פביאן קנצ'לארה

פביאן קנצ'לארה
	פביאן קנצ'לארה
לידה	18 במרץ 1981 (בן 43); שווייץ
כינוי	ספרטקוס
גובה	186 ס״מ
משקל	81 ק"ג (נכון ל־2016)
תחום	כביש
התמחות	מרוצים נגד השעון/מרוצים חד-יומיים
קבוצות עבר	מאפיי (2001-2002); פאסה בורטולו (2003-2005); CSC/Saxo Bank ‏(2006-2010) ; לאופרד-טרק (2011-2016)
הישגי שיא	אלוף שווייץ נגד השעון (2002, 2004, 2006, 2007, 2008, 2009, 2012, 2013, 2014, 2016) ; ‏ אלוף העולם נגד השעון (2006, 2007, 2009, 2010) ; 7 שלבים בטור דה פראנס ; פריז - רובא (2006, 2010, 2013); מילאנו - סן רמו (2008) ; טירנו - אדריאטיקו (2008) ; רונדה ון פלנדרן (2010, 2013, 2014) ; טור דה סוויס (2009)
	www.fabiancancellara.ch
	מאזן מדליות
מתחרה עבור שווייץ
המשחקים האולימפיים
אליפות העולם

פביאן קנצ'לארה (Fabian Cancellara; נולד ב-18 במרץ 1981) הוא רוכב אופניים שווייצרי (רוכב עבר). קנצ'לארה הצטיין במרוצים נגד השעון ובמרוצים חד-יומיים. הוא ניצח באליפות העולם נגד השעון ארבע פעמים, וכמו כן זכה בשתי מדליות זהב אולימפיות: במשחקים האולימפיים בבייג'ינג ובריו. במהלך הקריירה שלו הוא ניצח ב-3 מתוך חמשת המרוצים המכונים חמשת המונומנטים: פריז - רובא (שלוש פעמים) וברונדה ון פלנדרן (שלוש פעמים), מילאנו - סן רמו וכמו כן, ניצח בשבעה קטעים בטור דה פראנס.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פביאן קנצ'לארה נולד בעיירה ווהלן ביי ברן שבקנטון ברן להורים שמוצאם מדרום איטליה. כילד, עסק תחילה בסקי קרוס קאנטרי ורק בגיל 13 החל לפתח עניין ברכיבת אופניים.^[1] הוא התגלה ככישרון גדול כבר בגיל צעיר. הרשים מאוד במרוצים נגד השעון, והיה אחד הנערים הבולטים בשווייץ בתחום רכיבת אופניים.^[2] קאנצ'לרה ניצח באליפות העולם לנוער במרוצים נגד השעון בשנים 1998 ו-1999, ובשנת 2000 בהיותו בן 19, סיים במקום השני באליפות העולם נגד השעון עד גיל 23. לאחר מכן הפך למקצוען והצטרף לקבוצת מאפיי-קוויק סטפ, שהייתה אחת הקבוצות החזקות בעולם.

שנים ראשונות בקבוצת מאפיי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קנצ'לארה הצטרף למאפיי והפך לחבר בקבוצה ב-2001, כחלק מפרויקט קידום רוכבים צעירים בקבוצה. ניצחונו הראשון כמקצוען היה בפרולוג של הטור של רודוס, שבו ניצח גם בדירוג הכללי. בשנת 2002 מאפיי התפצלה לשתי קבוצות: הקבוצה העליונה שכללה 25 רוכבים, והקבוצה השנייה המיועדת לפיתוח רוכבים צעירים. קנצ'לארה הצטרף לקבוצת הצעירים, ומאמן הקבוצה אמר עליו שהוא "מיגל אינדוראין הבא".^[3] גם בשנה זו הפגין קנצ'לארה יכולת מרשימה נגד השעון וניצח במספר מרוצים מסוג זה, ביניהם אליפות שווייץ נגד השעון.

