סיביו (מחוז)

סיביו (מחוז)
Judeţul Sibiu
	סמל סיביו סמל סיביו
	תמונות ממחוז סיביו:משמאל לימין בכיוון השעון - הכנסייה הלותרנית המבוצרת בעיר צ'יסנדיה; מראה אווירי של העיר סיביו; הכנסייה הארמנית הקתולית ביישוב דומברבן; הכנסייה הלותרנית המבוצרת ביישוב ביירטן; מרחצאות באתר הנופש אוקנה סיביולוי; בית ספר התיכון על שם שטפן לודוויג רות בעיר מדיאש;במרכז - המצודה המבוצרת אגניטה
	תמונות ממחוז סיביו:משמאל לימין בכיוון השעון - הכנסייה הלותרנית המבוצרת בעיר צ'יסנדיה; מראה אווירי של העיר סיביו; הכנסייה הארמנית הקתולית ביישוב דומברבן; הכנסייה הלותרנית המבוצרת ביישוב ביירטן; מרחצאות באתר הנופש אוקנה סיביולוי; בית ספר התיכון על שם שטפן לודוויג רות בעיר מדיאש;במרכז - המצודה המבוצרת אגניטה
מדינה	רומניה
חבל ארץ	טרנסילבניה
ראש העיר	(ראש המועצה) = דניאלה קמפיאן
רשות מחוקקת	מועצת המחוז סיביו
בירת המחוז	סיביו
תאריך ייסוד	16 בפברואר 1968
שטח	5,432 קמ"ר
אוכלוסייה	‏
‑ במחוז	388,326 (1 בדצמבר 2021)
‑ צפיפות	78 נפש לקמ"ר (2007)
קואורדינטות	45°52′N 24°14′E / 45.87°N 24.23°E
אזור זמן	UTC +2
	http://www.cjsibiu.ro/
	מפת מיקום; מפה מפורטת; לחצו כדי להקטין חזרה

מחוז סיביו (ברומנית: Judeţul Sibiu - ז'ודצול סיביו) הוא מחוז במרכז רומניה, השוכן בדרום טרנסילבניה, על הרמה בעלת אותו השם, מצפון להרי הקרפטים הדרומיים. המחוז גובל בצפון עם מחוז מורש, ממזרח עם מחוז ברשוב, מדרום עם המחוזות ארג'ש וולצ'ה וממערב עם מחוז אלבה. בירת המחוז היא העיר סיביו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חפירות ארכאולוגיות ביישוב רקוביצה מצאו גרזן מאבן צור ("סילקס") מתרבות אבני האדמה. נמצאו שרידים מהתקופות הפרהיסטוריות הבאות - נאוליתית, תקופת הברונזה והברזל. נתגלו בין היתר שרידים מתרבות הדאקים., למשל במדיאש, בואיצה וסלימניק, כמו כן ביישוב ביירטן, נמצאו שרידי תרבות רומית התיעוד הראשון של המחוז ההיסטוריה נכתב ב-1191. מדובר במסמך חתום על ידי האפיפיור צלסטינוס השלישי שהעניק אוטונומיה לאזור הכנסייתי הקרוי הפרפוזיטורה של ציבינום (סיביו בלטינית) - Praepositura Cibiniensis או Scibiensis, החלטה שעודדה את התפתחות האזור כמרכז דת בהתחלת המאה ה-12 אחרי שילוב טרנסילבניה בממלכת הונגריה, התחליו מלכי הונגריה ליישב את האזור בגרמנים שנודעו כ"סקסונים טרנסילבנים". ב-1366 צויין לראשונה השם הגרמני של העיר סיביו "הרמנשטאט" Hermannstadt. הוזכרו בתעודות מן המאות מאה-ה-13-14 עוד יישובים כגון ביירטן, אגניטה, באזנה או אווריג. כמו כן לצד הסקסונים, חיו באזור גם רומנים וסקלרים דוברי הונגרית אזורי החיץ חבל פגראש וחבל אלמאש המאוכלסים במידה רבה ברומנים השתייכו תקופות ארוכות לנסיכות ולאכיה השכנה. ב-1486 הפכה העיר סיביו לבירת "האוניברסיטס הסקסונית" - Universitas Saxonum - שהיה שם הארגון המדיני של הסקסונים הטרנסילבנים. במאה ה-16 רוב רובה של האוכלוסייה הסקסונית טרנסילבנית אימצה את הרפורמציה בצורתה הלורתרנית ("אוונגלית"). ב-1572 עבר המושב הראשי של הכנסייה האוונגלית בטרנסילבניה ליישוב ביירטן (בגרמנית:בירטהלם) , משם הועבר בחזרה לסיביו רק ב-1867. ביירטן וביישובים אחרים הקימו הסקסונים מצודות וכנסיות מבוצרות , לצורך הגנה. בכפר קרצה ישנם שרידי מצודה מרשימה ניתן לראות גם ביישוב קרצה.

