פרנק גפני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרנק גפני
Frank Gaffney
פרנק גפני
פרנק גפני
לידה 5 באפריל 1953 (בן 69)
פיטסבורג, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
השכלה
מעסיק וושינגטון טיימס עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
פייסבוק FrankGaffney4
טוויטר frankgaffney
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פרנק גפניאנגלית: Frank J. Gaffney, Jr, נולד ב-5 באפריל 1953) הוא שדרן רדיו, עיתונאי ופובליציסט אמריקאי נאו-קונסרבטיבי. בעל טור קבוע בוושינגטון טיימס, אמריקן ספקטייטור אונליין, וג'ואיש וורלד רוויו, המרבה לכתוב גם לעיתונים ופרסומים אינטרנטיים אחרים, בנוגע למדיניות חוץ וביטחון. אחד מעורכי "נשיונל רוויו אונליין". מייסד "המרכז למדיניות ביטחון" בוושינגטון, ומכהן עד היום כנשיאו. היה סגן עוזר שר ההגנה האמריקאי ולאחר מכן עוזר שר ההגנה לענייני מדיניות ביטחון בינלאומית בתקופת רונלד רייגן.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גפני נולד למשפחה נוצרית קתולית ב-1953 בפיטסבורג, פנסילבניה, ארצות הברית. ב-1975 סיים לימודי תואר ראשון במדעים (BSc) באוניברסיטת ג'ורג'טאון ולאחר מכן עשה תואר שני - MA באוניברסיטת ג'ונס הופקינס, ביחסים בינלאומיים. בשנות השבעים המאוחרות היה עוזרו לענייני חוץ וביטחון של הסנטור הדמוקרטי ממדינת וושינגטון הנרי ג'קסון, מראשוני הדמוקרטים הנאו-קונסרבטיבים. לאחר מכן החליף צד מבחינה פוליטית - מפלגתית ובפברואר 1981, לאחר הניצחון הרפובליקני בבחירות לסנאט ולנשיאות ארצות הברית מונה יועץ לוועדת השירותים המזוינים של הסנאט. כשנתיים וחצי אחר כך, באוגוסט 1983 מונה לסגן עוזר שר ההגנה האמריקאי לענייני הכוחות הגרעיניים ומדיניות בקרת הנשק בממשל הנשיא רייגן, תחת עוזר שר ההגנה ריצ'רד פרל ומילא תפקיד זה במשך כארבע שנים. באפריל 1987 מונה לעוזר שר ההגנה קספר ויינברגר לענייני מדיניות ביטחון בינלאומית, במקום ריצ'רד פרל ובכך היה למספר 2 במשרד ההגנה האמריקאי. עם זאת, הוא הספיק לכהן בתפקיד זה כחצי שנה בלבד, ממאי, עת נכנס לתפקידו במקום פרל ועד נובמבר 1987, עת נאלץ לעוזבו עקב התפטרותו של קספר ויינברגר והעדר אישור למינויו על ידי הסנאט, שבאו על רקע פרשת איראן-קונטראס.

ב-1988, סמוך לעזיבתו את משרד ההגנה, הקים גפני את "המרכז למדיניות ביטחון" בוושינגטון (CSP), ומשמש כנשיאו. מדובר במכון מחקר ללא כוונת רווח ובלא השתייכות מפלגתית, אולם למרבית החוקרים בו דעות נאו-קונסרבטיביות או שמרניות וכך גם מרבית התורמים לפעילותו, והוא מקדם אידאולוגיית ימין רדיקלי אנטי-מוסלמית.

ב-2016 נקב הסנאטור הרפובליקאי טד קרוז, שהתמודד בבחירות המקדימות לנשיאות ארצות הברית, בשמו של גפני כאחד מיועציו לענייני ביטחון לאומי. הבחירה בגפני, הידוע כמי שמחזיק בעמדות אנטי-מוסלמיות, עוררה ביקורת רבה בארצות הברית[1].

כתיבתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גפני כתב וכותב מאמרים רבים בתחומי חוץ וביטחון, עבור עיתונים אמריקאים רבים, לרבות וול סטריט ג'ורנל, וושינגטון פוסט, הניו יורק טיימס, USA Today, ניוזדיי, ניו ריפבליק, כריסצ'ן סיינס מוניטור, לוס אנג'לס טיימס, קומנטרי, נשיונל רוויו, ועוד. בענייני חוץ שונים דעותיו ניציות, אנטי אסלאם רדיקלי ופרו ישראליות. בין השאר הוא תמך למשל בפלישה לעיראק ב-2003 והיה בצד הרוב, הרפובליקני בעיקרו, שהמשיך להצדיק אותה גם כשהקונצנזוס האמריקאי לגביה התפוגג. הוא התנגד לברק אובמה עוד בתחילת מירוצו של האחרון לנשיאות ב-2008 והיה בין הראשונים שהעלו את השאלה אם אובמה הוא יליד ארצות הברית וזכאי לפיכך לרוץ לנשיאותה, אם לאו. עד היום הוא טוען שאובמה פרו אסלאמיסטים ואולי אף מוסלמי בסתר בעצמו[2].

גפני הוא המחבר הראשי של הספר War Footing: Ten Steps America Must Take to Prevail in the War for the Free World, שיצא לאור ב-2005 בהוצאת מכון הצי האמריקאי (ההקדמה לספר נכתבה על ידי ג'יימס וולסי, ראש ה-CIA לשעבר). כמו כן, הוא המו"ל, כמו גם אחד המחברים של הספר Shariah: The Threat To America: An Exercise In Competitive Analysis, Report of Team B II, שיצא לאור בהוצאת CSP ב-2010 (גם ההקדמה לספר זה נכתבה על ידי וולסי). הספר טוען שהג'יהאד האסלמי מתגנב לתוך אמריקה וכי מרבית המסגדים, כמו גם מרבית ארגוני הצדקה המוסלמים בארצות הברית הם איסלמיסטים רדיקליים.

טענותיו של גפני הוגדרו לעיתים כתאוריות קונספירציה אנטי-איסלאמיות וחסרות שחר. בין השאר, גפני טען שהאזור האסור בטיסה מעל שמי לוב נקבע על מנת להכין את הקרקע לפלישה לישראל, שהלוגו של הסוכנות האמריקאית להגנה מטילים כולל את סמל הכוכב והסהר האיסלאמי, שסדאם חוסיין היה מעורב בפיגוע באוקלהומה סיטי ב-1995, ושהנשיא ברק אובמה נולד בקניה, אינו אזרח אמריקאי והוא מוסלמי[3][4][5][6].

מאמרים בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • להגן על החירות ולקדמה[7] (המקור בקומנטרי, נובמבר 2005)
  • האג'נדה הלא כל כך נסתרת של אובמה[8] (המקור המלא ב"וושינגטון טיימס", 27 באוקטובר 2010)

מפיק, שדרן ופרשן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לכתיבתו הענפה, גפני גם היה המפיק של סרט הטלוויזיה הדוקומנטרי "Islam vs Islamists", שהוקרן בארצות הברית ב-2007, בחלק מהתחנות של רשת PBS, תוך מחלוקת עזה והחרמתו על ידי חלקן האחר של תחנות הרשת.

כמו כן, גפני משמש כמארח בתוכנית רדיו יומית כלל ארצית הקרויה The Frank Gaffney Show, במסגרת "הרדיו להבטחת החירות"[9] ומופיע לעיתים קרובות בתוכניות רדיו אחרות, כמו גם ברשתות טלוויזיה שונות (MSNbc, פוקס, CNN ,PBS ועוד), כפרשן פוליטי וביטחוני.

יחסו למחלוקות ההתנתקות / התכנסות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי "הארץ", המצטט את הניו יורק טיימס, המצטט מצידו תכתובות אמריקאיות סודיות, גפני הפעיל ב-2006 את השפעתו על דונלד רמספלד שר ההגנה בממשל ג'ורג' בוש (הבן), כדי שהנשיא האמריקאי יתנגד לתוכנית "ההתכנסות", שאהוד אולמרט ראש ממשלת ישראל תכנן אותה עת לבצע, כהמשך לתוכנית ההתנתקות אותה ביצע קודמו אריאל שרון, שנה אחת קודם לכן. זמן קצר אחר כך פרצה מלחמת לבנון השנייה וטרפה את קלפי "ההתכנסות" בלי שהממשל האמריקאי התערב בסופו של דבר[10].

