סם בנט
 | |
| סם בנט ב-2018 | |
| לידה |
16 באוקטובר 1990 (בן 33) וורוויק, אירלנד |
|---|---|
| גובה |
177 ס״מ  |
| משקל |
70 ק"ג |
| תחום | כביש |
| התמחות | ספרינט |
| קבוצה נוכחית | דקטלון AG2R לה מונדיאל |
| קבוצות עבר |
בורה–הנסגרוהה (2014 - 2019) דקונינק קוויק-סטפ (2020 - 2021) בורה–הנסגרוהה (2022 - 2023) |
| הישגי שיא |
|
  | |
סם בנט (באנגלית: Sam Bennett; נולד ב-16 באוקטובר 1990) הוא רוכב אופני כביש אירי בקבוצת דקטלון AG2R לה מונדיאל. מנצח קטגוריית הנקודות בטור דה פראנס בשנת 2020, כשבמרוץ עצמו גם ניצח בשני קטעים. בנוסף לכך לבנט ניצח בשלושה קטעים בג'ירו ד'איטליה 2018 ושני קטעים בוואלטה אספנייה (2019).
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
השנים הראשונות (2010–2013)[עריכת קוד מקור | עריכה]
2010[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנט רכב כסטאז'ר בקבוצת פרנסיס דה ז'ה (כיום FDJ), הוא ניצח בקטע הרביעי של טור רונה אלפס, אך לא הצליח לקבל חוזה קבוע בקבוצה בכל זאת.
2011[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנט עבר לקבוצתו של שון קלי מדרג הקונטיננטל, וניצח את מרוץ ג'יפי ון דה סטד גל.
2012[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנט סיים שלישי במרוץ הרונדה ון נורד הולנד. הוא התחרה בטור של פוסט ראס, וסיים שני בקטע השמיני ושלישי בקטע השביעי.
2013[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנט ניצח את הקטע השלישי והשמיני הטור של פוסט ראס, ואת הקטע החמישי בטור של בריטניה.
בורה–הנסגרוהה (2014–2019)[עריכת קוד מקור | עריכה]
2014[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנט הצטרף לקבוצת נט אפ אנדורה, מדרג הפרו קונטיננטל. הוא ניצח את המרוץ החד יומי, קלאסיקה די אלמריה. הוא ניצח גם את מרוץ רונד אום קלן, ואת הקטע החמישי בטור של באיירן - רונדפארט.
2015[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנט ניצח את הקטע השישי והאחרון של טור קטר. הוא הוסיף עוד שני ניצחונות בטור של באיירן - רונדפארט, כאשר ניצח את הקטע הראשון והשלישי. הוא סיים שני במרוץ של גראמין ולוטון ברלין. בנט נבחר לראשונה לגראנד טור, כאשר קבוצתו בחרה אותו לטור דה פראנס, אך לא הצליח להתבלט ופרש במהלך הקטע ה-17. הוא ניצח את הקטע השני של המרוץ הארקטי של נורווגיה, וסיים שני בקטגוריית המאיצים. הוא ניצח את מרוץ פריז - בורגס.
2016[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנט סיים שני במרוץ הטרופאו פלינקס, וניצח את הקטע הראשון של קריטריום אינטרנשיונל. הוא נבחר לדופינה ליברה, וסיים שלישי בקטע הראשון ובסופו של דבר גם שלישי בקטגוריית המאיצים. הוא נבחר שנית לטור דה פראנס, והפעם הצליח לסיים את המרוץ כשהתוצאה הטובה ביותר שלו היא מקום 9 בקטע ה-21 והאחרון. הוא ניצח את הקטע השני של הג'ירו דל טוסקנה, ופעם שנייה ברציפות את מרוץ פריז - בורגס.
2017[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנט ניצח את הקטע השלישי בפריז - ניס. הוא נבחר לג'ירו ד'איטליה לראשונה, וסיים פעם אחת שני (קטע 13) ושלוש פעמים במקום השלישי (קטעים 5, 7, 12). הוא ניצח את הקטע הראשון והאחרון של טור סלובניה ואת קטגוריית המאצים במרוץ זה. הוא השתתף גם בטור של צ'כיה, וניצח את הקטע השני והרביעי ואת קטגוריית המאיצים. הוא ניצח את מרוץ הספארקאסן מינסטרלנד ג'ירו וארבעה קטעים בטור של טורקיה, מתוכם שלושה (1–3) רצופים.
2018[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנט השתתף שוב בג'ירו ד'איטליה, וניצח את הקטע ה-12, ה-7, וה-21. בסופו של דבר, הפסיד לאליה ויוויאני בתחרות על קטגוריית המאיצים וסיים שני. הוא ניצח את מרוץ הרונד אום קלן, והוסיף שלושה ניצחונות בקטעים בטור של טורקיה, וניצח גם את קטגוריית המאיצים.
