רבי חנינא בן תרדיון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רבי חנינא בן תרדיון
רבי חנינא בן תרדיון מוצא להורג, מתוך מנורת הכנסת של בנו אלקן
רבי חנינא בן תרדיון מוצא להורג, מתוך מנורת הכנסת של בנו אלקן
לידה המאה ה־1
ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה להורג המאה ה־2 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום פעילות ארץ ישראל
השתייכות דור שלישי לתנאים
בני דורו רבי חלפתא
צאצאים ברוריה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רבי חנינא בן תרדיון היה מחשובי התנאים בדור מרד בר כוכבא ולאחריו, אחד מעשרת הרוגי מלכות ואביה של ברוריה. במקורות חז"ל שמו מופיע בגרסאות שונות: "חנינה", "חנניא" או "חנניה".

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימש כראש ישיבה בסכנין והיה חברו של רבי חלפתא. בתלמוד הוא מתואר כגבאי צדקה נאמן, עד כדי כך שהפך לסמל של יושר וחוכמה:

רבי אליעזר בן יעקב אומר לא יתן אדם פרוטה לארנקי של צדקה אלא אם כן ממונה עליה כרבי חנניה בן תרדיון.

הוצאתו להורג[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן גזרות הרומאים שאסרו על לימוד התורה, לא הסכים רבי חנינא ללמד בסתר, אלא לימד תורה בגלוי ונתפס ובכ"ז בסיוון הוצא להורג בשרפה על ידי השלטון הרומי כאחד מעשרה הרוגי מלכות[1].

הגמרא מתארת כי גופו נעטף בזמורות עץ והוא נשרף יחד עם ספר התורה בו למד. כדי להאריך את ייסוריו, הניחו הרומאים על ליבו גיזי צמר ספוגים במים, ובכך מנעו את מותו המהיר. לקריאת תלמידיו כי יפתח את פיו כדי למות מהר יותר, אמר: "מי שנתן נשמתי לי הוא יטלה ממני". לתלמידיו סיפר שהוא רואה "גווילין נשרפין ואותיות פורחות" (קלף נשרף והאותיות הכתובות בו אינן נמחקות, אלא פורחות; רמז לו עצמו; השרפה כילתה את הגוף, אך התוכן נשאר לנצח). התליין שהתפעל מגדלות נפשו של רבי חנינא שאל אותו אם יביאו לחיי עולם הבא אם יסלק את ספוגי הצמר מעל לבו. רבי חנינא השיבו לחיוב, ואף נשבע לבקשתו. התליין הגדיל את השלהבת ונטל הספוגים וכך מת רבי חנינא מהר יותר, ואף התליין השליך עצמו באש ונשרף. על פי הגמרא יצאה בת קול ואמרה: "רבי חנינא בן תרדיון ותליינו מזומנים לחיי העולם הבא"; ועל כך אמר רבי יהודה הנשיא: "יש קונה עולמו בשעה אחת, ויש קונה עולמו בכמה שנים" (מסכת עבודה זרה, דף י"ח, עמוד א').

גם גורל בני משפחתו היה מר: על אשתו נגזר שתיהרג, ועל בתו השנייה (אחותה של ברוריה) גזרו לישב בקובה של זונות[2]. מסופר גם כי בנו נתפס לליסטות (לפשע) ונהרג על ידי המלכות[3].

הגמרא מסבירה שרבי חנינא נענש על חטא מועט, שהיה הוגה את השם המפורש באותיותיו בפרהסיא, משום שהקב"ה מדקדק עם צדיקים אף על חטא מועט, וכן בני ביתו נענשו על דבר מועט מפני צידקותם.

מאמרותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים שיושבים ואין ביניהם דברי תורה, הרי זה מושב ליצים. אבל שניים שיושבים ועוסקים בתורה, שכינה ביניהם, שנאמר: "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו, ויקשב ה' וישמע, ויכתב ספר זיכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]