עוזי מחניימי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עוזי מחניימי
אין תמונה חופשית
לידה 1952 (בן 69 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
עיסוק עיתונאי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

עוזי מחניימי (נולד ב-כסלו תשי״ג 1952) הוא עיתונאי ישראלי המתגורר בלונדון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוזי מחניימי הוא בן לאחת המשפחות הציוניות הוותיקות בישראל. נצר לחלוצי עמק יזרעאל. הוא בנו של תת-אלוף גדעון מחניימי יליד קיבוץ עין חרוד ורעיה (לבית שניידר) ילידת קיבוץ גבעת ברנר. אביו היה מפקד בפלמ״ח, מראשוני הצנחנים, וממקימי חיל המודיעין בצה״ל. בהמשך היה יועץ לענייני ״מלחמה בטרור״ של ראשי הממשלה מנחם בגין ויצחק רבין.  סבו שלום מחניימי היה איש ״העלייה השניה״ וממקימי ״הקואופרציה״ מרחביה, היישוב הראשון בעמק יזרעאל. סבא רבא מצד אביו, חיים בר מחניימי היה עסקן ונדבן ציוני ותיק ומראשוני המושב בלפוריה. בני משפחתו הם מראשוני הקיבוצים עין חרוד, תל יוסף, בית קשת, גבעת ברנר, והמושבים מרחביה, בלפוריה וכפר ברוך.

משפחת סבתו, חנה לבית אילגובסקי הייתה מבעלי עיתון ״הבוקר״, מבוני שכונת ״קריית מאיר״ בתל אביב, ומהתורמים העיקריים לארגון האצ״ל. מצד אמו נצר ל-יהודה יום-טוב ליפמן הלוי נצר ליום טוב ליפמן הלוי שנודע בכינוי ״התוספות יום-טוב״, מגדולי חכמי אשכנז במאה ה-17.

מחניימי גדל בשיכון הצנחנים ברמת גן ולמד בתיכון בליך.

שירות צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשירותו הצבאי עוזי מחניימי היה רב-סרן ביחידה מבצעית של חיל המודיעין. השתתף במלחמת ״יום הכיפורים״ כסייר אוויר, במלחמת ההתשה בגולן ב-1973-1974, והיה בראש כח קטן של גדוד 13 של חטיבת ״גולני״ יחד עם המג״ד ברוך שפיגל שהגיע ראשון לפאתי ביירות בירת לבנון במלחמת לבנון 1982. לאחר המלחמה ובעת לווית אביו התפרסם בסירובו ללחוץ את ידו של אריאל שרון בו ראה אחראי למלחמת לבנון והשלכותיה.

עיתונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם שחרורו פנה לקריירה עיתונאית. בתחילה, בשנת 1984, ככתב לענייני המזרח התיכון בעיתון הקיבוץ הארצי ״על המישמר״ בו שימש גם ככתב העיתון בלונדון. בהמשך הוזמן ב-1987 על ידי עורך ״ידיעות אחרונות״ דב יודקובסקי לשמש כפרשן לענייני ערבים של העיתון. בתפקיד זה היה העיתונאי הישראלי הראשון שהגיע כאזרח ישראלי לראיין את יאסר ערפאת בתוניס. ב-1992 הוזמן על ידי אדם ברוך לכתוב לעיתונים ״שישי״ ו״גלובס״. באותה תקופה כתב גם עבור ה-״אקונומיסט״ הבריטי וכתב העת שלו ״פורין ריפורט״. ב-1996 הוזמן על ידי עורך ה-״סאנדיי-טיימס״ הלונדוני ג׳ון וידרוו לשמש ככתב ופרשן לענייני המזרח התיכון. ככזה ובמשך 18 שנה, היה הכתב היחיד נושא תפקיד בעיתון שאינו מהעולם דובר האנגלית. בשנתו הראשונה ב״סאנדי-טיימס״ התגורר בעמאן, והיה העיתונאי הישראלי היחיד אי פעם שהתגורר בארץ ערבית וגם התקבל כתושב בממלכה. בעיתון זה פרסם ״סקופים״ רבים שזכו לתהודה ארצית ועולמית. ביניהם חשיפתה של סוכנת ה״מוסד״ שריל בנטוב שסייעה בחטיפת טכנאי הגרעין מרדכי ואנונו, וכבר בשנת 2000 פרסם את עובדת קיומם של טילי שיוט גרעיניים בצוללות חיל הים הישראלי. לדעת רבים הפרסום חיזק את יכולת ההרתעה של מדינת ישראל.

בשנת 1994 כתב ספר אוטוביוגרפי פורץ דרך: Best of Enemies יחד עם בסאם אבו שריף, לשעבר אחד מראשי ארגון ״החזית העממית לשחרור פלסטין״. הספר שיצא לאור לראשונה באנגליה וארה״ב בהוצאה היוקרתית Little Brown תורגם והופץ בלמעלה מעשר שפות. היה זה שתוף הפעולה הראשון בתחום הספרותי בין ישראלי לפלסטיני בחתירה למען שלום

השכלה וחיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוגר ״האוניברסיטה העברית״ בירושלים בלימודי המזרח התיכון.

נשוי לאילנה לבית קרשיץ. אב למאיה ותמר וסב לארבעה נכדים.  מתגורר לסירוגין בתל אביב ולונדון.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כתבה על הספר (באנגלית)
Stub Israelis.png ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראלים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.