נח"ל תרשיש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נח"ל תרשיש (יישוב לשעבר)
Beitknesetgaza.jpg
בית כנסת בשארם א-שייח', ועליו שלט "בית הכנסת מרחב שלמה"
מדינה ישראלישראל  ישראל
מחוז מרחב שלמה
שפה רשמית עברית
תאריך ייסוד 16 בדצמבר 1956
גובה 1.0 מטרים
סיבת נטישה נסיגת צה"ל מסיני ומעזה (1956 - 1957)
תאריך נטישה מרץ 1957
אזור זמן UTC +2

נח"ל תרשיש (נקראה גם נח"ל אופיר) הייתה היאחזות נח"ל שהוקמה על ידי הנח"ל ב-1956, לאחר מבצע קדש - הראשונה מתוך שתי ההיאחזויות שהוקמו במרחבי סיני ועזה. ההיאחזות הוקמה בדרום סיני, לחוף מפרץ שלמה. מיקומה של ההיאחזות היה מבודד מאד: היישוב הישראלי הכי קרוב אליה היה אילת שהייתה מרוחקת ממנה בכ-185 ק"מ בקו אווירי אך גם לשם לא היה כביש ישיר. ההיאחזות כללה יישוב צבאי של הנח"ל לצד יישוב דייגים אזרחי, כמו בשאר ההיאחזויות.

הקמת ההיאחזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-14 בדצמבר 1956, קצת יותר מחודשיים אחרי סיום הלחימה ועשרה ימים אחרי שצה"ל החל לסגת מסיני לפי החלטת האו"ם, הוציא סא"ל משה גת, סגן מפקד הנח"ל, מסמך שכותרתו

"פקודה בדבר הקמת היאחזות נח"ל כ"ב 'אופיר' במפרץ שלמה"

. המסמך, המוגדר "סודי", הופץ לאג"ם מבצעים, לאגף הנוער והנח"ל ולמפקדת מרחב שלמה. במסמך נכתב:

"במגמה להבטיח מעבר חופשי לצי ישראל במפרץ אילת, תוקם היאחזות נח"ל במפרץ שלמה (שארם א-שייח') ההיאחזות במפרץ שלמה תעסוק בענף הדיג במפרץ אילת ובים סוף. לצורך זה תקבל ספינות דיג אשר באמצעותן יוכלו חברי ההיאחזות לדוג ולפתח את הענף"

באותו יום שלח רס"ן ישראל שרגא, קצין מטה מבצעים במחלקת מבצעים, מכתב "סודי, על ידי רץ מיוחד", ללשכת הרמטכ"ל בנוגע ל"היאחזות נח"ל (דייגים) במפרץ אילת", שנועדה לעלות על הקרקע כעבור יומיים, ב-16 בדצמבר. המכתב של שרגא מפורט מאוד. פיקוד הנח"ל יקצה כ-50 איש, חיל האוויר יטיס אותם לשארם א-שייח, הסוכנות היהודית תממן את הקמת ההיאחזות, חיל הים יעביר את הציוד הנדרש באוניית "מלכת שבא", וגם "ימסור להיאחזות ביום עלותה את סירת המנוע (שלל) אשר במפרץ שלמה במצבה הנוכחי".

תאריך הקמתה הרשמי של ההיאחזות הוא 16 בדצמבר 1956. להיאחזות הטיסו מספר דייגים מנוסים מראש הנקרא שילמדו את החיילים לדוג. החיילים התפרנסו מדיג ועסקו בעיקר במלאכה זו. חלק מהדגים נאכלו במקום וחלק נשלחו צפונה בשתיים - שלוש טיסות בשבוע.

הפינוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-7 בנובמבר 1956, פחות משבוע אחרי סיום הקרבות, החליטה עצרת האו"ם להורות לישראל לסגת אל הגבול הבינלאומי. בן-גוריון, בעל כורחו, הסכים. בתחילת דצמבר נסוג צה"ל למרחק 50 ק"מ מהתעלה, ב-9 בינואר החל השלב השני של הנסיגה, וב-22 בינואר השלימה ישראל את הנסיגה כמעט מכל סיני, למעט רצועה על החוף בין אילת לשארם א-שייח' ולמעט רצועת עזה. ובכל זאת, ישראל המשיכה להתנהג כאילו שארם א-שייח' תישאר בשליטת ישראל.

ב-24 בפברואר פונו חיילי הנח"ל מההיאחזות בשארם א-שייח'. הנימוק הרשמי: יקר מדי להחזיק אותם שם. מאחור נשארו עוד כ-15 דייגים, וכוח צבאי. אבל גם הם פונו בסופו של דבר ללא בעיות.

ב־8 במרץ סיים צה"ל להתפנות בלחץ בינלאומי גם מרצועת עזה וממיצרי טיראן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]