2019[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנט את פתח את העונה בוואלטה של סאן חואן, וניצח את הקטע השביעי. הוא ניצח את הקטע השביעי גם בטור של האמירויות, וניצח עוד שני קטעים בטור של פריז - ניס. הוא ניצח את שני הקטעים הראשונים בטור של טורקיה, ואת הקטע השלישי בדופינה ליברה. הוא ניצח את אליפות אירלנד. בנט סיים שישי באליפות אירופה, ובבינקבנק טור ניצח את שלושת הקטעים הראשונים. בנט התחרה לראשונה בוואלטה אספנייה, וניצח את הקטע ה-3 וה-14.
קוויק סטפ (2020–2021)[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדצמבר 2019 חתם בנט בקבוצת דקונינק קוויק-סטפ[1]. הוא פתח את העונה בטור דאון אנדר וניצח את הקטע הראשון במרוץ, מקדים את יספר פיליפסן ואת אריק באשקה בספרינט הסיום. בקטע הרביעי במרוץ סיים שני, כשהפעם הקדים אותו קיילב יואן. בקטע החמישי היה פעם נוספת קרוב לניצחון שני במרוץ, אך סיים אחרי ג'אקומו ניצולו המנצח וסימונה קונסוני וסיים שלישי. לאחר תום הטור הNAHL בנט להתחרות באוסטרליה כשניצח את מרוץ ה-"רייס טורקאי" במהדורה הראשונה שלו אי פעם, מקדים את ניצולו ואת אלברטו דאיינזה בספרינט הסיום. בהמשך חודש פברואר התחרה בנט בטור האמירויות, בקטע הראשון איכזב כשסיים רק במקום ה-13 מתוך בספרינט רב משתתפים שנגמר בניצחונו של פסקל אקרמן, אך בקטע השני הגיע קרוב יותר לניצחון, לאחר שסיים במקום השני ו-2 שניות אחרי יואן, בקטע שהסתיים לגבעה בהאטמה דאם. בקטע ה-4 במרוץ שהסתיים בספרינט רב משתתפים, סיים בנט רביעי, כשדילן חרונבייחן מנצח. לאחר תום פגרת הקורונה, חזר בנט להתחרות בוואלטה אה בורגוס, בקטע ה-2 שהסתיים בספרינט רב משתתפים סיים בנט שלישי, לאחר שהקדימו אותו פרננדו גאביריה וארנו דמאר. בקטע ה-4 במרוץ ניצל בנט התרסקות בקילומטר האחרון כדי להתקיף ולהמשיך עד לניצחון סולו בקטע. בהמשך העונה התחרה בטור דה וואלני ופתח את המרוץ עם מקום שני בקטע הראשון, לאחר קיילב יואן. בקטע השלישי השיג בנט את הניצחון הרביעי שלו בעונה, לאחר שגבר על דמאר וג'ון דגנקולב בספרינט הסיום.
ניצחון בקטגוריית הנקודות בטור דה פראנס[עריכת קוד מקור | עריכה]
_-_Tour_de_France,_etape_20_-_Plancher-les-Mines.jpg)
לאחר הטור דה וואלני זינק בנט בפעם השלישית לטור דה פראנס, כספרינטר של דקונינק קוויק-סטפ. בקטע ה-2 שהסתיים בספרינט בניס, סיים בנט רביעי, כשמקדימים אותו אלכסנדר קריסטוף המנצח, מאדס פדרסן וקייס בול, וניצב במקום הרביעי בקטגוריית הנקודות. בקטע ה-3 שהסתיים גם הוא בספרינט רב משתתפים בסיסטרון, בנט הגיע שני כשהקדים אותו יואן, ועלה למקום השלישי בקטגוריית הנקודות עם 74 כאלו, כשפטר סאגאן מוביל עם 79. בקטע ה-4 השתווה בנט לסאגאן בקטגוריה עם 83 נקודות, לאחר שבנט לקח נקודות בספרינט הביניים. בקטע ה-5 בנט סיים שלישי, לאחר שהקדימו אותו בספרינט הסיום ווט ואן ארט המנצח קייס בול, בזכות כך, ובזכות העובדה שניצח את ספרינט הביניים במהלך הקטע, הוא עבר להוביל את קטגוריית הנקודות בתום הקטע עם 123 כאלו, מקדים ב-9 נקודות את סאגאן, והופך לאירי הראשון ללבוש את החולצה הירוקה מאז שון קלי ב-1989. בקטע