כוכב נולד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כוכב נולד
סמליל עונת העשור
סמליל עונת העשור
סוגה תוכנית מציאות
חברת הפקה טדי הפקות
יוצרים טדי הפקות
צביקה הדר
יואב צפיר
מנחים צביקה הדר
משתתפים רוני בראון (2003 בגמר בלבד, 2004)
יזהר אשדות (2003 בגמר בלבד)
ריקי גל (2004-5)
צדי צרפתי (2004-12)
צביקה פיק (2005-9)
גל אוחובסקי (2006-10)
מרגלית צנעני (2006-11)
דנה אינטרנשיונל (2009-10)
פבלו רוזנברג (2010)
מירי מסיקה (2011-12)
יאיר ניצני (2011)
גידי גוב (2012)
משה פרץ (2012)
זוכים

(לפי עונות)

  1. נינט טייב
  2. הראל מויאל
  3. יהודה סעדו
  4. ג'קו אייזנברג
  5. בועז מעודה
  6. ישראל בר-און
  7. רוני דלומי
  8. דיאנה גולבי
  9. חגית יאסו
  10. אור טרגן
פרסים חוזה הקלטות ופרסים נוספים המשתנים מעונה לעונה
ארץ מקור ישראלישראל  ישראל
מספר עונות 10
מספר פרקים 210
הפקה
אורך פרק 90–120 דקות
שידור
רשת שידור ערוץ 2 (קשת)
תקופת שידור מקורית מאי 20034 בספטמבר 2012
קישורים חיצוניים
דף הסדרה ב-IMDb

כוכב נולד היא תוכנית מציאות ישראלית אשר עלתה לשידור בערוץ 2 במאי 2003 במסגרת שידורי הזכיינית "קשת". התוכנית דומה במהותה לתוכנית האמריקאית "אמריקן איידול", כאשר במרכזה תחרות שירה בין כישרונות חדשים בתחום.

פירוט כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

את צעדיה הראשונים של התוכנית ניתן למצוא בתוכנית "לא נפסיק לשיר", ששודרה בשנת 2002, גם היא במסגרת שידורי "קשת" וגם היא בהנחייתו של צביקה הדר. ב"לא נפסיק לשיר" התמודדו אנשים אלמוניים לצד אנשי בידור מוכרים בתחרות זיהוי וביצוע שירים עבריים. בשנת 2003 פיתחו טדי הפקות את רעיון "לא נפסיק לשיר" לתחרות זמר לכל דבר.

את העונה פותח שלב האודישנים, בו משתתפים מספר רב של מתמודדים, מהם נבחרת על ידי השופטים קבוצה מצמוצמת יחסית. במהלך הפרקים השונים מבצעים המתמודדים שירים עבריים מוכרים ונשפטים על פי ביצועם. לבסוף, מחליט הקהל הצופה בבית ישירות, על ידי הצבעה באמצעות מסרון (SMS) מי המתמודד המועדף עליו, והזוכה במספר ההצבעות הנמוך ביותר הוא המודח מהתוכנית. לאחר מספר ניפויים משמעותי, נבחרים שלושה מתמודדים אשר מבצעים את ביצועם האחרון בגמר בהופעה חיה. המתמודד שזוכה למספר המסרונים הגדול ביותר מוכרז כמנצח התוכנית והכוכב הנולד.

"כוכב נולד" הפכה כבר בעונתה הראשונה להצלחה, ולאחר מכן לתופעה תרבותית רחבה. למרות הביקורות הרבות נגדה ונגד תרבות ה"אינסטנט" וייצור כוכבים, שמרה על נתוני מדרוג גבוהים ועל אהדת קהל רחבה גם בעונותיה הבאות. "כוכב נולד" צלחה ברוב העונות את שיאי טבלות המדרוג וזכתה בפרסים בתחום. בשנת 2003 זכתה בטקס פרסי מסך הזהב "תוכנית העשור". באותה שנה זכתה גם בקטגוריית תוכניות הבידור. בשנים 2004 ו-2005, בעונותיה השנייה והשלישית, זכתה בפרסים בקטגוריית "תוכנית המציאות".

עונות התוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוכב נולד 1[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלוגו של כוכב נולד 1
נינט טייב, המנצחת בעונה הראשונה

העונה הראשונה של כוכב נולד החלה במאי 2003. בעונה זו נקראה התוכנית "לא נפסיק לשיר - כוכב נולד", ואכן היה קשר הדוק בין התוכניות. בחלק מהתוכניות השתתפו המתחרים כמתחרים רגילים ב"לא נפסיק לשיר". רק לאחר עונה זו בוצע הפיצול בין התוכנית "לא נפסיק לשיר" לבין "כוכב נולד", ואלמנט החידון הוסר מהתוכנית.

במהלך התוכנית נערכו תחילה מבחני בד שונים בכל רחבי ישראל. במהלך המבחנים, בנוסף לבחינת יכולות השירה, השתתפו המתמודדים גם בשעשועונים הקשורים לזיהוי שירים עבריים. לאחר מכן נערכו שלבי "ראש בראש" של סולואים שבוצעו על ידי המתמודדים, כאשר הביצועים האהודים והטובים ביותר זיכו את המתמודדים בהתקדמות בשלבי התחרות. לאורך שלבי התוכנית השונים נכחו שלושה שופטים: מתי כספי, יזהר אשדות ורוני בראון. באותו פורמט משקלם בתהליך הבחירה היה נמוך מזה שניתן להכרעת הקהל.

