אוגדה (יישוב)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אוגדה
(יישוב לשעבר)
משק טיפוסי במושב אוגדה עם העלייה לקרקע בשנת 1975. בית מבטון דרוך ושני דונם בתי זכוכית בחלקה א' הצמודה לבית.
משק טיפוסי במושב אוגדה עם העלייה לקרקע בשנת 1975. בית מבטון דרוך ושני דונם בתי זכוכית בחלקה א' הצמודה לבית.
מדינה ישראלישראל  ישראל
מחוז פתחת רפיח
נפה חבל ימית
שפה רשמית עברית
תאריך ייסוד 1975
סיבת נטישה הסכם השלום בין ישראל למצרים
תאריך נטישה 22 באפריל 1982
דת יהדות
אוכלוסייה
 ‑ ביישוב לשעבר 220 (1982)
קואורדינטות 31°11′12″N 34°13′10″E / 31.186766°N 34.219385°E / 31.186766; 34.219385
אזור זמן UTC +2
מפה 1:100,000 של מושב אוגדה, נכון ל-28 בפברואר 1979
לצפייה בתצ"א של אוגדה במפות גוגל, הקישו כאן
ערבות בוכייות ולבבות שבורים. ציירה הציירת והאמנית יונה לוי גרוסמן, שהייתה חברת מושב אוגדה. הציור נמסר לנשיא המדינה יצחק נבון ב-10/8/1981 בפגישת האמנית עם הנשיא כדי לבקש ממנו שיפעל לעצור את ההסתה כנגד מתיישבי חבל ימית

אוגדה היה מושב עובדים של תנועת המושבים בחבל ימית שבצפון חצי האי סיני. המושב הוקם בשטח חולי סמוך לצומת רפיח, כשישה קילומטרים ממערב לקו הגבול הבינלאומי (הקו הירוק) שבין מדינת ישראל למצרים וכעשרה קילומטרים מדרום לחוף הים, במקום שבו הוקמה בהמשך העיר ימית. המושב נקרא על שם אוגדת הפלדה (אוגדה 84) שהייתה אוגדה צה"לית שלחמה במלחמת ששת הימים בצפון סיני בפיקודו של אלוף ישראל טל.[1][2]

המושב פונה ונהרס במסגרת פינוי חצי האי סיני והשבתו לידי המצרים כחלק מהסכם השלום בין ישראל למצרים.[3]

ליד המושב נמצאו מרבצי גז טבעי אשר הופקו בקידוח "שדות".

הקמת היישוב והאכלוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוגדה היה המושב השלישי שעלה על הקרקע בחבל ימית, בדצמבר 1975, לאחר שדות ונתיב העשרה. שש-עשרה המשפחות[4][5] הראשונות שהתיישבו במקום הורכבו מיוצאי קיבוצים, מושבים, ש"גויסו" באמצעות מודעות בעיתונות מטעם תנועת המושבים, להתיישב במושב.

ב-31 ביוני 1975 עלו חמש משפחות למרכז הגושי אבשלום שליד שדות. משפחות אלה היו המייסדים שיועדו להקים את מושב אוגדה. רעיון ההקמה הועלה בתנועת המושבים ששאפו ליישב ביישובים רבים את פיתחת שלום.

לקראת פתיחת שנת הלימודים (בסוף אוגוסט 1975) הצטרפו עוד 3 משפחות, משפחה נוספת המתינה בצוחר.

אוגדה הייתה בראשיתה מושבוץ (מושב קיבוץ), החברים עבדו במשותף, גידלו עגבניות בתי זכוכית במושב שדה ניצן כהכשרה לקראת העלייה לאוגדה. חלק מהבחורים עבדו בחולות אוגדה וגידלו 60 דונם תפוחי אדמה ובצל. הפרנסה הייתה בדוחק, תנאי המגורים קשים והמורל ירוד.[6] בשלב המושבוץ והגיבוש כל משפחה קבלה מהסוכנות היהודית דמי מחייה חודשיים, על סך 1,000 לירות.

ב-31 בינואר 1975 משרד השיכון פרסם את הפרוגרמה להקמת מושב אוגדה על בסיס תקציב 1975. הפרוגרמה כללה:[7]

  • מבני מגורים, 40 יחידות דיור מטיפוס אשטרום.

