סרוויור 1

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סרוויור 1
מודל חללית סרוויור על כדור הארץ
מודל חללית סרוויור על כדור הארץ
מידע כללי
סוכנות חלל נאס"א
מפעיל JPL
יצרן יוז איירקראפט
תאריך שיגור 30 במאי 1966, 14:41 UTC
משגר אטלס-קנטאור
אתר שיגור LC-36A נמל החלל קייפ קנוורל
משימה
סוג משימה נחתת
גרם שמיים הירח
אתר נחיתה 2°27′0″S 43°13′12″W / 2.45000°S 43.22000°W / -2.45000; -43.22000
תאריך נחיתה 2 ביוני 1966, 06:17:36 UTC
משך המשימה שדר אחרון: 7 בינואר 1967
סה"כ 7 חודשים ו־5 ימים
מידע טכני
משקל בשיגור 995.2 ק"ג
משקל 294.3 ק"ג לאחר הנחיתה
כוח 85 ואט
גובה 3 מטרים
קישורים חיצוניים
מספר קטלוג לוויינים 02185
מאגר המידע הלאומי 1966-045A

סרוויור 1אנגלית: Surveyor 1, בתרגום לעברית: "מודד 1") הייתה חללית אמריקאית לחקר הירח, ששוגרה על ידי נאס"א בשנת 1966 במסגרת תוכנית סרוויור, במטרה לבצע נחיתה רכה על הירח ולחקור אותו. המידע על ביצוע נחיתות רכות על הירח היה חיוני לתכנון הנחיתות הירחיות של תוכנית אפולו, שהיו אמורות להתבצע לפני תום שנות ה-60 (היעד שהציב ג'ון קנדי). נחיתתה הרכה והמוצלחת של סרוויור 1 ב"אוקיינוס הסערות" הייתה הנחיתה הרכה האמריקאית הראשונה על הירח (ועל גרם שמים שאינו כדור הארץ בכלל), והיא התבצעה רק 4 חודשים לאחר נחיתתה הרכה של החללית הסובייטית לונה 9 על הירח, שהייתה הנחיתה הרכה הראשונה מעולם על גרם שמים שאינו כדור הארץ.

סרוויור 1 שוגרה ב-30 במאי 1966 מנמל החלל קייפ קנוורל, פלורידה, על גבי המשגר אטלס-קנטאור, ונחתה על הירח ב-2 ביוני 1966. סרוויור 1 שידרה לכדור הארץ 11,237 תמונות סטילס של קרקע הירח באמצעות מצלמת טלוויזיה ומערכת משדרי רדיו מתוחכמת.

המשימה, ותוכנית סרוויור בכלל, נוהלה על ידי המעבדה להנעה סילונית (JPL) הממוקמת במחוז לוס אנג'לס, קליפורניה. חלליות הסרוויור תוכננו ונבנו על ידי חברת יוז איירקראפט באל סגנדו, קליפורניה.

מבנה החללית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרת גשושיות הסרוויור הייתה לבצע נחיתות רכות על קרקע הירח, כהכנה לנחיתות שתוכננו במסגר תתוכנית אפולו. החלליות לא נשאו עימם כלים מדעיים לביצוע ניסויים, אך עם זאת הושגו באמצעותן נתונים מדעיים רבים, וזאת על ידי מצלמות הטלוויזיה שהורכבו עליהן, ואשר שידרו לכדור הארץ באמצעות רשת החלל העמוק של נאס"א.

המבנה הבסיסי של חללית הסרוויור כלל בסיס, שהיה מעין חצובה, העשויה מגלילי אלומיניום דקים שביניהם הורכבו פלטות, ועליהם ניתן היה להרכיב מערכות שונות, כגון: כוח, תקשורת, הנעה, בקרה ומטען נוסף. על חלקו הגבוה היותר של הבסיס הורכב "תורן" שהתנשא לגובה מטר אחד מעל לשיא החצובה. שלוש רגלי נחיתה חוברו לקצותיו התחתונות של הבסיס. הרגליים כללו בולמי זעזועים וכן מערכת פריסה ונעילה. קצות הרגליים צופו בכריות מחומר פריך. המרחק מקצה הרגל למרכז הבסיס היה 4.3 מטרים, וגובהה הכולל של החללית היה 3 מטרים. בעת השיגור היו הרגליים מקופלות למעין חרוט.

