מתי שמואלוף

מתי שמואלוף
לידה	11 ביולי 1972 (בן 50); חיפה, ישראל
מדינה	ישראל
עיסוק	משורר, סופר, עורך ופובליציסט ישראלי
מקום לימודים	אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת חיפה, האוניברסיטה העברית בירושלים
שפות היצירה	עברית
סוגה	פרוזה, שירה
נושאי כתיבה	חברתי, פוליטי
יצירות בולטות	"בגדד חיפה ברלין"
תקופת הפעילות	2001–הווה (כ־22 שנים)
פרסים והוקרה	בשנת 2021 זכה במענק מהסנט של ברלין לפסטיבל "האיחוד המזרח תיכוני"
	האתר של מתי שמואלוף

מתי שמואלוף (נולד ב-11 ביולי 1972) הוא משורר, סופר, עורך ופובליציסט ישראלי תושב גרמניה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמואלוף נולד וגדל בחיפה, נצר למשפחה עיראקית, כורדית, פרסית וסורית. סיים לימודי תואר ראשון בחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב ולימודי תואר שני בחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת חיפה^[1]. החל לימודים לתואר דוקטור במחלקה לספרות משווה באוניברסיטה העברית בירושלים אך פרש לפני סיום התואר. השתתף בפורום חוקרים צעירים בנושא זהות ומעמד במכון ון ליר וכעמית ב"ממזרח שמש" - מרכז למנהיגות יהודית חברתית.

לימד במכללת "מנשר לאמנות" בתל אביב ובשנת 2006 לימד כתיבה יוצרת במרכז רון ורדי לטיפוח ילדים מחוננים בראשון לציון. חבר בקשת הדמוקרטית המזרחית; נמנה עם מייסדי הסניף החיפאי של סלון מזל בשנת 2004. ייסד את תנועת גרילה תרבות; התנועה ערכה ופרסמה את שתי האסופות של "ערס פואטיקה" ואת ספרה הראשון של המשוררת עדי קיסר. נמנה גם עם מייסדי איגוד המשוררים.

בשנת 2013 היגר לברלין; על שהותו שם אמר "אני ישראלי, עם דרכון ישראלי ואני חי על הקו שבין ישראל לגרמניה. מבקש לא לבחור בין מקום אחד למשנהו. [...] אני מעדיף לחיות על הציר הזה, מאשר לבחור את אחד מקצותיו."^[2] שמואלוף מלמד כתיבה יוצרת בברלין, הוא ייסד את "חאפלה פואטית", קבוצת שירה בינלאומית, ואת "אנו", קבוצה ספרותית שמפגישה בין יהודים לערבים.

שמואלוף נשוי ואב לילדה^[3].

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמשורר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2006 שיריו של שמואלוף התפרסמו לראשונה בכתבי העת "הליקון", "עיתון 77", "הכיוון מזרח", "דקה", "מעין", "משיב הרוח" ואחרים. בשנת 2009 תורגמו מספר שירים של שמואלוף לערבית על ידי נאאל אלטוח'י ופורסמו בכתב העת המקוון Elaph^[4].

בספרו "שירה בין חזז לבין שמואלוף", מגבש שמואלוף את זהותו המזרחית. הקובץ זכה במקום שלישי בתחרות של קרן תרבות חיפה. ספרו "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים", מאגד שירים שנכתבו בין השנים 2007–2010. שיר בנושא הגירה נכנס לתוכנית הלימודים. ספרו "האסון מתחיל בארוחת העסקים", מכיל שירי מחאה חברתיים והוא זכה למענק יצירה מאקו"ם וקרן רבינוביץ. שיר מתוכו נכלל באסופת מחאה של אילן ברקוביץ' שפורסמה באתר "הארץ"^[5]. ספרו "פרידה בברלין" נכתב בברלין ויצא במהדורה דיגיטלית. בספרו "עברית מחוץ לאיבריה המתוקים" שמואלוף כותב כמהגר בעצמו ולא כדור שלישי להגירה. על ספרו "בגדד | חיפה | ברלין", כתב מבקר השירה של "הארץ" יותם ראובני, "השירים מצטברים לספרו העמוק והרציני ביותר של המשורר"^[6]. בשנת 2023 השתתף בספוקן וורד כחלק מהפרויקט האמנותי של האמן גיא ברילר, "הוי שררה" כנגד ההפיכה השלטונית.

כסופר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמואלוף פרסם בשנת 2007 את "קרחוני הזיכרון", סיפור אוטוביוגרפי קצר העוסק בצעיר הפוגש את אביו המת, במהלך נסיעת רכבת מתל אביב לחיפה. הסיפור פורסם בקובץ "תהודות זהות - הדור השלישי כותב מזרחית" שהגדיר לראשונה את החיים של דור מזרחי שנולד בשנות ה-70 וה-80. ספרו "מקלחת של חושך, וסיפורים נוספים" פורסם בשנת 2014 ומכיל 31 סיפורים קצרים. הספר נבחר לאחד מחמשת הספרים המעניינים של הקיץ במדור הספרים של לי פלר בTime Out ונבחר לספר השנה באתר "יקום תרבות" על ידי המבקר ניסים כ"ץ. בשנת 2021 יצא לאור הרומן הראשון שלו "הפרס" בעריכת ורד זינגר בהוצאת פרדס.