בשלב חצי הגמר, שחולק לשניים, נבחרו שלושת המתמודדים שעלו לגמר התוכנית - נינט טייב, שירי מימון ושי גבסו. מופע הגמר נערך ב-28 באוגוסט 2003 במסגרת "כפר המוזיקה" בחולות ניצנים, בפני קהל של כ-7,000 איש. השופטים בגמר היו רוני בראון ויזהר אשדות, אשר בחרו במקום הראשון את נינט טייב, במקום השני את שירי מימון ובמקום השלישי את שי גבסו. על-פי הכרעת הקהל, הביצוע של נינט טייב גבר על השאר, והיא זכתה בתואר "כוכב נולד" הראשון עם 49.3% מהקולות. במקום השני זכתה שירי מימון עם 28.2% מהקולות ולמקום השלישי הגיע שי גבסו עם 22.5% מהקולות.

כוכב נולד 2[עריכת קוד מקור | עריכה]

הראל סקעת, מקום שני בעונה השנייה

בעונה זו נשפטו הביצועים לראשונה על ידי פאנל שופטים, שהורכב מהזמרת ריקי גל, הבמאי צדי צרפתי ומנהל "הליקון" רוני בראון. לגמר, שנערך ב-15 באוגוסט 2004 בכפר המוזיקה של קוקה-קולה בניצנים בפני אלפי אנשים, עלו הראל מויאל, הראל סקעת ועדי כהן. עד הגמר סקעת הוביל בסקרים השונים ונחשב לפייבוריט ודאי. למרות זאת, מויאל הצליח לנצח במפתיע עם 44.8% מהקולות, לעומת סקעת עם 41.9% מהקולות וכהן עם 13.3% מהקולות. ברגע בו ניצח מויאל צעק צביקה הדר "גבירותי ורבותי, מהפך!", על משקל הכרזתו של חיים יבין בעקבות עלייתו לשלטון של הליכוד לראשונה, בבחירות לכנסת התשיעית. בעקבות ניצחונו המפתיע של מויאל הועלו טענות שונות, חלקן בדבר זיוף קולות, וחלקן יוצאות נגד מספר ההצבעות המקסימלי שניתן היה להצביע לאורך העונה ובגמר - 250 הצבעות ליחיד. לאחר הפגנה והצהרות בפומבי כנגד קשת, ערכה הפקת התוכנית בדיקה נוספת, ובישרה כי לא היו זיופים, ואין שינוי בתוצאות.

כוכב נולד 3[עריכת קוד מקור | עריכה]

העונה השלישית של "כוכב נולד" החלה במרץ 2005. המתמודדים נבחנו בפני השופטים ריקי גל, צדי צרפתי וצביקה פיק. לראשונה, ליווה את העונה שיר נושא, "חלומות מתגשמים", אשר נכתב על ידי מירית שם אור, הולחן על ידי צביקה פיק ובוצע על ידי המשתתפים בגמר "כוכב נולד 2". לגמר, שנערך ב-29 באוגוסט 2005 בגני התערוכה, תל אביב במסגרת אירוע "ווליום" של סלקום בפני עשרות-אלפי אנשים, עלו יהודה סעדו, מיכאל קירקילן ושיר ביטון. סעדו הודח במהלך העונה על ידי השופטים, אולם בעקבות אהדת הקהל, ניתנה לו אפשרות לחזור לתחרות באמצעות "גלגל הצלה". בסופו של דבר, ניצח סעדו עם כ-57% מהקולות, קירקילן זכה במקום השני עם כ-23% מהקולות וביטון זכתה במקום השלישי עם כ-20% מהקולות.

רפאל מירילא, מקום שלישי בעונה הרביעית

בעקבות תוצאות חריגות שהתגלו באחד משלבי התחרות וחשד לזיוף קולות, הוחלט לשנות את שיטת ההצבעה ועתה הוגבל כל צופה להצבעה אחת בלבד מכל אמצעי הצבעה (מסרון, טלפון או דרך אתר האינטרנט של התוכנית). מאז ועד היום, נותרה שיטת ההצבעה מוגבלת בחלקה (בוטלה ההצבעה בטלפון ובאינטרנט (בעונה 9 הצבעה באינטרנט התאפשרה שוב), והוגדלה הצבעת המסרונים ל-5 הצבעות בהמשך, ואז ל-10 הצבעות).

באותה שנה גם הפקת התוכנית הוציאה תוכנית ספיישל "כוכב נולד- מסלול ה-40 פלוס" בו התחרו מתמודדים בני ארבעים ומעלה.

כוכב נולד 4[עריכת קוד מקור | עריכה]

העונה הרביעית של "כוכב נולד" החלה במאי 2006. לתוכנית הצטרפו שופטים חדשים, גל אוחובסקי ומרגלית צנעני, שחברו אל השופטים צדי צרפתי וצביקה פיק. ציפי פינס, מנהלת תיאטרון בית ליסין תוכננה גם היא להצטרף לצוות השופטים, אך פרשה בשלבים מוקדמים. צילומי התוכנית עברו לאולפן חדש ולא נערכו עוד באולפן הישן של "לא נפסיק לשיר". שיר הנושא של העונה, "כל כך הרבה שירים", נכתב והולחן על ידי יוני בלוך וברק פלדמן ובוצע על ידי זוכה העונה הקודמת, יהודה סעדו.

