סן-נאזר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סן-נאזר
Saint-Nazaire
Blason ville fr Saint-Nazaire (Loire-Atlantique) v2.svg
סמל סן-נאזר
Pont-Mindin.jpg
נמל סן-נאזר
מדינה צרפתצרפת  צרפת
חבל פיי דה לה לואר
מחוז הלואר האטלנטי
רובע סן-נאזר (רובע)
ראש העיר David Samzun (PS)
שטח 46.79 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 69,784 (נכון ל־2015)
 ‑ צפיפות 1,482 נפש לקמ"ר (2014)
קואורדינטות 47°16′50.16″N 2°12′30.96″W / 47.2806000°N 2.2086000°W / 47.2806000; -2.2086000קואורדינטות: 47°16′50.16″N 2°12′30.96″W / 47.2806000°N 2.2086000°W / 47.2806000; -2.2086000
אזור זמן UTC+1
www.saintnazaire.frl

סן-נאזרצרפתית: Saint-Nazaire) היא עיר נמל במחוז הלואר האטלנטי במערב צרפת. בעיר, הנמצאת סמוך לשפך הלואר (נהר), שמונה ק"מ במעלה הנהר, נמצא בסמוך לנמל מבדוק יבש, מן החשובים מסוגו בעולם. בשל מיקומה סמוך לשפך הלואר וסמוך לחוף האוקיינוס האטלנטי, ובשל המתקנים אשר נבנו בה, במהלך ההיסטוריה העיר הייתה, ועודנה, מרכז לדיג ולבניית ותחזוקת אוניות. במלחמת העולם השנייה העיר נכבשה על ידי הגרמנים, אשר הוסיפו למתקני הנמל והספנות הקיימים, גם בסיס לצוללות. עקב כך, וכדי להוציא את מתקני הנמל והמבדוק מכלל פעולה, נערכה, במהלך אותה מלחמה, הפשיטה על סן-נאזר. הפשיטה השיגה את מטרתה, אם כי תוך אבידות כבדות לפושטים.[1]. בהמשך המלחמה הופצצה העיר, בה המשיך לפעול מעגן הצוללות הגרמני, על ידי בעלות הברית, ונהרסה. העיר שוקמה אחרי המלחמה.

שערי הכניסה לנמל סן-נאזר

בעיר מתגוררים כ-75,000 תושבים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד המאה ה-19[עריכת קוד מקור | עריכה]

כפי שמראים שרידים, ביניהם דולמן הנמצא במרכז העיר של ימינו, העיר הייתה מיושבת כבר בזמן התקופה הנאוליטית (שלהי תקופת האבן). כן נתגלו בסביבות העיר ממצאים מארד (ברונזה). האזור היה מיושב בגאלים, עד שנכבש והפך לחלק מן האימפריה הרומית, במאה הראשונה לפני הספירה. בתום התקופה הרומית היה האזור מיושב בקלטים בריטונים, אך באלף השנים שלאחר מכן אין תולדות סן-נאזר וסביבותיה, שהיוו חלק מדוכסות ברטאן, ידועות בבירור. בשנת 1532 הדוכסות סופחה לצרפת. מאז ועד לתקופת המהפכה הצרפתית העיירה מנתה כמה מאות תושבים. בשנת 1800 העיירה מנתה 3,216 תושבים, ומקור הכנסה חשוב לתושביה באותה תקופה היה ניווט אוניות בשפך הלואר רב השרטונות.

המאה ה-19 עד אמצע המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

סן-נאזר עברה התפתחות מואצת במאה ה-19, במהלכה גדלה האוכלוסייה בעיר פי עשר, בקירוב. בתחילת המאה ה-19 הוחל בפיתוח הנמל שבמקום, ולשם כך נסללה דרך טובה יותר. ב-1835 נבנה במקום שובר גלים ובקצהו מגדלור. בהמשך, מ-1856, נבנו בנמל אגנים ומעגנים שונים. שימוש נפוץ לנמל היה פריקת סחורה מאוניות המגיעות מן הים הפתוח, על מנת להעבירן בדוברות במעלה הלואר, בכלל, ולננט בפרט. פיתוח העיירה, שהפכה כעת לעיר, הביא ב-1857 לחיבורה באמצעות מסילת ברזל לננט. בשנת 1862 הייתה סן-נאזר נקודת החיבור של קו הטלגרף מצרפת לדרום אמריקה. כמו כן הוקמו באותה שנה בעיר מתקנים לבניית אוניות, הראשונים בצרפת בהם נבנתה שלדת האונייה ממתכת. בסוף המאה ה-19 נחשבה העיר ל'אדומה', בשל תנועות פועלים חזקות ואקטיביות אשר פעלו בה. במלחמת העולם הראשונה שימשה סן-נאזר נמל חשוב ביותר למדינות ההסכמה, במיוחד לגייסות האמריקניים אשר הצטרפו למלחמה לקראת סופה. בין מלחמות העולם נבנה בעיר המבדוק היבש הגדול בעולם באותו זמן, ובנייתו הסתיימה ב-1932. בין היתר, נבנתה בסן-נאזר, באותה תקופה, ה'נורמנדי' (Normandie), אחת מספינות הנוסעים הגדולות בעולם.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבצע אריאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעגן הצוללות הגרמני בסן-נאזר כפי שצולם בימינו

תבוסת הצבא הבריטי, אשר לחם לצד הצבא הצרפתי והבלגי, הובילה לפינויו בשני מבצעים, מבצע דינמו, דרך נמל דנקרק, ומבצע אריאל, דרך הנמלים הדרומיים יותר, כולל סן-נאזר, ממנה, ומננט שבמעלה הנהר, פונו עשרות אלפי חיילים. במהלך פינוי זה אירע מול חופי סן-נאזר אסון הלנקסטריה, אחד האסונות הימיים הגדולים בהיסטוריה.