2005-2003 בקבוצת פאסה בורטולו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרישת הספונסר של מאפיי בסוף שנת 2002, קנצ'לארה עבר לקבוצת פאסה בורטולו. מטרתו בעונת 2003 הייתה לשמש פועל עבור אלסנדרו פטאקי. בשנה זו ניצח בקטעי הפרולוג של הטור דה רומאנדי וטור דה סוויס, כמו גם בקטע נגד השעון בטור של בלגיה. פריצתו של קנצ'לארה הגיעה בשנת 2004. בשנה זו סיים במקום הרביעי במרוץ החד-יומי היוקרתי פריז - רובה. קנצ'לארה אף ניצח בפרולוג של הטור דה פראנס, לפני לאנס ארמסטרונג שסיים במקום השני, ולבש את החולצה הצהובה במשך שני שלבים.

ב-2005 היה קנצ'לארה מהמועמדים הבכירים לזכות במרוץ פריז-רובא, אך סיים במקום השמיני בלבד, כמעט ארבע דקות אחרי המנצח טום בונן, בין היתר, בשל תקר בצמיג 46 קילומטרים לפני קו הסיום.^[4] בהמשך אותה שנה השתתף באליפות העולם באופניים במדריד, וסיים במקום השלישי במרוץ נגד השעון. הוא ניצח בקטע נגד השעון בטור של לוקסמבורג בהמשך השנה, וסיים במקום השני הכללי עם אותו זמן כמו של המנצח, לאסלו בודרוגי.

2010-2006 בקבוצת CSC[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפתיחת עונת המרוצים של 2006 עבר קנצ'לארה לקבוצת CSC. הוא זכה במרוץ פריז-רובא של אותה שנה, לאחר שניצל בריחה של ולדימיר גוסב 17 קילומטר לסיום. תחילה נצמד אל גוסב ואז חלף על פניו ורכב בודד בתנוחת מרוץ נגד השעון עד הסיום. הוא הפך לשווייצרי השני בלבד שמנצח במרוץ, לאחר היירי סוטר שעשה זאת ב-1923. כמו כן, קנצ'לארה ניצח באותה שנה בטור של דנמרק, נוסף על ניצחונות בשני קטעים במרוץ. בסיום השנה הוא ניצח במרוץ נגד השעון באליפות העולם, שהתקיימה בזלצבורג.

בשנת 2007 ניצח קנצ'לארה בשלושה מרוצים נגד השעון בשווייץ בחודש יוני: קטעי הפרולוג ובקטע מספר 9 בטור של שווייץ, ואליפות שווייץ נגד השעון. ב-7 ביולי 2007 הוא ניצח בפרולוג של הטור דה פראנס, והקדים את אנדראס קלודן ב-13 שניות. הוא ניצח גם בקטע השלישי של הטור, לאחר פריצה מרשימה בשניות האחרונות של הקטע. קנצ'לארה שמר על החולצה הצהובה עד לקטע השביעי, שהיה הראשון בהרים. בספטמבר 2007 ניצח בפעם השנייה בקריירה שלו באליפות העולם נגד השעון, לאחר שהקדים ב-52 שניות את לאסלו בודרוגי.

ב-2008 פתח קנצ'לארה את העונה בשורת הצלחות כשניצח במרוץ החד-יומי, מונטה פאשי ארויקה ובמרוץ טירנו - אדריאטיקו, כולל ניצחון בקטע החמישי שלו. במרוץ הקלאסי מילאנו - סן רמו נקט קנצ'לארה בטקטיקה בה הוא משתמש פעמים רבות, בריחה אישית כקילומטר או שניים לפני קו הסיום, תוך ניצול כישוריו כרוכב מצטיין נגד השעון. הוא הצליח בטקטיקה זו וחצה את קו הסיום מטרים בודדים לפני קבוצת הספרינטרים שדלקה אחריו. במרוץ פריז-רובא של 2008 הוא סיים במקום השני, לאחר שנוצח במאוץ הסיום בוולודרום ברובא על ידי טום בונן. באותה שנה ניצח בשלושה קטעים וסיים במקום הראשון בדירוג הנקודות בטור של שווייץ. בטור דה פראנס, על אף שלא ניצח באף קטע, הוא סיים במקום שני בקטע האחרון נגד השעון, אחרי סטפן שומאכר שנמצא מאוחר יותר כמשתמש בחומרים אסורים. שיאה של השנה מבחינתו של קנצ'לארה היה באולימפיאדת בייג'ינג. הוא זכה במדליית הארד במרוץ הכביש, לאחר שסיים שלישי אחרי סמואל סאנצ'ס ודווידה רבלין. מאוחר יותר הוא זכה במדליית הזהב במרוץ נגד השעון, לאחר שהקדים את חברו לקבוצת CSC, גוסטב אריק לארסון.

