סילביה פלאת'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סילביה פלאת'

סילביה פלאת'אנגלית: Sylvia Plath;‏ 27 באוקטובר 1932 - 11 בפברואר 1963) הייתה משוררת וסופרת אמריקאית, בעלת שורשים גרמניים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלאת' נולדה בבוסטון כבתם של אוטו אמיל פלאת (1940-1885), פרופסור לביולוגיה יליד גרמניה, ושל המורה, לימים מרצה, אורליה שובר פלאת (1991-1906), שהייתה בת למשפחת מהגרים מאוסטריה. לסילביה היה אח צעיר בשם וורן (יליד 1935).

כבר בגיל 8, זמן קצר אחרי מותו המוקדם של אביה, כתבה את שירה הראשון. שיר ראשון שלה פורסם בשנת 1945, כשהייתה בת 13, בעיתון הילדים "ד'ה פיליפיאן" The Phillipian. סילביה התגלתה כבר אז כיוצרת פוריה מאוד ובתוך שנים אחדות כתבה כ-400 שירים.

פלאת' נטתה להתקפי דיכאון וערכה ניסיונות חוזרים ונשנים להתאבד, שאף הובילו לאשפוזה בבית חולים פסיכיאטרי. לבד משיריה ידועה פלאת' במיוחד בזכות הרומן האוטוביוגרפי-למחצה "פעמון הזכוכית".

פלאת' נישאה ב-1956 למשורר טד יוז . "כל חיי מעולם לא שהיתי בתנאים מושלמים עד כדי כך: בעל מדהים, יפה תואר ומזהיר בחוכמתו- - -רווחת גוף ונפש מושלמת. מדי יום אנו חשים חזקים יותר, פקוחים לרווחה יותר" (מתוך יומניה של סילביה פלאת). לזוג נולדו שני ילדים. חיי הזוג היו צבעוניים, סוערים וכאובים.

מתוך הקטע האחרון המופיע ביומנה ביום לידתו של בנה הקטן ב 17-18 בינואר 1962[1]: "קמתי והתרחצתי ומרחתי ליפסטיק על שפתי. הרגשתי נהדר - - -חשתי גאה מאד בניקולאוס, ואוהבת אותו. עבר לילה שלם עד שהייתי בטוחה שאני אוהבת אותו באמת- - -"

שנת הנישואין השישית של פלאת ויוז הייתה מתוחה. רבים מידידיו של יוז סברו ש"נישואיו מזיקים לו וכי סילביה מתישה ומרוקנת אותו"[2] ואילו סילביה מצידה התמרמרה על כי בעלה "דורש ממנה לקצץ בהוצאותיה האישיות והוצאות משק הבית כדי שהוא יוכל להרשות לעצמו להקדיש זמן לכתיבה ולא יצטרך לבזבז אנרגיה או זמן על עבודות משמימות לצורך פרנסה"[2]. באותה שנה נכנסה לחייהם אסיה גוטמן היהודיה הנשואה בשנית, שהכריזה כבר מלתחילה "אני מתכוונת לפתות את טד". סילביה זיהתה מיד את האנרגיה המינית המתפרצת בין השניים, אם כי ניתן לציין שתמיד קנאתה מאד לבעלה הכריזמטי והמושך ולעתים פעלה באופן אימפולסיבי ותוקפני שקומם את חבריו של טד כלפיה. "סילביה בנתה מדורה בחצר והאכילה את הלהבות במכתבים וכתבי יד של טד".[2] הקשר בין יוז לאסיה הפך אינטנסיבי והם נראו יחד בציבור לעתים קרובות. פלאת' עזבה את יוז ועברה עם ילדיה ללונדון. אחרי שהחלה בהליכי גירושין מיוז, בחורף האכזרי של 1962/1963, שמה קץ לחייה בשאיפת גז.

סביבתם שלבני הזוג נחלקה בהאשמות בהתאבדות של פלאת, חלקם כלפי טד יוז, ואחרים כלפי פלאת על כעסיה האפלים

והשערוריות שקיימה בחייה. טד יוז השמיד חלק מן היומנים של סילביה בטענה ש"לא רצה שילדיו יקראו בו אי פעם". ראוי לציין שחלקים רבים מכתבי ידה נשארו ברשות משפחת יוז, ואלה לא תמיד שיתפו פעולה עם הכותבים הרבים שהיו מעוניינים לכתוב את תולדות חייה של פלאת[3] . לעתים ניסו בני משפחת יוז להכתיב גרסה "מטעם" אודות חייה. הביוגרפית ז'אנט מלקולם הקדישה ספר שלם לתופעת מלחמת הביוגרפיות והאינטרסים ששרתו.[3]

בנה של פלאת', ניקולאס יוז, שם קץ לחייו בשנת 2009.

ב-1965 ראה אור ספר שיריה של פלאת', "אריאל", בו היא חושפת רכיבים אפלים בזהותה. שירים אלו שונים מיצירותיה הקודמות ומהווים נדבך נוסף לשירתה. בחלק משיריה עושה פלאת' שימוש בשואה כמטאפורה מורחבת. שיריה הידועים מספר זה כוללים את: "צבעונים", "ליידי לזרוס" ו"אבא".

רק מקצת מיצירתה של פלאת' ראה אור בחייה. עיקר שירתה פורסם אחרי מותה על ידי טד יוז. בשנת 1982, הייתה המשוררת הראשונה שזכתה בפרס פוליצר לאחר המוות, עבור כתיבתה ב- The Collected Poems.

מיצירותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קברה של סילביה פלאת'
שירה
  • The Colossus -1960
  • Ariel - 1965
  • Crossing the Water - 1971
  • Winter Trees - 1972
  • The Collected Poems - 1981
פרוזה
  • פעמון הזכוכית - 1963
  • מכתבים הביתה - 1975
  • ג'וני פניקה ותנ"ך החלומות - 1977 - Johnny Panic and the Bible of dreams
  • יומניה של סילביה פלאת' - 1982
  • מראת הקסמים - 1989 - The Magic Mirror - התזה של פלאת' מסמית' קולג'
  • 2000 - The Unabridged Journals of Sylvia Plath
ספרי ילדים
  • הספר האדום - 1976
  • חליפת הלא-משנה - 1996 - The It-Doesn't-Matter-Suit
  • אוסף סיפורי ילדים - 2001, בריטניה
  • המטבח של גברת צ'רי - 2001 - Mrs. Cherry's Kitchen

ספריה בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סילביה פלאת, יומנים, ידיעות אחרונות ספרי חמד, 2002 ו ב-2000 בשפת המקור
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 יהודה קורן ואילת נגב, חייה ומותה של אסיה ג' - הצלע הישראלית בין טדיוז וסילביה פלאת, דביר, 2009
  3. ^ 3.0 3.1 Janet Malcolm, The Silent Woman, Granta, 1993