סקר האדריכלות העולמי

סקר האדריכלות העולמי היה סקר שנערך בשנת 2010 על ידי כתב העת ואניטי פייר, כדי לקבוע את היצירות החשובות ביותר של האדריכלות העכשווית (אנ'). 52 אדריכלים, מרצים, מבקרי אדריכלות (אנ') מובילים, כולל כמה זוכי פרס פריצקר ודיקאנים של בתי ספר חשובים לאדריכלות נשאלו לחוות דעתם.

הסקר שאל שתי שאלות:^[1]

מהם חמשת המבנים, הגשרים או המונומנטים החשובים ביותר שנבנו מאז 1980?
מהי היצירה הגדולה ביותר של האדריכלות עד כה במאה ה-21?

בעוד שמגוון התגובות היה רחב מאוד, יותר ממחצית מהמומחים שנסקרו כינו את מוזיאון גוגנהיים בילבאו מאת פרנק גרי כאחת היצירות החשובות ביותר מאז 1980. האצטדיון הלאומי של בייג'ינג מאת הרצוג ודה מרון היה הבניין שצוין לרוב, על ידי שבעה משיבים, כמבנה המשמעותי ביותר של המאה ה-21 עד כה. יצירותיו של פרנק גרי זכו לרוב הקולות, ואחריהן של רם קולהאס. תוצאת הסקר הביאה את ואניטי פייר לתייג את פרנק גרי כ"האדריכל החשוב ביותר בעידן שלנו".^[2]

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היצירות החשובות ביותר מאז 1980[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשיבים ציינו בסך הכל 132 מבנים שונים כאשר התבקשו לציין את חמשת המבנים, המונומנטים והגשרים החשובים ביותר שהושלמו מאז 1980. המקומות הראשונים היו:

מוזיאון גוגנהיים בילבאו (הושלם בשנת 1997) בבילבאו, ספרד מאת פרנק גרי (28 קולות)
אוסף מניל (אנ') (1987) ביוסטון, טקסס מאת רנצו פיאנו (10 קולות)
מעיינות חמים 7132 (אנ') (1996) בואלס (אנ'), שווייץ מאת פטר צומטור (9 קולות)
הבניין הראשי של HSBC ‏ (1985) בהונג קונג מאת נורמן פוסטר (7 קולות)
(6 קולות):
הספרייה המרכזית של סיאטל (אנ') (2004) בוושינגטון מאת רם קולהאס

בניין המדיאטק בסנדאי (2001) בסנדאי, יפן מאת טויו איטו

הגלריה הממלכתית החדשה (אנ') (1984) בשטוטגרט, גרמניה מאת ג'יימס סטירלינג

כנסיית האור (1989) באוסקה, יפן מאת טדאו אנדו
אנדרטת מלחמת וייטנאם (1982) בוושינגטון די. סי. מאת מאיה יינג לין (5 קולות)
(4 קולות):
גשר מיו (2004) בצרפת מאת נורמן פוסטר

המוזיאון היהודי בברלין (1998) בגרמניה מאת דניאל ליבסקינד
(3 קולות):
בניין לוידס (אנ') (1984) בלונדון, בריטניה מאת ריצ'רד רוג'רס

האצטדיון הלאומי של בייג'ינג (2008) ברפובליקה העממית של סין מאת ז'אק הרצוג ופייר דה מירון

בניין מטה CCTV (אנ') (בבנייה משנת 2010 והושלם בשנת 2012) בבייג'ינג מאת רם קולהאס

בית המוזיקה (אנ') (2005) בפורטו, פורטוגל מאת רם קולהאס

קרן קרטייה לאמנות עכשווית (אנ') (1994) בפריז מאת ז'אן נובל

עולם BMW (אנ') ‏ (2007) במינכן מאת קופ הימלבלוי (אנ')

תוספת מוזיאון נלסון-אטקינס לאמנות (אנ') (2007) בקנזס סיטי, מיזורי מאת סטיבן הול (אנ')

כיכר קופר 41 (אנ') (2009) בניו יורק מאת תום מיין (אנ')

פארק דה לה וילט (1984) בפריז מאת ברנרד טשומי

מזח אוסנבשי (אנ') (2002) ביוקוהמה, יפן על ידי משרד אדריכלי החוץ (אנ')
כנסיית פטרוס הקדוש (אנ') (2006) בפירמיני (אנ'), צרפת מאת לה קורבוזיה (2 קולות)

היצירה המשמעותית ביותר של המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבניינים שנקראו לרוב כיצירת האדריכלות הגדולה ביותר עד כה במאה ה-21 היו:

האצטדיון הלאומי של בייג'ינג מאת הרצוג ודה מירון (7 קולות)
כנסיית פטרוס הקדוש מאת לה קורבוזיה (4 קולות)
הספרייה המרכזית של סיאטל מאת רם קולהאס (3 קולות)
בניין מטה CCTV מאת רם קולהאס (2 קולות)
קול אחד: בניין המדיאטק בסנדאי (טויו איטו), גשר מיו (נורמן פוסטר), בית המוזיקה (רם קולהאס), קרן קרטייה לאמנות עכשווית (ז'אן נובל), עולם BMW (קופ הימלבלוי)

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבקר האדריכלות בלייר קמין (אנ') של השיקגו טריביון, מתח ביקורת על סקר "האדרה העצמית", על כך שלא כלל בניינים ירוקים. בתגובה, לאנס הוזי (אנ') מ-Architect Magazine ערך סקר חלופי של מומחי בנייה ירוקה מובילים ומצא כי לא הופיעו בניינים משתי הרשימות, דבר המצביע על כך שהסטנדרטים של "תכנון טוב" ו"תכנון ירוק" אינם מתואמים.^[3] פרשנים גם ציינו שכמה מהאדריכלים שנסקרו (אך לא גרי), "אולי לקחו את הכותרת של המגזין קצת יותר מדי ברצינות" והצביעו עבור הבניינים שלהם.^[4]