שב ואל תעשה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף קום עשה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שב ואל תעשה הוא מושג המוזכר בתלמוד ובספרי הפוסקים, והפך נפוץ כביטוי גם בעברית החדשה. לצירוף זה כמה שימושים[דרושה הבהרה], והנפוץ שבהם הוא קביעה כי במקרי ספק מסוימים יש להימנע מעשיית כל פעולה כברירת מחדל.

בכוח חכמים לתקן ולהתיר לעבור על מצווה מהתורה, באופן של שב ואל תעשה, כלומר הורו להימנע מקיום מצוות עשה מסיבות שונות.

הבחנה בין "קום עשה" ל"שב ואל תעשה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד מובא הבדל בין שני סוגים של לאווים: לאו שעשייתו כרוכה במעשה אקטיבי ("קום ועשה") לעומת לאו שאין בו מעשה ("שב ואל תעשה"). מסקנת התלמוד היא כי לאו שאין עשייתו כרוכה בפעולה אקטיבית - חומרתו קלה יותר ואין לוקים עליו.[1]

בפסיקת הלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסכת ברכות התלמוד קובע כי אין לעבור עבירה או לדחות קיומה של מצוות עשה באופן אקטיבי, אך לעומת זאת ניתן לעיתים להימנע מקיום מצווה בצורה של "שב ואל תעשה"; כלומר, אם אינו "עוקר דבר במעשה בידיים, אלא יושב במקומו ודבר תורה נעקר מאליו".[2]

המקרים בהם נעשה שימוש בכלל זה הם כאשר חז"ל ראו צורך לתקן תקנה מסוימת המבטלת את מצוות התורה, או במקרים בהם הערך של כבוד הבריות מתנגש עם קיומה של מצווה מסוימת. כאמור, במקרה שיש צורך להכריע בין "כבוד הבריות" לבין ביטול מצווה באופן אקטיבי, גובר הערך של קיום המצווה, כלשון הפסוק המובא בסוגיה: "אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'". דוגמאות בולטות לכלל זה הוא האיסור מדרבנן לתקוע בשופר וליטול לולב כאשר ראש השנה או היום הראשון של סוכות חל בשבת, וזאת מחשש לטלטול ברשות הרבים, שהוא איסור תורה.

דוגמאות ליישום כלל זה מובאות בסוגיה במסכת ברכות, בסוגיה נוספת במסכת יבמות וגיטין[3]

שב ואל תעשה עדיף[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקומות בהם יש ספק אם לעשות פעולה כלשהי שייתכן שתביא לתוצאה חיובית אך מאידך ייתכן שתגרום לתוצאה שלילית, משתמשים לעיתים במדיניות של "שב ואל תעשה - עדיף".[4] כך למשל כותב רבי אליעזר פאפו בספרו "פלא יועץ": "יש דברים שהמניעה היא טובה עד מאד, כגון בכל דבר שיש לחוש אחד מני אלף שיש צד נדנוד עברה ולא יש [=אין] מצווה ברורה - שב ואל תעשה עדיף".[5] על גישה כזו הנמנעת מליטול החלטה כאשר זו נדרשת נמתחת לעיתים ביקורת, כעין משפטו המפורסם של רבי יוחנן: "ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס (ההחלטה שלא להקריב את קורבן הקיסר לאחר שהוטל בו מום על ידי השליח) החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו".[6]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]