בעונה זו נערכו מספר חידושים כגון דואטים, אשר הושרו על ידי זוגות מתמודדים ומתן אפשרות לשופטים להעניק חסינות לאחד מהמתמודדים. כמו כן נקבע כי לאורך העונה תבצע הנבחרת הופעות הצדעה לאמנים וללהקות.

מופע הגמר של העונה נערך ב-7 בספטמבר, בפארק הירקון בתל אביב, כחלק ממופע "ווליום תל אביב", בהשתתפות ג'קו אייזנברג, מאיה רוטמן ורפאל מירילא. אייזנברג ניצח, עם כ-46% מהקולות, במקום השני זכתה רוטמן עם כ-28% מהקולות ובמקום השלישי זכה מירילא עם כ-26% מהקולות. בריאיון שנתן אייזנברג זמן קצר לאחר זכייתו[1], הוא עורר סערה תקשורתית, לאחר שסיפר, בין השאר, שהוא לא התגייס לצה"ל ולא מתחרט על כך. הראיון הוביל לתגובות חריפות בציבור, אשר הובילו את אייזנברג להתנצל בפומבי, ולפסק זמן בן מספר חודשים מהופעות בתקשורת, ובשנת 2010 הוא עבר להתגורר באמסטרדם.

הזמר לורן עמיר חליפה חדידר חדד אשר השתתף בעונה זו זכה באירוויזיון 2016 במקום השישי.

כוכב נולד 5[עריכת קוד מקור | עריכה]

בועז מעודה, המנצח בעונה החמישית

העונה החמישית של "כוכב נולד" החלה במאי 2007. השופטים היו צדי צרפתי, צביקה פיק, מרגלית צנעני וגל אוחובסקי, כשבחלק גדול מהאודישנים הצטרף יוני בלוך כשופט-אורח. את שיר האודישנים לעונה, "קשה לי לא להתרגש", כתב והלחין זוכה "כוכב נולד 4", ג'קו אייזנברג, והוא שר אותו כדואט עם זוכת המקום השני, מאיה רוטמן. לקהל הצופים ניתנה האפשרות להצביע חמש פעמים מכל אמצעי הצבעה (דרך אתר האינטרנט של התוכנית ובאמצעות מסרונים). הגמר, שאליו עלו בועז מעודה, מארינה מקסימיליאן בלומין ושלומי בראל, נערך ב-29 באוגוסט 2007, בחוף גולן בכנרת, כחלק ממופע "ווליום כנרת". מעודה ניצח עם כ-50% מהקולות. למקום השני הגיעה בלומין עם כ-27% מהקולות, ובראל סיים במקום השלישי עם כ-23% מהקולות. בגמר נשברו שלושה שיאים מאז תחילת שידור התוכנית: מספר שיא של הצבעות (מעל ל-900,000) ביחס למספר אפשרויות ההצבעה לכל צופה; גודל הקהל - כ-40,000 איש; שיא רייטינג של 9 שנים בערוץ השני - 31.2% מכלל האוכלוסייה (35.9% ממשקי הבית היהודיים), כאשר בשיא נרשמו 41.6 אחוזי רייטינג[2].

בתום עונה זו הוצעו חוזי הקלטה למתמודדים רבים. מעודה זכה בחוזה עם חברת "הד ארצי", בלומין בחוזה עם חברת "הליקון", ובראל בחוזה עם חברת "NMC". בנוסף, חן אהרוני ואדיר אוחיון, מתמודדים שהגיעו לשלבים מתקדמים, קיבלו חוזי הקלטה ב"NMC" וב"הליקון", בהתאמה.

לי בירן, מקום שני בעונה השישית

כוכב נולד 6[עריכת קוד מקור | עריכה]

העונה השישית של "כוכב נולד" החלה במאי 2008. השופטים הם צדי צרפתי, צביקה פיק, מרגלית צנעני וגל אוחובסקי, כאשר אל צוות השופטים באודישנים צורפה דפנה לוסטיג. שיר האודישנים "מי היה מאמין" נכתב והולחן על ידי קרן פלס ובוצע על ידי זוכה העונה הקודמת, בועז מעודה, יחד עם זו שהגיעה למקום השני בעונה הקודמת, מארינה מקסימיליאן בלומין. אחת מתוכניות האודישנים נערכה בהודו - צביקה הדר, אוחובסקי וצנעני נסעו לשם וערכו אודישנים בקרב המטיילים הישראלים במדינה, מהם נבחרה מתמודדת אחת, עדי אבישי, אשר נכנסה לנבחרת העונה והגיעה למקום השישי.

עונה זו זכורה בכך שלראשונה בתולדות התוכנית הוחזרו שני מתמודדים על פי החלטת השופטים בלבד. המתמודדים שחזרו הם אביב משולם (אשר הגיע לבסוף למקום החמישי) והאחיות אורלי ושולי גואטה (אשר הודחו יום לאחר חזרתן לתוכנית, ובכך, הגיעו למקום התשיעי). החלטה זו גררה אחריה ביקורות רבות, בטענה שההפקה מזלזלת בצופי התוכנית.

בספיישל ילדים, שנערך באמצע חודש יולי, התארח בתוכנית הזמר האמריקאי שון קינגסטון. במהלך התוכנית הוא ביצע את שירו "Beautiful Girls".

