נתן דוד רבינוביץ (פארציווא)
 | |
| לידה |
1866  |
|---|---|
| פטירה |
1930 (בגיל 64 בערך) שדליץ, רפובליקת פולין |
| מקום קבורה |
בית הקברות סגולה |
| תקופת הפעילות |
?–1930 |
| אב |
יצחק יעקב רבינוביץ (ביאלא) |
| צאצאים | |
  | |
רבי נתן דוד רבינוביץ מפארציווא (ה'תרכ"ו, 1866 – ז' בשבט ה'תר"צ, 1930) היה אדמו"ר של חצר חסידית בעיר פרצ'ב, שהייתה ענף מחסידות ביאלא, דור חמישי, בן אחר בן, ליהודי הקדוש מפשיסחה.
היה אמיד ונהג באורח חיים מפואר, על פי "דרך המלכות" שהתווה רבי ישראל פרידמן מרוז'ין, ביקר במעיינות המרפא בקרלסבד ובמרינבד, והיה מופיע שם בלבוש משי מיוחד.
דברי תורתו הודפסו על ידי נכדיו הרב יוסף יצחק רבינוביץ והרב ד"ר נתן דוד רבינוביץ,[1] בספר 'ואלה הדברים שנאמרו לדוד'. בספר מצויות דרשות שנאמרו על ידו לפרשיות השבוע, ושהושארו עד אז בכתב ידו. מנדל פייקאז' ראה ברבי נתן דוד מודל להתנגדות החריפה לציונות ששררה בקרב חלק מאדמו"רי פולין בתקופה זאת.[2]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]היה בנם הבכור של רחל לביאה, בתו של הרב יהושוע מאוסטורובה, והרב יצחק יעקב רבינוביץ מייסד חסידות ביאלא, נקרא על שם סבו, אבי אביו, רבי נתן דוד משידלובצא (Szydlowiec).
בהוראת אביו למד רבי נתן דוד את מקצוע המילה, ובמשך חייו מל אלפי תינוקות. עוד בחיי אביו כיהן כאדמו"ר, בתחילה בפארצ'ב ואחר כך בשדליץ, אשר במכתביו הקפיד לכנותה "שידליץ" ביו"ד, על מנת שלא תצא מתחת ידו המילה שד. עם פטירת אביו (בכ"ג באדר ה'תרס"ה) דבקו בו אלפים מחסידי ביאלא[3], חסידות שמנתה בזמנו קרוב ל-5,000 בתי אב.[4]
בז' בשבט ה'תר"ץ הוא נפטר ונקבר בשדליץ. בה' באלול ה'תשל"ז העלה בנו, הרב ברוך יהושע ירחמיאל רבינוביץ, את ארונו לישראל, והוא נטמן בבית הקברות סגולה בפתח תקווה.
בשבט התשע"ה הוכנס ספר-תורה לחברון, על שמו ועל-פי צוואתו, בהשתדלות צאצאיו.[5]
משנתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]יחסו לציונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]כעולה מתוך דרשותיו של רבי נתן דוד, החסידות והציונות, הן שתי גישות קוטביות בפתרונות שהן מציעות לקיומו של היהודי בגלות. לדברי רבי נתן דוד הרעיון הציוני מוטעה, שכן הוא מושתת על הטבע הגשמי, לעומת הממשות האמיתית האימננטית, הנסתרת מעיניו הגשמיות של האדם. הדרשות נישאו בתקופת העלייה השלישית, שנבעה ממניעים אידאולוגיים בעיקר, והעלייה הרביעית שמניעיה היו כלכליים בעיקר,[6] רבי נתן דוד תקף בדרשותיו את שני המניעים כאחד. לפי תפיסתו של רבי נתן דוד, הגאולה אינה אירוע חד פעמי, אלא תהליך ארוך ומתמשך, ולגלות עצמה יש תפקיד חשוב בו של היטהרות ותיקון, ולכן אין מקום להתארגנויות של עליות המוניות לארץ ישראל, אלא יש דווקא להישאר בגלות. לאלו אשר פנו לעלות לארץ ישראל בגלל מצוקה כלכלית אמר רבי נתן דוד: "...הדעת הכוזבת שנתהוותה בעוונותינו הרבים שרוצים לברוח לפאלעסטינה, באומרם:...אין...פרנסה ואין...עבודה...מוטב ניסע לפאלעסטינה ונעבוד...ונאכל ונשתה. והאנשים האלו...רק רוצים להיטיב לגופם וגלות השכינה אינה עולה על רעיונם... (והם) מעכבים עוד את הגאולה".[7] יחד עם זאת אהב מאוד את ארץ ישראל ולפני מותו ציווה לקנות מכספו חלקת קרקע בחברון ולבנות עליה בית מדרש.[8]
דמות ה"צדיק"
[עריכת קוד מקור | עריכה]לשיטתו של רבי נתן דוד הצדיק הוא מרכז האומה: "ישראל בגלות אינם כצאן ללא רועה, אלא אלוהים העמיד להם צדיקי אמת שיורו להם את המעשה אשר יעשון, ובאמרי פיהם יעמידו כל כושל".[9] האדמו"ר מפארציווא, כאדמו"רים מחסידות פשיסחה ואדמו"רים נוספים, השתמש בדברי המשנה: "המחובר לטהור - טהור",[10] כדי להבהיר שההכרה בקדושתם של הצדיקים ובסמכותם היא חובה על כל אדם מישראל, ושעצם ההתקשרות לצדיק יש בה כוח מטהר.
