דמבוביצה (מחוז)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: פרוט גאולוגי רב בעברית מסורבלת ולפעמים שגויה (מה זה "התמוככות", מה פרוש דום ההרים?).
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
דמבוביצה (מחוז)
Judeţul Dâmboviţa
Stema Dambovita.svg
סמל דמבוביצה
Curtea domneasca din Targoviste.jpg
מדינה רומניהרומניה  רומניה
חבל ארץ מונטניה
בירת המחוז טרגובישטה עריכת הנתון בוויקינתונים
שטח 4,054 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ במחוז 533,330 (2007)
 ‑ צפיפות 131,56 נפש לקמ"ר (2007)
קואורדינטות 44°53′N 25°28′E / 44.89°N 25.47°E / 44.89; 25.47 קואורדינטות: 44°53′N 25°28′E / 44.89°N 25.47°E / 44.89; 25.47 
אזור זמן UTC +2
http://www.prefecturadambovita.ro/

לחצו כדי להקטין חזרה

טימיש קרש-סברין מחדינצי חונדוארה אלבה סיביו בראשוב קובסנה ורנצ'אה גאלאץ גורז' ולצ'ה ארג'ש דמבוביצה פרחובה בוזאו בראילה טולצ'ה דולז' אולט טלאורמן ג'יורג'יו בוקרשט אילפוב יאלומיצה קלראש קונסטנצה ארד ביהור קלוז' סלאז' סאטו מארה מרמורש ביסטריצה-נסאוד מורש חרגיטה סוצ'אבה בוטושאן ניאמץ יאשי בקאו וסלוי סרביה בולגריה הונגריה אוקראינה מולדובהDambovita in Romania.svg
אודות התמונה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מחוז דמבוביצהרומנית: Judeţul Dâmboviţa) הוא מחוז (ז'וּדֶץ) בחבל ולאכיה – או ברומנית: מונטניה – שבדרום רומניה, ובירתו העיר טרגובישטה. מחוז דמבוביצה גובל בצפון במחוז בראשוב, במזרח במחוז פרחובה, בדרום-מזרח במחוז אילפוב, בדרום במחוזות ג'ורג'ו וטלאורמן, ובמערב במחוז ארג'ש.

גאוגרפיה פיזית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטחו של מחוז דמבוביצה הוא 4054 קמ"ר, המהווה 1.7% משטח רומניה. הוא נמצא בחלק המרכזי-דרומי של רומניה וחופף את אגן הניקוז של הנהרות יאלומיצה ודמבוביצה

נופים וצורות תבליט גאוגרפי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגובה המרבי הוא 2,505 מטר בפסגת אומול בהרי בוצ'ג' (Bucegi) והגובה המיקטי הוא כ-120–125 מטר במישור טיטו. שטח המחוז כולל שלוש מדרגות תבליט עיקריות, עוקבות, מהצפון אל הדרום, כשסך הרווח ביניהן מגיע ל 2,400 מטר. הן כוללות הרים (9%), גבעות (41%) ומישור (50%). המחוז מתאפיין במגוון רב של נופים - מן המישור ועד הפסגות הגבוהות של הרי בוצ'ג'.

א. יחידת התבליט הקדומה והגבוהה ביותר - בצפון המחוז - היא הרי ליאוטה (Leaota) והרי בוצ'ג', חלק מהרי הקרפטים הדרומיים.

הרי ליאוטה מורכבים מצפחות גבישיות והם שונים במורפולוגיה שלהם מהרי בוצ'ג', המורכבים מאבני גיר, אבני חול וקונגלומרטים.

המדרגה השנייה של תבליט היא הסובקרפטים, התופסים 23% משטח המחוז. מבחינה גאולוגית הם מורכבים ממשקעים פאלאוגניים בצפון ונאוגניים בדרום. כמעט כל מגוון צורות התבליט מתקמט בשורה אופקית של קערים וקמרים רבי-העתקים.

