עמדת ההנהגה הרבנית על מרד בר כוכבא

עמדת היהדות הרבנית לגבי מרד בר כוכבא אינה ברורה וקיימים מקורות תלמודיים סותרים לגביה. המרד חיזק את מעמדם של הרבנים ככת היהודית השלטת. רוב החוקרים מאמינים שתלמידיו של רבי עקיבא השתתפו במרד ומתו בלחימה. מיעוט מהחוקרים מאמין שהם מתו קודם לכן ממגפה, ללא קשר למרד.

עמדת התנועה הרבנית

לגבי ההשתתפות במרד והעמדות של התנועה הרבנית, יורשי הפרושים, ציין פטר שפר כי הספרות התלמודית אינה מנדבת מידע על בר כוכבא עצמו. ומכתבי בר כוכבא עצמו אינם מזכירים את חכמי יבנה. ישנם מקורות תלמודיים סותרים: התלמוד הבבלי מראה את התנגדות החכמים לבר כוכבא (במסכת סנהדרין אף כתוב שהחכמים עצמם הרגו אותו), תוך תמיכה ברבי עקיבא ובוודאי בתמיכת תלמידיו בבר כוכבא. נתוני התלמוד הבבלי פחות מהימנים מנתוני התלמוד הירושלמי לגבי עדויות על בר כוכבא והמרד, משתי סיבות: המרחק ממקום התרחשות האירועים והתנגדותם של יהודי בבל למרד בשלטון. אמנם קשה להסיק את יחסם של הרבנים למרד, אך אין ספק שהם התחזקו ממנו והתקדמו הלאה לקראת הפיכתם לכת השלטת ביהודה, מעמד שהם השיגו לבסוף במאה השלישית.

עדויות מוקדמות - משיחיותו של בר כוכבא

בר כוזיבא מלך תרתין שנין ופלגא אמר להו לרבנן אנא משיח אמרו ליה במשיח כתיב דמורח ודאין נחזי אנן אי מורח ודאין כיון דחזיוהו דלא מורח ודאין קטלוהו

— תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ג, עמוד ב'

עדות זו מהתלמוד הבבלי טוענת כי בר כוכבא עצמו טען שהוא המשיח, אך כאשר התברר שאין לו את היכולת העל-טבעית להריח ולשפוט, נהרג על ידי חכמים. עדות זו צריכה להילקח בהסתייגות מסוימת בהתחשב במקורה הבבלי. למעשה, זה מתאים לסדר היום של התלמוד הבבלי. מרד בר כוכבא הופך בעצם למלכותו של בר כוכבא על מדינה אנונימית – המרד עצמו אינו מוזכר כלל, ואף חכם לא מעז לתמוך בדמות משיחית זו. יהושע אפרון טוען שהדבר נועד לנתק את הקשר בין בר כוכבא ואשליותיו המרדניות והמשיחיות למנהיגים הרוחניים של העם היהודי.

תני ר' שמעון בן יוחי עקיבה ר' היה דורש (במדבר כד, יז) דרך כוכב מיעקב דרך כוזבא מיעקב. ר' עקיבה כד הוה חמי בר כוזבה הוה אמר דין הוא מלכא משיחא א"ל ר' יוחנן בן תורתא עקיבה יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא יבא

— תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ד', הלכה ה'

זוהי עדות ברורה וחד משמעית לכך שרבי עקיבא, מגדולי החכמים בדורו, בן דורו של בר כוכבא, מצהיר במפורש כי בר כוכבא הוא מלך המשיח. על סמך מקור זה אומר הרמב"ם את דבריו המפורסמים על בר כוכבא ב"הלכות מלכים":

אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים, ומחדש דברים בעולם, או מחיה מתים, וכיוצא בדברים אלו שהטפשים אומרים. אין הדבר כן, שהרי רבי עקיבה חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזבא המלך. והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעוונות; כיון שנהרג, נודע שאינו זה. ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת.

— משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלכים ומלחמות, פרק י"א, הלכה ג'

הרמב"ם מעדיף את עדות התלמוד הירושלמי, ומתעלם לחלוטין מהעדות המופיעה בתלמוד הבבלי, ומהרעיון שלפיו המשיח צריך להיות דמות מופלאה.

יהושע אפרון סבור כי השקפתו הרציונליסטית של הרמב"ם על התקופה המשיחית וסיום הגלות היא שהביאה אותו להעדיף את התלמוד הירושלמי על פני הבבלי. עוד אומר הרמב"ם שרבי עקיבא היה נושא נשק לבר כוכבא. יש המפרשים זאת כפשוטו, וטוענים שוודאי היה לו מקור שאבד, בעוד אחרים רואים בו ביטוי אלגורי לתמיכתו הגדולה של רבי עקיבא בבר כוכבא.

לפי הרמב"ם, המשיח צריך להיות מלך יהודי, על פי המודל המקראי של המשיח, הכוונה בעיקר למלכים הראשונים של ממלכת ישראל המאוחדת - שאול ודוד. המלכים הללו נמשחו על הכתרתם בשמן המשחה על ידי שמואל הנביא, ושניהם היו אנשי צבא שהצילו את האומה מאויביה. לפיכך, התקווה המשיחית היהודית הייתה למשיח שיגאל את העם מצרותיו, ויבנה מחדש את ירושלים ואת בית המקדש, ולא משיח אלוהי-רוחני שיחולל נס. חוקרים רבים כמו אופנהיימרואפרון> שותפים לדעה זו.

מקורות נוספים ומסקנות

התלמוד הירושלמי מספר כי רבי אלעזר המודעי שהה בביתר והיה מקורב מאוד לבר כוכבא, ואף התפלל מדי יום להצלחת המרד – מה שמוביל למסקנה כי רבי אלעזר המודעי תמך במרד.

בתלמוד הירושלמי, מעיד רבן שמעון בן גמליאל ממקור ראשון על היותו ילד בביתר ששרד את זוועות המרד, וגדליה אלון כתב כי מגוריו של הנשיא בעיר הנצורה מסמן את תמיכתו במרד.

לאחר בחינת עדויות אלו, רוב החוקרים מעריכים כי החכמים אכן תמכו בבר כוכבא. אופנהיימר סבור שתמיכת החכמים במרד הייתה בלתי נמנעת בשל אופיו הדתי-הלכתי - על רדיפת היהדות. בנוסף, מלבד תמיכת החכמים במרד, בר כוכבא שלט לזמן קצר במדינה לאחר שנים של שלטון זר, והדבר מצריך מעורבות הלכתית שרק חכמים יכלו לספק. בדומה, טוען ישראל פרידמן בן-שלום כי ההכנות המדוקדקות והסמויות למרד והחוסן הממושך מול הצבא הרומי האדיר חייבו שיתוף פעולה של העם כולו בהנהגה מאוחדת. ההנהגה שאיחדה את העם לפני ואחרי בר כוכבא הייתה החכמים – ולכן אין זה הגיוני שתקופה קצרה עברה נאמנות העם למקום אחר. כמו כן, אין עדות נחרצת, ילידית, המתנגדת להנהגת בר כוכבא ולמרד עצמו, גם לאחר כישלונו, בשל תמיכת חכמים. לעומת זאת, עדויות סותרות מאוחרות למדי. כך כותב בן-שלום: "מרד שבאופן מדהים איחד את רוב העם למלחמה הסופית ב'ממלכת הרע' – היה מרד שהפרושים שיחקו בו תפקיד מרכזי".

