התגרשו לאחר מכן[8]. היא ואחיה הגדול גודלו על ידי אמם, מרי, אלכוהוליסטית ואלימה.

מקורווי נכנסה לפנימייה קתולית לפני שהחלו מפגשיה עם מערכת אכיפת החוק בגיל עשר, כששדדה את הקופה בתחנת דלק וברחה לאוקלהומה סיטי עם חברה[9][1]. הם הונו עובד במלון לתת להן לשכור חדר והיו שם יומיים; כשמנקה נכנסה לחדר ומצאה את מקורווי וחברתה מתנשקות,[10] היא דיווחה עליהן למשטרה.[11] מקורווי נעצרה ונלקחה לבית המשפט, שם הוכרזה כחוסה ונשלחה למוסדות המנוהלים על ידי המדינה. מגיל 11 עד 15, מקורווי נשלחה, לסירוגין, לבית כלא לקטינות בגיינסוויל, טקסס. היא סיפרה שזו הייתה התקופה המאושרת ביותר בילדותה, ובכל פעם שנשלחה הביתה, הייתה עושה בכוונה פעולה לא חוקית כדי שתישלח בחזרה. לאחר ששוחררה, מקורווי התגוררה עם בן דודה של אמה, שלטענתה אנס אותה כל לילה במשך שלושה שבועות. כשאמה של מקורווי גילתה את פגיעה במקורווי היא באה בדברים עם בן דודה שטען שמקורווי משקרת.

בשנת 1963, בגיל 16 עבדה מקורווי במסעדה, שם פגשה את וודי מקורווי (יליד 1940), והתחתנה איתו לאחר זמן קצר. היא עזבה את בעלה שהיה אלים כלפיה[12][13]. מקורווי התחתנה פעמים נוספות עם גברים. היא מסרה לאימוץ את ילדיה והתמכרה לסמים ואלכוהול כאמצעי בריחה.[2]

רו נגד וויד[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פסק דין רו נגד וייד

ב-1969 מקורווי נכנסה שוב להריון. היא חשבה שאם תטען שנאנסה באונס קבוצתי תהייה זכאית להפלה חוקית, ובמקביל ניסתה לעשות הפלה לא חוקית,[10] אך המרפאה שפנתה אליה נסגרה. בגלל היעדר ראיות או תיעוד משטרתי, התוכנית לא הצליחה, ומקורווי הודתה בהמשך שהיא בדתה את המקרה[14]. בסופו של דבר, מקורווי הופנתה לעורכות הדין לינדה קופי ושרה ודינגטון, הן רצו לערער על החוק המקומי וחיפשו נשים הרות שביקשו להפיל; מקורווי רצה לבצע הפלה במהירות. בהמשך טענה, שהיא חתמה על מסמכים שלא קראה, מבלי להבין מה יהיה במשפט.[11] הדיונים בבתי המשפט נמשכו כשלוש שנים עד שהתיק הגיע לבית המשפט העליון של ארצות הברית. מקורווי לא נכחה מעולם בדיונים. בזמן הדיונים היא ילדה והתינוק נמסר לאימוץ.[2]

לאחר הזכייה בבית המשפט העליון, מקורווי יצאה מהצללים ובשנות השמונים והחלה לייעץ לנשים במרפאות הריון, ובשנת 1987 הפכה לידוענית כשהודתה בראיון טלוויזיה ששיקרה כאשר טענה כי נאנסה. היא כונתה "רוצחת תינוקות" והתמודדה עם איומי מוות, אך למרות זאת היא נאמה בעצרת גדולה שנערכה בוושינגטון.[11]

החל מאמצע שנות התשעים, מקורווי הפסיקה את תמיכתה בתנועה למען הפלות, הפכה לנוצרית קתולית לתומכת בתנועה נגד הפלות ונדרה לבטל את הפסיקה רו נגד וייד[2]. בסרט תיעודי בשם "AKA Jane Roe", שראה אור בשנת 2020, הודתה מקורווי כי תמיכה זו הייתה שקרית וניתנה תמורת תשלום.[5]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1994 מקורווי פרסמה את אוטוביוגרפיה I Am Roe ("אני רו").

ב-1998 פורסם ספרה השני Won by Love ("זכתה מאהבה") בו היא הסבירה את השינוי ביחסה לנושא הפלות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Witchel, Alex (28 ביולי 1994). "Norma McCorvey: Of Roe, Dreams and Choices". The New York Times. 
  2. ^ 1 2 3 4 McFadden, Robert D. (18 בפברואר 2017). "Norma McCorvey, ‘Roe’ in Roe v. Wade, Is Dead at 69". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-15 במרץ 2020. 
  3. ^ McCorvey, Norma & Thomas, Gary (ינואר 1998). "Roe v. McCorvey". Leadership U. בדיקה אחרונה ב-18 בפברואר 2017. 
  4. ^ Barnett, Randy E. (2018). Constitutional law : cases in context. Blackman, Josh (מהדורה Third). New York. עמ' 1176. ISBN 9781454892885. OCLC 1007494529. 
  5. ^ 1 2 וידויה של האישה שהובילה לאישור הפלות בארה"ב, באתר ynet, 20 במאי 2020
  6. ^ Joshua Prager, Tracing the Life of Norma McCorvey, “Jane Roe” of Roe v. Wade, and Why She’d Favor an Abortion Ban, Vanity Fair (באנגלית)
  7. ^ McCorvey, Norma, 1947-2017., I am Roe : my life, Roe v. Wade, and freedom of choice, New York: HarperCollinsPublishers, 1st ed, 1994, ISBN 0-06-017010-7
  8. ^ Pilkington, Ed (6 ביולי 2009). "These Steps Are Covered with Blood". The Guardian (London). בדיקה אחרונה ב-18 בפברואר 2017. 
  9. ^ Joshua Prager, Tracing the Life of Norma McCorvey, “Jane Roe” of Roe v. Wade, and Why She’d Favor an Abortion Ban, Vanity Fair (באנגלית)
  10. ^ 1 2 Carlson, Michael. "Norma McCorvey obituary". The Guardian. בדיקה אחרונה ב-20 בפברואר 2017. 
  11. ^ 1 2 3 Carlson, Michael (19 בפברואר 2017). "Norma McCorvey obituary". The Guardian (באנגלית). ISSN 0261-3077. בדיקה אחרונה ב-18 במרץ 2020. 
  12. ^ Green, Michelle & Armstrong, Lois (22 במאי 1989). "The Woman Behind Roe V. Wade". People. בדיקה אחרונה ב-18 בפברואר 2017. 
  13. ^ McFadden, Robert D. (18 בפברואר 2017). "Norma McCorvey, 'Roe' in Roe v. Wade, Is Dead at 69". The New York Times. בדיקה אחרונה ב-18 בפברואר 2017. 
  14. ^ McCorvey, Norma (21 בינואר 1998). "Testimony to the Senate Subcommittee on the Constitution, Federalism and Property Rights" – באמצעות Parliament of Western Australia.