מבני ציבור

  • צרכניה
  • מועדון
  • גן ילדים
  • מזכירות
  • מרפאת טיפת חלב
  • בית גנרטור
  • מחסן נשק

עבודות פיתוח

באוקטובר 1975 משרד השיכון העביר למע"צ את כל האישורים והתקציב לסלילת הכבישים הפנימיים ביישוב וחיבורו לכביש היציאה ממושב שדות.[8]

ב־6 בדצמבר 1975 מבלי להמתין לאישורי הביטחון הנדרשים, עלתה הקבוצה ליישב את מושב אוגדה כשמצטרפים אליה 7 משפחות נוספות (סך הכול 16 משפחות). אלה הם משפחות "המייסדים".[9]

באוגדה היה רק רחוב אחד, ללא מקלטים, חשמל, מים ומדרכות. המים לבתים שהוזרמו בצינור זמני היו עכורים, החשמל סופק מגנרטור והיה מוקצב למספר שעות. כדי להגיע לבתים היה על המתיישבים לשקוע עמוק בגבעות החול.

מוסדות חינוך לא היו במושב, לכן הוסעו הילדים לגן בשדות. גם שירותי צרכנייה סופקו בשדות ו- 3 פעמים בשבוע הוסעו הנשים לקניות בטנדר המושבי שהיה כלי הרכב היחידי במושב.

תוך חצי שנה הוקמו בתי הצמיחה מזכוכית למתיישבים. המשפחות החלו לגדל עגבניות ב-2 דונם בתי צמיחה מזכוכית, בעבודה עצמית. במקביל נבנה בכניסה למושב בית אריזה מרכזי בהשקעה גדולה למיון ואריזת העגבניות שהיו מיועדות לייצוא.

ביולי 1976 עלה גל המתיישבים השני – גל ב' שמנה 15 משפחות.[9] כל מתיישב חדש קיבל דונם אחד של בית צמיחה וממנו אמורה הייתה המשפחה להתקיים. קבלת הפנים למתיישבים החדשים נערכה כמובן בחממה. בחממה בילו המשפחות את כל יומן, הגברים והנשים עבדו שכם אל שכם בעבודה עצמית. לאט שונו פני המושב, מדרכות צצו בין הבתים, עצים, ירק, גינות ופרחים החלו לדחוק את החול. צרכנייה נבנתה במושב והוקם מרכז המושב שכלל, מזכירות, מרפאה ומועדון חברים. החשוב מכולם נחנך באוגדה גן הילדים.

בשנת 1977 עלה הגל השלישי שכלל 16 משפחות שהצטרפו לאוגדה. בשנה זו הוכר סוף סוף על ידי המוסדות המיישבים שקשה למשפחה להתקיים מ-2 דונם עגבניות לייצוא.[6] בשנה זו זכו התושבים הוותיקים לאמצעי ייצור נוסף, בית פלסטיק לגידול פרחים לייצוא. כל החברים באוגדה נרתמו לשתילת הפרחים החדשים ובעבודה משותפת התנדבותית שתלו וטמנו את בצלי הצמח בשם ליאטריס וחרציות.

חיי התרבות היו תמיד עשירים ומגוונים ובשנת 1977 חגגו המתיישבים בר מצווה לבן הבוגר ביישוב.

בשנת 1977 אמצעי הייצור הוגדלו פעם נוספת לכולם, מבנה המשק המשפחתי כלל בחלקה א' שליד הבית 2 דונם בתי זכוכית, דונם בית רשת ודונם בית פלסטיק לגידול פרחים. בנוסף המתיישבים החלו לעבד ולגדל גם בשטחים פתוחים שמחוץ לגדר המושב והתחילו להעסיק עובדים שכירים.