לוח סולארי בגודל 0.855 מ"ר הורכב על מעמד בראש התורן, והפיק עד ל-85 ואט כוח, שאוחסנו בבטרייה נטענת (אנ'). מערכת התקשורת כללה אנטנה שטוחה לטווח רחוק, שהורכבה על צידו השני של התורן, ושימשה לשידור תמונות הטלוויזיה, שתי אנטנות חרוטיות רב-כיווניות, שהורכבו על קצותיהם של מוטות נפרשים, שני משדרים ושני מקלטים. טמפרטורת החללית נשמרה על ידי שילוב של צבע לבן (צבע פולט חום), גימור דוחה אינפרא אדום ולוחות אלומינים מלוטשים. שני תאים מבוקרים תרמית, שצוידו ב"שמיכות" מולטי-מבודדות, מעברים מוליכי חום ואמצעים נוספים, הורכבו על בסיס החללית והכילו בתוכם את מערכות הכוח, התקשורת ובקרת המידע. מצלמת הטלוויזיה הורכבה קרוב לראש החצובה, וכלים הנדסיים שונים (חיישני טמפרטורה וכדומה) מוקמו במקומות שונים על גוף החללית.

מהלך המשימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיגור סרוויור 1 על גבי משגר אטלס-קנטאור ב-30 במאי 1966.
צילו של אחד מכני הנחיתה של סרוויור 1 על רקע קרקע הירח.

סרוויור 1 שוגרה ב-30 במאי 1966, 14:41 UTC (כל השעות לפי זמן זה), מ-LC-36A בנמל החלל קייפ קנוורל, פלורידה, על גבי משגר אטלס-קנטאור, היישר למסלול מעבר ירחי. ב-31 במאי בשעה 06:45, הושלם בהצלחה תיקון מסלול. 63 לאחר השיגור הגיעה סרוויור 1 אל הירח, ובגובה 75.3 ק"מ מעל פניו, במהירות 2,612 מטרים לשנייה (9,403 קמ"ש) הופעל מנוע ההאטה הראשי, שקיבל הוראה לכך מהרדאר שנשאה החללית. המנוע הראשי פעל למשך 40 שניות לאחריהן, בגובה כ-11 ק"מ מעל פני הירח, ולאחר שהאט את החללית ב-110 מטרים לשנייה, הושלך יחד עם הרדאר הראשי. המשך ההנמכה בוצע באמצעות שלושה מנועים משניים, מדי גובה ומכ"מי דופלר. כאשר הגיעה החללית לגובה 3.4 מטרים מעל פני הירח מהירותה התאפסה, המנועים כבו, והחללית נפלה נפילה חופשית אל הקרקע. הפגיעה, שהייתה במהירות של כ-3 מטרים לשנייה, בוצעה ב-2 ביוני 1966, 06:17:36, ב-2°27′0″S 43°13′12″W / 2.45000°S 43.22000°W / -2.45000; -43.22000, אזור שטוח בתוך מכתש בקוטר 100 ק"מ בדרום-מערב "ים הסערות" הירחי.

במהלך שעתה הראשונה על הירח עברה החללית בדיקות הנדסיות, לאחריהם החלו הצילומים שנמשכו לכל אורך היום הירחי. מערכת הטלוויזיה שידרה תמונות של כני הנחיתה של החללית, שהיו מוצבים על קרקע הירח, מוקפים בסלעים וחומרים ירחיים אחרים. סרוויור 1 שידרה 10,338 תמונות לפני שנפל הלילה הירחי ב-14 ביוני. בנוסף על כך שידרה החללית מידע על הרפלקטיבות הרדארית של קרקע הירח, חוזק פני קרקע הירח וטמפרטורות פני השטח. סרוויור 1 הצליחה לשרוד את הלילה הירחי הראשון שעבר עליה (בו הטמפרטורות צונחות לעד מינוס 170 מעלות צלזיוס), ולקראת צהרי היום השני, ב-7 ביולי, החלה לשדר תמונות מחדש. ב-13 ביולי בשעה 07:30, זמן קצר לאחר השקיעה הירחית ולאחר ששידרה 11,237 תמונות, הופסקה פעילות החללית בעקבות נפילת מתח דרמטית של בטריית החללית. חקירות הנדסיות נמשכו עד 7 בינואר 1967, אז אבד הקשר עם החללית. כל מטרות ומשימות החללית הולשמו בהצלחה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סרוויור 1 בוויקישיתוף