בשנת 1600 כבש הצבא של השליט הוולאכי מיכאי האמיץ את טרנסילבניה ולזמן קצר טרנסילבניה, ואלכיה ומולדובה היו בשליטתו המאחדת. הוא ניהל באזור קרבות קשים בטורנו רושו, טלמצ'ו ושלימבר ב-250 השנים הבאות המשיך להיות שטח המחוז סיביו אזור חשוב של טרנסילבניה.

האזור היה אחד ממוקדיה החשובים של מהפכת 1848 בטרנסילבניה. באותה שנה קם בעיר סיביו "ועד הפיוס" שבו השתתפו מנהיגי הרומנים כמו אברם ינקו, סימיון ברנוציו, אקסנטה סוור ואחרים. ב-1863 תחת השלטון האוסטרי התכנסה בסיביו הדיאטה של טרנסילבניה בהשתתפות 58 נציגים רומנים, 56 נציגים הונגרים וסקלרים ו-44 נציגים סקסונים טרנסילבנים ואישרו מספר שינויים כלכליים וחוק לגבי השוואת זכויות בין הרומנים לסקלרים והסקסונים. במאה ה-19 איכר רומני בשם "באדיה קרצן" מן הכפר קרצישוארה הלך ברגל לרומא כדי להתוודע במו עיניו לעדויות למוצאם הלאומי של הרומנים. בשנים 1918-1861 האזור ידע פעילות אינטנסיבית, רולל תרבותית, של האוכלוסייה הרומנית במטרה להשיג אמנציפציה. עם פעיליה נמנה ג'ורג'ה באריציו שהוציא לאור כתבי עת בשפה הרומנית. ב-1867 במסגרת הדואליזם האוסטרו-הונגרי, שוייך האזור לממלכת הונגריה כחלק מאוסטרו-הונגריה . בשלהי המאה ה-19 ובהתחלת המאה ה-20 חלה האצה בהתפתחות הכלכלית של הרוזנות סיביו . ב-1871 הקימו גם הרומנים בסיביו את "בנק אלבינה", הבנק הרומני הגדול באותה תקופה. ב-1876 כמחוז של הונגריה הוקם מחוז או רוזנות סיביו . אחרי תבוסת אוסטרו-הונגריה במלחמת העולם הראשונה ב1 בדצמבר 1918 הרומנים מכנסים אספה ענקית בעיר אלבה יוליה, שבה משתתפים גם שמונת אלפים רומנים מאזור סיביו. הם מכריזים על איחודם עם ממלכת רומניה. ב-1920 נחתם חוזה טריאנון ב-1920 שלפיו אושרה העברת המחוז לממלכת רומניה, יחד עם כל טרנסילבניה. ב-1925 הוקם המחוז הרומני סיביו. ב-1950 בחלק הראשון של השלטון הקומוניסטי ברומניה נכלל המחוז בתוך אזור סיביו (1952-1950) ואחאר כך בין 1968-1952 באזור סטלין (אחר כך בראשוב) החל מ-1968 בימי שלטונו של צ'אושסקו הוקם מחדש המחוז סיביו הכולל חלק גדול מהמחוז סיביו ההיסטורי, להוציא את סבש הסקסונית שעבר עם כמה יישובים למחוז אלבה. במחצית השנייה של ימי המשטר הקומוניסטי ואחרי נפילתו רוב האוכלוסייה הסקוסנית טרנסילבנית היגרה למולדת ההיסטורית, מערב גרמניה. אחרי שנת 2000 התפתחה העיר סיביו וסביבתה כאזור תיירות.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטח[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחוז סיביו משתרע על שטח של 5,432 קילומטרים מרובעים, כלומר 2.28% משטחה של רומניה.