הפשיטה על סן-נאזר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתום המערכה על צרפת, אשר הסתיימה בניצחון הגרמנים, נותר חלק מצרפת תחת שלטון בובות צרפתי בפיקוח גרמני (ממשלת וישי), אשר כלל את חלקיה הדרומיים מזרחיים של הארץ. חלק אחר, ובו כל החוף האטלנטי, נותר, מן ההיבטים הצבאיים, תחת כיבוש גרמני ישיר (לצרפתים נותרו סמכויות אזרחיות מסוימות). הגרמנים השתמשו בסן-נאזר כבסיס חשוב של הקריגסמרינה ובנו בו, בתוך אגן פנימי (Bassin de St. Nazaire בשרטוט), מעגן מקורה לצוללות (Submarine Pens בשרטוט), חלק מאלה אשר תקפו את ספנות בעלות הברית במרחבי האוקיינוס האטלנטי. בסן-נאזר נמצא, כאמור, המבדוק היבש הגדול ביותר בעולם בעת גמר בנייתו ב-1932. מבדוק זה היה היחיד מדרום לתעלת למאנש, שבו ניתן היה לתקן את הגדולות שבין אוניות המערכה הגרמניות. בד בבד, פרדוקסלית, הפכה סן-נאזר לנקודת תורפה בהיערכות הקריגסמרינה. נוסף לאלה, היה במקום נמל חיצוני. ואכן, רעיונות לחבל במתקנים שבמקום החלו לעלות החל מסוף שנת 1941, ואלה הובילו לביצוע הפשיטה על סן-נאזר. הפשיטה השיגה את מטרתה, אם כי תוך אבדות כבדות לפושטים.

בהמשך המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיוון שמעגן הצוללות המשיך בפעולתו גם לאחר הפשיטה, הפך זה האחרון ליעד להפצצות חוזרות ונשנות של בעלות הברית. בינואר 1943 הותקפה העיר בפצצות תבערה. להפצצה זאת קדמו שלושה ימים בהם הוזהרה האוכלוסייה האזרחית הצרפתית להימלט לבל תיפגע. ואכן, אם כי העיר הופצצה ונשרפה כמעט עד היסוד, האבדות האזרחיות היו מעטות יחסית, כיוון שרוב התושבים נמלטו בעוד מועד. בכל זאת, בסיס הצוללות המשיך בפעילותו, בעוד העיר עצמה נשארה נטושה עד סוף המלחמה. לאחר הפלישה לנורמנדי נותק חיל המצב הגרמני בסן-נאזר, אולם סירב להיכנע, כשם שנהגו הגרמנים בנמלים אחרים בחוף האטלנטי של צרפת, כמו לה רושל ולוריאן. במצב זה, בסיס הצוללות המנותק היה משותק למעשה, וכיוון שכך, הסתפקו בעלות הברית בעצם הניתוק, דילגו על העיר, והגרמנים נכנעו רק בתום המלחמה.

אחרי המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנות ה-40 העיר נבנתה מחדש, וחודשה פעילות המבדוקים. עם הירידה בבניית האוניות בארצות המערב, בשנות ה-60 וה-70, סבלה העיר מאבטלה. כיום כלכלת העיר מגוונת יותר, תלויה פחות בספנות, והאבטלה פחתה בהתאם. בין היתר, התבססה בעיר תעשיית מטוסים ותעשיית מנועים.

three coloured close up map of the docks
הרציפים בסן-נאזר, 1942.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

עברית:

צרפתית:

  • Barbance Marthe, Saint-Nazaire : la Ville, le Port, le Travail, Marseille, 1979
  • Braeuer, Luc, L’incroyable histoire de la poche de Saint-Nazaire, Batz-Sur-Mer 2003.
  • Guériff, Fernand. Saint-Nazaire sous l'occupation allemande: le Commando, la Poche. Éditions du Paludier
  • Moret Henri, Histoire de Saint-Nazaire et de la région environnante, Bruxelles, 1977

אנגלית:

  • Perrett, Bryan (2003). For Valour: Victoria Cross and Medal of Honor Battles. Wiedenfeld & Nicolson, London. ISBN 0-297-84662-0

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סן-נאזר בוויקישיתוף

האתר הרשמי של העירייה - אנגלית:

האתר הרשמי של העירייה - צרפתית:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לוקס פיליפס, הפשיטה הגדולה מכולן, הוצאת מערכות, 1961.