צביון התבליט מוכתב על ידי גלישות מדרון וסחיפה מימית המוציאות שטחים נרחבים מתוך מעגל החקלאות. דום ההרים קנדשט (Piemontul Cândești) הן מדרגת תבליט מיוחדת, שונה בהרכבה הגאולוגי, הטקטוני והמורפולוגי גם מה"סובקרפטים" וגם מאזור המישור.

מדרגת התבליט הנמוכה והצעירה ביותר היא המישורים התופסים כמחצית משטח המחוז. ה"אינטפלובים" הם חלקים, מיוערים, עם שיפוע קל אל עבר הדרום. כיוונם הכללי - צפון-ממערב ודרום -מזרח, השיפוע הרדוד שלהם, רוחבם והדרגה החלשה של קיטוע מהווים הצביון שלהם. הקידוחים הקיימים גילו קיומה של כסות של סוגי חצץ בעלי עוביים שונים שמעליהם משקעי לס או פשטי הצפה של נהרות. בתנאי האקלים והצומח הספציפיים, על המשקעים האלה נוצרו כמה מהקרקעות הפוריים במחוז.

הרי הקרפטים הדרומיים (Carpaţii meridionali)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרי בוצ'ג' (Munţii Bucegi)

א. מסיב הרי ליאוטה המורכב מצפחות גבישיות מתאפיין במדרונות מתונים ופסגות מעוגלות המגיעות לגובה של 2,133 מטר (פסגת ליאוטה). העמקים בהם עמוקים. ב. המסיב בוצ'ג' הבנוי מאבני חול וקונגלומרטים ורק חלקית מאבני גיר, מגיע בנקודות רבות לגבהים מעל 2,000 מטר: הפסגות אומול (Omul = האדם) ‏ (2,505 מטר), דואמנלה ("הגברות") (Doamnele)- ‏ - 1,402) מטר, בטרנה (Bătrâna - הזקנה) 2,181 מטר. הרי בוצ'ג' מתאפיין בשוליים עם שיפועים התלולים.

הנוכחות לסירוגין של אבני חול, חוואר וקונגלומרטים, חוסר האחידות הליתולוגית של הקונגלומרטים יצרה באמצעות התפרקות וסחיפה דיפרנציאלית תבליט שאריתי עם מגדלים ועמודים הלובשים את הצורות הביזריות ביותר, שביניהם הידועות ביותר הן "באבלה" (Babele = "הקשישיות") והספינקס.

באגן העליון של יאלומיצה שולט התבליט הקארסטי עם קירות תלולים, "ארובות" (הורנורילה צאפולוי (Hornurile Ţapului), בולענים, קניונים (הורואבלה - Horoabele, אורשילור ("הדובים") - Urşilor, פשטרי Peşterii ("המערה"), טטרולוי (Tătarului) ("הטטרי"), זנואג'יי (Zănoagei), אורזיי - Orzei), מערת יאלומיצה. התבליט המבני מתאפיין בשטחים מבניים, קירות תלולים, תופעות קרה וכו'. באגן הניקוז העליון של יאלומיצה ניתן לראות שרידי עידן הקרח האחרון: המכתשים שמתחת ל"מצ'טול טורצ'סק" ("המסגד הטורקי") ובהתחלת עמק סוגרילור, עמקים קרחוניים, גבי ההר חדים והמשוננים, מורנות.

הגבעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גבעות בצפון המחוז דמבוביצה

מדרגת הגבעות הגבוהה שבחלק המרכזי-צפוני של המחוז מורכבת מגבעות הסובקרפטים של יאלומיציה. הם מתאפיינים בצירוף של גבעות וגאיות. בשורה ראשונה נמצאים הסובקרפטים הפנימיים, המורכבים מ"פליש" מן הקרטיקון ומן הפלאוגן, ובהם מתפתחים "דרבנים" מוארכים בעלי גובה של 800–900 מטר, הנמצאים בבסיס רכסי בוצ'ג' וליאאוטה.

