נחל עוז
![]() | |
מדינה | ![]() |
מחוז | הדרום |
מועצה אזורית | שער הנגב |
גובה ממוצע[1] | 70 מטר |
תאריך ייסוד | 1951 |
תנועה מיישבת | התנועה הקיבוצית |
סוג יישוב | קיבוץ |
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2021[1] | |
- אוכלוסייה | 470 תושבים |
- שינוי בגודל האוכלוסייה | 0.2% בשנה |
מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2019[2] |
7 מתוך 10 |
http://nahaloz.org.il |
נַחַל עוֹז הוא קיבוץ במערב הנגב הצפוני, ליד הערים שדרות ונתיבות וליד רצועת עזה. זהו היישוב הדרומי והמערבי ביותר בתחומי המועצה האזורית שער הנגב.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקמת היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]
היישוב הוקם ב-26 ביולי 1951 כהיאחזות הנח"ל הראשונה בישראל, בשם "נחלאים א' - מול עזה", על אדמות קיבוץ בארות יצחק הישן, שתושביו העדיפו לעזוב אותו לאחר קרב הבלימה והגבורה שלהם מול הצבא המצרי במלחמת העצמאות. בשנת 1953 אוזרח על ידי גרעין נח"ל של התנועה המאוחדת כקיבוץ במסגרת איחוד הקבוצות והקיבוצים ושמו נגזר משם ההיאחזות. בשדות נחל עוז נמצא אתר ההנצחה לבארות יצחק הישן ולנופלים בקרבות מלחמת העצמאות.
מקום היישוב נקבע בהתאם לצורכי הביטחון של אותה תקופה בסמוך לגבול על כביש עזה-באר שבע, מאות מטרים מגבול רצועת עזה, מול שכונת שג'אעיה שבמזרח עזה. המוטו הציוני "הגבול יעבור במקום בו יסתיים התלם החרוש האחרון" יושם הלכה למעשה בשדות נחל עוז. לא הייתה גדר סביב רצועת עזה וגם לא כביש מערכת. הסימון היחידי לגבול עם מצרים לאורך רצועת עזה, מצידו המזרחי, היה קו התלם - חריץ באדמה שחרשו חקלאי האזור על קו הגבול. מצידו המערבי של התלם בהפרש של 500 מטר זו מזו היו עמדות של האו"ם.
התקפות על היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנותיו הראשונות סבל הקיבוץ מהתקפות פידאיון ומפגזים שנחתו בשטחו. בשנות ה-50 ושנות ה-60 של המאה העשרים נפלו ארבעה חברי משק בתקריות על הגבול עם רצועת עזה. הידועה שבהן אירעה בשנת 1956, כאשר חיילים סודאנים ששירתו בצבא מצרים ברצועת עזה רצחו את מא"ז הקיבוץ (רכז הביטחון) רועי רוטברג, בעת שסייר על סוסתו בשדות, והתעללו בגופתו. ההספד שנשא הרמטכ"ל, משה דיין על קברו הותיר רושם עז והוא נחשב עד היום לנאום היסטורי.
בין מבצע קדש לבין מלחמת ששת הימים לא אירעו מעשי טרור באזור, אך אחרי מלחמת ששת הימים הפכו שדות נחל עוז ליעד של פעולות מיקוש על ידי מחבלים מרצועת עזה. במאי 1968 נהרגו שני חברי הקיבוץ וחמישה נפצעו, כאשר רכב שיצא לכבות אש שהוצתה בשדה על גבול הרצועה עלה על מוקש[3]. הקיבוץ היה מטרה לירי מרגמות. מעשי האיבה פסקו לאחר שיחידת רימון בפיקוד מאיר דגן הצליחה לחסל את תשתית הטרור בעזה.
מראשית המאה ה-21, לאחר שנים של שקט, שוב היה הקיבוץ מדי פעם מטרה לירי פצמ"רים ורקטות קסאם מרצועת עזה. במהלך מבצע צוק איתן סבל היישוב באופן יומיומי ממטחים כבדים של ירי רקטות ופצמ"רים. מקצת התושבים עזבו, ועם התארכות המבצע, ולאחר שדניאל טרגרמן בן הארבע נהרג מירי פצמ"ר ב-22 באוגוסט 2014, היישוב פונה ממשפחות עם ילדים ובקיבוץ נותרו רק 90 חברים מתוך כ-360 חברים ותושבים[4]. אחרי תום מבצע צוק איתן חזרו לנחל עוז כמעט כל המפונים, והיישוב המשיך לקלוט משפחות חדשות, למרות חידוש ירי הקסאמים והפצמ"רים על יישובי "עוטף עזה". נכון ל-2020 מתגוררים בו כ-470 תושבים.