בעונה זו, "כוכב נולד" שילבה במסגרת התוכנית הרגילה גם תחרות בין "להקות צעירות". חברי הלהקה "פאנק יו", שהגיעה למקום הראשון, זכו בהקלטת סינגל בהפקתו המוזיקלית של דודו טסה (השיר "בן 16/לכתוב את הכל") ובתואר "הלהקה הבאה של ישראל". פאנק יו גם היו הראשונים להופיע במופע הגמר של התוכנית בחופה של הכנרת, בשירים "שבוע" ו-"בן16/לכתוב את הכל".

גמר "כוכב נולד 6" נערך בחסות חברת סלקום במסגרת פסטיבל "ווליום כנרת" ב-26 באוגוסט. לגמר התוכנית עלו כרמל אקמן, לי בירן וישראל בר-און. בגמר התוכנית הגיע ישראל בר-און למקום הראשון עם 56% מהקולות. היה זה לאחר ששר את שירו המקורי "בדיוק כמו פעם" וכן דואט עם מארינה מקסימיליאן בלומין לשיר "גאון" של נורית גלרון. למקום השני הגיע לי בירן אשר שר את "עוד סיפור אחד של אהבה" של שימי תבורי ודואט עם נינט טייב ל"לא יכולתי לעשות עם זה כלום". בירן זכה ב-24% מקולות המצביעים. למקום השלישי הגיעה כרמל אקמן ששרה את "כמו ציפור מטורפת" של יזהר כהן ודואט עם בועז מעודה ל"אנצל" של מוש בן ארי. היא זכתה ב-20% מהקולות.

רוני דלומי, המנצחת בעונה השביעית

כוכב נולד 7[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך אפריל 2009 נערכו האודישנים לעונה השביעית של כוכב נולד. לצוות השופטים הצטרפה דנה אינטרנשיונל. בעונה זו, נערכו אודישנים גם בארצות הברית. ממוצע הגילאים בעונה בלט בהיותו נמוך משמעותית מעונות קודמות - מתמודדים רבים שהגיעו לשלבים מתקדמים היו בני פחות משמונה עשרה.

שיר הנושא של העונה, "רציתי לשיר", נכתב והולחן על ידי הזמר דודו טסה ובוצע על ידי שלישיית תוכנית הגמר של העונה השישית: ישראל בר און, לי בירן וכרמל אקמן.

החידוש בעונה זו היה תוכנית הספין אוף "הצילו! אני כוכב נולד", אשר שימשה כתוכנית "גלגל הצלה" למתמודדים שהודחו. התוכנית שודרה בערוץ 24 בהנחייתה של מארינה מקסימיליאן בלומין. בתוכנית החדשה, התחרו ביניהם מודחי "כוכב נולד" של אותו שבוע ולאחר חשיפת הצבעת הקהל, המתמודד שקיבל את מרב הקולות עבר להתמודד על הזכות להישאר בתוכנית גם בשבוע שלאחר מכן. רק הזוכה היה אמור לחזור לתוכנית, אולם לבסוף, חזרו שני מתמודדים להתחרות בשלב בו נותרו חמישה מתמודדים מלבדם. נוסף על כך, ערוץ 24 שידר בשידור ישיר מחדר החזרות של "כוכב נולד".

על אף היות התוכנית תחרות זמר עברי, בעונה זו הורשו המתמודדים לשיר חלק מהשירים בלועזית, לצד שירים בעברית.

בעונה זו נאלץ המתמודד עומר אדם לפרוש, לאחר שכבר העפיל לשביעיה הסופית ונחשב לבעל סיכוי גבוה להגיע לגמר. פרישתו מהתוכנית נעשתה לאחר שהתברר ששיקר להפקה באשר לגילו[3]. אדם הציג את עצמו כבן 16.5 אף על פי שלמעשה היה צעיר בשנה. אלמלא היה משקר, לא יכול היה להשתתף ב"כוכב נולד 7", עקב הגבלת הגיל המצויה בתקנון התוכנית. גילו של אדם נחשף על ידי עומרי חיון, בלוגר אשר מצא את גילו האמיתי במרשם התושבים שדלף לאינטרנט.

ב"ספיישל שנות השמונים" שנערך לקראת סוף יולי, התארחו בתוכנית חברי להקת ה-"Pet Shop Boys". במהלך התוכנית הם ביצעו את שירם "Love Etc".

שידור העונה החל ב-24 במאי ומופע הגמר של העונה התקיים ב-30 באוגוסט בחוף הדקל שבאילת. שלושת הפיינליסטים שהתחרו בגמר הם רוני דלומי, ולדי בלייברג ומיי פיינגולד. להבדיל ממופעי הגמר הקודמים, בשנה זו המקום השלישי הוכרז אחרי סבב סולואים ראשון, שלאחריו שני המתמודדים שנותרו התחרו ב"ראש בראש". הם ביצעו סולו נוסף שלאחריו נפתחת ההצבעה מחדש. לשלב השני של הגמר עלו דלומי ובלייברג והזוכה הייתה רוני דלומי. היא זכתה בכ-61% מקולות הצופים ובכך הפכה לזוכה הצעירה ביותר בתולדות התוכנית, בת 17 בזכייתה וגם לאישה הראשונה שזכתה מאז זוכת העונה הראשונה נינט טייב. בגמר נשלחו למעלה מ-900,000 מסרונים, מספר שיא ביחס לשנים עברו.