ב-2009 ניצח קנצ'לארה בטור דה סוויס לאחר שניצח בשני הקטעים האישיים נגד השעון, הקטע הראשון והקטע התשיעי והאחרון. בטור דה פראנס של 2009 ניצח קנצ'לארה בפרולוג, ולבש את החולצה הצהובה במשך שישה קטעים כשהוא מקדים את אלברטו קונטדור ולאנס ארמסטרונג. בספטמבר 2009 ניצח בפעם השלישית בקריירה שלו באליפות העולם נגד השעון, שנערכה במנדריזיו שבשווייץ, לאחר שהקדים ב-1.27 דקות את גוסטב אריק לארסון.

בתחילת 2010 ניצח קנצ'לארה בטור של עומאן ובסוף מרץ ניצח במרוץ החד-יומי E3 פרייס פלנדרן לאחר ששוב ברח בקילומטר האחרון וגבר על טום בונן וחואן אנטוניו פלצ'ה. שבוע לאחר מכן ניצח באופן מרשים ברונדה ון פלנדרן כשהקדים במעל לדקה את טום בונן. שבוע לאחר מכן, המשיך והפגין שליטה מוחלטת במרוץ פריז-רובא, ברח למועמדים המובילים 40 קילומטר לפני הסיום, אותם רכב לבדו, וניצח בפער של שתי דקות. בטור דה פראנס ניצח קנצ'לארה בפרולוג. לאחר מכן, בקטע מס' 2, הוכיח קנצ'לארה את מנהיגותו ומעמדו בדבוקה המקצוענית, כאשר לאחר "התרסקות" גדולה, בה החליקו רוכבים רבים ונפלו, עלה לקדמת הדבוקה, כשהוא לבוש בחולצה הצהובה, והכתיב קצב איטי שאיפשר לנופלים לשוב אל הדבוקה, ומנע נפילות נוספות.^[5] בהמשך ניצח גם בקטע נגד השעון בקטע ה-19. באליפות העולם נגד השעון, שנערכה בג'ילונג (אוסטרליה), ניצח קנצ'לארה והפך לרוכב הראשון שניצח ארבע פעמים בקטגוריה זו באליפות העולם.

2011 עד הפרישה ב-2016[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2011 עבר קנצ'לארה לרכוב בקבוצה החדשה לאופרד-טרק. הוא סיים שני במרוץ מילאנו - סן רמו ובמרוץ E3 Prijs Vlaanderen, שנערך מספר ימים לאחר מכן, ניצח שנה שנייה ברציפות תוך שהוא מגלה עליונות מוחלטת על כל שאר הרוכבים, במידה כזו שכשרוכב העבר, יוהאן מוזיאו, התבטא בריאיון לקראת הרונדה ון פלאנדרן, הוא תיאר את רמת הרוכבים: "קנצ'לארה - 3 כוכבים, בונן, הוסהובד ועוד כמה רוכבים - כוכב אחד".^[6]. אולם, במרוץ עצמו, למרות שהפגין יכולת גבוהה מאוד, נכנע קנצ'לארה בסיום והגיע למקום השלישי, המאכזב מבחינתו. גם במרוץ פריז-רובא, בו היה המועמד המוביל לניצחון, סיים רק במקום השני. במהלך המרוץ הוא החל בפרק זמן מסוים לרכוב בכוונה בצורה איטית כמחאה על צורת הרכיבה השלילית, לדעתו, של מתחריו. בהמשך השנה, התקשה להגיע להישגים שאפיינו אותו בעבר. בטור דה פראנס הוא סייע רבות לרוכבי קבוצתו, אנדי ופרנק שלק, אך הפסיד בקטע היחיד נגד השעון לטוני מרטין וגם באליפות העולם שנערכה בקופנהגן, הפסיד במרוץ נגד השעון למרטין וסיים שלישי (שני סיים ברדלי ויגינס). בסיום 2011 התפרקה קבוצת לאופרד-טרק וקנצ'לארה עבר, יחד עם מספר רוכבים בולטים מקבוצתו, לקבוצתו של יוהאן ברוינל, "רדיושק-ניסאן-טרק".