בשנת 1978 משפחות שהתרחבו ומספר הילדים בהן הגיע לארבעה ילדים היו זכאיות לקבל הלוואות ממשרד השיכון להוספת חדר נוסף בביתם. גובה ההלוואה עמד על 18,600 לירות.[10]

ב-1 במאי 1980 נתקבל אישור ותקציב מטעם משרד השיכון להגדיל את המושב בעוד 12 מבני מגורים ו-3 מקלטים.[11]

תהליך הקליטה במושב כלל ועדת קבלה של תנועת המושבים, ועדת קבלה של המושב, אירוח למשך שבוע במושב אצל אחת המשפחות "הוותיקות" תוך כדי עבודה במשק של המשפחה המארחת ובשלב הסופי ביקור של ועדת הקבלה המושבית בביתם של המועמדים ומסירת ההודעה על הקבלה למושב. המשפחות שנקלטו קבלו בית מגורים, שני דונם בתי זכוכית, דונם בית רשת, דונם חממת פלסטיק ועשרים דונם שטח פתוח מחוץ לגדרות המושב. בנוסף כל משק קבל מכסת מים ואמצעי ייצור נוספים כגון שותפות על טרקטור, אמצעי עיבוד אחרים ועוד.[12]

בשיא ההתפתחות של המושב התגוררו בו 52 משפחות.[13][14]

אמצעי ייצור[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם העלייה על הקרקע בדצמבר 1975, כל משפחה קבלה מהסוכנות היהודית בית בעל 3 חדרים הול ומטבח בשטח של 68.6 מטר ריבועיים, בבניה מתועשת, שנבנה מבטון דרוך על ידי חברת אשטרום[15] ושני דונם בתי זכוכית לגידול עגבניות לייצוא בחלקה א' הצמודה לבתי המתיישבים. כל שלוש משפחות קבלו טרקטור לביצוע העיבודים בתוך בתי הזכוכית ולהובלת התוצרת לבית האריזה המשותף של המושב. חברי המושב קבלו על עצמם מטעמים אידאולוגיים לקיים במשקים עבודה עצמית[16] ועזרה הדדית, ללא עובדים זרים אבל עבודת מתנדבים הייתה חשובה ביותר. במהלך השנים 1977 ו-1978 נוספו למשקים בחלקות א' אמצעי ייצור נוספים כגון דונם בית רשת ודונם חממה מכוסה יריעות פלסטיק לגידול פרחים. בכל משק נבנה בית אריזה כולל מקרר לאריזת הפרחים שהיו גם הם מיועדים לייצוא. בשנת 1979 הושלמה ה"פרצלציה" והתשתית לגידולי שדה בשטח פתוח, בחלקות שמחוץ לגדר המושב (חלקות ב' ו-ג'). שיווק התוצרת לייצוא התבצע על ידי אגרקסקו.

עסקית חברי המושב היו מאוגדים במסגרת שותפות שנקראה, "אוגדה - מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ".[17]

בית האריזה המשותף למיון ואריזת העגבניות לייצוא, הוקם בכניסה הצפונית של המושב פעל כחברה פרטית בשם בית אריזה א.י.ל. בע"מ (א.י.ל. = אוגדה ירקות לייצוא).[18]

חברי המושב גידלו בעיקר עגבניות לייצוא בבתי זכוכית ופרחים בבתי רשת וחממות מכוסות פלסטיק. הצלחתם הכלכלית, עודדה הקמת יישובים נוספים בחבל ימית. כגון: ניר אברהם, תלמי יוסף, פריאל ואחרים.

בשיא התפתחותו שטח המושב כלל 1630 דונם.[19]

חינוך וחברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במושב הוקמו פעוטון לילדים עד גיל 3 ושני גני ילדים, לילדים מגיל 3 ועד גיל שש בפיקוח משרד החינוך, (כל ילדי אוגדה זוכרים את הגננות, מזל אבישר ונוגה ברק). ילדי בתי הספר הוסעו לבית הספר האזורי שהוקם במרכז אבשלום בצמוד למושב שדות.

חברי המושב ניהלו חיי קהילה תוססים. הם חגגו את כל חגי ישראל ויצאו לימי גיבוש וטיולים ביחד.[20]

הפינוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבים מחברי המושב התנגדו לפנוי ויצאו להפגנות [21] בצומת רפיח עם תושבי המושבים האחרים במטרה לעצור את הנסיגה מחבל ימית. תושבת אוגדה האמנית והציירת יונה לוי גרוסמן אף פנתה לנשיא המדינה מר יצחק נבון כדי לבקש ממנו שיצא בקריאה בתקשורת להפסקת ההסתה והדמוניזציה שנעשתה למתיישבי חבל ימית. הפגישה שנקבעה למשך 15 דקות התארכה ונמשכה כשעה וחצי. לאחריה עוד באותו ערב יצא הנשיא בקריאה בתקשורת לקבל את תושבי חבל ימית בהבנה ובחום בכל מקום אליו יגיעו להתיישב מחדש.