ממכתביו של בר כוכבא נראה שהוא הקפיד על מצוות רבות, כולל כמה שנחקקו ביבנה. יש הטוענים כי בר כוכבא הדגיש מצוות בעלות מאפיינים לאומיים. פטר שפר מנתח את התואר המאומץ של בר כוכבא "נשיא" - תואר שלא נעשה בו שימוש לפני או אחרי המרד (מימי החשמונאים) שהפך מאוחר יותר לשימושי אצל החכמים - אולי מעיד על הסכמה בין הצדדים.

דוד גודבלאט טוען בדעת מיעוט כי החכמים לא תמכו במרד, שבעצם הונהג על ידי כוהנים ולא פרושים. הוא מבטל עדויות תלמודיות סותרות ומסתמך על עדות נומיסמטית, כאשר אחד ממנהיגי המרד הוא אלעזר הכהן. שפר מסכם כי לא ניתן להוכיח השתתפות רבנית פעילה במרד, ככל הנראה, והכהונה בוודאי מילאה בו תפקיד מכריע.

ביקורת של חכמים

למרות התמיכה הכללית במרד, לא נמנעו החכמים מביקורת על בר כוכבא כאשר פעל לא ראוי לדעתם.

בציטוט שצוטט קודם לכן ניתנו שתי דעות לגבי בר כוכבא: רבי עקיבא ראה בו את זה שיגאל את ישראל, ואילו רבי יוחנן בן תורתא טען שהגאולה עדיין רחוקה ולא תתרחש בדורו של רבי עקיבא. לפי אופנהיימר, מחלוקת זו אינה רק על רקע דתי בשאלה האם בר כוכבא הוא המשיח, אלא טיעון אידאולוגי-פוליטי, כלומר רבי יוחנן בן תורתא דחה את מנהיגותו של בר כוכבא והתנגד למרד. רבים מדגישים כי יש לשקול את השקפתו של רבי עקיבא, מראשי הדור ומוסר התורה שבעל פה, מול חכם אלמוני הידוע בעיקר בשל מחלוקת זו. הרמב"ם, למשל, העניק לעמדתו של רבי עקיבא חשיבות מרכזית.

ישנה עדות נוספת המתארת שיתוף פעולה בין חכמים לבר כוכבא בענייני צבא:

א"ר יוחנן קול אדריינוס קיסר הורג בביתר שמונים אלף ריבוא. א"ר יוחנן שמונים אלף זוג של תוקעי קרנות היו מקיפין את ביתר וכל אחד ואחד היה ממונה על כמה חיילות והיה שם בן כוזבה והיה לו מאתים אלף מטיפי אצבע. שלחו חכמים ואמרו לו עד אימתי אתה עושה את ישראל בעלי מומין אמר להן וכי היאך איפשר לבדקן. אמרו לו כל מי שאינו רוכב על סוסו ועוקר ארץ מן לבנון לא יהיה נכתב באיסרטיא שלך היו לו מאתים אלף כך ומאתים אלף כך

— תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ד', הלכה ה'

התלמוד מתאר את "מבחני הקבלה" של בר כוכבא לצבאו. תחילה חייליו נאלצו לכרות אצבע כמבחן קבלה, אך התנגדות החכמים הביאה את בר כוכבא להתייעץ איתם האם לבצע מבחן חלופי. תשובתם הייתה שיש צורך שחייל יוכל לעקור ארז כשהוא רוכב על סוסו. על סמך עדות זו, מסיקים כמה חוקרים ובהם ישראל פרידמן בן-שלום כי נזיפה של חז"ל ב"מבחני הקבלה" של בר כוכבא ולא על המרד עצמו, וציותו של בר כוכבא לדבריהם מעידים על השתתפותם במרד.