עידן עמדי, מקום שני בעונה השמינית

כוכב נולד 8[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיאנה גולבי, המנצחת בעונה השמינית

בסוף חודש אוגוסט 2009, עוד במהלך שידורי העונה השביעית, נפתחה ההרשמה לאודישנים של העונה השמינית של "כוכב נולד". האודישנים לעונה זו התקיימו מוקדם מהרגיל, בחורף 2009–2010. שיר האודישנים ה"מסורתי" שליווה את העונה השמינית הוא "עכשיו תורי", שנכתב על ידי מוש בן ארי ומבוצע על ידי זוכת העונה השביעית, רוני דלומי[4].

בדומה לשנים קודמות, הפקת התוכנית יצאה לערוך אודישנים לישראלים גם בתפוצות, והפעם נערכו האודישנים בערי ברזיל. בעונה זו הצטרף אל צוות השיפוט הזמר והמוזיקאי פבלו רוזנברג, שהחליף את צביקה פיק, אשר פרש מן התוכנית[5].

העונה עלתה לשידור ב-5 במאי 2010 ומופע הגמר שלה התקיים ב-4 בספטמבר 2010 בבריכת הסולטאן שבירושלים. בעונה זו, בדומה לעונה הקודמת, החזרות להופעות החיות שודרו בשידור חי בערוץ 24. כמו כן, בחזרות נעזרו המתמודדים בשופטי התוכנית ובמפיק המוזיקלי לואי להב. שלושת המועמדים שהעפילו לגמר הם עידן עמדי, אוהד שרגאי ודיאנה גולבי. במופע הגמר, לאחר סבב הצבעה ראשון, הודח אוהד שרגאי. לאחר ששני הנותרים הופיעו כל אחד בשיר נוסף, נערך סבב הצבעה נוסף בקרב הצופים, ללא שקלול של הצבעות השופטים. בתום ההצבעה הוכרזה גולבי כמנצחת, לאחר שגרפה 53% מקולות הצופים.

כוכב נולד 9[עריכת קוד מקור | עריכה]

חגית יאסו, הזוכה של העונה התשיעית

בסוף אוגוסט 2010 הוכרזה תחילת ההרשמה למבחני הבד של "כוכב נולד 9", ואלו החלו ב-20 בינואר 2011. שידורי העונה החלו ב-2 באפריל 2011. מופע הגמר של העונה התקיים ב"חוף הסטודנטים" בחיפה ב-23 ביולי 2011.

בעונה זו הצטרפו לחבר השופטים הזמרת מירי מסיקה והמוזיקאי יאיר ניצני[6]. זאת במקום דנה אינטרנשיונל, שפרשה בשל רצונה להשתתף בשנית בתחרות האירוויזיון[7], ופבלו רוזנברג וגל אוחובסקי, אשר השתתפותם בתוכנית הופסקה[8].

"שיר האודישנים", אשר מלווה את כל העונה, הוא "הדרך שלך", שנכתב על ידי עידן עמדי, שהגיע למקום השני בגמר העונה השמינית. השיר מבוצע בשתי גרסאות: "גרסת הבנות" אותה מבצעת זוכת העונה השמינית, דיאנה גולבי, ו"גרסת הבנים", המבוצעת על ידי עידן עמדי.

לקראת תוכנית חצי הגמר של העונה, חשפה הפקת התוכנית כי בשתי תוכניות קודמות, הוטו התוצאות באמצעות משלוח של מסרונים רבים ממספרים סלולריים מאותן קבוצות מספרים, לטובת המתמודדת תמר יהלומי. הפקת כוכב נולד החליטה בשל כך לאפשר לשלושת המודחים האחרונים להתמודד יחד עם יהלומי על כרטיס אחד נוסף לחצי הגמר, יהלומי עצמה העדיפה לפרוש מהתוכנית, לאחר שאביה הודה שעמד מאחורי הטית התוצאות.

מופע הגמר של העונה נערך ב"חוף הסטודנטים" בחיפה. שלושת המתמודדים שהעפילו אליו היו לירון רמתי, דוד לביא וחגית יאסו. לאחר סבב סולואים והצבעה ראשונה, הודח לירון רמתי. לאחר מכן הופיעו דוד לביא וחגית יאסו כל אחד בשיר נוסף ונערך סבב הצבעה נוסף בקרב הצופים, ללא שקלול הצבעות השופטים. בתום ההצבעה הוכרזה יאסו כמנצחת, לאחר שגרפה כ-60% מקולות הצופים. עברי לידר צפוי להפיק את אלבומה הראשון של יאסו, כחלק מזכייתה במקום הראשון בעונה זו. תוכנית הגמר בעונה זו, זכתה לשיעור צפייה שיא בתולדות התוכנית, של 41% ממשקי הבית היהודיים, כשברגע השיא שיעור הצפייה עמד על 47%, אחד השיעורים הגבוהים בתולדות הטלוויזיה הישראלית[9].

ב-16 באוגוסט 2011, שבועות לאחר סיום העונה התשיעית, נעצרה מרגלית צנעני, אחת מהשופטות בתוכנית, בחשד לסחיטה באיומים. בין היתר, חשדה המשטרה כי צנעני הייתה מעורבת בקידום מועמדים בתוכנית "כוכב נולד". בעקבות חשדות אלה, דרשה הרשות השנייה מהזכיינית "קשת" לבדוק את הנושא[10]. לבסוף בשל פרשה זו הודחה צנעני מחבר השופטים של התוכנית.

