קובי אור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קובי אור
קובי אור
לידה 1948 (בן 71 בערך)
רמת גן, המנדט הבריטי עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
עיסוק עיתונאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק חדשות, זמן תל אביב
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קובי אור (נולד 1948) הוא פובליציסט ופילוסוף-רוק.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אור נולד ברמת-גן וחי בה עד היום. כתיבתו השפיעה מאוד על דור שלם של יוצרים ומבקרים[1]. מאז סוף שנות השבעים הוא כותב בנושאי רוק אלטרנטיבי בישראל כשהוא שוזר במאמריו ציטוטי שירה והתייחסויות לדת, למוות, לקומיקס ולפילוסופיה.

משנת 1979 הוא מוציא באופן לא סדיר את "חמור", פנזין מוזיקה, שאור הוא הכותב, העורך והמדפיס שלו. "חמור" יוצא באופן לא קבוע ומחולק בחנויות תקליטים בודדות בישראל בלבד[2]. עשרת הגליונות הראשונים של הפנזין, מהשנים 1979–1983, נחשבים לפריטי אספנות[1].

הראשון שדיווח על כתיבתו יוצאת הדופן של קובי אור היה יואב קוטנר, במדורו בידיעות אחרונות, בשנת 1982. בשנת 1983 הפך "חמור", באופן זמני, למדור בירחון המוזיקה ווליום[3]. ב-1984 החל אור לפרסם את מאמריו בעיתון חדשות (במסגרת המדור "קרוע") ובמקומון "זמן תל אביב" של קבוצת מעריב.

על אף שכתיבתו בעיתונים נפוצים לא הייתה סדירה ואף על פי שתפוצת האלבומים והפנזין שבהוצאתו היו דלות, אור היווה מקור השראה חשוב למספר יוצרי רוק, סופרים ועיתונאים כיוסי בבליקי, אהד פישוף, גלעד כהנא, רועי ארד, יאיר רוה, רוגל אלפר, עוזי וייל, אתגר קרת, אסף גברון ויוצרי פסטיבל הפנזינים. להקת נושאי המגבעת הירושלמית שהוקמה באמצע שנות השמונים נקראה במקור "נושאי המגבעת של קובי אור"[4].

החל משנת 1999 אור מופיע במופעי ספוקן וורד בשילוב מוזיקה שגם הוקלטו ויצאו לאור כתקליטורים[5].

בשנת 2000, אור הוא גיבור הסרט הדוקומנטרי "אור קשה, אור רך" של הבמאי חן שיינברג[6].

בספטמבר 2016 יצא לאור פנזין בשם "טיסה" ובו טקסטים, צילומים ואיורים של קובי אור. הפנזין יצא בהוצאת תחנת הנייר ומופץ במספר חנויות בתל אביב[7].

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך שנים רבות קובי אור לא הוציא לאור את כתביו כספר, אך הוציא שני אלבומים, שבהם קרא את מלותיו על רקע של מוזיקה.

לאחר שנים רבות של פעילות הוציא בספר, בשם "הטיסה", שעוסק מחשבותיו על כתיבת רוקנרול[1].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]