ה-7 הכתיבה קבוצת בורה-הנסגרוהה קצב גבוה והפעילה לחץ כבד על כל הפלוטון במטרה לפרק את בנט, זה עבד, ובנט לא היה מעורב בספרינט הסיום והשאיר לפטר סאגאן, שסיים את הקטע במקום ה-13 לעקוף אותו בחזרה בקרב על קטגוריית הנקודות עם 139 כאלו, כשבנט עם 129. בקטע ה-10 שהיה מישורי לחלוטין והסתיים בספרינט רב משתתפים, ניצח בנט את הקטע לאחר שהקדים את יואן ואת סאגאן, בכך הצטרף לרשימת הרוכבים הפעילים שניצחו קטע בכל אחד משלושת הגרנד טורס והשיג לקוויק סטפ את הניצחון השני שלה בטור של 2020, אחרי ז'וליאן אלאפיליפ בקטע ה-2. הניצחון גם הספיק לבנט בשביל לחזור להובלה בקטגוריית הנקודות עם 196 כאלו, בעוד סאגאן ניצב שני עם 176 נקודות. בקטע ה-11 שגם היה מישורי והסתיים בספרינט רב משתתפים, והיווה בעצם את ההזדמנות האחרונה לספרינטרים טהורים לפני השאנז אליזה, סיים בנט שני, אחרי קיילב יואן המנצח, בעוד סאגאן סיים שלישי אך התוצאה נשללה ממנו וגם הנקודות שהרוויח בספרינט הביניים, לאחר שהתנגח עם ואן ארט. הדבר למעשה כמעט והכריע מעשית את הקרב על קטגוריית הנקודות, כשבנט ניצב בפסגה עם 263 נקודות וסאגאן שני עם 175. בקטעים הבאים ניסתה קבוצת בורה-הנסגרוהה לפרק את בנט ולהתיש אותו, ואף בקטע ה-13 הוא סיים במקום האחרון, אך בסופו של דבר הוא שרד את כל הקטעים והבטיח את ניצחונו בקטגוריית הנקודות, בקטע ה-21 והאחרון, שהספרינט בשאנז אליזה נחשב ליוקרתי והחשוב ביותר בעולם האופניים, השיג בנט את הניצחון השני שלו במרוץ, מקדים את מאדס פדרסן ואת סאגאן. בקטגוריית הנקודות ניצח עם 380 נקודות, בעוד סאגאן סיים שני עם 284 ומטאו טרנטין סיים במקום השלישי עם 260 נקודות.
לאחר מכן סיים שמיני בסכלדפרייס, שהסתיים בניצחון של קיילב יואן. הוא התחרה גם בוואלטה אספניה וניצח את הקטע הרביעי, לאחר שהקדים את יספר פיליפסן ויאקוב מרצקו בספרינט רב משתתפים. גם בקטע ה-9 ניצח בנט, אך חבר השופטים פסל ממנו את הניצחון והעביר אותו לפסקל אקרמן, לאחר שבנט השתמש בכתפו בצורה אגרסיבית מדי נגד אמילס לייפניש מקבוצת טרק-סגפרדו. בנט סיים שני לאקרמן גם בקטע ה-18 והאחרון.
2021[עריכת קוד מקור | עריכה]
את עונת 2021 פתח בנט בטור האמירויות וניצח את הקטע ה-4 וה-6. לאחר מכן התחרה בפריס - ניס וגם שם ניצח 2 קטעים שהסתיימו במאוץ המוני אל קו הסיום, הקטע הראשון, בו הקדים את ארנו דמאר ואת מאדס פדרסן. בקטע החמישי גבר על נאסר בוהאני ופסקל אקרמן. בהמשך העונה ניצח את שלושת הימים של ברוז'-דה פאנה ושני קטעים בוולטה או אלגארבה. בנט אמור היה להתחרות בטור דה פראנס 2021, אך בסופו של דבר לא זינק למרוץ בשל כאבי ברכיים לטענתו. המנהל המקצועי של הקבוצה, פטריק לפברה, הטיל ספק במצבו וכשירותו של בנט והדבר הוביל להאשמות של לפברה על בנט, שהמשיכו עם חתימתו של בנט בבורה-הנסגרוהה החל מ-2021, בריאיון לתקשורת הבלגית המקומית, עשה לפברה השוואה בין חזרתו של בנט לקבוצה הגרמנית, לאישה שחוזרת לבעלה המתעלל, בהמשך התנצל על דבריו. המרוץ הבא שהתחרה בו בנט, מאז לקח חלק בוולטה או אלגארבה, הייתה אליפות אירופה, שנערכה יותר מארבעה חודשים מאוחר יותר. בנט לא סיים את המרוץ.[2]