כוכב נולד 10 - עונת העשור[עריכת קוד מקור | עריכה]

אור טרגן, זוכה העונה העשירית

לראשונה בתולדות התוכנית, הוכרזה ההרשמה לעונה הבאה של "כוכב נולד" כבר בתוכנית האולפן הראשונה של העונה הקודמת לה ולא בגמר, כנהוג בשנים עברו. האודישנים לעונה העשירית החלו בפברואר 2012 והעונה עצמה עלתה לשידור ב-22 במאי 2012.

שיר הנושא של העונה היה חידוש לשירו של שלמה ארצי, "כבר עבר די זמן" (במקור "מה רצינו להגיד"), המדבר על הכמיהה לעסוק במוזיקה. לכבוד עונת העשור ובשל ריבוי המבצעים, כתב ארצי בית נוסף לשיר. את השיר ביצעו כלל זוכי התוכנית לדורותיה ופיינליסטים נוספים. בלט בהיעדרו זוכה העונה השישית של התוכנית, ישראל בר און, שסירב להשתתף בשיר ובקליפ. בנוסף הוקלט גם שיר האודישנים בביצוע לירון רמתי, דוד לביא וחגית יאסו, בשם "זה הזמן" שאת מילותיו כתב לביא והלחין יגאל בשן.

בעונה העשירית הצטרפו לחבר השופטים הזמר והשחקן גידי גוב והזמר משה פרץ. זאת במקום יאיר ניצני, שבחר לפרוש מהתוכנית, ומרגלית צנעני, שהודחה בשל מעורבות בפרשה פלילית. עונה זו התאפיינה בממוצע גילאים נמוך במיוחד, והמבוגר מבין המתמודדים היה בן 23.

בעונה זאת עברה התוכנית מתיחת פנים מסיבית: הנבחנים חויבו ללמוד שיר מתוך רשימת "100 קלאסיקות ישראליות" שהוכנה מראש; השופטים קיבלו טאבלטים על מנת שיוכלו לחוות דעה על המתמודד בזמן אמת; בשונה מעונות קודמות ששודרו מאולפן קבוע בהרצליה, התוכנית שודרה מאולמות שונים ברחבי הארץ כחלק מ"מסע העשור". כמו כן בשלב הנבחרת שולבה ועדה מקצועית (שהורכבה ממוזיקאים וזמרים) כגורם מדרג נוסף של המתמודדים, ואילו ההצבעה במסרונים והשידורים החיים נדחו לשלב מאוחר יותר.

בעונה זו זכתה התוכנית לנתוני מדרוג נמוכים מהרגיל ששיקפו את מידת העניין שגילה הציבור בתוכנית[11].

הגמר נערך גם בחיפה ב-4 בספטמבר 2012. לגמר העפילו אור טרגן, תלמיד תיכון מהרצליה בן 17, איטן גרינברג, בן 18 מגבעתיים ואניטה גסין, תלמידת תיכון בת 16 ממגדל העמק, צעירת המתמודדים בעונה והמתמודדת הצעירה ביותר בתולדות התוכנית שהעפילה לגמר. לאחר סבב סולואים והצבעה ראשונה, הודחה אניטה גסין. שני הנותרים ביצעו שיר נוסף ולבסוף ניצח אור טרגן, משקיבל 51% מקולות הצופים.

הכוכב הבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הכוכב הבא לאירוויזיון

בתום תוכנית הגמר של העונה העשירית, הודיע צביקה הדר שהאודישנים לעונה הבאה, ה-11 במספר, נפתחו. צילומי העונה נדחו מספר פעמים, וב-20 במאי 2013 פורסם כי משה פרץ עוזב את כס השיפוט בתוכנית לטובת עונתה הראשונה של התוכנית אקס פקטור בזכיינית המתחרה רשת וכי צדי צרפתי, מירי מסיקה וגידי גוב יעזבו אף הם את התוכנית[12]. נוסף על החלפת הצוות, מותגה התוכנית מחדש תחת השם "הכוכב הבא"[13].

ב-25 באוגוסט 2013, הושק הפורמט החדש על ידי "קשת", ופורסם ששיטת ה-SMS תוחלף בהצבעה באמצעות אפליקציית makoTV. לאחר סינון מוקדם של השופטים יגיעו המתמודדים לשלב המבחן החי. התוכנית תשודר בשידור חי, וכל מתמודד יתחיל לשיר מאחורי מסך סגור, בליווי פסנתר בלבד, כשהוא אינו רואה לנגד עיניו את השופטים או את הקהל. עם תחילת השיר הצופים בבית יתחברו לאפליקציה ויהיה עליהם להחליט, בזמן אמת, אם המתמודד עובר או לא עובר. ברגע שהמתמודד יגיע ל־70 אחוזים ויותר של הצבעות "עובר" (קולות הצופים והשופטים יחד) - המסך ייפתח והוא יעבור לשלב הבא. התוכנית החלה את שידורה ב-17 בספטמבר 2013[14]. החל מהעונה השנייה, הזוכה בתוכנית הוא נציגה של ישראל לתחרות האירוויזיון, ולפיכך, התוכנית נקראת מאז "הכוכב הבא לאירוויזיון"[15].

