אליה ויוויאני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אליה ויוויאני
Elia Viviani
ויוויאני ב-2015
ויוויאני ב-2015
לידה 7 בפברואר 1989 (בן 30)
איסולה דלה סקאלה, איטליהאיטליה
גובה 178 ס״מ עריכת הנתון בוויקינתונים
משקל 67 ק"ג עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום כביש
התמחות ספרינט
קבוצה נוכחית קוויק סטפ
קבוצות עבר ליקוויגאס (2010-2014)
קבוצת סקיי (2015-2017)
הישגי שיא

מדליית זהב באומניום (אולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016) Gold medal europe.svg
אליפות איטליה באופני כביש (2018) MaillotItalia.svg
אליפות אירופה באופני כביש (2019) EuropeanChampionJersey(2016).png
5 קטעים בג'ירו ד'איטליה
4 קטעים בטור בריטניה

3 קטעים בוואלטה אספנייה
www.eliaviviani.com
מאזן מדליות
מתחרה עבור איטליהאיטליה  איטליה
המשחקים האולימפיים
זהב אולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016)אומניום
אליפות אירופה באופני כביש
כסףהרינג 2018מרוץ אופני כביש
זהבאלקמאר 2019מרוץ אופני כביש
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אליה ויוויאניאיטלקית: Elia Viviani; נולד ב-7 בפברואר 1989) הוא רוכב אופניים איטלקי באופני מסלול ואופני כביש שרוכב בקבוצת קוויק סטפ. ויוויאני הוא האלוף האולימפי במקצה האומניום(אנ') מהמשחקים האולימפיים בריו דה ז'ניירו, ואלוף אירופה ב-2014 ו-2015 במקצה זה. בנוסף לכך, הוא אלוף אירופה בכביש לשנת 2019. הוא ניצח ב-5 קטעי ג'ירו ד'איטליה, ב-3 קטעי וואלטה אספנייה, ובאליפות אירופה באופני כביש. נחשב לאחד הספרינטרים הבולטים בעולם.

לוויוויאני אח בשם אטיליו, שצעיר ממנו ב-8 שנים, וגם הוא רוכב אופניים.

קריירה באופני מסלול[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2006 הגיע במקום ה-3 באליפות העולם במדיסון לג'וניור. שנה לאחר מכן הגיע שוב שלישי, הפעם באליפות אירופה לג'וניור. באליפות אירופה עד גיל 23 ב-2008, במדליית ארד במקצה הרדיפה הקבוצתית ובמקצה האומניום. ב-2009 זכה באליפות איטליה באומניום. ב-2011 זכה במדליית ארד ביחד עם דוידה צ'ימולאי, באליפות אירופה עד גיל 23. בנוסף לכך זכה במדליית ארד באומניום באליפות אירופה. ב-2012 זכה באליפות אירופה במקצה הניקוד, וב-2013 שחזר את ההישג. ב-2014 זכה במקצה האומניום באליפות אירופה. באליפות העולם ב-2015, הגיע במקום ה-2 ביחד עם מרקו קולדאן.

ב-2016 השיג את ההישג הגדול ביותר שלו בקריירה שלו בתור רוכב אופני מסלול, כאשר ניצח במקצה האומניום באולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016). ב-2018 זכה עם נבחרתו ברדיפה קבוצתית באליפות אירופה.

ויוויאני במהלך זכייתו במדלית הזהב במקצה האומניום באולימפיאדת ריו.

קריירה באופני כביש[עריכת קוד מקור | עריכה]

2010 - 2014 (ליקוויגאס)[עריכת קוד מקור | עריכה]

2010[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויוויאני הצטרף לקבוצת ליקוויגאס מדרג הוורלד טור בשנת 2010, הוא ניצח את הקטע השמיני בוואלטה של קובה, ואת המרוצים לזכרם של מרקו פנטאני ושל פרנק ואנדנברוק.