חשיבות היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנות ה-50 וה-60 של המאה העשרים היה נחל עוז סמל ההתיישבות החקלאית הביטחונית אחרי קום המדינה. ראשי המדינה והצבא (ובהם דוד בן-גוריון, משה דיין ואריאל שרון) נהגו לבקר בו. בין ראשוני הקיבוץ, מייסדיו וחבריו היו לימים שרים וחברי כנסת (בייגה שוחט, אברהם כץ עוז), אנשי תקשורת בולטים (יצחק לבני, ד"ר מרדכי נאור) אנשי אקדמיה וספר (חנוך גוטפרוינד, אפרים יער, איתן ברגלס, אורי מרינוב (שהיה גם מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה), שוש מלאת (ראש מכללת אחווה לשעבר), לאה נאור, מאיה ערד, וכן גם במוזיקה (גל פרמן - להקת טיפקס), ועד משבר הקיבוצים בשנות ה-80 נמנו דרך קבע נציגים מהקיבוץ עם הנהגת איחוד הקבוצות והקיבוצים.
בקיבוץ התגוררו חיים ילין, חבר הכנסת העשרים, אנשי התקשורת אמיר תיבון, מנשה רז ורון טוביה, וכדורגלנית נבחרת ישראל קרין רחמים.
מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1969 העלו חברי הקיבוץ את ההצגה המוזיקלית "קנטטה לקיבוץ" שהלחין שלום חנוך. כמו כן נערכו בקיבוץ פסטיבלי זמר בסגנון פסטיבל הזמר והפזמון, שהשירים שנכללו בהם נכתבו על ידי חברי הקיבוץ.
לפחות ארבעה תקליטים תיעדו את הפעילות המוזיקלית שהתנהלה בקיבוץ:
- פסטיבל הזמר והפזמון הראשון של נחל עוז; עיבודים וניהול מוזיקלי: גידי קורן
- להקת הכולבויניק בשירי לאה נאור ושלום חנוך (1969); עיבודים: פולדי שצמן
- פסטיבל הזמר והפזמון נחל עוז ה-2 (1975); עיבודים: חנן יובל
- טיול משק עם חבורת הזמר של נחל עוז (1980); ניהול מוזיקלי: נתן כהן
תעסוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ענפי הייצור הראשיים הם חקלאות - גידולי שדה, רפת, לול;
בשנת 1997 עבר הקיבוץ תהליך הפרטה מקיף, לאחר שבתקופת משבר הקיבוצים, בשנות ה-80 של המאה ה-20, הידרדר מצבו מאחד הקיבוצים המבוססים והמובילים בתנועה הקיבוצית לקיבוץ במשבר עמוק.
היום נמצא נחל עוז במעמד של "קיבוץ מתחדש", והוא קולט חברים חדשים.
בקיבוץ נחל עוז גרות כ־120 משפחות, היישוב מונה כ-400 נפש.
מכינת נחל עוז[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-2014 נוסדה בקיבוץ מכינה קדם-צבאית חד-שנתית מעורבת לבנות ובנים, חילוניים ודתיים, של רשת "מיתרים"[5].
גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
חדר האוכל הישן
-
קיר בידוד בגן הילדים
-
חדר האוכל
-
חדר האוכל בשנת 2019 (לא בשימוש)
-
בית בקיבוץ
-
בית עץ בגן המשחקים
-
המועדון
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מרדכי נאור, היאחזות הנח"ל הראשונה, בתוך "טעם של פעם" (עמ' 33 - 34), הוצאת יוסף שרברק, תשמ"ז, 1987.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של נחל עוז
נחל עוז, ברשת החברתית פייסבוק
נחל עוז, סרטונים בערוץ היוטיוב
נחל עוז (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
- קליטה בקיבוץ נחל עוז
- סיפור מקומי - נחל עוז, ארכיון קהילתי מבוסס ציר זמן
- נחל עוז, במרכז המידע לנגב ולגליל של תנועת אור
- נחל עוז באתר המועצה האזורית שער הנגב
נחל עוז לאחר מלחמת סיני, סרטי גבע, ארכיון שפילברג, 1957 (התחלה 0:49)
- עדית זרטל, החיים הטובים של נחל עוז, דבר, 24 באוקטובר 1969, המשך
- רחלי מלק-בודה, ותיקי נחל עוז מגלים חוסן ועדיין מצדיקים את ההתנתקות, בעיתון מקור ראשון, 18 במאי 2018
- מיכאל יעקובסון: סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ נחל עוז, באתר 'חלון אחורי', 24 באוגוסט 2019
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף יולי 2023 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2021.
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
- ^ 2 חברי נחל עוז נהרגו במיקוש, 5 נפצעו, 22 במאי 1968, מעריב, 22 במאי 1968
- ^ איתי בלומנטל ומתן צורי, אף משפחה לא נותרה בנחל עוז: "יש גבול לכוח העמידה של אמהות וילדים מול פצמ"רים", באתר ynet, 23 באוגוסט 2014
- ^ שלוחת נחל עוז, באתר מיתרים לכיש
|