נחלת ישראל - רמה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נחלת ישראל - רמה הייתה אגודה יהודית שפעלה החל מסוף שנות השמונים של המאה התשע עשרה ועד למלחמת העצמאות "כדי לשמש מכשיר של יהדות התפוצות להשבת אדמות ארץ ישראל כחלק מחזון התחייה של העם היהודי בארצו".[1] האגודה עסקה בגאולת קרקע באזור ירושלים והקמת יישוב דתי אורתודוקסי בנבי סמואל ורמות.

השם 'רמה' מתייחס לזיהוי שרווח בין היישוב המקראי בנחלת שבט בנימין, רמה לבין אזור נבי סמואל.

החל משנות ה-80 חידשו צאצאי חברי 'אגודת נחלת ישראל רמה' את פעילות האגודה על ידי הקמת קרן הנאמנות 'נחלה - גאולת קרקעות ישראל'.[2]

קורות האגודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני הקמת מדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגודת 'נחלת ישראל' (שיוסדה ונקראה ע"ש מייסדה היהודי האמריקאי ישראל רובינשטיין), נוסדה בשנת 1886, בעת שביקשו יהודים להקים יישוב בקרבת נבי סמואל. עם מייסדיה נמנו הרב יעקב מנדלבוים, יצחק רובינשטיין ויצחק צבי ריבלין. 60 המייסדים היו ברובם בני היישוב הישן בירושלים, וקבעו כי היישוב יפעל לפי המסורת היהודית, אורתודוקסית חרדית.

עם הקמתה פנתה האגודה לתנועת חובבי ציון ברוסיה ודיווחה כי רכשה 3,500 דונם אדמה פורייה שמעיינות מפכים בה, וכי קיבלה שטרות מקנה מהשלטונות הטורקיים על חלק מהקרקע. מאוחר יותר מסרה החברה כי קנתה לפי שעה רק 50 דונם במקום, ובשנת 1888 טענו ראשיה כי קנתה 500 דונם.

האגודה החלה למכור קרקעות ליהודים רוסים. הקרקעות חולקו על פי גורל, אולם ב-1890 קבעו שליחים של הקונים מהעיר סטילאוו, שבאו לבחון את המקום, כי הוא אינו ראוי לעיבוד.

ב-1895 בסיוע רבי יעקב משה מן עלתה על הקרקע קבוצה של 13 משפחות תימניות ששכרו בית בכפר בית איכסא והחלו לעבד את הקרקע. אולם, מחסור בבתים בכפר בית איכסא, המרחק בין הבית לבין החלקות המעובדות, שנת שמיטה והתנכלויות בלתי פוסקות של ערביי נבי סמואל, שהיו עוקרים את החלקות הזרועות והנטועות[3], הביאו לעזיבת המקום. על פעילות האגודה כותב בזיכרונותיו הרב שלום אלשיך, אשר היה הרב הראשי וראב"ד ליהודי תימן בירושלים "...כי רוטשילד קנה הרבה מקומות בארץ ישראל וכי הרשות נתונה מאת המלך ליהודים אשר בכל תפוצות העולם לבוא ולהתיישב בארץ ישראל". השמועה עוררה התרגשות רבתי בקרב יהודי תימן, ורבים מכרו בחופזה את מטלטליהם ורכושם כדי לזכות ולעלות לארץ הקודש. הם כינו את עלייתם אעלה בתמר.

בשנת 1904 נתקבל פירמאן (זיכיון) מהשלטון העות'מאני לבניית בית מלון במקום, אולם גם יוזמה זו לא התממשה.

בשנים 19101914 נעשה ניסיון נוסף להחיות את האגודה ולרכוש קרקעות נוספות בעזרת ד"ר יצחק לוי ובמימון אפ"ק, אולם עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נעזבו הקרקעות, ובגלל רישום מעורפל של המקרקעין אבד חלק מרכוש האגודה.