מתמודדי התוכנית כמיקרו-קוסמוס של החברה הישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שופטי התוכנית בעונה השישית. מימין לשמאל: צדי צרפתי, צביקה פיק, מרגלית צנעני, גל אוחובסקי

במהלך העונות התעורר עניין רב באופן בו משתקפת החברה הישראלית בתוכנית. בעיקר בלטו בשיח הציבורי סוגיות הפריפריה לעומת המרכז, דתיים לעומת חילוניים, מזרחים לעומת אשכנזים ואף יהודים לעומת ערבים.

זוכת העונה הראשונה, נינט טייב, בלטה בכך שהיא שומרת מסורת ושהיא הגיעה מקריית גת. לאחר ניצחונה קיבלה טייב את התפקיד הראשי בסדרה "השיר שלנו", דמות של צעירה מקריית גת שמגיעה למרכז ומצליחה להגיע למעמד של כוכבת גדולה. גם הזוכה בעונה השלישית, יהודה סעדו, הוא שומר מסורת. כשנודע שהעונה הרביעית תשודר בערב שבת, נטען שמתמודדים כמו טייב, סעדו ושי גבסו לא היו יכולים להתגלות אם התוכנית הייתה משודרת בערב שבת כבר בתחילת דרכה[16].

זכייתו של ג'קו אייזנברג בעונה הרביעית (2006) העלתה את שאלת הגיוס לצה"ל בחברה הישראלית. בעוד נינט טייב, זוכת העונה הראשונה, שירתה בצה"ל[17] והראל מויאל היה לוחם במג"ב ומאוחר יותר עידן עמדי היה קצין בחיל ההנדסה הקרבית (שני האחרונים אף הלחינו וכתבו שירים על שירותם הצבאי הקרבי), אייזנברג לא שירת בצבא וראיון בו התגאה על כך עורר סערה ציבורית וקריאות להחרימו. בעונה התשיעית ערכה ההפקה "ספיישל" אודישנים בבסיסי צה"ל במסגרתם נבחרו לתחרות מספר חיילים מהיחידות השונות בהן ביקרו.

בעונה החמישית השתתפה בתוכנית בפעם הראשונה זמרת ערבייה שהגיעה לשלב "הנבחרת" - מרים טוקאן הנוצרייה מהכפר אעבלין. במהלך העונה, התבלטה טוקאן בשירתה ששילבה מוטיבים סגנוניים מהמוזיקה הערבית. השתתפותה של טוקאן בכוכב נולד לוותה בתשומת לב ייחודית מצד התקשורת, מעבר לזאת אשר לה זוכים מתמודדים רגילים, בין השאר בשל החיכוך שיצר מוצאה האתני בקרב קהל התוכנית, שרובו יהודי. כך למשל, שאל אהוד אשרי בעיתון הארץ "האם תוכנית הדגל של ערוץ 2, סמל הקונצנזוס הישראלי הרחב, יכולה להרשות לעצמה מנצחת ערבייה?"[18]. במקביל, זכתה השתתפותה של טוקאן לסיקור תקשורתי בשפה הערבית באמצעי תקשורת שונים בישראל ומחוצה לה. למרות היחס החיובי שהשתדלה ההפקה להעניק לטוקאן, נרשמו מספר אירועים שקוממו רבים הקשורים בהשתתפותה בתוכנית[19]. דוגמה לכך הייתה הערתו של שופט התחרות צדי צרפתי בדבר המבטא שיש לטוקאן, והחיקוי הפארודי של אורנה בנאי לביצועה של טוקאן ל"הכניסיני תחת כנפך" של ביאליק בטקס פרסי האקדמיה לטלוויזיה.

בעונה התשיעית זכתה המתמודדת חגית יאסו, בת לעדה האתיופית, והייתה לראשונה מבני העדה שהגיעה למקום כה מרכזי בבידור הישראלי. בקרב הקהילה האתיופית נתפס ניצחונה כמשמעותי לקהילה כולה[20].

תגובות לתוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות הפופולריות הרבה של התוכנית, כלפי "כוכב נולד" מופנית לא פעם ביקורת על יצירת זילות של המוזיקה ועבודתם של זמרים. בין מבקריה החריפים נודעת במיוחד הזמרת חוה אלברשטיין שצוטטה בראיון עמה במוסף מעריב: "זה נגד כל החינוך שלי והגישה שלי למקצוע ולאמנות ולכול. זה משחקים, זה מין תיאטרון בובות כזה, שבו כל מיני כוחות עליוניים מושכים בחוטים, ואנשים מתנהלים לפי האופן שבו מושכים אותם. אותי זה די מדכדך"[21]. גם יהורם גאון תקף את התוכנית בכנס "תמוז" למוזיקה ישראלית בו זכה בפרס למפעל חיים כשבנאום התודה שלו אמר: "פרס זה ניתן לא רק לי, אלא לדור שלם – דור ללא כוכבים נולדים, ללא פלייליסט, וללא יחצ"נים, אלא לאנשים שרכשו את ההוקרה והפרסום בעבודה קשה."

עוד נטען, כי רבים מזוכי התוכנית מתפוגגים ואין בזכייתם כדי לתרום למוזיקה הישראלית או להעיד על כשרונם המוזיקלי[22]. מנגד, הצביעו רבים על כך כי התוכנית שימשה מקפצה משמעותית לזמרים צעירים שלא מעט מהם אף הפכו להצלחה[23].