לא רק בעניינים רוחניים הצדיק הוא הרועה, אלא גם בנושאים גשמיים כגון בבעיות הפרנסה. רבי נתן דוד תולה את מצוקות הפרנסה, בכך שבדורות קודמים הייתה אמונת הצדיקים איתנה, ואילו בימיו, רחוקים מאמונה, ועל כן מתקפחת הפרנסה.
לדבריו של רבי נתן דוד מפארצוב, ישראל בגלות נתונים במלחמה כנגד כוחות הרע והטומאה, ובמלחמה כמו במלחמה, החיילים צריכים להיות מאוחדים ונתונים למרותו של המפקד - הצדיק.[11]
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נישא ללאה רייזל, בתו של רבי יחיאל יעקב מקוזניץ, ממנה הוליד שתי בנות (אסתר ופייגה) ובן - רבי משה יחיאל אלימלך רבינוביץ שהיה אדמו"ר בלברטוב.
לאחר פטירתה נישא בשנית ליוטה, בתו של רבי משה יהודה לייב שפירא מסטריזוב, איתה הוליד שבעה ילדים, בהם רבי ברוך יהושע ירחמיאל רבינוביץ שהיה האדמו"ר של חסידות מונקאטש לאחר האדמו"ר חיים אלעזר שפירא.
ילדיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאשתו הראשונה
- אסתר אשת רבי אברהם יעקב מדרוהוביטש.
- פייגא אשת רבי אהרן פרלוב מסטולין וורשה.
- רבי משה יחיאל אלימלך רבינוביץ מלברטוב ממלא מקומו.
מאשתו השנייה
- חוה אשת רבי ירחמיאל ישראל יוסף דנציגר בן רבי יצחק מנדל מאלכסנדר.
- רבי ברוך יהושע ירחמיאל רבינוביץ ממונקאטש.
- רב יצחק יעקב רבינוביץ
- רב יודא לייב רבינוביץ
- דבורה אשת רבי יעקב לנדוי
- רב אלעזר בצלאל יוסף רבינוביץ
- פסקה אשת רב וולף פרידמן
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ד"ר מנדל פייקאז', ההנהגה החסידית - סמכות ואמונת צדיקים, באספקלריית ספרותה של החסידות, הוצאת ביאליק, ירושלים, ה'תשנ"ט
- עץ היוחסין של האדמו"ר מפארציווא זצ"ל - מתוך ספר ואלה הדברים שנאמרו לדוד - דברי תורתו של האדמו"ר מפארציווא זצ"ל על ידי נכדו הרב נתן דוד רבינוביץ Rabbi Dr. Nosson Dovid Rabinowich.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ספרו, ואלה הדברים שנאמרו לדוד, באתר אוצר החכמה
נתן דוד בן יצחק יעקב רבינוביץ (1866-1930), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ כתב היד היה בידיו של רבי ברוך יהושע ירחמיאל רבינוביץ, ונמסר על ידיו לאחייניו.
- ^ פייקאז', ההנהגה החסידית - סמכות ואמונת צדיקים, באספקלריית ספרותה של החסידות, עמוד 323.
- ^ הרב שלום חיים פרוש, מעיני הישועה, תשמ"א.
- ^ מאיר איידלבוים, לתולדות חסידות ביאלה, סיני (ס"ג), תשכ"ח.
- ^ ספר תורה בחברון לזכר האדמו"ר מפארציווא, באתר ערוץ 7
- ^ יש לזכור כי דרשותיו של האדמו"ר מפארצוב נאמרו בשנים 1900–1927 שהיו תקופת מלחמת העולם הראשונה והשנים שלפניה ולאחריה
- ^ ואלה הדברים שנאמרו לדוד (עמוד קצ"ב), ירושלים, 1983.
- ^ צוואת הרבי מפארציווא - סעיף ו', עמ' 5.
- ^ שם עמוד פ"ב-פ"ג.
- ^ משנה מסכת כלים, פרק י"ב, משנה ב'.
- ^ ואלה הדברים אשר נאמרו לדוד (עמוד קע"ב) ירושלים, 1983.
| הקודם: רבי יצחק יעקב רבינוביץ |
האדמו"ר מביאלא | הבא: רבי יחיאל יהושע רבינוביץ |
| בקרת זהויות |
|
|---|