פעיל אנטי מוסלמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 2009 מימנו החברה הבינלאומית לחופש העיתונות, בראשותו של הפעיל הדני לארס הדהגור, והמרכז למדיניות ביטחון - CSP של פרנק גפני, יחד עם ציר הקונגרס הרפובליקני מאריזונה ג'ון קיל הקרנה מיוחדת בקונגרס האמריקאי ל"סרט הקוראן" פתנה, של חירט וילדרס מנהיג הימין האנטי מוסלמי והפרו ישראלי של הולנד[11]. הסרט, כמו גם הקרנתו בקונגרס, עוררו מחלוקת עזה.

גפני הוא מראשי הדוברים בארצות הברית כיום, כנגד כל ניסיון לנרמל היבטים איסלמיים שונים ברחבי המדינה. הוא היה למשל מראשי המתנגדים ליצירת מערכת בנקאית אמריקאית שתפעל ברוח השריעה: "התרת פעילות בנקאית זו היא אור ירוק למערכת מרדנית התומכת בג'יהאד. מי שמבין את משמעות השריעה לעומקה יגלה שזו מערכת איומה ונוראה, שלא הייתם רוצים שתחדור לתוככי החברה שלנו"[12]. ולאחרונה הוא התנגד להפיכתו של קולג' בברקלי קליפורניה, לאוניברסיטה הראשונה בארצות הברית שתעניק תואר אקדמי בלימודי השריעה[13].

תאוריות קונספירציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גפני תמך והפיץ תיאוריות קונספירציה רבות. כבר בתחילת הקריירה שלו טען שקידומו במשרד ההגנה האמריקאי נבלם במכוון על ידי סוכנים סובייטיים בממשל רייגן[14].

על פי הליגה נגד השמצה, גפני פרסם מספר תאוריות קונספירציה אנטי-מוסלמיות לאורך השנים, ויש לו השפעה משמעותית בקרב גורמי תקשורת. לפי ה-SPLC, גפני טוען שהאחים המוסלמים מקדמים תוכנית סודית שמטרתה להרוס את הציוויליזציה בארצות הברית.

בשנת 2011 התגלעו מחלוקות בין גפני לבין האיגוד השמרני האמריקאי. ראש האיגוד מנע מגפני להשתתף בכנס מרכזי, ואמר: "גפני הפך לאובססיבי באופן אישי ומייגע באמונתו המוזרה לפיה כל מי שלא מסכים איתו כל הזמן בכל נושא או לא מתייחס אליו בכבוד שהוא מאמין שהוא ראוי לו, חייב להיות נבער וחסר מודעות לסכנות העומדות בפנינו, או, במקרים קיצוניים, חפרפרת של אויבי האומה". לאחר מספר שנים הושב גפני לכנסי האיגוד.

במאמרים אודות גפני ב-The Intercept, סלייט, MSNBC, ריזן, וושינגטון פוסט ומקורות נוספים, הוא תואר כתומך בתאוריות קונספירציה שאינן מקובלות על מרבית הציבור[15]. בין תיאוריות הקונספירציה שגפני קידם נמנות:[16]

פרסים שקיבל[עריכת קוד מקור | עריכה]

גפני קיבל בגין כתיבתו ופעילותו מספר רב של פרסים מגורמים שונים, בהם:

  • פרס בגין שרות ציבורי ראוי לציון מטעם משרד ההגנה האמריקאי - 1987
  • פרס מועצת התעשייה והמסחר האמריקאית בגין הגנה על האינטרס הציבורי - 1994
  • פרס ליגת הצי האמריקאי בגין הישגים ספרותיים - 1999
  • פרס לואיס ברנדייס מטעם ארגון ציוני אמריקה - 2003.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרנק גפני בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]