בית הסוהר איילון
 | |
 | |
| הכניסה לבית סוהר אילון, 2018 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
בית סוהר  |
| מיקום |
רמלה |
| מדינה |
ישראל |
| מפעיל |
שירות בתי הסוהר |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1950 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1950 |
| קואורדינטות | 31°56′02″N 34°52′47″E / 31.933826°N 34.879622°E |
|
(למפת גוש דן רגילה)   בית הסוהר איילון  מצפון: __ לוד, __ מועצה אזורית שדות דן ממזרח: __ מועצה אזורית חבל מודיעין ממזרח, מדרום וממערב: __ מועצה אזורית גזר ממערב: __ באר יעקב | |
  | |
בית הסוהר איילון (ידוע גם בשמו הקודם כלא רמלה) הוא מתקן כליאה של שירות בתי הסוהר השוכן בסביבת הערים רמלה ולוד. בית הסוהר משמש לכליאת אסירים שנשפטו על ידי בית משפט לתקופות מאסר ממושכות[1].
תולדות בית הסוהר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסוף 1949 הוחלט על הקמת בית סוהר מרכזי ברמלה אליו ירוכזו כל האסירים במדינת ישראל[2]. בית הסוהר נבנה על בסיס מצודת טגארט, מימי המנדט הבריטי. המבנה תוכנן כמצודה מבוצרת עם שני מגדלי שמירה לכיוון מזרח, בנוי סביב חצר מרכזית ושימש כתחנת משטרה ומתקן כליאה. בשנת 1950, הוכרז המבנה כבית הסוהר המרכזי של שירות בתי הסוהר, הלא הוא "כלא רמלה". התוכנית הייתה לבנות את בית הכלא באופן מודרני[3] ולהקצות בו מתקני תעסוקה, הכשרת קרקע לחווה חקלאית ובניית מתקנים לפעילות חינוכית ותרבותית תוך מתן מענה לצרכיהם של בני כל הדתות. עם פתיחתו בשנת 1954 ובפיקודו של אברהם (ברייטפלד) מרחבי, הוקצה בו אגף לאסירות שתחילה מנו 12 נשים, אך לא היו בו מספיק תאים כדי להפריד בין אסירות מכורות לסמים ובין אסירות שאינן מכורות, בין מבוגרות לבין צעירות וכו' ובשל כך נגרמו חיכוכים רבים בין האסירות וביניהן לבין אנשי הסגל.
המבנה המקורי עבר הרחבות רבות מאז, ונוספו לו אגפים נוספים.
בשנת 1962 הוצא להורג בכלא איילון (אז כלא רמלה) הפושע הנאצי אדולף אייכמן.
בשנת 1975 הוקם מרכז תעסוקה בבית הסוהר, אשר תורם לתהליך שיקום האסירים בכך שמקנה הרגלי עבודה, מעניק הכשרה מקצועית ונותן אופק תעסוקתי.
בשנת 1978 נפתח בסמוך לבית הסוהר "בית מעצר ניצן", שנקרא תחילה "בית מעצר רמלה", ובשנת 1981 הוחלף שמו של בית המעצר, בעקבות רציחתו של מפקד בית המעצר רוני ניצן.
בליל 8 בינואר 1979 ברחו מכלא רמלה שמונה אסירים. בריחתם עוררה דאגה רבה בשל מסוכנותם של האסירים וגם בשל הקלות שבה ברחו מבית הסוהר השמור ביותר במדינה. בעקבות הבריחה הודחו סגן מפקד הכלא ושלושה סוהרים בכירים מתפקידיהם,[4] והוקמה ועדת חקירה שמצאה כי חילופים תכופים של קצינים בכירים בכלא, כמו קצין הביטחון וקצין המודיעין, גרמו לירידת המשמעת של האסירים ולליקויים משמעותיים ברמת הביטחון של הכלא. בנוסף, המפקד האחרון שמונה לכלא רמלה קיבל הכשרה לקויה מפאת קוצר הזמן. גם סגל הסוהרים באותה תקופה היה חסר השכלה נאותה ולא עבר קורסים והכשרות המתאימים לתפקידם.
בשנת 1984 נפתח מרכז החינוך הראשון בשירות בתי הסוהר. מרכז החינוך נועד לאפשר לאסירים לרכוש השכלה, חינוך והעצמה לצורך קידומם האישי ובכך נפתח חלון הזדמנויות חדש ללימודים ולאפשרות להשתלב בחיים נורמטיביים.
באמצע שנות ה-80 שונה שמו של בית הסוהר לשמו הנוכחי - "איילון" שם שניתן לו בשל מיקומו הגאוגרפי, בליבו של עמק איילון.
בית הסוהר בעשור השני של המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]
בבית הסוהר איילון כ-600 מקומות כליאה עבור אסירים השפוטים לתקופות מאסר ממושכות בגין מגוון עבירות פליליות והוא אחד מארבעת בתי הסוהר הפליליים של שירות בתי הסוהר ברמת ביטחון מרבית[5].
בבית הסוהר 12 אגפים. ביניהם אגף שבו מוחזקים אסירים בהפרדה, אגף שמור ואגף אחד לשומרי מסורת[6].
300 אנשי סגל משרתים במתקן, ובכלל זה אנשי מנהלה, ביטחון וטיפול. 86% מהאסירים משולבים בתוכניות שונות בתוך בית הסוהר, תוכניות אלו כוללות חינוך, טיפול, תעסוקה במפעלים ובמטבח, ניקיון, תחזוקה וכו'.