בתחילת עונת 2012 הראה קנצ'לארה כושר טוב. הוא ניצח (בפעם השנייה) במרוץ "סטראדה ביאנקה" (לשעבר, "מונטה פאשי ארויקה"), ובקטע האישי נגד השעון במרוץ טירנו -אדריאטיקו. במרוץ מילאנו-סן רמו הוא היה הרוכב החזק ביותר והצליח לברוח משאר הרוכבים בירידה מהפוג'ו. אולם, האוסטרלי סיימון גראנס הצליח להצמד אליו וניצח אותו במאוץ אל קו הסיום. במרוצי האביב היה קנצ'לארה אחד המועמדים הבולטים, אולם, נפילה שלו באזור ההאכלה ברונדה ון פלאנדרן גרמה לארבעה שברים בעצם הבריח שלו ובכך הסתיימו עבורו מרוצי האביב. בטור דה פראנס ניצח קנצ'לארה בפרולוג והחזיק בחולצה הצהובה עד הקטע השביעי בו איבד אותה לבראדלי ויגינס שהחזיק בה עד סיום המרוץ בפריז. במהלך ימי המרוץ בהם החזיק בחולצה הצהובה הוא שבר את שיאו רב השנים של רנה וייטו (René Vietto) כרוכב שלא ניצח בטור דה פראנס אך החזיק בחולצה הצהובה במשך המספר הרב ביותר של ימים. קנצ'לארה פרש לאחר הקטע ה-11 כדי להיות יחד עם אשתו בלידת ילדם השני. הוא שב למרוצים באולימפיאדת לונדון (2012) ונחשב כבעל סיכוי טוב למדליה, בייחוד במרוץ האישי נגד השעון. במרוץ הכביש האולימפי היה קנצ'לארה חלק מקבוצה של רוכבים שיצאה לבריחה מהירה, ומתוכה יצאו המנצחים. כ-15 קילומטר מקו הסיום הוביל קנצ'לארה את קבוצת הבריחה אל תוך פנייה בכביש, אך טעה בבחירת הנתיב והמהירות, נפל בכבדות על הגדר התוחמת ונפגע בכתפו. הוא השלים את המרוץ הרחק אחרי המנצח, אלכסנדר וינוקורוב ובמרוץ האישי נגד השעון, שנערך מספר ימים לאחר מכן, עדיין סבל מהפגיעה וסיים במקום השביעי בלבד.