לאורך הגאיות מופיעים עמקי מגע ראשונים: מורויין-פטרושיצה (Moroieni Petroşita) על נהר יאלומיצה ורונקו על הנהר יאלומיצ'וארה. דרומה מתפרס רצף של גבעות ועמקים: גבעת מיקלושאן (Dealul Micloşanilor, ‏, 800 מטר), דיאלול מארה (Dealul Mare) ("הגבעה הגדולה"), גבעת פלאטול סרניי (Platul Sârnei), עמק ברבולצו - ראול אלב (Bărbulețu-Râul Alb) ועמק בזדיאד (Bezdead). ההופעה לחלופין של אבני חול, חוואר וחרסית מקומטים חזק, ושל הקמרים והקערים גורמת לעוצמה גדולה יותר של סחיפה, לתהליכי מדרון פעילים: לאורך העמקים הראשיים מופיע חריץ עמקי חדש : ווינשט (Voineşti) - אלוניש (Aluniş),-וולקאנה (Vulcana )- פוצ'ואסה (Pucioasa) -וישינשט (Vişineşti) - סולטאנו (Sultanu)-ואליה לונגה (Valea Lungă).

הסובקרפטים החיצונים, המורכבים ממשקעים מתקופות המיוקן והפליוקן, קשים פחות, יוצרים מדרגה נמוכה יותר וויחסית אחיד, ה"פלאיור" (plaiuri) (ביחיד:פלאי plai): פלאיול מאגוריי (Plaiul Măgurei), פלאיול קרפיניש (Plaiul Cărpiniş) וכו'. הקמרים והקערים מכוסים שכבה עבה של חצץ וחול, בהם המים סללו שורה של עמקים: יידרה-מורן (Iedera-Moreni), אוקניצה (Ocniţa), דויצ'שט (Doiceşti). מול אזור המישור הדרומי הגבעות הסובקרפטיות מתסתיימות בגבהים של 40–60 מטר, מקוטעות בקרבת העמקים הגדולים על ידי מפרצי מישור. דום ההרים קנדשט (Piemontul Cândești),הנמצא ממערב לדמבוביצה, מהווה המדרגה הגבעתית הנמוכה ביותר (גובה 300–550 מטר) במחוז דמבוביצה. הוא מהווה רמה משופעת קלות בין עמקי דמבוביצה ופוטופול.

אזורי המישור[עריכת קוד מקור | עריכה]

המישור הרומני (Câmpia Română) תופס כמחצית המחוז. הוא כולל את המישור הגבוה של דמבוביצה ויאלומיצה וגם את מישור ההתמוככות של טיטו (Titu). המישור הגבוה מורכב מכמה זרועות בצורת דורבן של דום ההרים קנדשט (המישור "רגל ההר" Câmpia Picior de Munte ממערב לדמבוביצה) או קטעי דם ההרים (Pintenul Măgurii) ממזרח ליאלומיצה, וממישור טרגובישטה (Câmpia Târgoviştei), שנוצר מהתחברות הקטעים "חרוטיים" מדום ההרים מסביב לדמבוביצה וליאלומיצה, וממישור הקריקוב (Câmpia Cricovului).

מישור ההתמוככות של טיטו מורכב מכמה מישורים צרים שבין הנהרות הם נפרדים ביניהם על ידי עמקים עם אפיקים בלתי יציבים, עם אזורים ביצתיים והרבה אפיקים נטושים. שטחי האחו רחבים כאן עד מאוד, עד שנהיים משותפים לגדות של שני נהרות סמוכים. ( Lunca Argeş-Sabar ).

דרומית-מערבית מן הנהר ארג'ש מתרומם המישור מעל העמקים המנקזים אותו, אחר כך נעשה משופע מצפון-מערב אל דרום -מזרח, בצורה קצת דומה לדום ההרים שהמישור מהווה למעשה המשך ממנו. זה חלק המישור גוואנו-בורדיה. (Câmpia Găvanu-Burdea).

המים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נהר דמבוביצה ביישוב מנשט

מי שטח[עריכת קוד מקור | עריכה]

נהרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המים הזורמים במחוז דמבוביצה משתיכים לשני אגני ניקוז שונים דהינו: אגן הנהר יאלומיצה במחצית הצפונית-מזרחית ואגן הנהר ארג'ש במחצית הדרומית-מערבית, עם יובלו הראשי, דמבוביצה, שהשאיל את שמו למחוז כולו.

