פפה אללו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פפה אללו
פפה אללו
לידה 10 במרץ 1945 (בן 73)
פרו עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה מהנדס חשמל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מנהל בכיר בחברת החשמל
מפלגה מחנה של"י, מפלגת מוקד, מרצ, רצ עריכת הנתון בוויקינתונים
סגן ראש עיריית ירושלים
תקופת כהונה 1998
יו"ר ועדת ביקורת ואופוזיציה בעיריית ירושלים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יוסף פפה אללו (נולד ב-10 במרץ 1945, לימה, פרו) הוא פעיל חברתי ופוליטיקאי מוניציפלי ירושלמי, ממנהיגי המאבק למען ירושלים חופשית. חבר מועצת עיריית ירושלים וסגן ראש העיר ירושלים, לשעבר, מטעם מרצ.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ב-1945 בלימה, פרו. בן שלישי למשפחה יהודית ספרדית ממוצא טורקי. אביו, ניסים אללו, היה נשיא הקהילה היהודית בפרו, ממקימי בית הספר היהודי הראשון, ליאון פינלו (Colegio Leon Pinelo). אף על פי זאת, פפה עצמו למד בבית הספר הסקוטי בלימה, "סאן אנדרס" (Colegio San Andrés) יחד עם ילדים פרואנים, סינים, יפנים ואפרו אמריקאים. שם ספג ערכים אוניברסליים וסובלנות רב תרבותית. בצעירותו בפרו פעל בתנועת הנוער הציוני כמדריך ובהמשך כמזכיר.

בשנת 1967, עם פרוץ מלחמת ששת הימים בישראל, פפה ארגן קבוצת חברים יהודים מהתנועה ויחד נסעו לארץ ישראל בכוונה לתרום למאמץ המלחמתי. לאחר הגעתו לארץ פפה התנדב בקיבוץ ניצנים וכעבור כשנה חזר ללימה על מנת להשלים את לימודיו. בתקופה זו פפה וחבריו לתנועה חוללו מהפכה בפדרציה הציונית של פרו והתוו דרך חדשה הקוראת למימוש החזון הציוני ועלייה לארץ ישראל. מתוך כך בשנת 1970 פפה עלה ארצה והשתקע בירושלים. כעבור פחות משנה הוא התחתן עם רוזה, אז עולה חדשה משוודיה. פפה הוא אב לשלושה ילדים וסב לשישה נכדים.

בנו הבמאי והתסריטאי מיכאל אללו יצר סרט תיעודי על פעילותו בשם "הקרב האחרון של פפה" שיצא בתחילת 2017.[1]

השכלה וצבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

פפה למד לימודי תואר שני בהנדסת חשמל באוניברסיטה הלאומית של לימה (National University of Engineering). עבודת הגמר של פפה עסקה ביצירת תשתית חשמל עבור כפרים עניים בצפון פרו. לאחר עלייתו לישראל למד חינוך בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית בירושלים.

פפה שירת כחייל קרבי פשוט בתותחנים והתעקש להישאר בדרגת טוראי עד לשחרורו ממילואים בגיל 48.

קריירה מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1971 החל את עבודתו כמהנדס בחברת החשמל וכעבור שמונה שנים מונה למנהל המחלקה הצעיר ביותר בחברה. פפה תפקד כמנהל מחלקות תכנון וביצוע במחוז ירושלים והגיע לדרגת "סניור" (בכיר). לאחר 25 שנה בחברה פרש לטובת החיים הפוליטיים.

דרכו הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פפה נואם בהפגנת "ירושלים חופשית בשבת" בכיכר ספרא

פפה החל את דרכו כפעיל ויו"ר תא הסטודנטים היהודי של לימה-פרו ופעיל במפלגות השמאל המקומיות.

