נחל עוז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נחל עוז
Nahal Oz (479032693).jpg
מחוז הדרום
מועצה אזורית שער הנגב
גובה ממוצע[1] ‎70 מטר
תאריך ייסוד 1951
תנועה מיישבת התנועה הקיבוצית
סוג יישוב קיבוץ
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2018[1]
  - אוכלוסייה 404 תושבים
    - שינוי בגודל האוכלוסייה 4.9% בשנה עד סוף 2018
http://nahaloz.org.il

נַחַל עוֹז הוא קיבוץ במערב הנגב הצפוני, ליד הערים שדרות ונתיבות וליד רצועת עזה, בתחום המועצה האזורית שער הנגב.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

היישוב הוקם ב-26 ביולי 1951 כהיאחזות הנח"ל הראשונה בישראל, בשם "נחלאים א' - מול עזה", על אדמות קיבוץ בארות יצחק הישן, שתושביו העדיפו לעזוב אותו לאחר קרב הבלימה והגבורה שלהם מול הצבא המצרי במלחמת העצמאות. בשנת 1953 אוזרח על ידי גרעין נח"ל של התנועה המאוחדת כקיבוץ במסגרת איחוד הקבוצות והקיבוצים ושמו נגזר משם ההיאחזות. בשדות נחל עוז נמצא אתר ההנצחה לבארות יצחק הישן ולנופלים בקרבות מלחמת העצמאות.

מקום היישוב נקבע בהתאם לצורכי הביטחון של אותה תקופה, בסמוך לגבול על כביש עזה-באר שבע, מאות מטרים מגבול רצועת עזה, מול שכונת שג'אעיה שבמזרח עזה.

התקפות על היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנותיו הראשונות סבל הקיבוץ מהתקפות "פידאיון" ומפגזים שנחתו בשטחו. בשנות ה-50 ושנות ה-60 של המאה העשרים נפלו בתקריות על הגבול עם רצועת עזה ארבעה חברי משק. הידועה שבהם אירעה בשנת 1956, כאשר חיילים סודנים ששירתו בצבא מצרים ברצועת עזה, רצחו את מא"ז הקיבוץ (רכז הביטחון) רועי רוטברג, בעת שסייר על סוסתו בשדות, והתעללו בגופתו. ההספד שנשא הרמטכ"ל, משה דיין על קברו הותיר רושם עז והוא נחשב עד היום לנאום היסטורי. בין מבצע קדש לבין מלחמת ששת הימים לא אירעו מעשי טרור באזור, אך אחרי מלחמת ששת הימים הפכו שדות נחל עוז ליעד של פעולות מיקוש על ידי מחבלים מרצועת עזה. במאי 1968 נהרגו שני חברי הקיבוץ וחמישה נפצעו, כאשר רכב שיצא לכבות אש שהוצתה בשדה על גבול הרצועה עלה על מוקש. הקיבוץ היה מטרה לירי מרגמות. מעשי האיבה פסקו לאחר שיחידת רימון בפיקוד מאיר דגן הצליחה לחסל את תשתית הטרור בעזה.

מראשית המאה ה-21, לאחר שנים של שקט, שוב היה הקיבוץ מדי פעם מטרה לירי פצמ"רים ורקטות קסאם מרצועת עזה. במהלך מבצע צוק איתן סבל היישוב באופן יומיומי ממטחים כבדים של ירי רקטות ופצמ"רים. מקצת התושבים עזבו, ועם התארכות המבצע, ולאחר שדניאל טרגרמן בן הארבע נהרג מירי פצמ"ר ב-22 באוגוסט 2014, היישוב פונה ממשפחות עם ילדים ובקיבוץ נותרו רק 90 חברים מתוך כ-360 חברים ותושבים[2]. אחרי תום מבצע צוק איתן חזרו לנחל עוז כמעט כל המפונים, והיישוב המשיך לקלוט משפחות חדשות, למרות חידוש ירי הקסאמים והפצמ"רים על יישובי "עוטף עזה". כיום (סוף 2019) מתגוררים בו כ-420 תושבים.

חשיבות היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-50 וה-60 של המאה העשרים היה נחל עוז סמל ההתיישבות החקלאית הביטחונית אחרי קום המדינה. ראשי המדינה והצבא (ובהם דוד בן-גוריון, משה דיין ואריאל שרון) נהגו לבקר בו. בין ראשוני הקיבוץ, מייסדיו וחבריו היו לימים שרים וחברי כנסת (בייגה שוחט, אברהם כץ עוז), אנשי תקשורת בולטים (יצחק לבני, ד"ר מרדכי נאור) אנשי אקדמיה וספר (חנוך גוטפרוינד, אפרים יער, איתן ברגלס, אורי מרינוב [שהיה גם מנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה], שוש מלאת [ראש מכללת אחווה, 2003-6], לאה נאור, מאיה ערד) ומוזיקה (גל פרמן - להקת טיפקס), ועד משבר הקיבוצים בשנות ה-80 נמנו דרך קבע נציגים מהקיבוץ עם הנהגת איחוד הקבוצות והקיבוצים. חיים ילין, חבר הכנסת העשרים, היה שנים אחדות תושב הקיבוץ.

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1969 העלו חברי הקיבוץ את ההצגה המוזיקלית "קנטטה לקיבוץ". כמו כן נערכו בקיבוץ פסטיבלי זמר בסגנון פסטיבל הזמר והפזמון, שהשירים שנכללו בהם נכתבו על ידי חברי הקיבוץ.

לפחות ארבעה תקליטים תיעדו את הפעילות המוזיקלית שהתנהלה בקיבוץ:

תעסוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענפי הייצור הראשיים כיום הם חקלאות - גידולי שדה, רפת, לול;

בשנת 1997 עבר הקיבוץ תהליך הפרטה מקיף, לאחר שבתקופת משבר הקיבוצים, בשנות ה-80 של המאה ה-20, הדרדר מצבו מאחד הקיבוצים המבוססים והמובילים בתנועה הקיבוצית לקיבוץ במשבר עמוק.

היום נמצא נחל עוז במעמד של "קיבוץ מתחדש", והוא קולט חברים חדשים.

בקיבוץ נחל עוז גרות כ־120 משפחות, היישוב מונה כ-400 נפש.

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  2. ^ איתי בלומנטל ומתן צורי, אף משפחה לא נותרה בנחל עוז: "יש גבול לכוח העמידה של אמהות וילדים מול פצמ"רים", באתר ynet, 23 באוגוסט 2014