פלגת הים התיכון
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 הקיסרות הגרמנית |
| שיוך |
הצי הקיסרי הגרמני, הצי העות'מאני  |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות |
5 בנובמבר 1912 – 12 באוגוסט 1914 (שנה ו־40 שבועות) |
| מלחמות | מלחמת העולם הראשונה |
| פיקוד | |
| יחידת אם |
 הצי הקיסרי הגרמני |
| מפקד נוכחי |
Konrad Trummler |
| מפקדים |
וילהלם סושון הוברט פון רבויר-פאשוויץ |
  | |
פלגת הים התיכון (בגרמנית: Mittelmeerdivision) הייתה פלגה ימית שהורכבה מסיירת המערכה SMS גבן והסיירת הקלה SMS ברסלאו מהצי הקיסרי הגרמני בתחילת שנות ה-1910. היא הוקמה בתגובה למלחמת הבלקן הראשונה ופעלה במהלך מלחמת העולם הראשונה. היא פורקה לאחר שהאוניות הועברו לאימפריה העות'מאנית ארבע שנים לאחר מכן, בעקבות מרדף אחריהן על ידי סיירות המערכה הבריטיות אינדומיטבל ואינדפטיגבל והסיירות הקלות דבלין וגלוסטר.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפני המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאשר פרצה מלחמת הבלקן הראשונה באוקטובר 1912, הנוכחות הימית הגרמנית הקבועה היחידה בים התיכון סופקה באמצעות SMS לורלי, סירת תותחים קטנה שלא יועדה לשמש בקרב. לפיכך, קבע המטה הכללי הגרמני כי נדרשת נוכחות ימית גדולה יותר כדי להעניק לגרמניה את היכולת להקרין כוח בים התיכון. כתוצאה מכך, נשלחו סיירת המערכה גבן והסיירת הקלה ברסלאו להצטרף ללורלי בקונסטנטינופול, והקימו את פלגת הים התיכון החדשה. שתי האוניות עזבו את קיל ב-4 בנובמבר, והגיעו ב-15 בנובמבר 1912. מאפריל 1913, גבן ביקרה בנמלים ים תיכוניים רבים, כולל ונציה, פולה ונאפולי, לפני שהפליגה למימי אלבניה, בעוד שהפלגה הים תיכונית תוגברה עם הגעתן של הסיירות הקלות שטרסבורג ודרזדן. בעקבות סיור זה חזרה גבן לפולה ונשארה שם מ-21 באוגוסט עד 16 באוקטובר לצורך תחזוקה.
ב-29 ביוני 1913 פרצה מלחמת הבלקן השנייה. כתוצאה מכך, פלגת הים התיכון נאלצה להישאר באזור. בסוף המלחמה נסיגה חזרה לגרמניה של שטרסבורג ודרזדן, בעוד שב-23 באוקטובר 1913 קיבל קונטר-אדמירל וילהלם סושון את הפיקוד על הפלגה. גבן וברסלאו המשיכו בפעילותם בים התיכון, וביקרו בכ-80 נמלים לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה. הצי התכוון להחליף את גבן באחותה מולטקה ביוני 1914, אך רצח הארכידוכס פרנץ פרדיננד בסרייבו, בוסניה ב-28 ביוני 1914 והעלייה במתיחות לאחר מכן בין המעצמות הגדולות מנעו זאת.
בסמוך לאחר ההתנקשות, סושון העריך נכונה כי מלחמה קרובה בין מעצמות המרכז ומדינות ההסכמה המשולשת. כתוצאה מכך, הוא הורה לאוניותיו להגיע לפולה לצורך תיקונים. מהנדסים הגיעו מגרמניה לעבוד על האונייה. לגבן הוחלפו 4,460 צינורות דוודים, בין היתר. עם השלמתם, יצאו האוניות לנמלים הצרפתיים בון ופיליפוויל, שאותם הפגיזו בשעות המוקדמות של 4 באוגוסט. משם הם יצאו למסינה, שם מולאו בפחם על ידי ספינות סוחר גרמניות. הם הגיעו בשעות המוקדמות של 5 באוגוסט, והעמיסו פחם במשך 36 שעות רצופות, מוגנות מפני הבריטים בשל הנייטרליות של איטליה.
המרדף[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר סיום הטעינה, החליטו האוניות לפרוץ ממסינה, למרות שהיא הייתה מוקפת בספינות מלחמה בריטיות, סיירות המערכה אינדומיטבל ואינדפטיגבל והסיירות הקלות דבלין וגלוסטר, בפיקודו הכולל של סר ארצ'יבלד ברקלי מילן. מילן חשב שהגרמנים, לאחר שיתדלקו במסינה, יפרצו מערבה וינסו להימלט לאוקיינוס האטלנטי. לכן, הוא מיקם גם את סיירות המערכה שלו וגם את דבלין בקצה המערבי של מצר מסינה. הצרפתים גם העבירו את צי הים התיכון שלהם כדי לשמור על מצר גיברלטר. ב-6 באוגוסט פרצו הגרמנים ממסינה והפליגו צפונה, תוך שהם מעמידים פנים שהם עוברים לים האדריאטי כדי לגרום לצי הבריטי לסגת לאחור. עם זאת, לאחר 5 שעות של הפלגה מערבה, גבן החליטה לפנות מזרחה מכיוון שאספקת הפחם שלה החלה לאזול.
גבן דיווחה לברסלאו להסתובב אחורה ולדחות את הגלוסטר באופן שיאפשר לגבן להגיע לקולייר מול חופי יוון. גלוסטר התמודדה עם ברסלאו עם נזק קל, ולאחר מכן ניסתה לתקוף את גבן, אך החטיאה. לאחר מכן הצליחה ברסלאו להמשיך עם גבן. סיירות המערכה התקרבו, אך עצרו לאחר שקיבלו הודעה שקרית כי האימפריה האוסטרו-הונגרית הכריזה מלחמה על בריטניה. השייטת נמנעה מקרב עם שייטת סיירות בפיקודו של אדמירל משנה סר ארנסט טרוברידג', וב-10 באוגוסט הגיעו הספינות לקונסטנטינופול.
מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר הגעתם לקונסטנטינופול ב-16 באוגוסט 1914, האוניות הועברו לצי העות'מאני, למרות שהם שמרו על הצוותים והקברניטים הגרמנים שלהם. גבן וברסלאו קיבלו את השמות יעבוז סולטאן סלים ומידילי, בהתאמה. זמן קצר לאחר העברתם, הפגיזה יעבוז סולטן סלים את הנמלים הרוסיים סבסטופול, אודסה ונובורוסייסק ויירטה את הצי הרוסי בקרב כף סאריץ'. זה עזר לדחוף את האימפריה העות'מאנית למלחמת העולם הראשונה בצד של מעצמות המרכז. לאחר מכן החלה הפלגה ללוות שיירות פחם ולהפגיז עמדות של מדינות ההסכמה במהלך מערכת הדרדנלים עד לקרב אימברוס בתחילת 1918. שם, מידילי פגעה במוקש וטבעה. יעבוז סולטאן סלים פגעה גם בשלושה מוקשים, והותקפה על ידי ספינות טורפדו בריטיות ומפציצים קלים, אך נגררה למקום מבטחים. האוניות הועברו רשמית לצי העות'מאני ב-2 בנובמבר 1918, תשעה ימים לפני שביתת הנשק שסיימה את המלחמה.