לדלג לתוכן

פליקס דניאל פינצ'ובר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פליקס דניאל פינצ'ובר
Daniel Felix Pinczower
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 29 במאי 1901
י"א בסיוון ה'תרס"א
ברלין, הקיסרות הגרמנית הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית
פטירה 24 ביולי 1993 (בגיל 92)
ו' באב ה'תשנ"ג
ירושלים, ישראל ישראלישראל
תאריך עלייה 1939
מדינה ישראלישראל ישראל
עיסוק סופר, סוחר, עיתונאי ספורט
בת זוג הילדה פינצ'ובר
צאצאים שושנה לנגרמן
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פליקס דניאל פינצ'וברגרמנית: Daniel Felix Pinczower;‏ 29 במאי 190124 ביולי 1993) היה סופר, סוחר, ספורטאי ועיתונאי ספורט ישראלי.

תחילת חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פליקס דניאל פינצ'ובר נולד ב-29 במאי בשנת 1901 בברלין שבגרמניה (אז הקיסרות הגרמנית) להורים יהודה אריה (לואי) ויהודית פריימן.

עד גיל 16 למד פינצ'ובר בגימנסיה הומניסטית, שבה למד לטינית ויוונית כמקצועות חובה.

לצד הלימודים הכלכליים בבית ספר הכללי אביו דאג לו להשכלה יהודית, ואחרי הצהריים לימדו את פינצ'ובר מורים פרטיים ששכר אביו. רוב המורים היו ממזרח אירופה שבאו ללמוד בברלין.

בשל המצב בכלכלי נאלץ פינצ'ובר לעזוב את הלימודים, והחל לעבוד בבנק "יפה את לוין", שבעליו היה יהודי. לאחר זמן קצר בבנק אביו צירוף אותו לעסק הסחר המשפחתי במתכות.

פינצ'ובר השלים את השכלתו תוך כדי עבודתו. הוא למד אנגלית וקורסים שונים בהיסטוריה וארכאולוגיה באוניברסיטת ברלין.

חייו הבוגרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חייו בספורט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשהיה בן 24 הצטרף פינצ'ובר לאגודת הספורט היהודית בגרמניה "בר-כוכבא", ובמסגרתה עסק באתלטיקה קלה. פינצ'ובר התמחה בעיקר בריצות בינוניות.[1]

בשנת 1926 זכה פינצ'ובר בתואר אלוף קרב חמש. תחרות שערכה אגודת "בר כוכבא".

משנות ה-30 פינצ'ובר עבד ככתב ספורט בעיתון היהודי "יודשעס פמיליינבלאט" (בגרמנית:‏Jüdisches Familienblatt תרגום: "יומן משפחה יהודי"). נושא הספורט בקרב היהודים היה חשוב לו מאוד, והוא עקב אחרי הישגים של ספורטאים יהודים ברחבי העולם ודיווח על כך בעיתון.

בשנת 1935 נשא פינצ'ובר את חנה פרל הִילדה לבית קמרלינג לאישה.[2] ואת ירח הדבש שלהם הם בילו במכביה השנייה, שאליה פליקס נשלח מטעם העיתון בו עבד.

בשנת 1936 נכח פינצ'ובר באולימפיאדה שנערכה בברלין. באותה שנה נולדה בתו שושנה.[2]

עליית הנאציזם והעלייה לישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-9 בנובמבר 1938, במהלך ליל הבדולח נעצר פינצ'ובר ונשלח למחנה הריכוז זקסנהאוזן ושהה שם שישה שבועות. בעת שהייתו במחנה השקיעה הִילדה את כל המאמצים לקבל אשרת כניסה לישראל והוא שוחרר מהמחנה רק לאחר שביקש להגר מגרמניה.[3] כאשר חזר פינצ'ובר מהמחנה הוא היה תשוש ורזה. בזמן שהתאושש הִילדה ארזה את חפציהם, וברגע שהיה מוכן היא הלכה עם המסמכים שהשיגה לגסטפו, וב-13 במרץ 1939 הם הגיעו לארץ.

מאחר שפינצ'ובר היה אסיר במחנה ריכוז זכתה כל המשפחה באשרות.

תחילת דרכו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארץ ישראל החל פינצ'ובר לחפש פרנסה, וכיוון שהיה צלם חובב ועיתונאי עבד בתחילה כצלם אירועי ספורט, בייחוד בתחרויות אתלטיקה קלה. באותה תקופה התקשה פינצ'ובר כלכלית כיוון שעיתונים רבים הציעו לו לפרסם במדורי הספורט שלהם, אך לא הסכימו לשלם לו שכר סופרים.