מקור יאלומיצה הוא במדרון הדרומי של המסיב בוצ'ג' והוא עוזב את שטח המחוז למעלה מההתחברות עם הנחל קריקובול דולצ'ה (Cricovu Dulce).בתוך המחוז דמבוביצה שטח אגנו הוא 1208 מטר מרובע ואורכו 132 ק"מ.

הארג'ש, שמקורותיו במדרונות הדרומיים של הרי פגראש, חוצה את המחוז לאורך 47 קילומטר. שטח אגנו בכניסה למחוז הוא 3590 מטר מרובע ואורכו 130 קולומטר מרובע וביצאתו מן המחוז שהתאמה 3740 קיולומטר מרובע ו 177 קילומטאר.

היובל החשוב ביותר של הארג'ש הוא דמבוביצה הנכנסת לתוך המחוז עם שטח אגן של 636 קמ"ר ואורך של 67 מ' ויוצא עם שטח אגן של 1120 קמ"ר ואורך של 157 ק"מ. הקטע שבין דמבוביצה ובין יאלומיצה מתקזז באזור המישור אל הנהרות קולנטינה ואילפוב, יובלים של דמבוביצה. יובל חשוב אחר של הארג'ש הוא סאבאר, החלק הדרום-מערבי של המחוז נשטף על ידי הנהרות מן האזור העליון של אגן ניאז'לוב, יובל של הארג'ש, איתו מתחבר במחוז ג'ורג'יו. הזרימות הרב-שנתיות הממוצעות הספציפיות משתנות בשטח המחוז בין 20 ליטר/שנייה-קמ"ר אזור הרם של הרי בוצ'ג' ו בין 5 לוטר/שנייה - קמ"ר באזור המישור בדרום. הזרימה הממוצעת הרב-שנתית של יאלומיצה ביישוב באלן, הוא 10,1 m3/s. הזרימה הממוצעת הרב-שנתית של הנהר ארג'ש הוא m3/s 39,5 בכניסה למחוז, והיא אינה משתנה בהרבה ביציאה מן המחוז.

אגמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחוז דמבוביצה יש מעט אגמים. במישור הוסדרו שורה של אגמונים ובריכות (נוצ'ט, קומישאן, בונג'טו, באלן), בעלי חשיבות מקומית. באגן העליון של יאלומיצה, מעל קניון אורזה, נמצאים מאגרי המים בולבוץ' וסקרופואסה, המשרתים את תחנות הכוח ההידרואלקטריות בדוברשט ובמורויין. באזור פוצ'ואסה ישנו מאגר מים בעל חשיבות תיירותית ובסמיכותו מדגרת פורלים.

מים תת-קרקעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאגרי המים התת-קרקעים שבמחוז דמבוביצה תלויים בדרגת החדירות וכן בעובי ובתפוצת הסלעים שבהם מצטרבים. אכן, הסלעים הקומפקטים מן ההר הם בדרך כלל בתלי חדירים ברוב הרי ליאאוטה ובוצ'ג'. עם זאת שפע המעינות וקביעותן מוכיח קיומם של מי תהום. אלו מצטברים במדרונות ובשיפולי ההרים. מצב שונה משהו קיים בקונגלומרטים שבקער בוצ'ג',שיש להם חדירות גדולה יותר לעומת המצבורים מסביב, אך אינם יוצרים מעינות בעלי גרימה גדולה. באזור ההררי לא ניתן לדבר על שכבות אקוויפריות עמוקות.

המצבורים שבאזור הסובקרפטי מתאפיינים בדרגאות חדירות שונות, בהתאם לטבעם. קיימים רבדים אקוויפריים מקומיים במצבורי החצץ, החול והטיט מן הגושים במיוקנים-פליוקנים התחתונים. מי שטח, בדליפתם אל המצבורים במיוקנים-פליוקנים, עוברים תהליך מינרליזציה מוגברת ומופיעים בקידוחים בצורת "מים מינרליים", בעלי חשיבות עליונה עבור כלכלת המחוז.