במרוצים הקלאסיים של תחילת 2013 עמדה במוקד יריבותם הספורטיבית של שני הרוכבים הבולטים בדיסציפלינה זו באותה עת: קנצ'לארה הוותיק ופטר סאגאן הצעיר. במרוץ מילאנו-סן רמו, שנערך בתנאי קור קשים והסתיים במאוץ של קבוצת רוכבים מצומצמת, סיים קנצ'לארה שלישי לאחר המנצח צ'יולק וסאגאן. במרוץ E3-הרלבקה תקף קנצ'לארה במעלה האוד קווארמונט (35 ק"מ לסיום) והצליח לברוח לשני שותפיו לבריחה (סאגאן ואוס) וניצח בפער של יותר מדקה. גם ברונדה ון פלאנדרן תקף קנצ'לארה באוד קווארמונט ורק סאגאן הצליח להיצמד אליו. קנצ'לארה המשיך ותקף גם במעלה הפטרברג והצליח לברוח לסאגאן וניצח בפער של 1:27 דקות. במרוץ פריז-רובא נותרו לקראת הסיום שלושה רוכבים בראש: קנצ'לארה, ספ ונמרקה וזדנק שטיבר. שטיבר יצא מתמונת המרוץ לאחר שנתקל בצופה ובמאוץ הצמוד אל קו הסיום בוולודרום ברובא ניצח קנצ'לארה. לאחר המרוץ הצהיר כי לא ישתתף בטור דה פראנס וירכוב בוואלטה אספניה במטרה להתכונן למרוץ הכביש באליפות העולם.

בוואלטה אספניה ניצח קנצ'לארה בקטע אישי נגד השעון כשהקדים את אלוף העולם בדיסציפלינה זו, טוני מרטין, ב-37 שניות. בקטע ה-17 פרש קנצ'לארה מהמרוץ כדי להתכונן לאליפות העולם וזאת, לאחר שסייע רבות לחברו לקבוצה, כריס הורנר שהמשיך עד לסיום במדריד וניצח בדרוג הכללי במרוץ. לקראת אליפות העולם בפירנצה (איטליה) נחשב קנצ'לארה כמועמד בעל סיכויים גם במרוץ נגד השעון וגם במרוץ הכביש. אולם, במרוץ נגד השעון סיים שלישי בלבד, אחרי טוני מרטין וברדלי ויגינס ובמרוץ הכביש סיים עשירי.

ב-2014 הצליח קנצ'לארה לסיים שני במרוץ מילאנו - סן רמו, אחרי אלכסנדר קריסטוף שניצח במאוץ רב משתתפים. במרוצים הבאים: E3 הארלבקה וגנט - וולגם, הוא סבל מחוסר מזל; בראשון התעכב לאחר נפילה המונית וסבל מנקר ובשני היה מעורב בנפילה. שבוע לאחר גנט - וולגם הוא ניצח בפעם השלישית ברונדה ון פלאנדרן, לאחר שתקף במעלה האחרון, אוד קווארמונט, ורק הבלגי, ספ ונמרקה הצליח להיצמד אליו. במאוץ אל קו הסיום (יחד עם שני הרוכבים שהובילו את המרוץ לפני כן) הצליח קנצ'לארה להקדים את שלושת מתחריו. בפריז - רובא תקף קנצ'לארה במקטע של "Carrefour de l'Arbre" ויצר את קבוצת המובילים. הוא סיים במקום השלישי אחרי ניקי טרפסטרה וג'ון דגנקולב. בהמשך אותה שנה הצהיר קנצ'לארה על כך שיתרכז בהכנות למרוץ הכביש באליפות העולם שנערכה בפונפרדה בספרד, מאחר שהעריך כי המסלול הולם את כישוריו. הוא אף ויתר על השתתפותו במרוץ נגד השעון באליפות זו כדי להגביר את סיכוייו. אולם, הוא נחל אכזבה כשסיים במקום ה-11 בלבד.

ב-2015 סבל קנצ'לארה משתי פציעות משמעותיות שהשביתו אותו במשך רוב עונת המרוצים. הראשונה ב-E3 הארלבקה שהשביתה אותו לכל עונת מרוצי האביב. השנייה ארעה בקטע השלישי בטור דה פראנס, בעת שלבש את החולצה הצהובה. פציעה זו ומחלה ממנה סבל לפני אליפות העולם, השביתו אותו עד סוף העונה. בנובמבר 2015 הודיע קנצ'לארה כי עונת 2016 תהייה עונתו האחרונה כרוכב מקצועני.

