פייר סימון לפלס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך עדיין חסר בו תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
פייר סימון לפלס
Pierre Simon Laplace
1749 –‏ 1827
Pierre-Simon Laplace.jpg
תרומות עיקריות
משוואת לפלס, התמרת לפלס, לפלסיאן, שיטת הריבועים הפחותים, חקר תנועות כוכבי לכת וכוכבים.

המרקיז פייר סימון לפלסצרפתית: Pierre-Simon Laplace;‏ 23 במרץ 1749 - 5 במרץ 1827) היה אסטרונום ומתמטיקאי צרפתי. ידוע בעיקר בזכות יישום תורתו של ניוטון בחישוב תנועת גרמי השמים במערכת השמש, ובזכות תרומתו לתורת ההסתברות ולמשוואות דיפרנציאליות. כמו כן, פיתח את השערת הערפילית על מקורה של מערכת השמש, והיה הראשון ששיער את קיומם של מספר מושגי מפתח באסטרונומיה מודרנית, כמו חורים שחורים ואת רעיון הקריסה הכבידתית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפלס נולד בנורמנדי והתחנך באקדמיה צבאית בבימונט. ב-1767 מונה לפלס לפרופסור לאסטרונומיה באקדמיה הצבאית בפריז וב-1785 נבחר לאקדמיה למדעים.

על שמו נקרא אסטרואיד 4628.

הגותו ומחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודת חייו של לפלס הייתה פיתוח אנליזות מתמטיות לתורת הכבידה של ניוטון. הוא הוכיח שתנועתם של כוכבי הלכת יציבה, והשפעתם של שביטים ואסטרואידים היא זניחה או זמנית. לפלס ניסה להסביר את התפתחות היקום באמצעות תאוריות שונות. כמתמטיקאי, זכור לפלס בעיקר בזכות התמרת לפלס ופיתוח מושג הלפלסיאן.

כמו כן נקשר לפלס לתחומי פילוסופיה וניסה להסביר את מושג הדטרמיניזם בכך שאם, תאורטית, היה בנמצא מחשב על שהיה לו את כל המידע הדרוש, היה ניתן לחשב ולחזות כל דבר שקורה בעולם באופן מדויק לחלוטין. למשל, אם אדם זורק כדור ויהיה לנו מידע מדויק על חוזק הזריקה, מהירות הרוח, שיפוע הרצפה וכדומה, אזי נוכל לחשב במדויק היכן הכדור ייעצר.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפלס פרסם ספרים רבים ובהם:

  • הסברים על מכניקה שמיימית שפורסם ב-5 כרכים (1824), שבו ריכז לפלס את כל עבודתו בכבידה.
  • הסברים על שיטת העולם (1796), שבו ריכז לפלס את ההיסטוריה של האסטרונומיה.

תחום נוסף שבו פרסם לפלס ספרים הוא תורת ההסתברות עליה כתב שני ספרים:

  • התאוריה האנליטית של ההסתברות (1812).
  • מסה על ההסתברות (1814).

תגליות והישגים אחרים של לפלס[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתמטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תגליות והישגים של לפלס במתמטיקה שימושית וטהורה כוללים:

  • פיתוח תורת הדטרמיננטים.
  • הוכחה שלכל משוואה ממעלה זוגית חייב להיות לפחות גורם ריבועי אחד.
  • שיטת לפלס לקירוב אינטגרלים.

לפלס היה מומחה בפתרון משוואות דיפרנציאליות. בין הישגיו:

  • פתרון משוואה דיפרנציאלית חלקית לינארית מסדר שני.
  • הוא היה הראשון שעסק בבעיות המורכבות הקשורות במשוואות עם שינויים מעורבים, ולהוכיח שהפתרון של משוואה בהפרשים סופיים מן המעלה הראשונה והשנייה ניתן להצגה בצורה של שבר משולב.

מתח פנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפלס התבסס על עבודתו האיכותית של תומאס יאנג כדי לפתח תאוריה של נימיות ואת משוואת יאנג-לפלס.

מהירות הקול[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1816 לפלס היה הראשון להצביע על כך שמהירות הקול באוויר תלויה ביחס קיבולי החום. התאוריה המקורית של ניוטון הניבה ערך נמוך מדי ומכיוון שלא לקחה בחשבון את הדחיסה האדיאבטית של האוויר שתוצאתה עלייה מקומית בטמפרטורה ובלחץ.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]