בשנת 1921, שבה חברת "נחלת ישראל - רמה" לפעול, נרשמה ברשם האגודות השיתופיות בשם 'נחלת ישראל - רמה' כ"חברה קואופרטיבית לקנית קרקעות בארץ ישראל"[4] ופעלה לגייס כספים לשם הקמת יישוב במקום.[5] בכספים שגייסה רכשה בית בכפר בית איכסא הסמוך לנבי סמואל. באוגוסט 1922 ביקר בנבי סמואל הנציב העליון הרברט סמואל ומושל ירושלים רונלד סטורס, כדי לחנוך את מבנה הקבר לאחר ששופץ בעקבות הנזקים הקשים שנגרמו לו במלחמת העולם הראשונה. אנשי "נחלת ישראל - רמה" נפגשו איתו וביקשו שיפעל למען סלילת כביש למקום[6]. בנובמבר 1922 הודיע חברת "נחלת ישראל -רמה" כי 7 משפחות מירושלים יבואו להתיישב בבית שרכשה ולשתי משפחות נוספות תקים החברה "בתי פח"[7]. במאי 1923, ערכה החברה הגרלת מגרשים בין בעלי המניות[8].

לנוכח העובדה שקרקעות האגודה לא היו ממוקמות ברצף אלא היו בשני ריכוזים עיקריים, האחד בשטח 500 דונם על גבול היישובים ג'יב ונבי סמואל, ואילו השני היה על אדמות טרשים ובחלקו בבעלות משותפת עם ערבים, נמצא קושי בתכנון היישוב. לאחר דיונים ארוכים בין חברי האגודה, הוסכם כי יירכש אתר מרכזי נוסף לתחילת התיישבות חברי האגודה, תוך ניסיון להמשיך ולרכוש את רצף החלקות המצויות באזור החלקות שבבעלות האגודה. המקום שנרכש הוא אל בורג', בו היה כבר היה מבנה קיים (שרידי מבצר צלבני). בראשית 1924 הוכשר הבית למגורים, והתיישבו 15 חברי האגודה (תימנים ואשכנזים). החברים קיבלו נשק להגנה עצמית, והאגודה המשיכה ורכשה עוד כ-1,500 דונם במקום.

לא ברור אם הנקודה ננטשה לאחר חצי שנה, עקב בעיות נגישות, לא הייתה דרך סלולה מירושלים וניתן היה להגיע למקום רק על גבי חמורים[9] או בשנת 1929, בעקבות פרעות תרפ"ט. הערבים הרסו את הבתים וסילקו את אבני הגבול. חברת "נחלת ישראל - רמה" לקחה הלוואה מ"בנק משכנתאות ואשראי א״י" שאותה לא יכלה להחזיר והחל הליך הוצאה לפועל[10]. בשנת 1931, נמכר הבית וחלקת האדמה לתושב הכפר בית איכסא[11].

בשנת 1943 פנה ועד האגודה אל הקק"ל בבקשה כי תעזור לו ליישב את המקום. בתמורה הציע ועד האגודה להסכם עם הקק"ל, כי ימכור לה 500 דונם באזור נבי סמואל תוך שהקק"ל מתחייבת להקים במקום יישוב דתי תוך שנתיים וחצי. הקק"ל לא הקימה את היישוב, והאגודה תבעה את הקק"ל בדין תורה, אולם הקק"ל סירבה להתדיין בדין תורה עם האגודה.

לאחר קום המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1948 נכללו קרקעות האגודה בשטח שנכבש על ידי ממלכת ירדן ושוחררו על ידי ישראל בשנת 1967.

חלק מקרקעותיה של האגודה, שסופחו לאחר מלחמת ששת הימים לתחום שיפוט העיר ירושלים, הופקעו והיוו הבסיס להקמת שכונות רמות אלון ורמות פולין. חלקם האחר, שנותר מחוץ לירושלים המאוחדת, הפך בהגדרה זמנית לרכוש ממשלתי, עד לחתימת הסכם שלום שיגדיר את מעמדם הסופי של הקרקעות. האגודה וחברי האגודה שקרקעותיה היו רשומים על שמם ניסו לבטל הכרזה זו, ואף זכו בתביעות שנוהלו בעניין המקרקעין בבתי דין במינהל האזרחי, אולם פסקי הדין נפסלו על ידי בג"ץ שקבע כי על-מנת לשמור על הסדר הציבורי ביהודה ושומרון, אין בשלב זה, להחזיר הקרקעות לאגודה וחבריה.

על קרקעות האגודה שמחוץ לירושלים הוקמו היישובים מחנה גבעון (שצורף לגבעת זאב) וגבעון החדשה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יאיר פז, רכישת קרקעות על ידי יהודים בסביבות ירושלים.
  • שמואל שמיר, שוב לאחר מאה שנה, עתמול יג 3 (77).
  • פנקסי האגודה השיתופית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]