כתביו הופיעו בספרי מחקר אודות המשוררים ברכה סרי, מירי בן שמחון וארז ביטון ובקטלוגים של האמנים אבי גנור ואיתמר שמשוני. כמו כן, מאמריו פורסמו בכתב העת "פרוטוקולים, זיכרון והיסטוריה" של בצלאל. בשנת 2020 הוא קיבל את מלגת מפעל הפיס, קרן רבינוביץ ומענק אקו"ם, כדי לפרסם את ספר המאמרים המכנס את כל מסותיו "ממזרח יתפרץ הר געש" בהוצאת "עיתון 77". על הספר כתבו החוקרים יובל עברי אלמוג בהר אחרית דבר שפורסמה במדור תרבות וספרות של עיתון "הארץ": "שמואלוף מרבה לחשוף את יחסי הכוח העומדים בבסיס השדה הספרותי והתרבותי בישראל. כך למשל הוא חושף את שומרי הסף השולטים על מנגנוני הביקורת, הפרסום והפרסים (המבקרים, חוקרי הספרות, העורכים, המוציאים לאור)."^[7]

ד"ר לינה ברוך כתבה על הרומן שלו^[8] "הפרס" במדור "תרבות וספרות" בעיתון הארץ שהשפות השבורות של המהגר הן הגיבורות בספרותו כמו גם בשיריו: "שמואלוף בורא עלילה רועשת וגועשת המאירה את גיבוריה הראשיים והמשניים לעיתים באור מגחיך, לעיתים באור חומל, ויחד עם זאת עושה מאמץ רב לעמוד על הדקויות של הלשון והמקום, שהם לטעמי גיבורי הרומן: גם העברית וגם הגרמנית ברומן שבורות, והוא מעניק דרך חזי והלנה ודמויות המשנה הצצה לכוחות ההרס והתיקון הקיימים בשפה. הרומן חוגג את העושר הלשוני המדבר אלינו מבעד לסדקים של השפה, אך גם מקונן על עולם ספרותי שהיצירה בו נעלמת מאחורי יחסי הציבור, פרסים וקרנות."

כעיתונאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורות ספרים, ספרות ושירה של שמואלוף התפרסמו במספר כתבי עת: "עיתון 77", מאזנים, וואלה,‏ ynet ו-nrg. בין השנים 2007–2010 כתב במדור הדעות בישראל היום; בין השנים 2011–2014 כתב במדור "תרבות וספרות". בשנת 2009, בתגובה לנאום ברק אובמה באוניברסיטת קהיר, היה שותף לפרסום מניפסט "רוח חדשה" ביחד עם אלמוג בהר, יחזקאל רחמים, קובי אוז, סיגלית בנאי ורבים אחרים^[9]. בין השנים 2011–2013 כתב את הבלוג "דיבור ישיר" באתר מאקו^[10] ובין השנים 2014–2018 את הבלוג "ישראלי בברלין" בעיתון הארץ^[11].

בשנת 2018 החל לכתוב טורים בעיתון האוסטרלי-יהודי Plus61J^[12]. עם המעבר לברלין החל לפרסם בשפה האנגלית כתבות במגזינים שונים כמו +972, Mondoweiss, Berliner Zeitung ועוד.

כעורך[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמואלוף ערך כתבי עת ספרותיים ואסופות רבות: בין השנים 2006–2008 ערך ביחד עם בת שחר גורפינקל את הכיוון מזרח. בשנת 2007 ערך ביחד עם יערה שחורי, ואחרים את "אדומה: אנתולוגיה שירה מעמדית"; ערך את "תהודות זהות: הדור השלישי כותב מזרחית" ביחד עם נפתלי שם-טוב וניר ברעם. בשנת 2009 ערך את האסופה "לצאת: אסופה נגד המלחמה בעזה!"^[13] אשר יצאה לאור ביום השלישי למבצע עופרת יצוקה. האסופה תורגמה לערבית על ידי נאאל אלטוח'י ופורסמה במצרים ובלבנון. בשנת 2011 ערך את "לא נעזוב: צילום ושירים משייח ג'ארח". בשנת 2010 ערך במשותף, לצד העורך הראשי חנן חבר, את "אל תגידו בגת: הנכבה הפלסטינית בשירה העברית 1948-1958". בשנת 2012 ערך במשותף כתבי עת מקוונים של גרילה תרבות. בשנת 2022 שימש עורך אמנותי לאסופה "מגוונים את מגדל השן: דור ראשון להשכלה אקדמית" שראתה אור בהוצאת פרדס.

כמחזאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2003 כתב והפיק את המחזה "מה נולד מטקס יום הזיכרון" בו גם שיחק, במסגרת פסטיבל Smallבמה. בשנת 2011 היה שותף לעריכה והפקת המחזה "אנרגיות טובות", שהוצג בתיאטרון בירוביגן ובפסטיבל מתחת להר: עונת התרבות המתחדשת בירושלים. ב-2018 העלה תסכית רדיו בערוץ WDR הגרמני^[14].

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

2001 – מגמד הצלקות, הוצאת גוונים, ספר שירה. זכה במענק קרן רבינוביץ לאמנויות בתל אביב, ופרס ספר ביכורים של הוועדה האמנותית של מפעל הפיס.
2002 – אושר מוצק, הוצאה עצמית, ספר שירה. זכה למענק קרן רבינוביץ לאמנויות בתל אביב.
2006 – המשמעויות הנרטיביות והמיתיות של הופעת דמותו של מלקולם איקס בסרטו של ספייק לי, עבודת מחקר לתואר שני, אוניברסיטת חיפה. זכתה לציון שבח.
2006 – שירה בין שמואלוף לבין חזז, הוצאת ירון גולן, ספר שירה. זכה במענק קרן אח"י, וגם במקום שלישי בתחרות קרן תרבות חיפה [1].
2006 – תהודות זהות: הדור השלישי כותב מזרחית, הוצאת עם עובד (עורכים שותפים: ניר ברעם, נפתלי שם טוב). אסופת מסות.
2006, כתב העת הכיוון מזרח – גיליון 12'לגנוב גבולות בבהונות שקטים': "".
2007 – כתב העת הכיוון מזרח 13: היציע המזרחי נוטל רשות דיבור – דיון ביקורתי על כדורגל, הוצאת בימת קדם.
2007, כתב העת הכיוון מזרח, גיליון 14: "צועקים את שמך בהרבה לשונות".
2008 כתב העת הכיוון מזרח – גיליון 15: "ציור ללא קיר: חוברת קומיקס חברתי ופוליטי".
2008 - אסופת "לא נעזוב: שירים ותצלומים משייח ג'ארח", הוצאת אקטיבסטילס.
2009 אסופת "לצאת", הוצאת גרילה תרבות, מעין, אתגר, הכיוון מזרח ומארב.
2010 – למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים[2], הוצאת נהר ספרים. ספר שירה.
2012 – המכתב של החייל המת, הוצאה עצמית. ספר שירה.
2012 – אוצרות של זעם, הוצאה עצמית, ספר שירה.
2012 עבודת גילוי. אסופה של שירה, סיפורת ואמנות – עורכים: תהל פרוש ומתי שמואלוף, עיצוב: אבי בוחבוט. הוצאת גרילה תרבות, גיליון 1, קיץ, 2012.
2012 לרוחב, גיליון 1, כתב עת של גרילה תרבות, קיץ 2012.
2013 – האסון מתחיל בארוחת עסקים, הוצאת נהר ספרים. ספר שירה. זכה במענק יצירה של קרן אקו"ם וגם במענק קרן רבינוביץ לאמנויות בתל אביב [3].
2014 – פרידה בברלין, הוצאת בוקסילה (מהדורה דיגיטלית). ספר שירה.
2014 – מקלחת של חושך, וסיפורים נוספים, הוצאת זמורה ביתן. אסופת סיפורים. זכתה לציון כספר השנה של אתר "יקום תרבות" [4].
2015 – ספר הטורים מברלין, הוצאה עצמית.
2017 – עברית מחוץ לאיבריה המתוקים, פרדס הוצאה לאור. ספר שירה.
2018, Reißt den Mauer, הוצאת אפוריסמא ברלין, ספרון.
2018, Die künftige Ufer, WDR Radio, תסכית שכתב לרדיו הגרמני.
2019 – בגדד – חיפה – ברלין – הוצאת אפורסימא, ברלין. אסופת שירה דו לשונית.
2020 – ממזרח יתפרץ הר געש, הוצאת עיתון 77, אסופת מאמרים
2020 – Bleiben oder Wiederstehen – הוצאת אפוריסמא, ברלין, ספרון.
2021 – הפרס, הוצאת פרדס, חיפה, רומאן^[15]^[16]. הספר נכלל ברשימה הסופית של הספרים המועמדים לפרס ע"ש שולמית אלוני (2022).
2022 – עורך אמנותי לאסופה "מגוונים את מגדל השן: דור ראשון להשכלה אקדמית" (חיפה: הוצאת פרדס)

2023 - "Das kleine Boot in meiner Hand nenn ich Narbe: Gedichte. Parasitenpresse, ISBN 978-3-98805-012-0

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלמוג בהר, על "הכיוון מזרח" ו-"הו!": בתוך הישראליות ומחוץ לה - שיחה עם מתי שמואלוף ועם דורי מנור. תיאוריה וביקורת, גל' 35 (סתיו 2009), עמ' 264–279.
יובל עברי ואלמוג בהר, הגיע הזמן לדבר על מתי שמואלוף, באתר הארץ, 31 במרץ 2020