קובי אור
 | |
| קובי אור | |
| לידה |
1948 (בן 75 בערך) רמת גן, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| מעסיק | חדשות, זמן תל אביב |
  | |
קובי אור (נולד 1948) הוא פובליציסט ופילוסוף-רוק.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אור נולד ברמת גן וחי בה עד היום. כתיבתו השפיעה מאוד על דור שלם של יוצרים ומבקרים[1]. מאז סוף שנות השבעים הוא כותב בנושאי רוק אלטרנטיבי בישראל כשהוא שוזר במאמריו ציטוטי שירה והתייחסויות לדת, למוות, לקומיקס ולפילוסופיה[2].
משנת 1979 הוא מוציא באופן לא סדיר את "חמור", פנזין מוזיקה, שאור הוא הכותב, העורך והמדפיס שלו. "חמור" יוצא באופן לא קבוע ומחולק בחנויות תקליטים בודדות בישראל בלבד[3]. עשרת הגליונות הראשונים של הפנזין, מהשנים 1979–1983, נחשבים לפריטי אספנות[1].
הראשון שדיווח על כתיבתו יוצאת הדופן של קובי אור היה יואב קוטנר, במדורו בידיעות אחרונות, בשנת 1982. בשנת 1983 הפך "חמור", באופן זמני, למדור בירחון המוזיקה "ווליום"[4]. ב-1984 החל אור לפרסם את מאמריו בעיתון "חדשות" (במסגרת המדור "קרוע"), במקומון "כלבו" בחיפה, ובמקומון "זמן תל אביב" של קבוצת מעריב[2].
על אף שכתיבתו בעיתונים נפוצים לא הייתה סדירה ואף על פי שתפוצת האלבומים והפנזין שבהוצאתו היו דלות, אור היווה מקור השראה חשוב למספר יוצרי רוק, סופרים ועיתונאים כיוסי בבליקי, אהד פישוף, גלעד כהנא, רועי ארד, יאיר רוה, רוגל אלפר, עוזי וייל, אתגר קרת, אסף גברון ויוצרי פסטיבל הפנזינים[5]. להקת נושאי המגבעת הירושלמית שהוקמה באמצע שנות השמונים נקראה במקור "נושאי המגבעת של קובי אור" כמחווה לו[6].
החל משנת 1999 אור מופיע במופעי ספוקן וורד בשילוב מוזיקה שגם הוקלטו ויצאו לאור כתקליטורים[7].
בשנת 2000, אור הוא גיבור הסרט הדוקומנטרי "אור קשה, אור רך" של הבמאי חן שיינברג[8].
בשנת 2006 החל לכתוב מאמרים לכתב העת לשירה "דקה"[9]
בספטמבר 2016 יצא לאור פנזין בשם "טיסה" ובו טקסטים, צילומים ואיורים של קובי אור. הפנזין יצא בהוצאת תחנת הנייר ומופץ במספר חנויות בתל אביב[10].
דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במשך שנים רבות קובי אור לא הוציא לאור את כתביו כספר, אך הוציא שני אלבומים, שבהם קרא את מילותיו על רקע של מוזיקה.
- "טרקסטים", מאי 1999, פוך (חברת תקליטים) של מוטי שהרבני. בדיסק, אור קורא טקסטים שלו על רקע הנגינה של הגיטריסט קונץ[11].
- "צודק כמו גשם", אוגוסט 2007, טרקטור (הוצאה לאור). אור קורא על רקע המוזיקה האלקטרונית של בועז כהן ויוסי בבליקי.
לאחר שנים רבות של פעילות הוציא בספר, בשם "הטיסה", שעוסק מחשבותיו על כתיבת רוקנרול[1].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הבלוג של קובי אור
- עמית שהם, אור ליודעי דבר, חדשות, 15 בנובמבר 1991 - כתבת פרופיל
- בן שלו, הכותב הכי מופשט בתולדות ביקורת המוסיקה הישראלית, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2010
- בועז גולדברג, מוזיקאי הוא קובי אור מתוסכל, באתר וואלה!, 12 במאי 2006
- קובי אור במומה
- צודק כמו גשם, קובי אור, להורדה
- מתי שמואלוף על "הטיסה" כולל ריאיון עם יוצרי הספר יוסף למפל, ואבי בוחבוט מהוצאת "תחנת נייר"
הפלייליסט של קובי אור - חלק א׳, שירים עבריים לבידוד, באתר הארץ, 14 באפריל 2020- הפלייליסט של קובי אור - חלק ב׳, שירים ליציאה מבידוד, באתר הארץ, 17 במאי 2020
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 אורין מוריס, מעשה בפנזין ופלאפל, באתר הארץ, 2 ביולי 2017
- ^ 1 2 עמית שהם, אור ליודעי דבר, חדשות, 15 בנובמבר 1991 - כתבת פרופיל
- ^ שחור לבן מרושע בלי חוקים עם מוסיקה, מעריב, 23 ביולי 1984
- ^ ביוגרפיה, באתר MOOMA
- ^ צאלה קוטלר, פינה מודחקת בתרבות הישראלית: מהם הפנזינים?, באתר גלובס, 25 ביוני 2011
- ^ דודי פטימר, "האגו חיסל את הלהקה": "נושאי המגבעת" חוזרים לימי התהילה, באתר מעריב אונליין, 27 באפריל 2018
- ^ תהל פרוש, אותיות פורחות באוויר, באתר הארץ, 2 ביולי 2009
- ^ רוני דורות, "מוות ליואב קוטנר, מוות למיקי מאוס": רטרוספקטיבה לאלטרנטיב-רוק של שנות ה-90, באתר הארץ, 14 בפברואר 2019
- ^ יצא לאור הגיליון השלישי של "דקה", כתב העת לשירה, באתר גלובס, 17 במרץ 2008
- ^ מתי שמואלוף, מטוס בגודל כף יד – הטיסה והריאיון, באתר "יקום תרבות", 9 בפברואר 2017
- ^ יוסי בבליקי, ידעתי שקובי אור הולך להציל אותי, באתר גלובס, 6 בפברואר 2000