2011[עריכת קוד מקור | עריכה]

את עונה זו ויוויאני פתח בטור דאון אנדר, מה שהפך למרוץ וורלד טור הראשון שהשתתף בו. הישגו הבכיר היה מקומו ה5 בקטע הראשון. ויוויאני ניצח מרוץ בדובאי, ואת הקטע השני בטור של סלובניה. הוא ניצח עוד שני קטעים באתר הפרו אמריקאי, את הקטע השני בג'ירו די פאדניה, ואת הקטע הרביעי בטור של בייג'ינג.

2012[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויויאני ניצח את הקטע ה-6 והאחרון במרוץ הארגנטינאי, טור דה סאן לואיס. בג'ירו דלה פרובינציה, ניצח את שני הקטעים היחידים במרוץ ועקב כך גם את הדירוג הכללי ואת דירוג הצעירים. הוא השתתף בפריז - ניס, אך לא הרשים ומלבד המקום ה4 שלו בקטע ה-6 לא השיג הרבה. בעונה זו ויויאני גם השתתף בקלאסיקה, כאשר נבחר למילאנו - סן רמו, וסיים במקום ה-108. בסטמיניה אינטרנאזיונל קופי אה בארטלי, ניצח את הקטע ה2. באוגוסט נבחר לראשונה לוואלטה אספנייה, הגראנד טור הראשון בקריירתו, הוא הגיע פעמיים במקום ה-2 (בקטעים 21,7) וסיים 8 בקטגוריית המאיצים. הוא ניצח את הקטע הראשון בטור של בייג'ינג.

2013[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויוויאני נבחר לטור דה רומנדי, אך פרש במהלך הקטע ה-4. הוא נבחר לג'ירו ד'איטליה, והגיע פעמיים במקום השני (קטעים 1,6) ופעם אחת במקום השלישי, בקטע ה-21. לבסוף סיים במקום ה-7 בקטגוריית המאיצים. ביוני, רשם את ההישג הגדול בקריירת הכביש שלו עד אז, כשניצח את הקטע ה-2 בדופינה ליברה, לאחר שהקדים את ג'יאני מירסמן וטוני גאלופן בספרינט. בנוסף לכך, ניצח שני קטעים בטור של אלק גרוב, ואץ המרוץ החד יומי, דאץ' פוד ואלי קלאסיק. בנוסף לכך ניצח את הקטע הראשון של טור בריטניה.

2014[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויוויאני (שמאל) במדי ליקוויגאס, לצד מרק קוונדיש (במרכז) ואנדרה גוארדיני (מימין) על הפודיום של טור טורקיה, בקטע ה-8.

בעונה זו ניצח ויוויאני את הקטע ה3 של בסטמיניה אינטרנאזיונל קופי אה בארטלי. בטור של טורקיה, ניצח את הקטע ה5 וה7 ובקטע ה8 סיים שני. הוא השתתף שוב בג'ירו ד'איטליה, לא בלט אך סיים במקום ה-4 בקטגוריית המאיצים. הוא ניצח את הקטע ה-4 בסלובניה. הוא השתתף לראשונה בטור דה פראנס, כדומסטיק ולא בלט.

2015 - 2017 (קבוצת סקיי)[עריכת קוד מקור | עריכה]

2015[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויויאני ניצח את הקטע השני של טור דובאי, וסיים שלישי בקורן בריסל קורן. בטור דה רומנדי, היה חלק מהסגל של סקיי שניצח את נגד השעון הקבוצתי. בג'ירו ד'איטליה, השיג את הניצחון הראשון שלו בקטע בגראנד טור כאשר ניצח את הקטע השני. וסיים שוב במקום ה-4 בקטגוריית המאיצים. הוא ניצח את הקטע הראשון של אנקו טור, ושלושה קטעים בטור בריטניה. ויוויאני הוסיף שני ניצחונות בטור דובאי וזכה בקטגוריית המאיצים.

2016[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויוויאני במדי סקיי במהלך ג'ירו ד'איטליה 2016, באחד מקטעי נגד השעון.