חלוקה מנהלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכנסייה הנסיכותית בטרגובישטה

המחוז כולל שתי ערים בעלות מעמד של מוניקיפיום (מוניצ'יפיו- ברומנית), 4 ערים ו-76 כפרים גדולים ("קומונות").

מוניקיפיומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • טרגובישטה - בירת המחוז - עם אוכלוסייה של 8ו9,930 תושבים (2002)
  • מורן (Moreni)

ערים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גיישט - Găeşti
  • פוצ'ואסה (Pucioasa)
  • טיטו (Titu)
  • פיאן (Fieni)

כפרים גדולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אנינואסה - Aninoasa
  • בלן- Băleni
  • ברבולצו - Bărbuleţu
  • בזדיאד - Bezdead
  • בילצ'ורשט - Bilciureşti
  • בראנישטיה - Braniştea
  • ברנשט - Brăneşti
  • ברזואיילה - Brezoaele
  • בוצ'ומן - Buciumeni
  • בוקשאן - Bucşani
  • בוטימאנו - Butimanu
  • קנדשט - Cândeşti
  • צ'וקנשט - Ciocăneşti
  • קוביה - Cobia
  • קוז'אסקה -Cojasca
  • קומישאן - Comişani
  • קונצשט - Conţeşti
  • קורבי מאר - Corbii Mari
  • קורנצלו -Cornăţelu
  • קורנשט - Corneşti
  • קוסטשטי דין ואלה Costeştii din Vale
  • קרנגורילה -Crângurile
  • קרבדיה - Crevedia
  • דרמנשט - Dărmăneşti
  • דוברה - Dobra,Dâmboviţa
  • דויצ'שט -Doiceşti
  • דראגודאנה - Dragodana
  • דראגומירשט - Dragomireşti, Dâmboviţa
  • פינטה - Finta
  • גלודן - Glodeni, Dâmboviţa
  • גורה פואי - Gura Foii
  • גורה אוקניציי - Gura Ocniţei
  • גורה שוצי - Gura Şuţii
  • הולובשט - Hulubeşti
  • י.ל. קאראג'אלה - I. L. Caragiale, Dâmboviţa
  • ידרה - Iedera
  • לוצ'יאן - Lucieni
  • לודשט - Ludeşti
  • לונגולצו - Lunguleţu
  • מאלו קו פלור - Malu cu Flori
  • מנשט - Măneşti, Dâmboviţa
  • מטסארו - Mătăsaru
  • מוגושאן - Mogoşani
  • מורויין - Moroeni
  • מורטן - Morteni
  • מוציין - Moţăieni
  • ניקולשט - Niculeşti
  • נוצ'ט - Nucet, Dâmboviţa
  • אוקניצה - Ocniţa, Dâmboviţa
  • אודובשט - Odobeşti, Dâmboviţa
  • פטרשט - Petreşti, Dâmboviţa
  • פייטרושיצה - Pietroşiţa
  • פויאנה - Poiana, Dâmboviţa
  • פוטלוג' - Potlogi
  • פרודולשט - Produleşti
  • פוקן - Pucheni
  • רקאר - Racari
  • רזבאד - Răzvad
  • רונקו - Runcu, Dâmboviţa
  • סלצ'יוארה - Sălcioara, Dâmboviţa
  • סלובוזיה מוארה - Slobozia Moară
  • שלארו - Şelaru
  • שוטנגה - Şotânga
  • טרטששט - Tărtăşeşti
  • טטראן- Tătărani
  • אוליאשט - Ulieşti
  • אולם - Ulmi, Dâmboviţa
  • וקרשט - Văcăreşti, Dâmboviţa
  • ואליה לונגה - Valea Lungă
  • ואליה מארה - Valea Mare
  • ואלן-דמבוביצה - Văleni-Dâmboviţa
  • ורפור - Vârfuri, Dâmboviţa
  • וישינה - Vişina, Dâmboviţa
  • וישינשט - Vişineşti
  • וויינשט - Voineşti, Dâmboviţa
  • וולקאנה-ביי Vulcana-Băi

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דמבוביצה בוויקישיתוף