נחמן פרקש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נחמן פרקש, 5 באפריל 2007
מודעת אבל פיוטית שפרסם אהוד בנאי בעיתונות ב-6 באוגוסט 2014

נחמן פרקש (7 בנובמבר 1935 - 5 באוגוסט 2014) היה אלוף ישראל באיגרוף ועבריין ישראלי שפעל בעיקר משנות ה-50 עד שנות ה-70, וכונה "אלוף הבריחות" בגלל הבריחות הנועזות שלו מהכלא.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרקש נולד בשנת 1936 למשה ולבת שבע במשפחה חרדית בת שלושה ילדים. גדל בשכונת שפירא בתל אביב. מגיל צעיר עסק בספורט גופני תחרותי. פרקש התאגרף במסגרת מכבי תל אביב, ניצח בשנת 1954 את אברהם לוי מבית“ר תל אביב ונשלח לתחרויות אגרוף בקפריסין נגד נבחרת הצבא הבריטי. מאוחר יותר אף זכה בתואר אלוף ישראל באיגרוף במשקל בינוני. בסוף שנות ה-50, וכנראה עקב חבטה בראשו, נגרר למעשי אלימות ופשיעה, והחל לבלות בבתי מעצר ובבתי סוהר על מגוון רחב של עבירות ובהן: שוד מזוין, גניבות, פריצות, אלימות ואפילו גניבת גור נמרים מגן החיות של תל אביב.

בשנת 1956 נעצר בחשד שהשתתף עם שלושה שותפים בשוד מזוין בדצמבר 1955 במחלבת "תנובה" בתל אביב. במהלך השוד נפצע קופאי המחלבה קשות ונשדדו למעלה מ-8,000 לירות. פרקש נשפט, הורשע ונידון לחמש שנות מאסר. לאחר שנתיים, בעת סיבוב בגינת כלא רמלה בקיץ 1958, ניצל את חוסר תשומת הלב של הסוהרים ונמלט מבית הסוהר. לאחר שלושה ימים התייצב בביתו של מנהל השירות הפסיכיאטרי של שירות בתי הסוהר בראשון לציון. בדצמבר 1960, חמישה חודשים לאחר ששוחרר ממאסר ושב להתאגרף, חשדה בו המשטרה שהשתתף בשוד מזוין בשדרות ח“ן בתל אביב. הוא נתפס לאחר מצוד, נשפט ונשלח למאסר. במאי 1961 השתתף בבריחה נועזת מכלא רמלה יחד עם אסיר בשם רפאל (טומי) בליץ שנידון למאסר עולם על רצח המהנדס פיאטלי. פרקש נתפס, ומאז ובמשך כ-10 שנים שב וברח מבתי כלא ומבתי מעצר. באחת מבריחותיו, ב-7 ביולי 1963, מבית המעצר ביפו, חצה את גבול רצועת עזה, נעצר על ידי שלטונות מצרים והושם בכלא בקהיר. ב-11 בינואר 1965, הביאו אותו השלטונות המצריים לגבול רצועת עזה, וגרשו אותו חזרה לישראל[1]. שני חברי קיבוץ נחל עוז שמצאו אותו משוטט בשדות, חשדו בו והביאו אותו לתחנת המשטרה בשדרות, שם נעצר והועבר לכלא רמלה.[2]

ב-1969, בגיל 33, שוחרר מבית הכלא לאחר שריצה שבע מתוך תשע שנות המאסר שנגזרו עליו. הוא עבר לאשדוד, שם גרה אשתו, רחל אלקובי, אם לשלוש בנות, לה נישא בעודו בכלא. העירייה אף העסיקה אותו כגנן וכדייג. לשניים נולד ב-1972 הבן, יעקב. פרקש ניסה לשוב לתחום האגרוף ואף הופיע בהצלחה בשתי תחרויות (בקריית מוצקין נגד חיים שפיר ובנתניה נגד באומסלר). כבר בנובמבר 1971דיווח מעריב שפרקש התגורר במערה בשכונה הישנה של ראש פינה והתקיים מכספים ששלח לו אביו מארצות הברית. בשנת 1974 הורשע באיום על אחיו וגיסתו כי ישליך רימונים לביתם ונידון לשלושה חודשי מאסר על תנאי.

בסוף שנות ה-70 פרש פרקש מחיי הפשע, אך הוא לא הסתגל למסגרת ממוסדת, והחל לנדוד בין ואדיות ומערות בהרי הגליל שם שהה בקיץ, לבין בקתות נטושות בחופי ים המלח שם שהה בחורף. במראה תמהוני, עם זקן עבות ובגדים מרופטים, המשיך לככב בתמונות ובכתבות שונות באמצעי התקשורת, בעיקר בגלל מהומות קטנות שבהן היה מעורב, כמו החזקת קנאביס (גראס) ואיומים בסכין.

בתחילת שנות ה-2000 חילק פרקש את חייו בין בקתה במירון למערה בקדיתא שבגליל. פרקש התגורר במערה ליד ראש פינה, ששכנה בסמוך לצריף של אהוד בנאי. כך הכירו השניים. בנאי, היה אז בשנות העשרים לחייו, ובעקבות הרושם שהותיר עליו כתב את השיר "יוצא לאור".[3] בנו היחיד, יעקב סו פרקש, חי עד גיל 12 עם אמו ולאחר מכן עבר לקדיתא. היה מאושפז במוסד לחולי נפש. בשנת 2007 התרועע בצפת עם נרקומן, שהזריק לו סמים ונפטר ממנת יתר. נטמן בקדיתא.

בשנותיו האחרונות התדרדר מצבו ורגלו נקטעה. למרות זאת, הצליח פרקש לארגן כרטיס טיסה והגיע בתחילת 2011 לביקור בהודו.

ב-5 אוגוסט 2014 נמצא מוטל ללא רוח חיים בבית העלמין במירון כשעל צווארו סימני חבלה.[4]. נטמן בבית העלמין בהר מירון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]