לדלג לתוכן

רשת ג'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף רשת ג)
רשת ג'
מדינה ישראל ישראלישראל
סוג רדיו ממלכתי
תקופת הפעילות 20 ביוני 197611 במאי 2017 (40 שנה)
תוכן
סוגה מוזיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה עברית
בעלי תפקידים
בעלים תאגיד השידור הישראלי
שידור והפצה
אזור קליטה מרכז הארץ, ירושלים והסביבה, דרום הערבה, צפת, הגליל
נקלט בתדר 97.8FM
אזור קליטה חיפה, אילת, צפת והגליל, צפון בקעת הירדן, באר שבע, צפון הנגב
נקלט בתדר 105.5FM
אזור קליטה אצבע הגליל, תל אביב והסביבה, צפון בקעת הירדן, צפון הערבה, מרכז הנגב
נקלט בתדר 89.7FM
אזור קליטה אפרת, ירושלים, נצרת והסביבה
נקלט בתדר 97.5FM
אתר רשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
אולפן על שם אהוד מנור בתל אביב, בו הונצחו גם שדרניות התחנה בעבר שוש עטרי ואורנה יקיר. אולפן זה שימש את רשת ג' במסגרת רשות השידור עד אמצע 2017
חלון עם לוגו של רשת ג', בבניין קול ישראל בירושלים. עיצוב - ארכיטקט יונתן שילוני

רשת ג' הייתה תחנת רדיו ישראלית, השייכת לרשות השידור. רשת ג' נוסדה ב-20 ביוני 1976[1][2] כתחנה ישראלית המשדרת מוזיקה פופולרית, כשהיא מנהלת תחרות עם קול השלום של אייבי נתן ועם גלי צה"ל, בעיקר על לבם ואוזנם של הקהל הצעיר. התחנה שהתחילה כתחנה המשדרת מוזיקה מכל הסוגים (כולל מצעד להיטים עברי לצד מצעד להיטים לועזי) שינתה פורמט החל מ-2 בנובמבר 1997 והחלה לשדר מוזיקה ישראלית בלבד.

ב-11 במאי 2017 נסגרה לצמיתות. ב-15 במאי 2017 קמה במקומה התחנה כאן גימל במסגרת תאגיד השידור הישראלי שממשיכה באותו פורמט עברי.

בשנות השישים פעלה תחנה של קול ישראל אשר כונתה רשת ג', אשר עסקה בשידורים בשפות ושידורים לגולה[3].

שידורי "הגל הקל"

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1960 החלו שידורי "הגל הקל" (שלאחר מכן נקרא רשת ב'). כל ערב החל מ-21:05 בראשית דרכה, ובשלב מסוים מ-20:05, שידרה התחנה תוכניות מוזיקה קלה, כמו פופ, מוזיקה ישראלית, מצעדי פזמונים, ותוכניות אחרות מסוג זה שעד כה המעיטה בהן רשת א' ה"כבדה" יותר.

שנות השבעים של המאה ה-20 – קול ישראל וקול השלום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות השבעים הגיעה לחופי ישראל ספינת השלום של אייבי נתן והחלה בשידוריה בשם "קול השלום". ב"קול ישראל" הבינו שהמצב ששרר עד אז – היעדר רשת מוזיקה פופולרית – לא יכול להימשך, והוחלט על הקמת ערוץ רדיו חדש שישדר מוזיקה קלה ישראלית ובין-לאומית. בגלל היעדר משאבי שידור הוקצה בשלב ראשון תדר בודד במרכז הארץ בגלים בינוניים. תדר זה שימש עד אז את רשת ה', ששידרה באמצעות משדר, אשר שימש בעבר (עד מלחמת ששת הימים וקודם לכן את הרדיו המנדטורי קול פלשתינה) את רדיו רמאללה. ביתר שעות היממה שימש התדר להעברת תוכניות בשפות זרות לעולים. שידורי רשת ה', החלו בחורף 1972 ונמשכו מדי ערב בין השעות 20:00 ו-22:00. אות התחנה היה הפתיח של השיר "בשמלה אדומה". תחנת קול השלום של אייבי נתן הפכה מדבר חולף, כפי שקיוו אנשי קול ישראל, לעובדה קיימת, והפופולריות של התחנה הלכה וגברה אחרי חידוש השידורים בתום מלחמת יום הכיפורים. בקול ישראל הבינו שיש להציע מוצר מתחרה ורשת ה' הפכה לרשת גימל[4] וקיבלה גם תדר משלה בקצה תחילת הסקאלה של התדרים ב-AM, לעומת קול השלום ששדר בתדר 1540 קילוהרץ. ב-20 ביוני 1976 נחנכה רשת ג' באופן רשמי, ושידרה 19 שעות ביממה, מ-6 בבוקר עד 1 אחר חצות, בתדר 529 קילוהרץ AM[2]. בתחילה, שמה של התחנה היה רדיו ג' והיא שידרה מוזיקה פופולרית מכל הסוגים ומכאן הייתה גם הצלחתה הגדולה. הוספת שידורי Stereo FM בקול השלום של אייבי נתן בסוף שנות השמונים דרבנה שוב את קול ישראל להשיק שידורים דומים גם ברשת ג' (וברשתות אחרות), אחרי ששנים בוצעו השידורים אמנם ב-FM אבל רק במונו.