עדות נוספת על בר כוכבא היא סיפור המצור על ביתר ונפילתה, ומותו של בר כוכבא:

שלש שנים ומחצה עשה אדריינוס מקיף על ביתר. והוה ר' אלעזר המודעי יושב על השק ועל האפר ומתפלל בכל יום ואומר רבון העולמים אל תשב בדין היום אל תשב בדין היום בעא אדריינוס מיזל ליה. אמר ליה חד כותיי לא תיזיל לך דאנא חמי מה מיעבד ומשלים לך מדינתא עאל ליה מן ביבא דמתינתא עאל ואשכח רבי אלעזר המודעי קאים מצלי. עבד נפשיה לחיש ליה בגו אודניה חמוניה בני מדינתא ואייתוניה גבי בן כוזבא. אמרון ליה חמינן ההן סבא משתעי לחביבך אמר ליה מה אמרת ליה ומה אמר לך אמר ליה אנא אמר לך מלכא קטל לי ואי לא אנא אמר לך את קטל יתי טב לי מלכא קטל יתי ולא את אמר ליה אמר לי דאננא משלים מדינתאי. אתא גבי רבי אלעזר המודעי אמר ליה מה אמר לך הדין כותייא אמר ליה לא כלום מה אמרת ליה א"ל לא כלום

יהיב ליה חד בעוט וקטליה. מיד יצאת בת קול ואמרה (זכריה יא) הוי רעי האליל עזבי הצאן חרב על זרועו ועל עין ימינו זרועו יבוש תיבש ועין ימינו כהה תכהה הרגת את רבי אלעזר המודעי זרוען של כל ישראל ועין ימינם לפיכך זרועו של אותו האיש יבש תיבש ועין ימינו כהה תכהה. מיד נלכדה ביתר ונהרג בן כזובה

— תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ד', הלכה ה'

מצד אחד ניכרת תמיכתו של רבי אלעזר המודעי במרד, אך הסכסוך בין הצדדים והריגת החכם על ידי בר כוכבא מספקים סימני מתח ברורים בין החכמים לבר כוכבא.

מובאת ביקורת נוספת על כך שבר כוכבא היה מבקש מאלוהים לפני קרבות שלא יעזור ולא יפריע.

השתתפות תלמידי רבי עקיבא במרד

לפי מקורות יהודיים, לרבי עקיבא היו 24,000 תלמידים שנפטרו בתקופה קצרה בין פסח לשבועות, משום שלא נהגו בכבוד ראוי זה לזה.

רוב החוקרים טוענים שמאז תקופת הגאונים היה מקובל ביהדות שתלמידיו של רבי עקיבא מתו בידי הצבא הרומי. הם מסתמכים על הנוסח הספרדי של איגרת רב שרירא גאון האומרת שרבי עקיבא גידל תלמידים רבים, והיה רדיפה דתית (שמד) על תלמידי רבי עקיבא".

רב סעדיה גאון בפירושו לספר דניאל, פרק י"א, פסוק ל"ג "ומשכילי עם יבינו לרבים ונכשלו בחרב ובלהבה בשבי ובבזה ימים", שהכוונה היא למוות בחרב של רבי עקיבא ורבי יהודה בן בבא בזמן מרד בר כוכבא, הלהבה היא שריפת רבי חנינא בן תרדיון, השבוי הוא רבי מאיר, והשלל הוא רבי ישמעאל. כל החכמים הללו השתתפו במרד הכושל, שמטרתו הייתה לבחון את ישראל.

כיום, חוקרים כמו שמואל ספראי, אהרון אופנהיימר, ושמואל אברמסקי מחזיקים בדעה שתלמידיו של רבי עקיבא השתתפו במרד בר כוכבא ומתו בקרב. כך גם דעתם של הרבנים צבי יהודה קוק ותלמידו משה צבי נריה, שהביאו מקורות תלמודיים נוספים שרבי עקיבא ותלמידיו תמכו בהם והשתתפו במרד, ונרדפו גם לאחר דיכויו.

חוקרים אחרים כמו גדליה אלון סבורים שהם מתו ממגפה לפני המרד, ללא קשר אליו.

קישורים חיצוניים

• נתנאל אריה, רבי עקיבא ובר כוכבא - עיון ביחס החכמים למרד ובמשמעותו לדורנו, המעיין