ניקו ניתאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ניקו ניתאי
הנפילה - ניקו ניתאי.jpg
ניתאי בהצגה "הנפילה"
לידה 22 בדצמבר 1931 (בן 85)
שכונת קרנגאש בבוקרשט, בירת רומניה
סוגה מועדפת תיאטרון
פרסים

פרס רוזנבלום

פרס לנדאו
דמות ידועה

אסף ב"קשת וענן"

ז'אן בפטיסט קלמנס ב"הנפילה"
שפה מועדפת עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוקים אחרים שחקן, מחזאי ובמאי תיאטרון.
http://www.t-karov.co.il
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ניקו ניתאי (נולד ב-22 בדצמבר 1931 בשם ניקו יאקוב[1]) הוא שחקן, במאי ומחזאי ישראלי.

הוא אחד משחקני התיאטרון הוותיקים בישראל, כתב וביים מחזות רבים, מייסד תיאטרון הסימטה ביפו, ותיאטרון "קרוב".

מוכר לרבים בזכות תוכנית הטלוויזיה לילדים "קשת וענן", בה הופיע בשנות ה-80, וכן בזכות הצגת היחיד שלו "הנפילה" המוצגת כבר יותר מ-40 שנה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתאי נולד וגדל בשכונת קרנגאש בבוקרשט, בירת רומניה, ולמד בבתי ספר יהודיים, בהם בתי הספר "מלבי"ם" ו"קולטורה". עם מוריו נמנו דמויות חשובות של האליטה היהודית בתקופה זו, כמו הסופר מיכאיל סבסטיאן והמוזיקאי חיים שוורצמן.[2] בגיל 10 השתתף בלהקת הילדים בהדרכתו של ליקה גרינברג שפעלה במסגרת התיאטרון היהודי באראשאום בבוקרשט, בימי הדיקטטורה הפאשיסטית-צבאית של אנטונסקו. אחרי נפילת הרודנות הפאשיסטית, למד תיאטרון וקולנוע באוניברסיטת בוקרשט. הופיע לראשונה ב"תיאטרון קונסטנטין נוטארה" בעיר הולדתו. עלה לישראל בשנת 1961.

פעילותו באינטרנט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2012 השתתף בקליפ לגרסת הרדיו של השיר "זלמן זה לא אתה" של קובי אוז. ניתאי השתתף בתפקיד זלמן. הקליפ פורסם באתר YouTube.

פעילותו בתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזה הראשון בו שיחק בישראל היה אילוף הסוררת של שייקספיר ב"תיאטרון חיפה", הצגת הבכורה של התיאטרון שזה עתה הוקם. בהמשך שיחק במחזות תיאטרון רבים, כמו "חשמלית ושמה תשוקה" מאת טנסי ויליאמס, "ריצ'רד השני","הנערים שבחבורה"(מארט קראולי) "חלום ליל קיץ" ועוד. וכמו כן שיחק בתיאטראות רבים, בין היתר ב"תיאטרון הבימה", "תיאטרון האהל", "תיאטרון צוותא" ואחרים.

ניתאי גם ביים עשרות מחזות, כמו "החלום האמריקני" ו"מותה של בסי סמית" מאת אדוארד אלבי, "נדנדה בשניים" מאת ויליאם גיבסון, "תפוס את הגנב" מאת יוסף לפיד, "הירושה" מאת שולמית לפיד, "המרפסת" של ז'אן ז'נה, "הבשורה" מאת אהרון אשמן, "אדם הוא אדם" מאת ברטולט ברכט, ועוד.

בנוסף גם כתב מספר מחזות תיאטרון, בין היתר "איש הרוח, הזונה והליצן", "גן עדן טרום חובה", ו"היפוכונים" ואף ביים ושיחק בחלקם.

לאחר פעילות ענפה בתיאטראות הממסדיים, פועל ויוצר ניתאי החל מתחילת שנות ה-80 מחוץ לממסד. ב-1982 ייסד את "תיאטרון הסימטה" ביפו, אותו ניהל במשך כ-18 שנה. בשנת 2001 ייסד את תיאטרון השוליים "קרוב", שפעל בבית מרכזים בתל אביב עד שריפתו. השריפה הקשה שפקדה את המבנה ב-2003 כילתה מחזות, תלבושות, פלקטים וארכיונים רבים של ניתאי.[3] התיאטרון הוקם מחדש ב-2004 במשכנו החדש במתחם התרבות והאמנות בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב.

מאז 1975 משחק ניתאי בהצגת היחיד שעיבד בעצמו, "הנפילה" מאת אלבר קאמי. מדובר בהצגת היחיד הוותיקה ביותר בישראל.[4] הצגות יחיד נוספות שהעלה ניתאי הן "פינוק מטריף" מאת אמיל אז'אר, "את ואני ואשליות" מאת ז'אן קוקטו ופול ז'רלדי ו"ל. ס. דיוניסוס" מאת ניתאי עצמו.

משנת 2008 מוצג בתיאטרון "קרוב" המחזה "א-א אישה אלימה" אשר נכתב בשיתוף שחקנים יוצרים. זהו מחזה אקטואלי אשר עוסק ביחסי נשים וגברים בתוך מערכת יחסים.

קריירה בטלוויזיה ובקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 1964 שיחק בסרטו של מנחם גולן שמונה בעקבות אחד. בשנת 1971 שיחק בסרט הצרפתי "הלילה המופלא" (fois... par jour ‏7), סרטו של דניס הרו (Denis Héroux). בשנת 1979 שיחק בתפקיד שמעון בר יונה בסרט האמריקאי "ישו". בין השנים 1986-1983 שיחק בתפקיד "אסף" בתוכנית "קשת וענן", ששודרה בטלוויזיה החינוכית. בשנת 1994 שיחק בסרט האמריקאי "Hellbound" לצד צ'אק נוריס. ב-1999 שיחק בתפקיד אורח בסדרה "שמש". בשנת 2003 שיחק בתפקיד אורח בסדרת הילדים "הילדים מגבעת נפוליאון" וכמו כן השתתף בסדרה "פרנקו וספקטור" לצד משה איבגי, ששודרה בערוץ 2. בשנת 2013 שיחק בתפקיד אורח בסדרה "חסמבה דור 3" וכן בסדרה "חיות לילה", ששודרה בהוט קומדי סנטרל.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1996 קיבל את פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה על מפעל חיים (תיאטרון הסימטה) ותרומתו לתרבות התיאטרון.

באוקטובר 2012 זכה בפרס לנדאו לאמנויות הבמה בתחום התיאטרון.[5]

השכלה וחיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתאי פרוד ואב לשתי בנות, אביטל והבמאית והשחקנית דורית ניתאי. הוא בעל תואר שני בחוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Cercul cultural din Ierusalim, "Noi întâlniri la Ierusalim", p.88
  2. ^ Cercul cultural din Ierusalim, "Noi întâlniri la Ierusalim", p.52-55
  3. ^ מתוך כתבה על השריפה בבנין מרכזים, "חלום בלהבות", ובה ראיון עם ניתאי, באתר עיתון תל אביב
  4. ^ מתוך "הנפילה", באתר תיאטרון "קרוב"
  5. ^ מרב יודילוביץ', הוכרזו זוכי פרס לנדאו לאמנויות הבמה, באתר ynet, 24 באוקטובר 2012