עונתו האחרונה, 2016, החלה בצורה טובה, כשניצח במרוץ חד-יומי כחלק מטרופאו מיורקה ושבועיים לאחר מכן ניצח בקטע אישי נגד השעון במסגרת טור אלגאראבה והקדים את יריבו בתחום הרכיבה נגד השעון, טוני מרטין. הישגו הבולט בתחילת העונה היה ניצחונו השלישי במרוץ החד-יומי, סטראדה ביאנקה. היה זה ניצחונו השלישי במרוץ וכאות הוקרה זכה שהמארגנים קראו על שמו את אחד מקטעי דרכי החצץ הנכללות במרוץ. הוא המשיך וניצח בקטע נגד השעון בטירנו - אדריאטיקו. במרוצי האביב השיג קנצ'לארה מספר תוצאות יפות: הוא סיים רביעי במרוץ E3-הרלבקה ובמרוץ גנט-וולגם וסיים שני (אחרי פטר סאגאן) ברונדה ון פלאנדרן. במרוץ פריז - רובא, בו נחשב לאחד המועמדים המובילים, היה מעורב בנפילה בקטע המרוחק 47 ק"מ מהסיום ולא הצליח לחזור לחבורת המובילים. ביוני 2016 הוא ניצח בקטע בטור של שווייץ ובאליפות הלאומית של שווייץ במרוץ האישי נגד השעון. הוא רכב בטור דה פראנס אך לא זכה להישגים ופרש אחרי הקטע ה-17.

למרות הצהרתו מסוף 2015, כי לא ייקח חלק באולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016),^[7] השתתף קנצ'לארה במשחקים וניצח במרוץ האולימפי האישי נגד השעון, כשהקדים את טום דימולן (מדליית כסף) ואת כריסטופר פרום (מדליית ארד). הייתה זו המדליה האולימפית השלישית עבורו והשנייה מזהב. המרוץ האחרון שלו כרוכב מקצועי התקיים ב-22 באוקטובר 2016 בקריטריום של גביע יפן.

חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קנצ'לארה דובר אנגלית, איטלקית, צרפתית וגרמנית באופן שוטף. הוא מתגורר בברן (שווייץ) יחד עם רעייתו סטפאני, לה נישא ב-2006, ושתי בנותיהם שנולדו ב-2006 וב-2012.

מחלוקת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש יוני 2010 הועלה לאתר יוטיוב סרטון שנערך על ידי אלמוני, והורכב משני חלקים.^[8] בחלק הראשון נראתה כתבה מהטלוויזיה האיטלקית בה סקר רוכב העבר ופרשן הטלוויזיה במרוצי אופניים, דווידה קסאני, פיתוח, המאפשר הכנסת מנוע חשמלי זעיר וסוללה לשלדת האופניים. קסאני טען, כי רוכב מסוים העיד בפניו שנעשה שימוש ב"סימום מכני" במרוצי אופניים מקצועניים. בחלק השני של הסרטון ניסה יוצרו להוכיח באמצעות הילוכים חוזרים כי קנצ'לארה השתמש במנוע כזה בניצחונותיו בטור של פלנדריה ובפריז-רובא ב-2010. קנצ'לארה הגיב ואמר כי "ההאשמות הן כה טפשיות שאני חסר מילים".^[9] ה-UCI הודיע כי הוא נערך לבדיקת שימוש עתידי בפיתוח הנ"ל אך אינו בודק שום תלונה כנגד קבוצה או רוכב מסוימים. בשנים שלאחר מכן דעך העניין בפרשה זו והתעורר שנית, במידת מה, בתחילת 2016 בשעה שנתפסה רוכבת בלגית מקצועית שבאופניה הוסתר מנוע זעיר.
ב-2017 שוב עלה הנושא לכותרות לאחר שפיל ג'יימון, רוכב אמריקאי שפרש והוציא ספר המתאר את חייו של רוכב מקצועני, טען בספרו כי נראה שקנצ'לארה השתמש בסימום מכני בניצחונותיו ברונדה ון פלנדרן ובפריז-רובה בשנת 2010. קנצ'לארה הכחיש את הטענה והזמין את ג'יימון להתחרות מולו.^[10]