ניחוחי חציר
ניחוחי חציר הייתה סדרת מופעים מוזיקליים של בני ההתיישבות העובדת (בעיקר קיבוצים) שהפיקה רשות השידור בשנות השבעים. המופעים התבססו על מספר עקרונות. בהם, מוזיקה מקורית של יוצרים מן ההתיישבות העובדת, ביצוע כל שלבי ההפקה הבימתית על ידי כוחות מקומיים ואי-תחרותיות (זאת בניגוד לאופנת הפסטיבלים ששלטה במופעי זמר כגון: פסטיבל הזמר והפזמון, פסטיבל הזמר החסידי, פסטיבל הזמר המזרחי ופסטיבל שירי הילדים שהיו כולם תחרותיים). המופע שודר בטלוויזיה הישראלית בשנים 1971–1974. מפיקי התוכנית היו יואל רקם, אברהם זיגמן ועודד פנחסי ובין משתתפיה הבולטים היו נחום היימן, להקת הגבעטרון, דודו זכאי, אתי עמית, עוזי מאירי, מירי פליקס ודורית ראובני לצד חבורות זמר והרכבים כשלישיית שריד, שלישיית המעפיל, חמישיית גלבוע, בנות חוה ועוד. חלק ניכר מכותבי השירים ביו בני קיבוצים או מקורבים להתיישבות העובדת, בהם יוסף שריג, ע. הלל, מירה מאיר, נתן יונתן, אורי אסף, יצחק קינן, אברהם זיגמן, נמרוד טנא, צביקה כספי, צבי שרף, יוסף הדר ועוד. כן הולחנו שירי משוררים בני ההתיישבות כגון פניה ברגשטיין ורחל המשוררת.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשיתם של המופעים בתוכנית הרדיו "ירוק-ירוק" ששודרה החל מ-1960 בקול ישראל. איש הרדיו, מאיר הרניק, שהיה ממונה על המוזיקה הקלה והעממית, ביקש ליצור תוכנית של מוזיקת עם עברית אותנטית ("קאנטרי ישראלי"), לשם כך פנה להתיישבות העובדת, על מנת למצוא כישרונות מוזיקליים בדגש על מוזיקה קלה (זאת בניגוד ליוזמות של מוזיקה קלאסית כתזמורת הקאמרית הקיבוצית או מקהלת האיחוד). במסגרת זו עודד הרניק הקמת הרכבים קיבוציים (למשל שלישיית שריד, שלישיית המעפיל, חמישיית גלבוע וגולת הכותרת - להקת הגבעטרון), הקליט אותם ושידר אותם בתוכניתו, שהכתה גלים ועודדה יצירה דומה. בהמשך נטל את ההובלה יואל רקם ולאחריו אברהם זיגמן ועודד פנחסי.
מראשיתה של "ירוק-ירוק", הורכבו על סמך תוכנית הרדיו מופעי "ניחוחי חציר" כמופע בימתי עם תוכנית שנתית קבועה, שנדדה בימי הקיץ בין הקיבוצים והקלטה חגיגית שלה שודרה ברדיו סמוך לחג השבועות או הסוכות. בשבועות 1971 הוקלט לראשונה המופע מעל בימת בנייני האומה בירושלים[1] ובסוכות אותה שנה שודר בטלוויזיה הישראלית הסרט "ניחוחי חציר 1971" (בהפקה ובימוי של שלמה גנון ובניהולו המוזיקלי עודד פנחסי) שהורכב מקליפים (סרטונים) בהם נראו הזמרים בהווי הקיבוץ ובפרט חברי הרכב "דרך הגב" (דודו זכאי, אמיר גינת ומיכה אדיר) ברחובות ירושלים. בתוכנית זו נכללו בין היתר השירים "בולבול, למה ככה?" של ע. הלל, "ים השיבולים" ו"פגישה, חצי פגישה".[2] ב-1972 התארח המופע בתיאטרון ירושלים מיד לאחר חנוכתו, בתוכנית הצדעה לירושלים לכבוד חמש שנים לאיחוד ירושלים. במרכזה של תוכנית זו הופיעה להקת הגבעטרון בשירו של יוסף שריג "אור וירושלים".[3][4] ב-1974 הגיע המופע להיכל התרבות בתל אביב, אך התקבל בביקורות קטלניות בעיתונות התקופה.[5][6] ככל הנראה כישלון המופע, יחד עם הקושי להתאושש מטראומת מלחמת יום כיפור, בה נהרג יוסף שריג, אחד מעמודי התווך של החינוך המוזיקלי בקיבוצים, הובילו להפסקת מסורת המופעים.
ב-1983 היה ניסיון של יואל רקם לשחזר את התוכנית, לקראת חג השבועות.[7]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- על התוכנית באתר נוסטלגיה אונליין
יואב קוטנר מראיין את אברהם זיגמן במסגרת תיעוד יוצרים ישראלים של מפעל הפיס, סרטון באתר יוטיוב. זיגמן מדבר על ירוק-ירוק וניחוחי חציר החל מדקה 39:00- ניחוחי חציר 1971, סרטון באתר יוטיוב
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ טוביה מנדלסון, ניחוחי טלוויזיה - בחציר, דבר, 9 בספטמבר 1971
- ^ ניחוחי חציר 1971, סרטון באתר יוטיוב
- ^ אריה כנרתי, ניחוחי חציר: מופע של קיבוצניקים, דבר, 11 במאי 1972
- ^ א. פרץ, "ניחוחי חציר", דבר, 29 במאי 1972
- ^ אוליה זילברמן, ניחוחי חציר 1974 - ללא ניחוח, מעריב, 13 באוגוסט 1974
- ^ חנוך רון, חציר סינטטי מפלסטיק, דבר, 11 באוגוסט 1974
- ^ שמעון וייס, מחדשים את "ניחוחי חציר", דבר, 5 באפריל 1983