ביקורת נוספת שהועלתה התייחסה ל"מסחטת הרגש" של התוכנית, שהעדיפה את ההצלחה הטלוויזיונית על פני הכישרון המוזיקלי[24].

במהלך העונות הושמעה ביקורת כנגד התוכנית גם על הפרסום הסמוי לטובת חברות כמו סלקום והחברה המרכזית לייצור משקאות קלים, נותנות החסות הרשמיות של התוכנית בעבר.

לקראת עליית העונה ה-11 ("הכוכב הבא") נמתחה ביקורת על ליהוק השופטים המחודש ובפרט על צירופו של איש יחסי הציבור רני רהב לשולחן השופטים, בטענה שבכך גובר המימד הבידורי של התוכנית על זה האומנותי ודוחק את העיסוק במוזיקה לשוליים[25].

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקודם:
2002 - רק בישראל
פרס מסך הזהב - תוכנית הבידור הטובה ביותר
2003 - כוכב נולד
הבא:
2004 - ארץ נהדרת
הקודם:
2003 - -
פרס מסך הזהב - תוכנית המציאות הטובה ביותר
2004 - כוכב נולד 2
הבא:
2005 - כוכב נולד 3
הקודם:
2004 - ארץ נהדרת
פרס האקדמיה לטלוויזיה - תוכנית הבידור הטובה ביותר
2005 - כוכב נולד 3
הבא:
2006 - ארץ נהדרת
הקודם:
2004 - כוכב נולד 2
פרס מסך הזהב - תוכנית המציאות הטובה ביותר
2005 - כוכב נולד 3
הבא:
אין, הפרס בוטל

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מידע וכתבות:

ביקורות:


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כתבה במוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות, 15 בספטמבר 2006
  2. ^ מירב קריסטל וקרן נתנזון, העם בחר מעודה, באתר ynet, 30 באוגוסט 2007, כולל קטע וידאו של רגע ההכרזה על הזוכה בעונה
  3. ^ גיל משעלי, עומר אדם פרש מ"כוכב נולד", באתר nana10‏, 5 באוגוסט 2009
  4. ^ אסף נבו, ‏הירשמו ליום האודישנים הגדול של "כוכב נולד", באתר ‏mako‏‏, ‏7 בינואר 2010‏
  5. ^ צביקה פיק הסכים לעזוב את כוכב נולד, באתר GuyP,‏ 15 בנובמבר 2009
  6. ^ יאיר ניצני מצטרף לפאנל השופטים של כוכב נולד, באתר עכבר העיר, 1 בפברואר 2011
  7. ^ אסף נבו, ‏דנה אינטרנשיונל: "אני מתרגשת כמו ילדה קטנה", באתר ‏mako‏‏, ‏8 במרץ 2011‏
  8. ^ רז שכניק, אוחובסקי ואינטרנשיונל מחוץ ל"כוכב נולד", באתר ynet, 27 בדצמבר 2010
  9. ^ דוד אברהם, יאסו: גמר "כוכב נולד" - הנצפה אי פעם עם 41% צפייה, באתר nana10‏, 24 ביולי 2011
  10. ^ שגיא בן נון, כוכב מוטה? הרשות השנייה מול "כוכב נולד", באתר nrg‏, 17 באוגוסט 2011
  11. ^ ‫שירית טרוינר, כוכב נופל: מה צריכה "כוכב נולד" כדי להתרומם?, באתר nrg‏, 5 בספטמבר 2012‬
  12. ^ כל שופטי "כוכב נולד" עוזבים את התכנית, באתר nrg‏, 20 במאי 2013‬
  13. ^ גילי איזיקוביץ, אייל גולן, ריטה, רני רהב וצביקה הדר - שופטי "כוכב נולד". ינחה: אסי עזר, באתר הארץ, 30 ביוני 2013
  14. ^ מאיה כהן, ‏צפו: שופטי "הכוכב הבא" מדברים, באתר ישראל היום, 26 באוגוסט 2013
  15. ^ ינון בן שושן, "הכוכב הבא לאירוויזיון": ישראל בעקבות שוודיה, באתר nrg‏, 19 בנובמבר 2015
  16. ^ ידידיה מאירפגיעה במורשת נינט, באתר הארץ, 16 במאי 2007
  17. ^ נינט טייב שירתה בחיל ההנדסה הקרבית ואף הקליטה את המנון חיל ההנדסה.
  18. ^ אהוד אשריערבייה טובה מדי, באתר הארץ, 18 ביוני 2007
  19. ^ חגי חיטרון, בדרך אל האושר, באתר הארץ, 21 באוגוסט 2007
  20. ^ ‫ערן סויסה, יאסו לחגית, באתר nrg‏, 18 ביולי 2011‬
  21. ^ נדב הולנדר, כה רחוקה, באתר nrg‏, 19 בינואר 2006
  22. ^ ‫עינב שיף, עיצוב: דורון שיינר‏, כוכב נולד: מה באמת קורה לזוכים?, באתר וואלה! NEWS‏, 19 ביולי 2011‬
  23. ^ ‫סער גמזו, מנינט עד עומר אדם: מה קורה לפליטי "כוכב נולד"?, באתר עכבר העיר, 11 במאי 2012‬
  24. ^ ‫אריאנה מלמד, מי רוצה להיות דלומי?, באתר ynet, 2 באפריל 2011‬
  25. ^ ‫יובל דרור, יש ליצן באולם?, באתר העין השביעית, 1 ביולי 2013‬