בכלא מרכז חינוך ובו 6 כיתות לימוד. תפקידו לסייע בשיקום אסירים ולהעניק להם השכלת יסוד, השכלה תיכונית ובכלל זה שיעורי אנגלית וכיתת מחשבים. כמו כן תוכניות מגוונות של כישורי חיים וחוגים שונים – אמנות, ספורט, מדיטציה, משפחה, הורות ועוד. בנוסף כולל בית הסוהר מרכז תעסוקה הכולל 8 מפעלים, ומעסיק כ-200 אסירים במפעלים של השב"ס ובמפעלים אזרחיים[7] (כגון נגרייה, מפעל דפוס, מכבסה, מתפרה וכו').
בשנת 2012 קיבל בית הסוהר איילון פיקוד על המעבר הארצי. המעבר הארצי נועד לייעל את ניוד האסירים ברחבי הארץ.
בנובמבר 2020 ערכה מיקי חיימוביץ' ביקור בבית הסוהר, במסגרת תפקידה כיושבת ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה, והביעה זעזוע מהתנאים בבית הסוהר, ובין השאר דיווחה על שירותי כריעה מוזנחים ומלוכלכים ומקלחת שאינה עובדת. היא כתבה על הביקור: "המצב אף מחריד יותר בתאי ההרחקה שבהם מושמים אסירים שעברו עבירות משמעת. זהו אמצעי ענישה, אבל בתנאים שאינם ראויים לבני אדם"[8].
אגף האיקסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אגף 15 הוא אגף מבודד ומופרד בין כותלי בית הסוהר איילון. אגף זה נקרא גם "אגף האיקסים" בעקבות כליאתו של מרדכי קידר שנכלא במקום בבידוד, על מעצרו הוטל איפול והוא זכה לכינוי "האסיר X". משהורחב המקום והיה לאגף ששימש לכליאת אסירים נוספים אשר נדרש בידוד בכליאתם, קיבל האגף את הכינוי "אגף האיקסים".
אסירים אחרים ששכנו באגף היו אברי אלעד, קוזו אוקמוטו ויגאל עמיר (למשך כמה שנים). ב-15 בדצמבר 2010 התאבד באגף זה העציר בן זיגייר.
תוכניות מיוחדות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחלקת "הבשורה" - בשנת 2005 הוקמה מחלקה טיפולית לטיפול גמילה באסירים מכורים לסמים על פי הקריטריונים שנקבעו לכך. הטיפול במחלקה מתבסס באופן מובהק על עבודת עזרת מכור למכור, קבוצות תמיכה, קבוצות לעזרה עצמית, קבוצות 12 הצעדים ופגישות N.A.
"רדיו פוקוס" - בשנת 2017 הקימה קרין עובדיה ראפ[9] באיילון את תחנת הרדיו הראשונה בין הסורגים - "רדיו פוקוס", בה אסירים מבית הסוהר משדרים לאסירים אחרים. התחנה משדרת במעגל סגור דרך ערוץ טלוויזיה לכלל בתי הסוהר הפליליים בישראל. הרדיו מופעל על ידי אסירים שנבחרו והוכשרו לתפקידים הנדרשים להפעלת התחנה (עריכה, תחקיר, הגשה והפקה) בהדרכה ופיקוח של צוות מקצועי קבוע. התכנים המשודרים בו הם תכנים שיקומיים, אינפורמטיביים, תעסוקתיים, טיפוליים וחינוכיים. מדובר בפרויקט חברתי שנועד להגדיל את הסיכוי לשקם את האסירים ולהחזירם לחברה. המיזם פועל בהובלת אגף האסיר ובשיתוף גורמים נוספים כגון עמותת טופז (הפועלת לקידום תרבות היזמות החברתית), הביטוח הלאומי בישראל (קרן למפעלים מיוחדים), המכללה האקדמית "ספיר" (הכשרת האסירים למקצועות הרדיו באמצעות החוג לרדיו ותקשורת של המכללה באמצעות היחידה למעורבות חברתית.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בית הסוהר איילון באתר שרות בתי הסוהר
אגף "יהלומים" בכלא השמור ביותר במדינת ישראל !!!, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 41:06)- כיכר השבת, תיעוד: נשיא המדינה שמעון פרס בכלא, באתר כיכר השבת, 12 בפברואר 2013
- רעות ברזילי, רדיו מאחורי הסורגים: "מרגישים שוב בני אדם", באתר מאקו, 23 באפריל 2017
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ איילת שני, יש כאלה שאתה רואה אצלם את הרוע בעיניים, באתר הארץ, 14 בדצמבר 2017
- ^ בית סוהר ל-1200 יוקם ליד רמלה, מעריב, 13 בדצמבר 1949
- ^ שאול בן חיים, נידון למוות: אם אשמתי שיתלוני, מעריב, 29 בדצמבר 1953
- ^ דליה מזורי, יפוטרו סגן מפקד כלא רמלה ו- קצינים בכירים, מעריב, 22 בינואר 1979
- ^ רע"ב 8858/15 דידי סיבוני נ' שירות בתי הסוהר, ניתן ב־3 באוגוסט 2016, סעיף 10
- ^ אורי טל, נתונים על המצב הפיזי של מתקני הכליאה בארץ, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 22 בנובמבר 2009, עמ' 16-15
- ^
רות פרל בהריר, הקשר בין אסירים בכלא אילון לחנויות יוקרה בכיכר המדינה, באתר הארץ, 17 בפברואר 2016
- ^ רועי רובינשטיין, שירותי "בול פגיעה" ומקלחת שלא עובדת: התנאים שהח"כית גילתה בכלא איילון, באתר ynet, 3 בנובמבר 2020
- ^ דפנה ארד, קול הכלואים מכלא איילון: תחנת הרדיו המופלאה של אסירי ישראל, באתר Xnet, 17 במאי 2018