את פעילותו הפוליטית בישראל החל בראשית שנות ה-70 כחבר מזכירות WUJS. עם כניסתו לאוניברסיטה העברית הצטרף לפעילות ה"שמאל החדש" ולקח חלק פעיל במאבק הפנתרים השחורים. באחת ההפגנות בהן השתתף נעצר על ידי המשטרה והואשם בהתקהלות לא חוקית והתפרעות במרחב ציבורי. משפטו התנהל במשך כשנה ולבסוף הוחלט על תשלום קנס סמלי אותו שילם פפה יחד עם חבריו לתנועה. את המשך דרכו הפוליטית עשה במפלגות "המטאטא האדום", מוקד, של"י, רצ, ומרצ בה הוא פועל עד היום. במקביל לפעילות המפלגתית פפה פעל במסגרת תנועת שלום עכשיו, במזכירויות ההסתדרות הכללית ומועצת הפועלים, שם כיהן כיו"ר אגף האיגוד המקצועי בירושלים.

פעילות מוניציפלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנות ה-80 פפה פעל והנהיג את מאבקי הציבור החילוני כנגד כפייה דתית בירושלים לצד חברו ארנן יקותיאלי. בין המאבקים פתיחת כביש בר-אילן, רחוב הנביאים, בתי קולנוע (כגון בית אגרון, אוריון, כפיר) ומסעדות בשבת.

בשנות ה-90 הצטרף לפעילות של חבר הכנסת רן כהן ויחד עם פעילי מרצ ופעילי שכונות הובילו לחקיקתו של חוק הדיור הציבורי.

פעילות במועצת העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1998 נבחר לעמוד בראש סיעת מרצ בירושלים, וכיהן כחבר מועצת העיר וחבר בוועדות תכנון, בניה, כספים ועוד. בתקופת כהונתם של ראשי העיר אהוד אולמרט ואורי לופוליאנסקי, ישב פפה באופוזיציה ותפקד כיו"ר וועדת ביקורת.

בבחירות ב-2008 מרצ קיבלה 3 מנדטים (פפה אללו, מאיר מרגלית ולורה ורטון). עם כניסתו של ניר ברקת לתפקיד ראש העיר התמנה פפה לסגן ראש העיר - מחזיק תיק תרבות ואומנות בירושלים ותיק חינוך במזרח העיר וחבר הנהלה. בשנת 2010, בעקבות אי הסכמה בעניין תוכנית גן המלך ("הבוסתן") בסילוואן פרשה סיעת מרצ אל האופוזיציה. פפה וחבריו לסיעה טענו שהוצאת התוכנית לפועל הכוללת הקמת גן לאומי על חשבון הריסת בתי משפחות ערביות במזרח ירושלים עלולה להצית את האזור. לאחר התערבותם של דרגים מדיניים בכירים התחייב ניר ברקת להקפיא את התוכנית ומרצ חזרה לקואליציה.

בבחירות המוניציפליות ב-2013 פפה הוצב בראש הרשימה המאוחדת מרצ - העבודה - התנועה הירוקה. עם תחילת הקמפיין הכריז פפה על מועמדותו לראשות העיר[2], אך כחודש לפני הבחירות הסיר אותה ונשאר לעמוד בראש הסיעה המאוחדת למועצה[3].

עמדות מדיניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פפה מחזיק בעמדות יוניות שמאלניות. מאמין בשלום בר השגה עם הפלסטינים מתוך משא ומתן שיכלול ויתורים כואבים לשני הצדדים. פפה מאמין שסוגיית ירושלים היא אחת הבעיות המרכזיות בסכסוך הישראלי-פלסטיני ומאמין שהפתרון הצודק הוא חלוקת העיר; שכונות מערב העיר בהן רוב יהודי יישארו ישראליות ושכונות במזרח העיר בהן רוב פלסטיני יהיו חלק מאל קודס, בירת פלסטין העתידית. מבחינת המקומות הקדושים פפה מאמין במציאת פתרונות יצירתיים כגון הגדרתם כשטח בינלאומי שינוהל על ידי מועצה משותפת ובתוכו יתאפשרו חופש תנועה ודת לכל הצדדים.

מבחינה חברתית פפה מאמין במדיניות רווחה סוציאליסטית, צמצום פערים ומתן הזדמנויות שוות לכל אזרח ללא הבדל דת, גזע, מין ולאום.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]