במסגרת הסכם השלום בין ישראל למצרים בו הוחלט על החזרת חצי האי סיני לידי מצרים פונה המושב ב-22 באפריל 1982 ובתיו נהרסו. רבים מחברי המושב הקימו את המושבים עין הבשור שבמועצה האזורית אשכול ואת מושב נתיב העשרה במועצה האזורית חוף אשקלון.[22] בשלב הפינוי היו במושב רק 48 משפחות.[23] סכום הפיצויים שקבלה כל משפחה ממושב אוגדה עמד בממוצע על סך 433 אלף דולר.[24]

גלריית צילומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קראו עוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פוצ'ו, אחרי במדבר, הוצאת שברק
  • יחיאל אדמוני, עשור של שיקול דעת - ההתיישבות מעבר לקו הירוק 1967–1977, הוצאת הקבוץ המאוחד

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אוגדה בוויקישיתוף

סקירת עיתונות

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ילקוט הפרסומים 2633, מ-10 ביוני 1980, עמוד 1819
  2. ^ קביעת שמות ליישובים חדשים מטעם הסוכנות היהודית, המחלקה להתיישבות חקלאית, מתאריך 30 באוגוסט 1973
  3. ^ ארכיון המדינה, מושב אוגדה, משרד החקלאות ופיתוח הכפר-לשכת סגן שר החקלאות. פניית משפחה בנשא הפינוי
  4. ^ אודות | הגדת חבל ימית
  5. ^ עזרא ינוב, הוקם עוד מאהל נח"ל ברפיח, מעריב, 10 בינואר 1975
  6. ^ 1 2 חנן שורק/אוגדה, יישוב על הכוונת, עלי איתם, המנהל האזורי איתם, יולי 1979, עמ' 8-9
  7. ^ הפרוגרמה להקמת מושב אוגדה
  8. ^ מסמכים ממשרד השיכון והבינוי, הנוגעים לסלילת כבישים פנימיים במושב אוגדה
  9. ^ 1 2 תמר שרעבי (חברת מושב שדות), עשור לחבל ימית תשל"א - תשמ"א ההתיישבות בפתחת רפיח
  10. ^ מסמכים ממשרד השיכון והבינוי, הנוגעים לעבודות פיתוח במושב אוגדה, כגון: פרוטוקולים, תקציבים, פניות אזרחים לבקשות הלוואה
  11. ^ אישור משרד השיכון להוספת 12 מבני מגורים ו-3 מקלטים במושב אוגדה
  12. ^ קובץ וידאו שרה אמבר - פרוייקט תיעוד מייסדים נתיב העשרה, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 9:15)
  13. ^ Elisha Efrat, Geography and politics in Israel since 1967, p. 141
  14. ^ ארכיון המדינה, מפה טופוגרפית 1:100,000 של אוגדה כולל מבני מגורים, חממות ובית האריזה המרכזי של המושב, נכון ל-28 בפברואר 1979
  15. ^ ארכיון המדינה, תיק מסמכים מתאריך 30/08/1973 עד תאריך 03/09/1979
  16. ^ ארכיון המדינה, פנייה למשרד השיכון מטעם תנועת המושבים לבניית מבני מגורים למתנדבים בגין עבודה עצמית של המתיישבים
  17. ^ ההתאגדות העסקית של חברי מושב אוגדה
  18. ^ בית אריזה א.י.ל. בע"מ
  19. ^ ארכיון המדינה, תוכנית מתאר מפורטת של מושב אוגדה וניר אברהם
  20. ^ קובץ וידאו מירה כץ תושבת נתיב העשרה בשיחה על החיים במושב., סרטון באתר יוטיוב (אורך: 7:08)
  21. ^ חיים נחשוני, זו דעתי, חלום הקסם ונזיד העדשים, עלי איתם, המנהל האזורי איתם, 1980, עמ' 16-17
  22. ^ קובץ וידאו הקמת היישוב חרובית (תרס"ג) בסיני ופינוי היישוב אוגדה, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 39:13)
  23. ^ בית אריזה א.י.ל. בע"מ
  24. ^ מערכת מעריב, 180 מליון דולר פיצויי הפינוי, מעריב, 18 בספטמבר 1984