צורות נוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור ההר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלק המזרחי של המחוז מתרוממים הרי פגראש (Munții Făgărașului) שהם הגבוהים ברומניה כולה, עם פסגותיהם - נגויו (Negoiu), צ'ורטיה (Ciortea), ורטופו (Vârtopu), ונטאוריה לוי בוטיאנו (Vânătoarea lui Buteanu ). גובהם מגיע ל-2,000-2.500 מטרים. הרים אחרים הם הרי לוטרו (Munții Lotrului) והרי צ'ינדרל (Munții Cindrelului).

אזור הבקעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקעת פגראש (Depresiunea Făgăraşului): שליש מתוכה הוא חלק ממחוז סיביו. גובהה הוא בין 500 מטר ובין 350 מטר.
בקעת סיביו (Depresiunea Sibiului), מימין לנהר אולט
בקעת סלישטה (Depresiunea Săliștei)
בקעאת אפולד (Depresiunea Apoldului)

אזור הרמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא חלק הרמה הטרנסילבנית, וכולל:

רמת טרנאבה (Podișul Târnavelor)
רמת חרטיבאץ' (Podișul Hârtibaciului)
רמת סקאשה (Podișul Secașelor)

הידרוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנהר אולט עם יובליו: ארפאשו (Arpaşu), פורומבאקו (Porumbacu), קרצישוארה (Cârţişoara), צ'יבין (Cibin), פראול נואו (Pârâul Nou)
הנהר טרנאבה מארה (Târnava Mare)
הנהר צ'יבין עם יובליו: חרטיבאצ'ו (Hârtibaciu), סאדו (Sadu), סבש (Sebeș), רושצ'ור (Rușcior), סטרמבה (Strâmba), ראול ואדולוי (Râul Vadului)
הנהר סבש - המהווה הגבול המערבי של המחוז

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האקלים של מחוז סיביו הוא יבשתי-ממוזג עם הפרשי טמפרטורות בהתאם לצורות התבליט. הטמפרטורות הממוצעות השנתיות נעות בין C°‏ 9.4 בעמק האולט ויורדות מתחת ל-C°‏ 0 על פסגת נגויו. כמויות המשקעים השנתיות הן בין 650 מילימטר באזור הבקעה ועולות מעל ל-1,300 מילימטר באזור ההר.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-31 באוקטובר 2011, היו במחוז סיביו 375,992 תושבים וצפיפות האוכלוסין הייתה 69.2/קמ"ר.

שנה	אוכלוסיית המחוז
1948	335,116
1956	372,687
1966	414,756
1977	481,645
1992	452,820
2002	421,724
2004	423,535
2007	424,855
2011	375,992

הרכב אתני[עריכת קוד מקור | עריכה]

רומנים - 91.25% (340,836)
צוענים - 4.76% (17,901)
הונגרים - 2.89% (10,893)
גרמנים - 1.09% (4,117)
אחרים - 0.1% (640)

דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיור[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחוז החמישי בעיור ברומניה: תושבים עירוניים: 277,574 (65.8%) תושבים כפריים: 144,150 (או 34.2%)

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועצת מחוז סיביו, שחודשה בבחירות המקומיות ב-2020, מורכבת מ-32 נציגים ("יועצים"). הרכב מועצת המחוז הוא כלהלן:

	מפלגה	חברים	הרכב המועצה
	המפלגה הלאומית ליברלית (PNL)	18
	המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (PSD)	5
	הפורום הדמוקרטי של הגרמנים ברומניה (FDGR/DFDR)	5
	האיחוד "הצילו את רומניה" (USR)	4