באותם ימים קמה המחלקה להכשרה גופנית בוועד הלאומי.[4] בראש המחלקה עמד ד"ר עמנואל סימון, חבר של פינצ'ובר עוד מגרמניה, והוא הציע לו לעבוד במכירת חוברות. פינצ'ובר החל לייבא ספרים בנושא ספורט ולמכור אותם בחנות ברחוב סוקולוב בתל אביב, ובכך חיבר בין שני עיסוקיו האהובים: ספרים וספורט.[5][6] בשנת 1941 הקים הוצאה לספרי ספורט, 'אצטדיון'.[7]

לאחר שפינצ'ובר עלה לארץ הוא לא מצא זמן להיות ספורטאי פעיל. בין לקוחותיו היו ספורטאים ועיתונאים רבים שהתייעצו איתו בנושאים מקצועיים.

לאחר מלחמת העולם השנייה החל המאבק שקדם להקמת המדינה, ונוצר צורך בספרות צבאית. כך הגיע פינצ'ובר לייבוא ספרים גם בתחום זה.

עסק הספרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1948–1949 הייתה לפינצ'ובר חנות קטנה ברחוב אלנבי שבתל אביב, ולשם הגיעו אנשים שלימים יהיו אלופים בצה"ל. בשנים האלו הוא בעיקר סיפק ספרים לצה"ל.

לאחר קצת יותר משנה חזר פינצ'ובר לעבוד בביתו שברחוב סוקולוב שבתל אביב, וסלון הבית הפך לחנות ספרים. מוקד עיסוקו היה ספרות צבאית. בעיקר היסטוריה צבאית. רוב לקוחותיו של פינצ'ובר שחיפשו ספרים בנושאים מיוחדים שבהם הוא התמחה.

הידע של פינצ'ובר בתחום הוביל לכך שהוא מצא ספרים שאזלו מהשוק, והו מבוקשים על ידי אנשים רבים. אף אחד מלקוחותיו היה ההיסטוריון הצבאי לידל הארט. הוא אף שלח לפינצ'ובר מכתב הוקרה.

בעקבות הכישרון שלו הוא החל לייצא ספרים מחוץ לישראל, ומהר מעוד זה הפך לעיסוקו המרכזי.

בהמשך הרחיב פינצ'ובר את תחום התמחותו גם לספרים בתחומי יהדות.

החזון של פינצ'ובר היה לשלב בין תרבות הגוף לתרבות העם. כל הספרים והמאמרים שכתב פינצ'ובר, ובראשם "הרץ היהודי", נועדו להראות שפעילות גופנית אינה בניגוד לתורה – אלא להפך, שהיהדות מקדמת פעילות גופנית.

לאחר מלחמת ששת הימים הציע פינצ'ובר לקיים מרוץ ישראלי בהשראת המרתון. הוא רצה לקיים אותו במסלול שבו רץ איש בנימין.[8] במחקר שערך הוא גילה שהמרחק שרץ בין אפק לשילה דומה למרחק שרץ ביוון רץ מרתון.[9][10]

בשנת 1968 שוחזר מסלול הריצה ונערך "מרוץ איש בנימין".

פינצ'ובר נפטר בגיל 92, בירושלים.

  • הרץ היהודי – ספר המדבר על תולדות הריצה בעם היהודי. פינצ'ובר סיים לעבוד על הספר כשהנאצים היו בשלטון, אז בשל היותו יהודי אף מוציא לאור לא הסכים לפרסמו. בסופו של דבר פינצ'ובר הוציא את הספר בהוצאה פרטית.[12]
  • מזכרונותיו של אמן-בוכס יהודי (גרמנית) - על המתאגרף היהודי דניאל מאנדוזה.[13]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שושנה לנגרמן, דניאל פליקס פינצ'ובר ומשפחתו : תולדות משפחתו, סיפור חייו ודברים שכתב, הוצאה עצמית, ירושלים תשפ"א 2021

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ריצות של 400–800 מטרים
  2. ^ 1 2 מסמכים ומכתבים הנוגעים לדניאל פליקס פינצ'ובר לאשתו חיה פרל הילדה לבית קמרלינג ולילדתם שושנה מהשנים 1939-1918 באתר אוספי יד ושם.
  3. ^ כך שרד הספר של עגנון את ליל הבדולח, בבלוג 'הספרנים' של הספריה הלאומית, 1 בפברואר 2017
  4. ^ הוועד הלאומי היה הממשל העצמי של היהודים בתקפת המנדט
  5. ^ לשוחרי תרבות הספורט, אמר, 13 בינואר 1940
  6. ^ בספרות הספורט, אמר, 7 ביולי 1940
  7. ^ בארץ, אמר, 3 במרץ 1941
  8. ^ שרץ מאפק לשילה כדי להודיע לעלי הכהן על נפילת ארון הברית בידי הפלשתים (שמואל א:ד)
  9. ^ הרץ העברי מאפק, עיתון 'הארץ שלנו', 30 במאי 1951
  10. ^ פ. פינצ'ובר, רצי מלכות ישראל ומרוץ עצמאות ישראל, דבר, 2 ביוני 1950
  11. ^ תחרות שערכה אגודת "בר-כוכבא", שבה פינצ'ובר היה חבר.
  12. ^ הספר יצא לאור במקור בגרמנית ותורגם בשנת 1968.
  13. ^ ליד המדף, דבר, 7 בינואר 1940