ויוויאני ניצח את הקטע ה-2 בטור דובאי, ואת מרוץ החד יומי, דרידסה דה פאנה. הוא השתתף בג'ירו ד'איטליה, אך נאלץ לפרוש בסוף הקטע ה-8 לאחר שלא עמד במגבלת הזמן. מעבר לכך, לא רשם הישגים בולטים בעונה זו.

2017[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויוויאני ניצח את הקטע השלישי בטור דה רומנדי. ועוד שני קטעים בטור אוסטריה, בנוסף לכך זכה גם בקטגוריית המאיצים. הוא סיים שני באליפות אירופה לאחר שרק אלכסנדר קריסטוף הקדים אותו. הוא ניצח את המרוץ החד יומי, סייקלאסיק המבורג. הוא ניצח שני קטעים בטור דו פויו שארן, וסיים חמישי כללי. בנוסף לכך ניצח את המרוץ החד יומי ברטיין קלאסיק. ועוד קטע בטור של בריטניה.

2018-2019 (קוויק סטפ)[עריכת קוד מקור | עריכה]

2018[עריכת קוד מקור | עריכה]

את עונת 2018 פתח עם ניצחון את הקטע ה3 בטור דאון אנדר. בפברואר ניצח את הקטע ה-2 בדובאי טור, ואת הקטע ה-5. בנוסף לכך ניצח את דירוג המאיצים ואת הדירוג הכללי באותו מרוץ. בטור של אבו דאבי ניצח את הקטע השני, ואף דירוג המאיצים במרוץ. הוא סיים 2 בגנט - וולגם, ובג'ירו ד'איטליה שהחל בישראל, ניצח את הקטע ה2 שהתחיל מחיפה והסתיים בתל אביב, ואת הקטע ה3 שהתחיל בבאר שבע והסתיים באילת. בנוסף לכך ניצח את הקטע ה13 וה17. וסיים 2 בקטע ה-7 וה-21. הוא ניצח את דירוג המאיצים בפער של 59 נקודות מהמקום ההשני, סם בנט. הוא סיים שני אחרי קריסטס ניילנדס, בדוואר דור הט האגלנד. הוא ניצח שלושה קטעים באדריאטיקה לוניקה, ואת דרוג המאיצים, בנוסף לכך, ניצח ביחד עם קבוצתו את נגד השעון הקבוצתי בקטע ה1. הוא זכה באליפות איטליה באופני כביש לאחר שהקדים את ג'ובאני ויסקונטי, ואת המרוץ הגרמני, יורו אייס סיקלאסיק המבורג. הוא השתתף בוואלטה אספנייה בפעם השנייה בחייו, וניצח שלושה קטעים (קטעים 3,10,21), אך סיים 3 בדירוג המאיצים, כשאלחנדרו ולוורדה, ופטר סאגאן, מקדימים אותו.

ויוויאני חוגג על הפודיום לאחר ניצחונו בקטע ה-21 של וואלטה אספנייה 2018

2019[עריכת קוד מקור | עריכה]

את עונת 2019 ניצח את הקטע הראשון בטור דאון אנדר, את המרוץ החד יומי על שמו של קאדל אוונס, ואת הקטע ה-5 ודירוג המאיצים בטור של האמירויות. בנוסף לכך ניצח את הקטע ה-3 בטירנו אדריאטיקו. בג'ירו ד'איטליה, איכזב ולא ניצח אף קטע במדי אלוף איטליה. בטור דה סוויס, ניצח 2 קטעים וסיים 2 בדירוג המאיצים. הוא לא הגן על תוארו כאלוף איטליה ולא סיים את המירוץ, בטור דה פראנס, ניצח את הקטע ה-4 וסיים 3 בדירוג המאיצים. הוא ניצח את המרוץ החד יומי בלונדון, פרודנטיאל פרייד לונדון. ואת אליפות אירופה. הוא ניצח בפעם השנייה ברצף את מרוץ יורו אייס סייקלאסיק המבורג, לאחר שהקדים את קיילב יואן.

באוגוסט קבוצת קופידיס הצרפתית הודיעה שהוא חתם בשורותיה, וירכב עבורה בשנת 2020.[1]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אליה ויוויאני בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]