שנות ה-90 של המאה ה-20 ומעבר למוזיקה בעברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחלת השידורים של גלגלצ ב-31 באוקטובר 1993, העביר אליה את רוב המאזינים של רשת ג'. בשנת 1997 ברקע הקמת 14 תחנות רדיו אזוריות ונדידה הן של המאזינים והן של השדרנים המובילים נמצאה הרשת במשבר עמוק. אמנון שילוני מנהל רשת ג' דאז הוביל מהפכה - שידורי רשת ג' יעברו למוזיקה עברית בלבד החל מ-2 בנובמבר 1997. הפרסומאי גדעון עמיחי ליווה את המהלך אשר צלח ובגדול על פי סקריי ההאזנה של ינואר 1998 התחנה הפכה למובילה בארץ.

את הלוגו שליווה את המיתוג החדש של הרשת עיצב משרד שלמור אבנון עמיחי, האמן והמעצב הגרפי דורון עזורי.

הצטרפות לתאגיד השידור "כאן"

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשת ג' סיימה את שידוריה במסגרת רשות השידור ב-11 במאי 2017 בשעה 01:00 בלילה. תחנת הרדיו "כאן גימל" קמה במקומה במסגרת תאגיד השידור הישראלי "כאן" והחלה לשדר ב-15 במאי 2017.

עורכים ומגישים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם עורכיה הידועים נמנו גלעד בן ש"ך, אברהם זיגמן, טוני פיין, מנחם גרנית, בני דודקביץ, דליה הלר, רות כידן, , יוסי כסיף, עופרה הלפמן, חיים א-דור, ואמנון שילוני;

בין מגישיה: שוש עטרי, דן כנר, איתן גור, שמירה אימבר, אבי אתגר, יקיר אביב, אורנה יקיר, גבי ינון, אורלי מורג, לאה ליאור, יהודית בן-יעקב, יגאל רביד, כרמל בן-אפרים, מלאכי חזקיה, מנחם פרי, אהרון פררה, נתיב רובינזון, נועם גילון, צ'ארלי בוזאגלו, מיכל אסולין, עומר ריטה, זוהר סדן, אבי משולם, עופר נחשון, דידי הררי, יוסי סיאס, רויטל עמית, ריבי גדות וורד יפתחי גרין.

תוכניות בולטות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

"חדש חדיש ומחודש" עם שוש עטרי (בעריכת טוני פיין); "מה כבר תשע?" עם אבי אתגר; "רק בימי חול" עם מנחם פרי; "לי ולך שיר וברכה" עם רויטל עמית; "חולה רדיו" עם דידי הררי; קופסאת הלהיטים עם עופר נחשון[5]; "קצת אחרת" – רוק ופופ מתקדם; "שוקו חם" – מוזיקה וחידונים; "קולבו" – מגזין המוזיקה של ג' (בעריכת מנחם גרנית); מצעדי הפזמונים – מצעד הפזמונים העברי השנתי, מצעד הפזמונים הלועזי ומצעד לפזמוני העבר, "מקום בצמרת"; "על בטוח" (שודרה בימי שבת); "אהבה יומיומית" עם יוסי סיאס; "זמר שכזה"; "מועדון גימל" – פינת המסיבות של היצירה האלקטרונית ועוד. בימי הקיץ, בעיקר בימי החופש הגדול, הרשת הרבתה לצאת במבצעי שידור מיוחדים ולערוך חידונים ושעשועונים נושאי פרסים בתוכניות כמו "שלושה בגיגית" עם טוני פיין, שוש עטרי ודודו דותן; "יום יום ים" עם מנחם פרי ו-"30 בצל" עם יקיר אביב[6].

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רשת ג' בוויקישיתוף

לציון 40 שנה לרשת ג'

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ מודעת פרסום - האזינו לגל החדש רשת ג' של שדורי ישראל, מעריב, 18 ביוני 1976
  2. ^ 1 2 יוסף פריאל, רדיו ג' – רשת קלה חדשה מהיום ברדיו, דבר, 20 ביוני 1976
  3. ^ שידורים קבועים, דבר, 30 ביולי 1965
  4. ^ יוסי פריאל, תכנון חדש למשדרי הרדיו, דבר, 25 במאי 1976
  5. ^ קופסת הלהיטים, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
  6. ^ שלושים בצל, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית