נס במילאנו

נס במילאנו
Miracolo a Milano
	סצנת הסיום של הסרט, 1951
בימוי	ויטוריו דה סיקה
הופק בידי	ויטוריו דה סיקה
תסריט	סוזו צ'קי ד'אמיקו, צ'זרה זוואטיני, אדולפו פרנצי, מריו קיארי, ויטוריו דה סיקה
עריכה	ארלדו דה רומא
שחקנים ראשיים	Francesco Golisano; Arturo Bragaglia; וירג'יליו רינטו; Erminio Spalla; Checco Rissone; Renato Navarrini; Alba Arnova; Brunella Bovo; Emma Gramatica; Anna Carena; פאולו סטופה; Guglielmo Barnabò; Egisto Olivieri
מוזיקה	אלסנדרו צ'יקוניני
צילום	G.R. Aldo
מדינה	איטליה
חברת הפקה	Ente Nazionale Industrie Cinematografiche
חברה מפיצה	Joseph Burstyn, נטפליקס
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	1951
משך הקרנה	100 דק'
שפת הסרט	איטלקית
סוגה	אגדה קולנועית, סרט דרמה, סרט פנטזיה, סרט קומדיה
	דף הסרט ב־IMDb

אין לבלבל ערך זה, העוסק בסרט קולנוע, עם הערך "נס מילאנו", העוסק במשחקי כדורסל.

נס במילאנו (איטלקית: Miracolo a Milano) הוא סרט נאו-ריאליזם איטלקי משנת 1951 בבימויו של ויטוריו דה סיקה. התסריט נכתב בין היתר על ידי צ'זארה זאוואטיני ומבוסס על הרומן שלו "טוטו הטוב" (באיטלקית: Toto il Buono). העלילה מתארת את חייהם של עניי העיר מילאנו בעידן שאחרי מלחמת העולם השנייה ואת מאבקם בשלטון ובבעלי ההון. הסרט נחשב לאחד השיאים של הנאו-ריאליזם האיטלקי.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו סיפור פנטזיה שבמרכזו טוטו. הסיפור נפתח כשקשישה ששמה לולוטה מוצאת את טוטו התינוק בערוגת הכרובים בגינה שלה, ומאמצת אותו. אחרי שלולוטה הולכת לעולמה טוטו עובר לבית יתומים, והסרט קופץ ליום הולדתו השמונה עשרה, כשהוא עוזב את בית היתומים ומתחיל את חייו בשכונת פחונים בפאתי מילאנו.

אופיו האופטימי של טוטו וכישוריו הארגוניים משמשים אותו כדי לארגן את השכונה ולהשכין שלום בין מוכי הגורל שמאכלסים אותה. במהלך ניסיונות חפירת באר מים לשכונה, מגלים התושבים שהם יושבים למעשה על שדה נפט.

כשבעלי האדמה החוקיים שומעים על שדה הנפט, הם מגייסים לצידם את השלטונות והמשטרה כדי לפנות את יושבי השכונה ממקום מושבם. רוחה של אמו המאמצת של טוטו מתגלית לו ומעניקה לו יונת קסמים שמגשימה משאלות. בתחילה הוא משתמש ביונה כדי להילחם במפנים ולהשיב להם מלחמה שערה, ולאחר שזו מצליחה באים אליו אנשי השכונה בבקשות שונות. טוטו טוב הלב מנסה להגשים את משאלות לבם, אך מלאכים המתנגדים לאחזקת היונה בידי בני תמותה לוקחים אותה חזרה השמיימה.

השוטרים מנצלים את אובדן היונה כדי להשתלט על השכונה, ומפנים את התושבים לבית הכלא בעגלות. בדרך נס, בדרכם לכלא היונה מוחזרת לטוטו, שמבקש לשחרר לחופשי את חבריו.

בסצנה קולנועית היסטורית משתחררים טוטו וכל חבריו בכיכר המרכזית של העיר, מול קתדרלת מילאנו, ועפים השמיימה ברוכבם על המטאטאים שלקחו ממנקי הרחוב.

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לסרטי נאו-ריאליזם איטלקי אחרים שנעשו באותה תקופה, הושקעו מאמצים ניכרים באפקטים המיוחדים בסרט, ולצורך כך אף נשכר מומחה אפקטים אמריקאי. כמו כן דה סיקה השתמש גם בשחקנים מקצועיים, דבר שלא היה מקובל בקולנוע הנאו-ריאליזם המוקדם יותר.

הסרט עלה לאקרנים באיטליה ב-8 בפברואר 1951, ובאפריל 1951 השתתף בפסטיבל קאן. הביקורת הרעיפה עליו תשבחות רבות, והוא אף זכה בפרס דקל הזהב.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

דני מוג'ה, אהבנו כל כך – 100 סרטי מופת, מפה - מיפוי והוצאה לאור, 2003, הערך "נס במילאנו", עמ' 81–82

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא נס במילאנו בוויקישיתוף

"נס במילאנו", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"נס במילאנו", באתר נטפליקס
"נס במילאנו", באתר AllMovie (באנגלית)
"נס במילאנו", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"נס במילאנו", באתר אידיבי
"נס במילאנו", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)

פרס דקל הזהב
1945‏-1960	יוניון פסיפיק (1945) • (בשנה זו חולקו 11 פרסים) ייסורים, סוף השבוע האבוד, האחו האדום, פגישה מקרית, ניצ'ה נגר, הסימפוניה הפסטורלית, תקוותם האחרונה, גברים ללא כנפיים, רומא עיר פרזות (1946) • הפרס לא חולק (1947) • הפסטיבל לא התקיים (1948) • האדם השלישי (1949) • הפסטיבל לא התקיים (1950) • מיס ג'ולי (אלף סיוברג), נס במילאנו (ויטוריו דה סיקה) (1951) • בשל מאזן הכוחות, אותלו (1952) • שכר האימה (1953) • השער לגיהנום (1954) • מרטי (1955) • עולם הדממה (1956) • שכנוע ידידותי (1957) • העגורים עפים (1958) • אורפאו נגרו (1959) • לה דולצ'ה ויטה (1960)
1961‏-1980	היעדרות כה ארוכה, וירידיאנה (1961) • משלם ההבטחות (1962) • הברדלס (1963) • מטריות שרבורג (1964) • הפטנט (1965) • על גברים ונשים, גבר ואישה (1966) • יצרים (1967) • חלוקת הפרס בוטלה בשל אירועי מאי 1968 (1968) • והיה אם... (1969) • מ.א.ש (1970) • המקשר (1971) • מקרה מאטי, מעמד הפועלים הולך לגן עדן (1972) • אי ההבנה, הדחליל (1973) • השיחה (1974) • כרוניקה של שנים בוערות (1975) • נהג מונית (1976) • פדרה פדרונה (1977) • קבקבי העץ (1978) • אפוקליפסה עכשיו, תוף הפח (1979) • כל הג'אז הזה, קגמושה (1980)
1981‏-2000	איש הברזל (1981) • יול, נעדר (1982) • הבלדה על נראיימה (1983) • פריז, טקסס (1984) • מסע העסקים של אבא (1985) • המיסיון (1986) • מתחת לשמש השטן (1987) • פלה הכובש (1988) • סקס, שקרים ווידאוטייפ (1989) • לב פראי (1990) • ברטון פינק (1991) • כוונות טובות (1992) • שלום לפילגש, הפסנתר (1993) • ספרות זולה (1994) • מתחת לפני השטח (1995) • סודות ושקרים (1996) • טעם הדובדבן (1997) • נצח ועוד יום (1998) • רוזטה (1999) • רוקדת בחשכה (2000)
2001‏-2020	חדרו של הבן (2001) • הפסנתרן (2002) • אלפנט (2003) • פרנהייט 9/11 (2004) • הילד (2005) • כשהרוח נושבת (2006) • 4 חודשים, 3 שבועות ויומיים (2007) • בין הקירות (2008) • סרט לבן (2009) • הדוד בונמי שיכול לזכור את חייו הקודמים (2010) • עץ החיים (2011) • אהבה (2012) • כחול הוא הצבע החם ביותר (2013) • שנת חורף (2014) • דיפאן (2015) • אני, דניאל בלייק (2016) • הריבוע (2017) • המשפחה שלי (2018) • פרזיטים (2019) • הפסטיבל לא התקיים בשל מגפת הקורונה (2020)
2021-היום	טיטאן (2021) • משולש העצבות (2022) אנטומיה של נפילה (2023)